עין יצחק חלק א רכו

דאמרינן מילתא דלא רמיא עלי' דאמר ולאו אדעתי' וכמבואר בח"מ סי' ע"ט סעי' י"א וע"ש בנקודות הכסף ובאחרונים שם וביו"ד ריש סי' צ"ד ובנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' ט"ז וכעת כי אנכי בברישטאן ואין לי הספרים הללו

ח) ובספרי שם הבאתי להך דשבועות (דף מ"א) דא"ל פרעתיך בפני פלוני ופלוני אתו פו"פ וא"ל להד"ם ומסקי עלה ג"כ דמילתא דלא רמי' עלי' לאו אדעתי' ופי' רש"י וש"פ דקאי על הלוה אכן הרמב"ם ה' טוען פ"ו ה"ד כתב מנה הלויתיך א"ל והלא פרעתיך בפני פו"פ ובאו עדים ואמרו להד"ם לא הוחזק כפרן שאין העדים זוכרין אלא דבר שהם עדים בו כו' ופי הכ"מ דכיון דלא ייחדן לעדים ע"כ י"ל אף בעדים מילתא דלא רמיא כו' ואינם זוכרין וכ"כ הלח"מ שם ה"ה. והובא כ"ז בח"מ סי' ע' סעי' ב' ובש"ך ס"ק ו' שהאריך בזה והעלה דלדינא הלכה כשיטת הרמב"ם וסייעתו דמפרשי להך מילתא דלא רמיא עלי' כו' קאי שם על העדים ולכן בלא הזמינן להעיד י"ל אף בשני עדים דאינן זוכרין א"כ מוכח מהתם דה"ה בכל עדות דלא נתכוונו להעיד בשעת ראיי' דדיינינן בזה דהוי מילתא דלא רמיא ולא דייקי כ"כ. ומשמע התם דאף דהעדים מעידים דיודעים בבירור שלא פרעו בפניהם דאמרינן בזה ג"כ מילתא דלא רמיא ואינן זוכרים וכעין סוגיא דכריתות הנ"ל ותקשה מן דברי הרמב"ם ה' טוען הנ"ל על מש"כ הרמב"ם פ"ה ה"ע ה"ה והובא בח"מ סי' ל"ו סעי' א' דאף בלא נתכוין בעת ראי' להעיד ג"כ מהני עדותן וכתבתי בספרי שם לחלק דדוקא היכא דמעידין על ענין הנעשה בפניהם דאף דלא כוונו אז להעיד מ"מ מהני עדותן כיון דמעידין דכוונו אז לראות היטב את הענין המעשה שנעשה בפניהם משא"כ במעידים דלא נעשה בפניהם הענין שאומר הנטען. בזה דיינינן דהוי מילתא דלא רמיא ואינן נאמנים משום די"ל דנשכח מהם הענין כו' ובספרי שם העירותי מהא דח"מ סי' כ"ט סעי' ג' ובסי' למ"ד סעי' ד' ומהא דע"י הזמה שאומרים עמנו הייתם יעו"ש וכן יש לדון בכוונת התו"י דשם דכתב בעדים ששמעו מן בעלי מעשה כו' משום די"ל דבעדותן על ראיות המעשה בעצמן שאני ועפ"ז יש לתרץ להרבה קושיות שיש על התו"י ואכמ"ל

ט) א"כ בע"א לאחר זמן רב ואינו מעיד על מעשה דנעשה בפניו י"ל דלדינא נקטינן בזה כשיטת התוס' ישינים דאינו נאמן כיון דלא נתכווין בעת ראי' להיות עד ע"ז והוי זה בכלל כל מילתא דלא רמיא וחיישינן דנשכח ממנו ומעיד עכשיו להיפוך דבכה"ג לא מצינו בכה"ג חולק על שיטת התו"י והא דח"מ סי' כ"ח סעי' י"ג דמבואר שם דכ"ז שזוכר האדם יכול להעיד כו' [ועיין בסמ"ע ובבית יוסף ובפי' רש"י לכתובות (דף ך')] י"ל דמיירי בנתכוין להיות עד אף דלא הזמינו הבע"ד להיות עד. או די"ל בע"א דמיירי במעיד על איזה מעשה דנעשה בפניו ומעיד דכיוון היטב לראות ענין המעשה כנ"ל ובסוגיא דכתובות (דף ך') שם גבי תלוליות הוי ג"כ כמו נתכווין להעיד על מקום טומאה אי' הוא וראיתי בפתחי תשובה לאה"ע סי' מ"ב ס"ק י"א שהביא בשם החתם סופר שמחלק ג"כ לדינא בלא נתכוונו להעיד דאם באו זמן רב אח"כ להעיד בדבר ההוא אין מקבלין עדותן כו' ואין ת"י כעת ספר הח"ס וכבר כתבתי לעיל אשר כעין זה כתב הט"ז ביו"ד סוף סי' ק"צ לחלק כן גבי מילתא דלא רמיא עלי' ובאמת כיון דלא מצינו בכה"ג חולק על הך דינא של התו"י ע"כ וודאי יש לנו למנקט כן לדינא בזה

