עין יצחק חלק א כב

שאין ישראל עע"ג הוי ספק שמא כתבו לשמה ועיין בפני יהושע גיטין (דף מ"ה ע"ב) ד"ה והא דתניא קורין בו כו' גם יש לחלק בזה בין גט לס"ת וקצרתי וכן אמרו בעירוכין (דף ו') עו"ג שהפריש תרומה כו' טעונין גניזה שמא בלבו לשמים וכמבואר ברמב"ם ה' תרומות פ"ד ה' ט"ו

ט) ולמדנו מן דברי הרמב"ם דס"ל בכתב שלא לשם קדושה דלא נתקדשו ומותר למוחקן וכמש"כ השב יעקב בכוונתו וכמש"כ הגהת מיימוני פ"ו ה' יסודי התורה והובא בט"ז יו"ד סי' רע"ו ס"ק ב' ובהרשד"ם סי' קפ"ז והתשב"ץ ח"א סי' קע"ז והרדב"ז ח"א סי' ע"ז והחוות יאיר סי' ט"ז ועיין במחנה אפרים בהגהותיו לטור יו"ד ה' ס"ת והביא שם לדברי הרמב"ם ה' יסודי התורה הנ"ל: ועי' בפמ"ג או"ח סי' קנ"ג במשבצות ס"ק ט"ו והעיקר כמש"כ השב יעקב כנ"ל ועוד למדנו מן דברי הרמב"ם הנ"ל דאף בכתבי קודש דנאסר מדרבנן לאבדן ולשורפן דאין זה רק אם כתבם הישראל בקדושה ומשמע דכל זמן שלא כתבם בקדושה דלא חל עליהם דין כתבי הקודש לאוסרן לאבדן ולשורפן ומשמע דאף בסתמא ג"כ אינו חל עליהם דין קדושת כתבי קודש כל זמן שלא כתבם בקדושה בפי' והנה בס"ת שכתבו סתמא כתב המרדכי בפרק התכלת בהלכות קטנות דיש בזה פלוגתא דרבוותא אי אמרינן סתם ס"ת לשמה קאי או לא. והובא בט"ז יו"ד סי' רע"ו ס"ק א' ובנקודת הכסף שם וכ"כ התוס' בעו"ג (דף כ"ז) ד"ה וכי היכן מצינו מילה לשמה כו' דהוכיחו מגיטין (דף מ"ה) דסתמא לאו לשמה וכ"כ התוס' במנחות (דף מ"ב ע"א) בד"ה ואל ימול כותי כו' ועיין בגיטין (דף מ"ה) בתוס' ד"ה עיבוד לשמן כו']. והיכא שכתבם בפי' להכתבי קודש שלא יחול עליהם דין קדושת כתבי קודש בזה וודאי מוכח מן הרמב"ם דס"ל דאינו חל עליהם דין קדושת כ"ק לאוסרם לאיבוד ולשריפה דהא כתב לכללא על כתבי קודש דלא נאסרו רק בכתבן בקדושה ומה"ט בכתבן אפיקורס דכיון דמעלה בדעתו שזה כשאר הדברים כו', וממילא מוכח דהיכא דכתבן בפי' באופן שלא יחול עליהם דין קדושת כ"ק דאז אינם אסורים לשורפן ולאבדן אף מדרבנן וי"ל דהרמב"ם הוכיח כן ממה דמצינו גבי קדושת השם דאם לא נתכווין לקדשו דאינו חל עליו קדושת השם וכמש"כ הפוסקים להוכיח כן מגמ' (דגיטין דנ"ד ע"ב) וכש"כ לענין כתבי הקודש דעיקר איסורו אינו אלא דרבנן דוודאי אינו חל עליהם דין קדושת כתבי קודש אם נכתבו באופן שלא יחול עליהם דין קדושה וכמש"כ הרמב"ם כן להדיא ועי' בפני יהושע לגיטין (דף כ' ע"א) ד"ה הרי שהיה צריך לכתוב כו' שהביא לדברי התשב"ץ והש"ך ביו"ד סי' רע"ו הנ"ל ובחמדת שלמה סי' כ"ח ויש לי להאריך בכ"ז וקצרתי

