עין יצחק חלק א רכח

מזה דיוב"ש מן עיר אחרת לוה המעות ואף היכא דנכתב שם העיר בהשטר ג"כ ניחוש לשני שוירי כיון דמוכח מן השטר דהלוה הי' יוב"ש הכהן ואותו שאנו דנין עליו אינו כהן א"כ נראה דהיוב"ש שלפנינו לא לוה אלא אחר הי' הלוה. דאף דבנכתב שם העיר לא חיישינן לשני שוירי כמבואר בסי' מ"ט בח"מ הנ"ל עכ"ז הא כיון דכתב אני כהן כו' זה הוי כמו דנכתב להדיא בהשטר דלאו איהו לוה רק יוב"ש כהן מעיר אחרת לוה המעות ולכל הפחות הא הוי ריעותא גדולה בהשטר שנכתב כהן כיון דהוא אינו כהן והדין נותן דיהי' נאמן כשיטעון כן ובאמת משמע דלא מצי למיטען כלל על השטר ואין נאמן כלל לטעון דאין אני הלוה אלא אחר הוא וקשה דאמאי לא יהי' נאמן בטענתו כן דהא מוכח וכתוב דהשטר לא נכתב עליו כיון דהוא אינו כהן

יז) ואף דנימא דאולי עשה הלוה כן בערמה כדי שלא יגבו ממנו וכמו דכתב הרמ"א בח"מ סי' מ"ט סעי' ז' ע"ש מ"מ הא נאמן ע"ז כיון דנכתב כן בתכ"ד של הודאתו ומקודם חת"י העדים ובמקום ריעותא גדולה כזו אין להוציא ממון מהמוחזק וגם הדין נותן דאף כשיהי' מודה דהשטר נכתב עליו דמ"מ לא יהי' לו דין שטר לגבות ממשעבדי דהא במקום דחב לאחרים אינו נאמן בהודאתו משום חשש קנוניא ובפרט במקום ריעותא גדולה כזו וכמבואר בכמה דוכתי וגם הא לא הוי השטר מוכח מתוכו דהא שיטת התוס' בגיטין (ד' כ"ד) וב"מ (ד' י"ח) דלר"מ דס"ל ע"ח כרתי בעינן שיהי' מוכח מתוכו ועיין מזה בר"נ בגיטין שם ובח"מ סי' מ"ט סעי' ז' ובתומים שם והנה מבואר בגיטין (ד' פ"ו) דרב הונא אמר בשם רב דאין הלכה כר"א בשטרות. ובשבת (ד' קכ"ח) ובתוס' ב"ב (ד' קנ"ג) ד"ה שלחו לי' כו' דרב הונא עביד בכל מילי כרב ע"ש ורב חסדא אמר ג"כ בגיטין שם דאין הלכה כר"א בשטרות א"כ ס"ל לרב הונא ור"ח דבשטרות הלכה כר"מ דע"ח כרתי וממילא בעינן שיהי' השטר מוכח מתוכו לשיטת התוס' וסייעתם א"כ בכתב כהן על אינו כהן הלא נתבטל המוכח מתוכו מן השטר הזה ואדרבה מוכח להיפך דהשטר לא נכתב על יוב"ש זה דלפנינו ובלתי הודאתו הא אינו מוכח מן השטר עצמו דאיהו הלוה. ואפ"ה משמע מן הסוגיא דכתובות שם דהשטר כשר וגם גובה ממשעבדי ושם בסוגיא דמעלין משטרות ליוחסין קאי ומיירי שם רב הונא ורב חסדא אף דס"ל לר"ה ור"ח דבעינן מוכח מתוכו בשטרות

יח) וגם לשיטת הר"נ והרא"ש דס"ל דלא בעינן מוכח מתוכו והובא שיטתם בתומים סי' מ"ט ס"ק י"א בסופו וע"ש מ"מ קשה הא כיון דכתבו התוס' והפוסקים בגיטין (ד' פ') להוכיח מסוגיא דכתובות דמעלין משטרות כו' הנ"ל דשינה בדבר שא"צ לכתוב כשר ומשמע דהשטר כשר ואינו נאמן הבע"ד לטעון דאין אני הלוה אלא השטר נכתב על יוב"ש מעיר אחרת דהא אף דלא חיישינן לשני יוב"ש ולשני עיירות כ"ז דלא הוחזקו כמבואר מ"מ הא כיון דנכתב בהשטר דיוב"ש הכהן לוה המעות והוא אינו כהן א"כ ממילא הוי כמו דנכתב מפורש בהשטר דהלוה הי' יוב"ש הכהן מן עיר אחרת ולא זהו שאנו דנין עליו ואפ"ה השטר כשר ואינו נאמן לטעון כן ואם הי' נאמן בטענתו כן א"כ לא שייך לומר דהשטר כשר ובאמת משמע דגובה גם ממשעבדי בשטר כזה דאל"כ לא שייך למסתם ולומר דהשטר כשר ובחשש גביות ממשעבדי אף במודה ג"כ יש לחוש לקנוניא ובפרט במקום ריעותא גדולה כזו דנכתב הכהן והוא אינו כהן וכנ"ל

