עין יצחק חלק א רל

לכן יש לנו לסמוך ע"ז ולהתירה מכבלי העיגון וגם יש מקום לצרף לסניף קצת מה דיש מקום לדון בעיקר הקידושין שלה בנ"ד דהוי כמו מום ומקח טעות בעיקר הקידושין אף דקשה לסמוך ע"ז מ"מ לסניף קצת יש לצרפו

כז) ולכאורה היה מקום לדון עפ"ז דין ספק ספיקא היינו ספק א' בעיקר הקידושין ונישואין שלה וספק שני מה שיש לדון ע"פ היתר הגב"ע הנ"ל והי' לי מקום לדון בארוכה בכ"ז אך אין רצוני בזה מטעם דהא בעינן גבי דין ספק ספיקא דיהי' חלין ביחד וכמבואר ביו"ד סי' ק"י סעי' ט' ובמג"א סי' תל"ט ס"ק ג' וכן מוכח ביבמות (דף קי"ג) גבי אשת חרש דאי אמרת עתים חלים ועתים שוטה קידושי מצי מקדש גירושי לא מצי מגרש ולא דיינינן התם ספק ספיקא ספק א' שמא הי' בעת הקידושין בעתים שוטה ואת"ל דהי' אז חלים אכתי ספק שמא עכשיו בעת הגירושין הוא בעתים חלים. וע"כ מוכח מזה דכיון דהספיקות לא נולדו ביחד אלא הספק הראשון היה בעת הקידושין והספק השני הי' לאח"ז בעת הגירושין דלא מהני ס"ס כזה וכן העיר שם בדרוש וחידוש של רע"א זצ"ל ליבמות שם ע"כ אין לדון גם בנ"ד ספק ספיקא הזה. דהא הספק הראשון הי' בעת הקידושין ונשואין שלה והספק השני נולד אחר זמן ע"כ לא רציתי להאריך ולדון ע"פ ספק ספיקא הזה. וגם הי' בדעתי לדון ספק ספיקא ע"פ מה דיש להעיר במומר יבם דפליגי הראשונים אם הי' מומר בעת הנשואין אם זוקק ליבום או לא אך בנ"ד הא נתבאר לעיל דאין להאמין להעד הראשון שאמר שהמיר דתו וגם הא מן הגב"ע השני דמעיד דיהודים קברוהו א"כ מוכח מזה דלא היה מומר דאם הי' מומר לא הי' מניחין ליהודים לטפל בקבורתו כידוע וע"כ חדלתי מן היתר זה וכעת ראיתי באה"ע סי' מ"ז בבאר הטיב ס"ק ג' שכתב בשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ואח"כ באו שנים ואומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה מותרת מטעם ס"ס עיין כנה"ג עכ"ל אכן לפי מש"כ יש לדון בזה דהא לא הוי שני הספיקות בבת אחת ואכמ"ל וכן ראיתי כזה בהרשד"ם וקצרתי

כח) והעיקר כפי יסוד דהיתירא שהעליתי מקודם ב"ה דמה שהעיד שהי' נקרא בשם אבראמאוויטש זהו בגדר מילתא דלא רמי' כו' ומילי דכדי כו' ויש לנו למיתלי דטעה ונתחלף לי' שם שלאמאוויטש על שם אבראמאוויטש כיון דאז לא נתכוין להיות עד ע"ז לאח"ז ובפרט דזהו יותר מן שלשים שנים עד כעת וידעתי מה דיש לדון ולחלק דדוקא בעד המעיד על איזה מעשה או על מה ששמע מאחרים. בזה מצינו דיש לדון דהוי מילתא דלא רמיא עלי' וכו' וכמו הנידון של התו"י בכריתות דכתב כן בעדים ששמעו מן בע"ד וכו' יעו"ש אבל בנ"ד דאמר דהוא בעצמו קרא לו בשם אבראמאוויטש אפשר דבכה"ג לא תלינן לומר דזהו מילתא דלא רמיא עלי' וכעין זה מחלק הנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' ט"ז וכתב דבדבר שאדם עושה בעצמו לא שייך לומר כן והובא בפ"ת ליו"ד סי' צ"ד ס"ק א' אבל באמת אין לחלק בזה כמבואר שם באחרונים גבי תחיבת כף וכעין זה בט"ז יו"ד סי' ק"צ סעי' נ"ב והביא שם להך דח"מ סי' ע"ט סעי' י"א ובשבועות (דף ל"ד) דלא עברתי בצד עמוד פ' ובאו עדים שעבר בצידו דאמרינן דהוי מילתא דלא רמיא כו' וכן באומרת זמן רב אחר שכיבתן שלא באתי למקום שנמצא הדם דיש לומר דבאת כו' ומילתא דלא רמיא עלי' כו' ונשכח ממנה ועיין בנקודת הכסף שם. הרי דאף במה שעשה בעצמו מצינו דכיון דהוי מילתא דלא רמיא אמרינן דנשכח כו' ובפרט דאין זה מעשה רק דיבור דיש לחלק בזה וקצרתי ובב"ב (דף ל"ט) אמרו לי' לא מפקינן שותא רב הונא ברי' דר"י אמר מילתא דלא רמיא כו'. הרי דאף במה דאמרו בעצמם כן מ"מ דיינינן בזה דהוי מילתא דלא רמיא וכו' אך מהך דב"ב אינו ראי' דהא הרשב"ם פי' שם בזה"ל כלומר אינו נותן אל לבו שקבל הדבר לכסותו כו' וע"כ אינו ראי' מהתם לנ"ד]

