עין יצחק חלק א רכז

ועל אלו הדברים נתכווין אז להיות עד א"כ אף במשך זמן רב למאד ג"כ מהני עדותו ויש עליו דין תורת עדות ממש וגם בסהדותא על ששים שנה מסקינן בכתובות (דף ך') דכיון דרמי עלי' אף טובא נמי ופי' רש"י שם שעשאוהו עד בדבר כו' הא בנ"ד הוי כמו שעשאן לעדים ע"ז שיודיעו ממיתתו לאביו בעיר דווין וזה מועיל אף ביותר מן ששים שנה ומכש"כ דהא נ"ד הוי פחות מן ששים שנה דזה מועיל אף היכא דלא עשאוהו לעד ע"ז וכמבואר בסוגיא דכתובות שם וגם הא בח"מ סי' כ"ח סעי' י"ג מבואר דאף בלא נעשה מהבע"ד להיות עד מועיל עדותו לעולם כיון דנתכוין מעצמו להיות עד ע"ז וכמש"כ לעיל וע"כ בוודאי יש לנו לסמוך על עדותו בזה בפרט בזמן פחות מן ששים שנה כמו בנ"ד ואין לסתור עדותו ע"י מה שאמר כי שמו הי' אבראמאוויטש דהא בהגדת שמו לא נתכוון מעולם להיות עד והנפסר לא הזכיר כלל משמו להם קודם מיתתו כי באמת הי' מספיק אמירתו במה שהגיד להם אז קודם פטירתו דיהי' יודעים מקומו אי' הוא כדי שיהי' היכולת בידם להודיע כ"ז לאביו בעיר דווין ועיקר ידיעת שמו להם מכבר הי' בעת שהי' אז מילי דלא רמיא עלייהו ומילי דכדי ע"כ שייך בזה ג"כ לומר שבשתא כיון דעל על דלישנא נקט ואתאי ובעצם שמו איך הוא נקרא באמת לא נתכוון מעולם להיות עד ע"ז. ואין לנו לסתור עדותו שהעיד עכשיו לפנינו במה שנתכוין להיות עד ע"י מה שהעיד עוד במה שלא נתכוין מעולם להיות עד דהא זהו עדיף מן הנידון המשאת בנימין בסי' ק"ט דהעידו שם דמשמע מן הגוים שנהרגו אב ובנו מעיר פלונית ושהיו נושאים ונותנים עם הדוכס ונשבו ונפדו ובאמת הבן לא נשבה ונפדה מעולם ולא הי' לו מעולם שום עסק עם הדוכס והעלה די"ל דהעד טעה בדבריהם כו' יעו"ש ובאמת הא אכתי יש לחוש דכמו דטעה העד בדברי הגוים במה שאמר כן כ"כ אפשר דטעה ביתר דבריהם הנוגעים בעיקר ההיתר העגונא ועכ"ז דעתו של המ"ב דבמה דאין צורך כ"כ תלינן דטעה ומקילינן ומכש"כ בנ"ד דיש לנו להקל בפשיטות דהא במה שנתכוון להיות עד ודאי לא חיישינן דטעה ובמה שלא נתכוון להיות עד מעולם י"ל דטעה משום דהוי מלתא דלא רמיא כו'

יג) וכן יש לדון ה"ט ג"כ אף דנימא דלא כמו שכתבתי. ולדינא נקטינן אף בכה"ג היכא דיש לנו כל המעלות הללו דלא כהתו"י. משום דנימא דגם בזה חולקין על התו"י הנ"ל דנאמן העד לעולם אף דלא נתכוון מעולם אף בזמן רחוק ולא על מעשה שנעשה בפניו דגם בזה נאמן. מ"מ בנ"ד שפיר יש לנו לסמוך ולהקל משום דהדין נותן דלכ"ע אין לסתור עדותו במה שנתכוין להיות עד ע"י מה שהעיד עוד במה שלא נתכוין מעולם להיות עד דהא מה שנתכוין להיות עד לכ"ע עדיף מן מה שמעיד על דבר שלא נתכוין להיות עד ועפ"ז מתרצינן דבריהם ולקיים העדות שמעיד על מה שנתכוין להיות עד וכמבואר בחו"מ סי' כ"ט ובסי' ל' דקי"ל דמתרצינן דבריהם בכל מאי דאפשר למתלי. וכמש"כ המ"ב שם (ויעוין בחו"מ סי' כ"ג סעי' א' דשני דיינין נאמנין לעולם אפילו יש שני עדים המכחישין אותם משום דמתרצינן ותלינן דטעו בשמועתן וקצרתי וכיוצא בזה מבואר בחו"מ סי' מ"ב סעי' ה' דמתרצינן דברי השטר במה דסותרים זה את זה אף ע"י פי' דוחק וכמש"כ הסמ"ע שם ובדברי הש"ך שם כתבתי לדון ע"ז במקום אחר] ובפרט בנ"ד די"ל דלא נצרך לנו כ"כ לבא להך דמתרצינן דבריהם משום דהא נתבאר בלא"ה מה שיש לדון להיתירא כיון דאין שם תורת עדות כלל על עדותו במה שאומר איך הי' נקרא בשמו וכמו דנתבאר על פי דברי התו"י הנ"ל וכפי מה שבארנו בנ"ד לא מצינו על התו"י חולק בזה וע"כ מכל הטעמים הללו אין לסתור למה שהעיד על דבר שנתכווין להיות עד ע"י מה שהעיד בדבר שלא נתכוון להיות עד וכמו שנתבאר כ"ז בטוב טעם בעז"ה: ענף ג

