עין יצחק חלק א רכה

בעת שנשאת לאחיו יש מי שמתיר ואין לסמוך עליו וגם יש לדון דאין ע"א נאמן להעיד שהמיר דתו דדוקא בע"א במיתת היבם נקטינן להקל משום דהוי עביד לגלויי משא"כ בהמרת הדת דאין זה עביד לגלויי כ"כ וגם הא יש חזקת כשרות הסותרו וחזקת כשרות הוי חזקה אלימתא כמבואר בכמה דוכתי וגם הא מעיד שהיה בן עשר שנים אז והנה כל בני העיר אומרים כי היה אז בן ט"ו שנים וע"כ אין לנו תועלת כלל מהגב"ע הזאת

ג) והעיקר מה שיש לנו לדון בהיתירא ע"פ הגב"ע שכעת אשר א' מעיד שאיש א' אנ"ח היה נקרא אבראמאוויטש ובבואם לפ"ב נחלה ומת שם ושאלו לו על ביתו והעיד כנ"ל הנה ממה שאמר להם קודם מיתתו נראה ברור שזהו האיש שאנו דנין עליו כי לא נמצא בעיר דווין איש אחר שיהיה לו בית על הזאמד שהיה לו בן חולה בח"נ ויהי' לו עוד בן שנלקח לצבא ולא יהיה לו ידיעה ממנו זולת אותו האיש שנודע לנו שהוא בעיר דווין שהוא אבי האיש שאנו דנין עליו. ע"כ לפי דברי הע"א הזה הוי כמעיד בפירוש שהיבם מת וידוע דנקטינן להקל דע"א נאמן במיתת היבם וכמבואר בב"ש סי' קנ"ח דבעת הדחק ועיגון מקילינן בזה ולכן אף דנימא דכל אלו הסימנים הוי כעין סימנים גרועים מ"מ הא כיון דלא נמצא בעיר דווין עוד א' שנסתפק בו ע"כ הוי זה כמעיד בפירוש שאותו היבם מת: וכעין זה הוא ברשב"ם (דף קע"ב ע"א) דאם היו משולשים וכתבו סי' דכתב הרשב"ם שם דסי' ארוך או גוץ הוי סי' גבי חשש שני יוב"ש וכ"ז פשוט

אבל דא עקא במה שאומר שהי' נקרא אבראמאוויטש: ובאמת היה שמו שלאמאוויטש א"כ מוכח מזה דאין זה האיש שאנו דנין עליו והעד משקר בעדותו או האותו איש הנפטר שיקר בדבריו שאמר קודם מיתתו שהוא מעיר דווין ואביו יש לו בית שם על הזאמד ואחיו חולה כו': דהא איש שיקרא בשם אבראמאוויטש עם כל הסימנים הללו לא הלך לצבא משם בעת הזאת ולכן קשה לנו להתירה ע"פ עדות הגב"ע הזאת: ענף א

ד) ואתחיל בעז"ה לדון בהיתר העגונה הזאת דהר"ן בתשובה סי' ל"ג כתב להיתירא באחד ששינה שמו דכיון דהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מסימן אחר שנראה ממנו שאינו הוא ואותו סי' עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי שהוא עשוי להשתנות ויש ראי' לזה מב"ב פ"ט במעשה דבני ברק כו' עכ"ל אך מדברי הר"ן הנ"ל קשה לבא להיתירא בנ"ד דשם בעובדא דהר"ן מבואר שהועד בפניהם שכשיצא מעירו אמר שירחיק נדוד וישנה שמו כדי שתהי' אשתו עגונא: וע"כ מקרי זה בשם שעשוי להשתנות משא"כ בנ"ד והנה בתשובת משאת בנימין סי' ק"ט כתב כעין זה וז"ל ואע"ג דחזינן בה תיהא קצת שהעידו הגוים שהנהרגים שניהם הי' להם מו"מ עם הדוכס ושניהם נשבו ונפדו וזה שקר גמור שהבן לא היה לו עסק מעולם עם הדוכס כו' נראה דאין לנו לתלות זה לעדות שקר אלא לטעות ולבדדמי כמילתא דלא רמיא עלי' דאינשי שהגוים לא דקדקו כ"כ כו' או אפשר שהגוים הגידו האמת והעד טעה בדבריהם דבכה"ג עבידי אינשי דטעו וכל מילי דעבידי דטעו תלינן בטעות ולא בשקרא וכדאשכחן ע"א אומר בדיוטא העליונה כו' וה"נ אמרינן ע"א א' ב' בחודש כו' וכה"ג אשכחן טובא בתלמודא דכל היכא דאיכא למתלי בטעות תלינן בטעותא ולא בשקרא ועוד י"ל דאף דמחזקינן להו בשקרא כו' עכ"ל המ"ב הרי דס"ל להמ"ב למתלי דהעד טעה בדבריהם אף דהתם לא שייך סברת הר"ן הנ"ל ודברי הר"ן והמ"ב הנ"ל הובאו בתשובת חתם סופר סי' ע"א ובתשובת הגאון מוהרי"מ מבריסק סי' י"ט ונתכוונו שם לדבר אחד בראי' לזה מר"ה יעו"ש