י) וי"ל עוד דהרמב"ם הוכיח כן ממה דאמרו במגילה (דף ל"ב) הלוחות והבימה אין בהם משום קדושה וכן הוא בירושלמי למגילה פ"ג ה"א בימה ולווחין אין בהם משום קדושה ועיי' ברש"י ותוס' ובקרבן העדה שם. והרמב"ם ה' ס"ת פ' יו"ד ה"ד כתב לפרש דזהו הלוחות שכותב בהן לתינוק להתלמד אין בהם קדושה ועיין בהשגת הראב"ד שם וכן כתב המרדכי פ' הקומץ רבה אות תתקס"ה לפרש להך דהלוחות אין בהם קדושה דזהו מה שכותבין עליהם להתלמד וכמו שפירש הרמב"ם וקשה דאיך אמרו דאין בהם משום קדושה הא לא גרע זה מן כל כתבי הקודש דאף באין אזכרות כתובים שם ג"כ יש בהם קדושה ורציתי לומר דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דאין כותבין מגילה להתלמד וכמו שכתב בפ"ז ה' ס"ת ה' י"ד. וע"כ אינו חל קדושת כתבי קודש על הלוחות אבל באמת זה אינו דהא מוכח בשבת (דף קט"ו) דאף היכא דאיכא איסורא בכתיבתן אפ"ה אסור לאבדן ויש בהם כתבי הקודש וכמש"כ התשב"ץ ח"א סי' ב' להוכיח כן מן הך דכותבי ברכות וקמיעות. ועיי' בשבת (דף ק"כ) ובעירוכין (דף ו') וקצרתי וכן אין לומר דהך דהלוחות שכותבין לתינוק להתלמד מיירי לאחר שנמחקו האותיות שנכתבו שם דזה אינו דמ"מ יש בהם אכתי קדושת כ"ק וכמו כל כתבי קודש שנמחקו ובלו וכמש"כ המג"א בסי' קנ"ד ס"ק ה' וס"ק ט' ובסי' של"ד ס"ק כ"ד וכן איתא בשבת (דף קט"ו ע"א) דמקק שלהן טעונים גניזה והא דאמרו בשבת (דף קט"ז) דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש אזלא כתב אזלא קדושתו כבר כתב הנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' קע"ג לפרש דלא אמרו כן רק לענין הצלה מפני הדליקה אבל אכתי בקדושתו קאי אף לאחר שנמחקו: ועיין במחנה אפרים בהגהותיו לטור יו"ד ה' ס"ת בשאלה על ס"ת וכ"כ הבאר שבע והובא בשערי תשובה לאו"ח סי' קנ"ד ס"ק ח' ובפ"ת ליו"ד סי' רפ"ב ס"ק ו' דאף כתבי הקודש שנמחקו אסור לשורפן ועיין במשאת בנימין סי' ק' א"כ תקשה איך אמרו בפשיטות דהלוחות אין בהם משום קדושה הא לא גרע זה מן כל כתבי קודש דיש עליהם דין קדושה ואפשר דמיירי הך דהלוחות דאמרו דאין בהם משום קדושה דאין בהם שמונים וחמש אותיות ואז אפשר דאין עליהם דין קדושת כתבי קודש וכמו דאמרו כן לענין הצלה מפני הדליקה כמבואר בשבת (דף קט"ז) ובשו"ע או"ח סי' של"ד סעי' ב' דאפשר ה"ה כן לענין קדושת כתבי קודש וכן ראיתי בתשב"ץ ח"א סי' ב' שכתב בלשון אפשר דשרי לאבדן אם אין כתוב שמונים וחמש אותיות אבל לא כתב כן בהחלט משום דיש לחלק דדוקא לענין הצלה מפני הדליקה אמרו כן אבל לענין קדושתן אף אם ליכא פ"ה אותיות ג"כ חל עליהם דין כתבי קודש וכן הדעת נוטה וכן יש מקום לדון דהך דהלוחות שכותבין לתינוק להתלמד מיירי בכותב עליהם בסירוגין וכעין הך דגיטין (דף סמ"ך) וביומא (דף ל"ח) דאפשר דבכה"ג אינו חל עליהם דין כתבי קודש אכן באמת זה אינו דאכתי מידי כתבי קודש לא נפיק וכן ראיתי בהתשב"ץ ח"א סי' ב' הנ"ל שכתב לדון הרבה בהנך לוחות שכותבין לתינוק להתלמד דיש עליהם דין כתבי קודש ושקיל וטרי הרבה אם מותרים למוחקן לכתוב תיבות ואותיות אחרות ולא הביא לדברי הירושלמי והך דמגילה (דף ל"ב) וכפי' הרמב"ם והמרדכי דלפי פירושם דהלוחות הם שכותבין לתינוק להתלמד דמבואר להדיא דאין עליהם קדושה: והתשב"ץ העלה שם דיש על הלוחות הללו דין קדושת כתבי קודש דאסור לשורפן ולאבדן מדרבנן

יא) אכן מן הרמב"ם והמרדכי הנ"ל מוכח דס"ל דאין בהם משום קדושה כלל וע"כ מוכח דס"ל דהא דאמרו במגילה דהלוחות אין בהם משום קדושה דמיירי דלא כתבו זה בקדושה רק בשביל תינוק להתלמד בלבד וע"כ אינו חל דין קדושת כתבי קודש על הלוחות. ומזה הוכיח הרמב"ם דאם לא כתבם בקדושה אינו חל קדושת כתבי קודש עליהם אף לאוסרן מדרבנן ויש להסביר זה עוד ביתר ביאור כיון דהך דהלוחות דרכן למחוק התיבות והאותיות ולכתוב ע"ז אותיות ותיבות אחרים וכמש"כ התשב"ץ שם ע"כ ממילא אינו חל עליהם מעולם דין קדושת כתבי קודש על הלוחות והוי ממילא כמו דהתנה עליהם בפי' דלא יחול עליהם דין קדושת כתבי קודש אף מדרבנן וכעין דברי המשאת בנימין בסי' ק' והובא במג"א סי' של"ד ס"ק כ"ד יעו"ש וממילא מוכח מזה דאם התנה בפי' דלא יחול עליהם דין קדושת כתבי קודש דאין עליהם דין קדושת כתבי קודש ומזה הוכיח הרמב"ם למה שכתב דאף לענין דין כתבי קודש אינו חל אם לא כתבם בקדושה ואף קדושה דרבנן אינו חל עליהם כלל והתשב"ץ לא הביא להך דמגילה והרמב"ם והמרדכי בפירושם להך דהלוחות הנ"ל ובאמת לפי דברי הרמב"ם והמרדכי בפירושם להך דהלוחות דבמגילה ובירושלמי יש