י) הן אמת דבהיתר עגונא יש לסמוך על עדות ע"א אף דלא נתכוין להיות עד דהא לא גרע מנכרי מסל"ת וכן בהכרת שם המגרש או שם הלוה כמבואר בח"מ סי' מ"ט סעי' ב' ובאה"ע סי' ק"ך סעי' ג' ובסי' קנ"ז סעי' ב' דבכל אלו אף אם לא הי' נתכוין להיות עד ע"ז ג"כ מועיל עדותו לכ"ע אך התם שאני דהא לא בעינן בי' דיהא על המעיד דין תורת עדות דהא אף אשה וקרוב נאמנין בזה משום דזהו רק בגדר גילוי מילתא בעלמא וע"כ אף דבלא נתכוין להעיד דשייך בזה לומר דהוי מילתא דלא רמיא מ"מ מועיל בזה כיון דא"צ רק גילוי מילתא בעלמא וכמו דאיתא ביבמות (דף ל"ט) ועי' ביבמות (דף ק"ו ע"א) תוס' ד"ה ורבא דידי' כו' בסה"ד אבל היכא דבעינן דין תורת עדות אז שפיר דיינינן בלא נתכוין להיות עד ובע"א ולאחר זמן רב ואינו מעיד על מעשה הנעשה בפנינו דבכה"ג אין דין תורת עדות כלל על הע"א ויש לדון בי' כל מלתא דלא רמיא עלי' כו' ומילתא דכדי לא דכירי אינשי כמבואר בסנהדרין (דף כ"ט) ובח"מ סי' פ"א ופי' רש"י דברים של חנם דהא בכה"ג ג"כ הוי בעת ראי' ושמיעה כמו דברים של חנם והיכא דיש לנו עדים הסותרים זה את זה בעדותן רק ע"א הי' נתכווין להעיד והשני לא הי' נתכוון להעיד ואינו מעיד על איזה מעשה וכנ"ל. נראה ברור דיש לנו להאמין להעד דנתכוון להעיד משום דאין כח להעד דלא הי' מתכוון להעיד לסתור אותו העד דמתכוין להעיד משום די"ל מלתא דלא רמיא כו' ואיני נאמן בתורת עדות כלל משום דחיישינן שנשכח ממנו כל הענין כיון שהוא זמן רב אחרי העדות שהוא מעיד עכשיו וזהו כש"כ מהא דח"מ סי' כ"ט דמתרצינן העדים שלא יהי' מכחישין זא"ז ובסי' למד שם אף באופן רחוק קצת וכמש"כ הנו"ב הנ"ל וכש"כ בנידון כזה דאין עליו דין תורת כלל והא דעדי הזמה דפסלינן להעדים כתבתי מזה בספרי שם וספר שער משפט אין ת"י כעת לעיין בו מזה: ענף ב'

יא) ונשובה עכשיו לנ"ד במה שאמר העד כי הי' נקרא בשם אבראמאוויטש דהא בעת שהי' נקרא בשם כזה לפי דבריו הא לא נתכוין אז להיות עד ע"ז לאח"ז והוי זה אז בגדר מילתא דלא רמיא עלי' ומילתא דכדי דלא דכירי אינשי ועיין ביו"ד סי' צ"ד גבי הגדתו על תחיבת הכף עד כמה תחבו ובפתחי תשובה ס"ק א' מה שהביא בשם הנו"ב והחולקין וכן בנ"ד דהא לא הי' לו אז שום ענין דיעלה על דעתו להיות זוכר ויודע היטב איך הוא שמו של אותו האיש שאנו דנין עליו עכשיו ובודאי לא נתכוין אז להיות עד ע"ז לאחר זמן וגם הא אז לא הי' לו מזה שום נפ"מ לאיזה ענין ע"כ הוי זה בגדר מילי דכדי דכללא הוא בכזה דלא דכירי אינשי וכדאמרו בסנהדרין (דף כ"ט) כעין זה וכבר נתבאר דלדינא יש לנו לסמוך על דברי התוס' ישנים דכריתות בכה"ג היינו בע"א היכא דאינו מעיד על איזה מעשה דנעשה בפניו וגם הוא לאחר זמן רב דיש לנו כל הנך סברות ביחד בנ"ד ובפרט כמו בנ"ד דהוא ביותר מן שלשים שנה מן עת ההיא עד היום ע"כ ודאי אין על דברי העד בזה דין תורת עדות כלל ואינו נאמן בזה משום דהוי מילי דכדי ומילתא דלא רמיא עלי' וכן בנ"ד הא אינו מעיד על איזה מעשה הנעשה בפניו דהא לא הוי שום מעשה כלל בהענין דמספר לנו מזה ובפרט זה משך זמן רב למאוד ולכן יש לנו למיתלי דנשכח ממנו שמו ונתחלף לו שם שלאמאוויטש על שם אבראמאוויטש ובפרט דרוב שמו בהאותיות האחרונים שווין המה וידעתי מה שיש לחלק קצת במה שהובא לעיל בשם הרמב"ם פ"ו ה' טוען ה"ד שהובא בח"מ סי' ע' סעי' ב' דשא"ה דהעדים אומרים שלא הי' אז שום מעשה כלל משא"כ בנ"ד דאומר שהי' נקרא בשם אבראמאוויטש. אך באמת שפיר כתבתי דהא במה שמעיד על שמו אין זה מקרי מעשה ואין לנו להרבות במחלוקת על התו"י וקצרתי]

יב) והנה במה דמעיד דקודם מיתתו שאלו לו על ביתו ואמר להם שהוא מעיר דווין ולאביו יש לו בית על האזאמד ויש לו בביתם אח חולה וכל הסימנים הללו