עין יצחק חלק א רלב

להשתנות וכדברי הר"נ והמשאת בנימין דהא גם נ"ד הוי דבר העשוי להשתנות דזהו ג"כ דבר המצוי לטעות במשך שלשים שנה בשם שלאמאוויטש דנתחלף לו שם זה על שם אבראמאוויטש כיון דרובא דשמי' שווין המה כנ"ל בארוכה וע"כ יש לנו לדון ביותר דטעה בשני אותיות הראשונים של שמו ולקיים כל ענין דברי עדותו במה שמעיד על כל הענין בארוכה וכפי המבואר בהגב"ע מן העד הזה

ויש לי עוד מה דיש לדון בכ"ז עוד אך מחמת חולשתי וגם מחמת מניעת הספרים להשיגם פה בירשטאן ע"כ כאן שבתה קולמסי וסיומא דפיסקא כי דעתי מסכמת להיתירא והנני נמנה עם כת"ר להתירה מכבלי העיגון ומותרת להנשא. כה דברי ידידו דו"ש הבא על החתום יום ב' ד' מנחם אב שנת תר"מ לפ"ק פה בירשטאן: סימן כד ב"ה יום א' ח' אלול תרכ"ט לפ"ק

נשאלתי לחוות דעתי בענין א' וכי הוא זה איש א' נשא אשה ולא רצתה להיות עמו מפני שאינו ראוי לאשה והשיגה ממנו ג"פ ואח"כ נשא שניי' שלא ידעה מעסק ביש של הראשונה ועלתה לה כמו שעלתה לראשונה ואח"כ נשא שלישית היא העלובה הנוכחית והיא אומרת שלא ידעה רק מאחת הראשונות ששמעה שנתגרשה ממנו משום חסרון בנים. וגם שבלא"ה לא היתה טובה בעיניו ונגמר ביניהם קודם החופה שיתן לה כתב שבאם לא יהי' לה ולד ממנו עד משך ששה שנים יתן לה ג"פ וע"י איזה דחויים היתה החופה קודם הכתיבה הנ"ל ואח"כ למחר או ביום השני קודם יחוד שלהם לא רצתה להיות עמו בלא הכתב וכתב לה אז כתב הנ"ל ונתן לה ואח"כ כשנתיחדה עמו ומצאתו בלתי ראוי כלל לאשה טענה וקבלה עליו שיתן לה גט והוא טען שהיא מחויבת להיות עמו עד כלות הששה שנים והיתה יושבת בביתו ומתפרנסת ממנו בהלבשה והנעלה ומזונות היא ובתה קטנה פעם במריבה אודות הג"פ פעם שלא במריבה לעתים רחוקים היתה טובלת וג"פ לא יכלה להשיג ממנו עם כל ההשתדלות ותהי עמו על דרך הנ"ל עד קרוב לששה שנים ומת בלא נתינת ג"פ להאשה והאיש הזה הי' לו אח שנשלח טל קאטערזנע לסיביר אחר אשר ספג מכות פלעטנעת נאמנות ע"פ המשפט אשר נחרץ עליו והניח בנים ואשה בלתי מגורשת כי לא רצה לגרשה כדי שתלך עמו והוא נשתלח עשרים שנה קודם הנשואין של האשה הנ"ל עם אחי הנשתלח הנ"ל בעוד לא נתרפא מהכאותיו ולא הי' מאתו שום ידיעה לב"ב מאז נפרד מהם ובעת שנשתלח הי' בן ערך שלשים וחמשה שנים והאשה העגונה הנ"ל אומרת והדברים מוכיחים שכן הוא האמת שהיא לא ידעה מהאח ההוא עד משך ארבעה שנים אחר נישואין אשר אז נודעה מזה ע"י איזה סיבה מגילגולי דברים ולא יכלה להשיג ממנו ג"פ כנ"ל במותו הי' ערך בן מ"ג שנה ואחר מותו בדקוהו ונמצאו לו שערות בבית השחי קצרות ומפוזרות גם למטה נמצאו לו שערות מפוזרות וקצרות אברו וכיסו הי' כשל תינוק בן שמונת ימים ויש שאמרו כבן ערך חצי שנה ולכל היותר כתינוק בן שלשה שנים והאשה אומרת שבשום פעם לא הרגישה כניסת האבר לתחילת בית החיצון שהיא לפנים מן השפתית כי השפיות פשוט שאינם בכלל בית החיצון לענין העראה ואינה יודעת כלום אם הי' מתקשה או לא ובשום פעם לא הזריע כלום והי' לו סימני סריס בזקן לא הי' לו אף שער א' קולו הי' לקוי ובלתי ניכר בין איש לאשה גם נשמע לדבר מבורר אשר ראוהו רוחץ בימות הגשמים לא הי' בשרו מעלה הבל וגם נשמע שראוהו מטיל מים ואינו עושה כיפה האשה העלובה הנ"ל היא ילדה עדנה ומצוה גדולה להזדקק לה ולחפש אחר צדדי ההיתר מכבלי העיגון אם מותרת עפ"י ד"ת זהו תורף השאלה שנדרשתי לחוות דעתי בזה