יד) ועכשיו נשובה לדון בעיקר הכלל של הר"ן בתשובה סי' ל"ג דכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מסי' אחר שנראה ממנו שאינו הוא ואותו סי' עשוי להשתנות דאין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בסי' שעשוי להשתנות והביא ראי' לזה מב"ב (דף קנ"ה) גבי סי' העשוי להשתנות לאח"מ ומוציאין ממון עי"ז. כש"כ בערוה שהיא קלה כו' והאריך בזה הח"ס סי' ע"א וכן הובא זה באבני מלוחים בתשובה בסוף ח"א. והנה בעיקר ראייתו מהך דב"ב יש לדון טובא לולי דבריו הקדושים ולענ"ד נראה להוכיח כעין זה מכתובות (דף כ"ד) דאמרו מהו להעלות משטרות ליוחסין כו' דכתיב בי' אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני וחתימי סהדי כו' רב הונא ורב חסדא ח"א מעלין וח"א אין מעלין ומבואר בתוס' גיטין (דף פ') ובהרא"ש דבהך דכתובות כשר השטר אף דכתבו כהן על אינו כהן ונתברר שאינו כהן ובח"מ סי' מ"ט סעי' ז' בהרמ"א שם הביא שיטת הרשב"א דס"ל דהך סוגיא מיירי בכתב כהן על אינו כהן שהוא בלשון הבע"ד שכתב אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני אבל בלשון העדים אמרינן אכולי מילתא קמסהדי ושיטת הרמב"ם דאף בלשון העדים ג"כ מספקינן בהכי וע"ש בש"ך ס"ק ט"ו בארוכה דיש לו שיטה אחרת בכ"ז ובאה"ע סי' ג' סעי' ב' בב"ש ס"ק ח' ובתומים שם ס"ק י"ז מזה והדברים ארוכים ואכמ"ל

טו) עכ"פ למדנו מלשון הגמ' דכתובות הנ"ל דאף היכא דכתוב בלשון הבע"ד אני פב"פ הכהן לויתי מנה דאפי' נתברר דהוא אינו כהן מ"מ השטר כשר כמו דמבואר בתוס' גיטין (דף פ') ובר"ן שם ושיטת התוס' בגיטין ובכתובות שם דלא כהש"ך בסי' מ"ט דכתב דאף דלאו אכולי מילתא קמסהדי בתורת בירור הדבר אבל בחזקת כהן הוי כמש"כ הש"ך שם והב"ש באה"ע סי' ג' אלא ס"ל דאף דלא הוי בשום חזקת כהן מעולם אפ"ה משמעות הסוגיא דהשטר כשר והוכיחו מזה דשינה בדבר שא"צ לכתוב דהגט כשר

טז) וכן הקשו התוס' בכתובות שם מהא דב"ב דאם הי' משולשין יכתבו כהן משום דלא ס"ל לסברת הש"ך הנ"ל ומבואר בסי' מ"ט ברמ"א ובטור שם פלוגתא אם צריך לכתוב שם העיר של הלוה בשטר משום דבלא כתב שם העיר יש לחוש ליוב"ש אחר ויכול לטעון לאו אנא לויתי כמבואר שם בתומים ס"ק י"א ושיטת הרמב"ן דלא יכול לטעון כן והובא שם בב"י ובש"ך ובתומים אבל בכתבו שם העיר לכ"ע אינו יכול לטעון כך ולכאורה קשה דאמאי כשר השטר בכתבו כהן על אינו כהן ומשמע דאף בטוען לאו אנא לויתי ג"כ אינו נאמן. הא כיון דאיירי הסוגיא שם בכתוב בי' אני פב"פ לויתי מנה מפלוני כמבואר התם להדיא רק דס"ל דה"ה בכתוב בלשון עדים ג"כ אמרינן דלאו אכולי מילתא מסהדי א"כ בשלמא בכתוב בלשון עדים י"ל דאף דאין חותמין כו' אא"כ קראוהו כמו שהקשה הש"ך בסי' מ"ט מ"מ ס"ל להתוס' דכיון דאין עיקר השטר תלוי בזה י"ל דטעו העדים בזה והוי זה כמו מילתא דלא רמיא עלייהו בעת שחתמו בהשטר אבל היכא דכתוב בלשון הבע"ד אני פ' הכהן לויתי מנה דהא הבע"ד בעצמו יודע אם הוא כהן או לא ועכ"ז כתב אני כהן כו' א"כ לא שייך לומר דטעה. ומשמע דאף היכא דידוע בבירור דהבע"ד בעצמו כתב כן בכתב ידו כדמשמע בפשטיות הלשון דבגמ' שם. א"כ כיון דהבע"ד בעצמו אמר כן מקודם חתימת העדים ובתכ"ד של הודאתו דמודה ע"ע באודיתא דלוה מעות מן פ' ודאי נאמן לפרש דבריו דהלוה הוא כהן א"כ מוכח מתוך השטר דיוב"ש שלפנינו לא לוה המעות אחר הוא דאיתרמי דשמו ג"כ יוב"ש והוא כהן דהא על יוב"ש שלפנינו הנידון אי להסתפקן בו כיון דהוא אינו כהן וכשטר נכתב יוב"ש הכהן ומוכח