כט) אך בנ"ד אין אנו צריכים לכל זה דהא לא אמר העד שהי' קורא לו בעצמו בשם אבראמאוויטש רק העיד שהי' נקרא בשם אבראמאוויטש א"כ יכול להיות גם בנ"ד ששמע מן אחרים שהיו קורין לו בשם אבראמאוויטש או מן האנ"ח האדונים של הנפטר שהיו קורין לו בשם זה כפי עדותו ובאמת מוכח מן הגב"ע הזה שלא הי' מקורב כ"כ עם הנפטר וראי' לזה דהא העיד כי קודם מיתתו שאלו לו על ביתו מה יצוה קודם מותו להודיעם. ומשמע דמקודם מיתתו לא ידעו כלל ממנו ומנין הוא ואי' מקומו ע"כ יש לנו למתלי ולתרץ דברי עדותו דלא יהיו סותרים דבריו אהדדי: והוא דהעד בעצמו לא היה מקורב עם הנפטר שאנו דנין עליו ומה שמעיד שהי' נקרא בשם אבראמאוויטש הוא ע"פ מה ששמע מן אנ"ח אחרים שקראו לו כן ולכן יש לנו לדון דזהו כעין כל מילתא דלא רמיא עלי' וכמו הך דסנהדרין (דף כ"ט) דאף דהודה בעצמו מתחילה מ"מ אמרו בזה דזהו מילתא דכדי דלא דכירי אינשי וכנ"ל וה"ה בנ"ד כיון דחזינן דלא הי' מקורב עמו כ"כ הוי זה בכלל דברים של חינם ודברים של מה בכך דלא דכירי אינשי ולכן אף דיגיד כעת העד בתורת עדות שנית דהי' מקורב עמו והי' קורא לו הרבה פעמים בשם אבראמאוויטש וזוכר זאת בבירור: עכ"ז דיינינן בכה"ג דאינו חוזר ומגיד לסתור עדותו הראשונה: כיון דבעדותו הראשונה יש לנו לפרש ולמתלי כנ"ל דלא יסתור דברי עצמו. ע"כ זהו בכלל כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד: ענף ו

ל) והנה המשאת בנימין בסי' ק"ט כתב להוכיח דתלינן בטעות מהא דע"א אומר בדיוטא עליונה וא' אומר בדיוטא תחתונה כו' וכן בע"א אומר ב' בחודש וע"א א' בג' בחודש דאמרינן דטעו בעבורא דירחא כו' והנה מע"א אומר ב' בחודש כו' אינו הוכחה אלימתא כ"כ דשא"ה דרובא דאינשי טעו בעבורא דירחא כמבואר בסנהדרין (דף ס"ט). וכן מן ע"א אומר בדיוטא עליונה כו' אינו מוכח מהתם רק בדבר שאין צורך ואין מזה שום נפ"מ לגוף העדות כלל וביותר יש להוכיח כן מן ע"א אומר מאתים וא' אומר מנה או דע"א אומר דמי יין וע"א אומר דמי שמן דמצרפין עדותן כמבואר בח"מ סי' למ"ד משום דעבידי למטעי וכמש"כ התוס' בב"ב (דף מ"א ע"ב) ד"ה אתא לקמי' דרב יהודה כו' הרי דמצינו דגם בענין שנוגע לגוף העדות מ"מ מתרצינן כדי שלא יסתרו להדדי ותלינן דטעו א"כ כש"כ בנ"ד דלא נתכוין מעולם להיות עד ע"ז לאח"ז ובוודאי יש לנו למתלי דטעה ונשכח ממנו כדי שיתקיים עדותו במה שמעיד על מה שנתכוין להיות עד ובפרט דבאמת רובא דהאותיות של שלאמאוויטש ואבראמאוויטש שווין המה באותיות האחרונים רק בשני אותיות הראשונים של שלאמאוויטש נתחלף לו בזה שכיח הטעות כי אינם רחוקים כ"כ שני שמות הללו וכיוצא בזה מצינו בגיטין (ד' ס"ג ע"ב) ההיא דהוי קרי לה נפאתה אזל סהדי וכתבו תפאתה משום דטעו בשמה והתם בוודאי אמר להם הבעל שיכתבו לשם אשתו נפאתה והעדים טעו בשמועתן וסברו דתפאתה שמה. וחזינן דכה"ג הוי דבר המצוי לטעות והתם הי' הטעות באות הראשונה של התיבה וכעין זה מצינו בנדרים (דף ב') ובנזיר (דף ב') גבי כינויי נזירות כנזירות דנזיר נזיק נזיח פזיח ה"ז נזיר ופי' הר"נ שם דזהו לשון שנשתבש בו. והובא בתוס' יו"ט לנדרים פ"א משנה ב' ובנזיר פ"א משנה א' בשם לשון הרמב"ם שהעלגים כו' היו משבשין לשון נזיר על צד שינוי לשונם ואח"כ נעתק זה אל ההמון ונפסד הלשון לפי דיבורם עד שהיו אומרים בשביל נזיר נזיק נזיח פזיח עכ"ל וכן הוא בפי' המשניות להרמב"ם. הרי מצינו כי בהמשך הזמן נשתבש הלשון מן נזיר לפזיח אף