א) תשובה כי לכאורה יש לדון בזה צד היתר מצד דהא אם לא הביא ב' שערות בזקן קי"ל דמהני סי' א' להחזיקו בסריס חמה כמבואר ביבמות (דף פ') ובטושו"ע סי' קע"ב. א"כ בנ"ד דאין לו שום שער בזקן וגם קולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה י"ל דהוי ס"ח ופטורה מחליצה אבל דא עקא דהא מבואר ביבמות שם ובנדה (דף מ"ז) דדוקא בלא הביא ב' שערות בגופו אז יש לו דין סריס ע"פ הסימנים שנתנו חז"ל אבל בהביא ב"ש אין לו דין סריס וכמש"כ הרמב"ם פ"ב ה"א ובתוס' והרא"ש שם:. ובטושו"ע שם סעי' ה' [ומש"כ בטור שם בזה"ל או שלא נתמלא זקנו אפי' הביא ב"ש בערוה ואין לו שערות בזקן כו' חשוב סריס זהו טעות סופר כמש"כ הב"ח יע"ש א"כ לפ"ז בנ"ד דיש לו ב"ש בבית השחי ובמקום הערוה ע"כ אין לו דין סריס כלל ועוד דהא מבואר ביבמות (דף פ' ע"א) דבעינן מנא ידעינן שהוא לקוי ממעי אמו ומוקי לה אביי דמיירי בראוהו מטיל מים ואינו עושה כיפה וכן פסק הרי"ף והרא"ש וברמ"א סי' קע"ב סעי' א' בשם הריב"ש והובא בב"י שם דבעינן דווקא ראו מיד שנולד שהטיל מים ואינו עושה כיפה א"כ בנ"ד שלא נתברר שהי' לקוי ממעי אמו ע"כ אין לו דין סריס וודאי

ב) והנה לדון היתר בנ"ד עפ"י מש"כ החוות יאיר בתשובה סי' רכ"א ג"כ קשה לסמוך ע"ז למעשה כמש"כ שם החוות יאיר בעצמו שאין זה רק להלכה אבל לא למעשה וכן בתשובת שבות יעקב סי' ק"א השיג על החוות יאיר בזה יעי"ש וכבר הקדימם בזה התשב"ץ ח"א (דף ד') דהשיג על הסוברים לצדד להיתירא מצד דאינו יכול לבעול ואף גיטא לא בעי דהוי כתנאי מפורש כו' והשיג ע"ז התשב"ץ עיין שם וכן בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ד' ענף ג' הבאתי דברי התשב"ץ הנ"ל וחזקתי דבריו יעיי"ש וכן בספר בשמים ראש סי' ש"מ נשאר בספק בזה וסיים ואין ולאו ורפיא בידי: גם כתב להסתפק שם אם שניהם רוצים בהקדושין אף ביודעים מן מום זה אם יש ממש בהקידושין או לא יעו"ש ובכסא דהרסנא סוף סי' ש"מ יעו"ש ובאמת זה נסתר מן התוס' נדה (דף כ"ג) ד"ה לאתסורי באחותה כו' ומן הראשונים והשו"ע בסי' מ"ד ובסי' קנ"ד ובב"י שם והתוס' יבמות (דף ס"ה ע"ב) ד"ה כי הא וודאי כפינן כו' וקצרתי]. ע"כ אין שום מקום לסמוך ע"ז לצדד להיתירא

ובספק סריס דנ"ד יש שני ספיקות להחמיר א' דלמא הביא ב"ש קודם ך' ועוד ספק שמא לא הי' לקוי ממעי אמו ע"כ ננעלו דלתי ההיתר בעיני בזה כעת. ורציתי לפרוש מזה ולא להכניס א"ע כלל בכ"ז ובענין החמור הלזה אכן מחמת בכייתה וצעקתה הבאה אלי נכמרו רחמי על האשה העלובה וראיתי לצדד להיתירא כפי מה שהורוני מן השמים: ענף א'

ג) וזהו כי מתחלה נראה לברר אם יש לו דין סריס לכל הפחות לאחר שהגדיל ואח"ז נבאר מה דיש לדון במה דבעינן לקוי ממעי אמו והוא כי מבואר בגמ' דדוקא אם הביא ב"ש קודם עשרים אז אין לו דין סריס אבל בהביא ב"ש אחר עשרים אז יש לו דין ס"ח וידוע שיטת הרא"ש דהובא בח"מ סי' ל"ה דאם שהו לבודקו זמן רב ונמצאו לו ב"ש אח"ז דהוי בחזקת גדול למפרע משעה שהגיע לי"ג שנה והרמב"ן והרשב"א חולקים ע"ז והובא באה"ע בבית יוסף סי' מ"ג ובאה"ע סי' ל"ז בח"מ ס"ק ה' ובב"ש ס"ק ה' מזה וכבר האריכו בזה הנו"ב בתשובה ובספר אגודת אזוב מהגאון בעהמ"ח ספר מראות הצובאות ושארי אחרונים בתשובות ואנכי לעצמי הוכחת כבר כשיטת הרמב"ן דס"ל