יט) וכן יש להעיר בהא דגיטין (ד' פ') הנ"ל דכתבו התוס' והרא"ש והר"ן וש"פ דשינה מקום הלידה הגט כשר והוכיחו כן מהך דכתובות הנ"ל ובגט בעינן דיהי' מוכח מתוכו לשיטת התוס' וסייעתם וכן ספר כריתות דיהי' ספירות דברים כתב בהגט בעינן לכ"ע וכמ"ש הר"ן בפ"ב דגיטין. וכן קיי"ל באה"ע סי' קכ"ח דשינה מקום לידה כשר הגט. והא הגט הוא לשון הבעל והוא בעצמו אומר אני פב"פ שנולדתי במקום פ' בשקר והוא בעצמו יודע מקום הלידה שלו ומשמע דאף שכתב הבעל בעצמו להגט בשינוי מקום לידתו דג"כ כשר הגט ועי' בסי' קכ"ג. ועכ"ז מכשרינן וכמבואר בבית יוסף אהע"ז סי' קכ"ח בשם הרשב"א בתשובה שכתב בזה"ל דנולדתי במקום פ' בשקר ואפ"ה הכשירו וה"ה במקום עמידת הבעל דאם שינו דג"כ מבואר שם דכשר וקשה כנ"ל דהא נתבטל עי"ז הספירות דברים והמוכח מתוכו: ענף ד

כ' ומכל זה יש להוכיח להך כללא שכתב הר"ן בתשובה סי' ל"ג דכיון שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מצד אחר שנראה ממנו שאינו הוא דאין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי שהוא עשוי להשתנות וראי' לזה מב"ב (ד' קנ"ה) כו' ע"ש בהר"ן. וכמו כן הכא בכתובות כיון שנכתב השטר על יוב"ש מן עיר פ' והדין הוא דלא חיישינן לשני יוב"ש ולשני עיירות שוות ואינו נאמן לטעון לאו אנא כנ"ל ע"כ אף דיש ריעותא בהשטר דנכתב כהן והוא אינו כהן. עכ"ז מתרצינן במשמעות רחוקה. כדי שלא נסתור הכלל דקי"ל לדינא דלא חיישינן לשני יוב"ש ולשני שוירי ולא חילקו גם בכה"ג אף דיש לנו ריעותא והוכחה מן השטר עצמו דלא זהו שאנו דנין עליו עכ"ז מכשרינן השטר ומתרצינן ותלינן באיזה אמתלאה אף ע"י משמעות רחוק ומוציא ממון ממנו אף דאמר הלוה ברי להכחיש להיפוך אלא תלינן מדעתינו ואמרינן דעשה הלוה זה לאיזה כוונה דרצה להיות מוחזק בשם כהן כדי ליטול מתנות כהונה וכה"ג או אף היכא דאין לומר ולחושדו בזה עכ"ז אמרינן אולי הי' לו כוונה אחרת באיזה טעם בעולם במה שכתב כהן ע"ע א"כ כש"כ היכא דאין לנו טענת ברי נגדינו להכחיש דוודאי תלינן באיזה אמתלאה בעולם כיון דנראה מתוך הענין כי זהו האיש שאנו דנין עליו ואף דיש לנו איזה ריעותא מצד אחר עכ"ז מתרצינן אף ע"י משמעות רחוק וכעין סברת המ"ב בסי' ק"ט הנ"ל והחתם סופר פקפק על דברי המ"ב בזה

כא) אכן לפי מה שנתבאר יש להוכיח מהך דכתובות דגם בכה"ג תלינן דזהו האיש שאנו דנין עליו ומפרשינן אף ע"י דבר רחוק ומתרצינן אף דהלוה טוען להכחיש את הענין של השטר כנ"ל ומקרי השטר בשם מוכח מתוכו וכן מכשרינן מה"ט את הגט גם בשינו מקום לידתו. וע"כ ה"ה בנ"ד כיון דמתוך דברי העד נראה דזהו האיש שאנו דנין עליו וע"כ אף דאמר בשמו דהי' נקרא בשם אבראמאוויטש ובאמת זה האיש דנראה דזהו האיש שאנו דנין עליו הי' נקרא בשם שלאמאוויטש. דתלינן דטעה ונשכח ממנו במשך כמה שנים ונתחלף לו בשם אבראמאוויטש וכמו דכתב המ"ב דתלינן בטעות ולדעתי נראה דהאמתלא דתלינן בטעות בענין מילתא דלא רמיא עלי' ולאו אדעתי' וכמו בנ"ד דזהו יותר שכיחא מן האמתלא דתלינן במה שכתב בעצמו עליו כהן על אינו כהן בהשטר מקודם חת"י העדים ובכת"ד של ההודאה והנה בעדים דכתבו כהן על אינו כהן דלאו אכולי מילתא קא מסהדי הטעם הוא דתלינן דטעו ולא נתנו על לב לדקדק בזה לפי דזהו אינו מן הנצרך כ"כ להשטר וטעו בעת שחתמו אבל בבע"ד עצמו שכתב כהן על אינו כהן בע"כ הטעם הוא כמו שנתבאר בעז"ה וזהו יסוד גדול וסייעתא לדברי הר"נ והמ"ב

כב) והנה מן הר"נ משמע דרק בדבר העשוי להשתנות תלינן וכפי ראייתו שהוכיח כן מהך דב"ב (ד' קנ"ה). אכן לפי מה שכתבתי להוכיח כן מכתובות (ד' כ"ד) מוכח לפ"ז דגם על משמעות רחוקה מתרצינן כדי דלא נסתור למה דמוכח מתוך השטר זולת הריעותא וממילא הוי כמו שטר בלא ריעותא כי מסלקינן הריעותא לגמרי ונידון דידן וכן נידון הר"נ והמ"ב הוי כש"כ מן הך דכתובות דהא בהך דכתובות טוען הלוה ברי להכחישו וגם הא בהך