ה) וכמו כן יש לדון בנ"ד דהא כיון דהגיד להם הנפטר שהוא מעיר דווין וכל הסימנים הללו ולא נמצא שם אחר להסתפק בו ע"כ וודאי זה הוא האיש שאנו דנין עליו וכמבואר בסוף יבמות ביוחנן בן יונתן ארי' דמכפר שיחיא כו' דהשיא ר"ע אשתו ואף בפעם אחד שאמר להם כך כו' וכמש"כ המהרי"ק בתשובה סי' קע"ה. ובפרט בעת מיתתו יש להאמינו ביותר כדמצינו בתוס' יבמות (ד' קט"ו) ד"ה או דלמא כו' דבשעת מיתה יש להאמין יותר ועי' ביבמות (דף קכ"ב) ובסי' י"ז סעי' כ"ג ובשא"ד ויש להאריך עפ"ז בדברי המהרי"ק ואכ"מ כן אין לנו לחוש לעיר דווין אחרת בנ"ד דהא מעיד שהלכו ביחד מן עיר קאברין וכו' ובלא"ה לא שייך לחוש לזה אך העומד נגדינו מה שאמר הע"א שהי' נקרא אבראמאוויטש ובאמת הי' נקרא שלאמאוויטש אכן לפי דברי המ"ב יש לדון גם כאן דיכול להיות דהעד טעה ונתחלף לו שם שלאמאוויטש בשם אבראמאוויטש וכמש"כ המ"ב דתלינן דהעד טעה בדברי הגוים ואף דיש מקום לחלק דנ"ד גרע דהוי בשמו משא"כ התם הוי הטעות בהעסק שלו עם הדוכס. עכ"ז נבאר ב"ה דגם בנ"ד יש לנו למתלי בטעות ובמילתא דלא רמיא עלי' כ"כ והוא

ו) דנקדים דברי התוס' ישנים בכריתות (דף י"ב ע"ב) א' אביי כו' דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות מכאן אמר רבי וכן דן הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי מעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לשם עדות אין בעדותן כלום אם באים אח"ז להעיד בפני ב"ד עכ"ל התו"י וכ"כ בפסקי תוס' שם ובספרי נחל יצחק סי' ל"ו סעי' א' ענף א' הארכתי בזה הרבה והקשיתי ע"ז מר"ה (דף כ"ד) ומצאתי כן בטורי אבן לר"ה שם שהקשה כן על הסוגיא דכריתות הנ"ל והתו"י ובחידושי לח"מ שם ענף ב' כתבתי בעיקר הענין הזה דיש לדון לדינא ולחלק בין ע"א לשני עדים לפי סברת הנתיבות בסי' ל"א והפני יהושע בגיטין (דף ב') בתוס' ד"ה הוי דבר דבערוה כו' דלכן ע"א אינו נאמן משום דחיישינן דיאמר בדדמי וכן הוא בתשובת מיימוני לספר משפטים סי' מ"ד כו' ואף היכא דמועיל עדות ע"א מ"מ אם לא נתכווין לעדות יש לחוש ביותר בע"א דיאמר בדדמי משא"כ בשני עדים דלא חיישינן כלל לבדדמי כדמצינו כעין זה ברא"ש ליבמות פ' ט"ו סי' ג' ובב"ש סי' י"ז ס"ק קנ"ג ע"כ אתי שפיר הא דר"ה (דף כ"ד) הנ"ל לפי דהתם מיירי בשנים ומהני עדותן של שנים אף בלא נתכוונו לעדות ואינו קשה מהך דר"ה על הך סוגיא דכריתות (דף י"ב) דהתם בכריתות מיירי בע"א: אך התו"י בעצמו ס"ל כן אף בשני עדים ואינו מחלק בין ע"א לשני עדים אך לולא דברי התו"י הנ"ל הייתי מחלק כן בין ע"א לשני עדים. עוד יש מקום לחלק דשאני בענין קרבן שבועה לחייבו דבזה בעינן נתכווין להעיד וקצרתי

ז) ובספרי נחל יצחק שם ענף ד' כתבתי בכוונת התו"י הנ"ל דס"ל לחלק דדוקא בבאו אחר זמן להעיד בזה י"ל דבלא נתכוונו להעיד לא מהני עדותן דיש לחוש שמא שכחו הענין ואומרים בדדמי בהיפך ולכן כתבו התו"י שם בלשונם דאין בעדותן כלום אם באים אחר זמן להעיד בפני ב"ד אבל בבאו להעיד בזמן קרוב מראייתם לא חיישינן שישכחו הענין ויעידו להיפך וכעין דברי הר"ן בשבועות פ"ז על משנה שכנגדו חשוד על השבועה לחלק בין זמן קרוב לזמן רחוק גבי ענין דיאמר שכחתי וכמש"כ הש"ך בסי' צ"ב ס"ק א' ובסי' ל"ד ס"ק ח' משא"כ בנתכוונו לעדות אז אף בסהדותא דששים שנה אמרו בכתובות (דף כ') דכיון דרמיא עלי' אף טובא נמי ויעוין בפי' רש"י שם ובח"מ סי' כ"ח סעי' י"ג ובית יוסף שם וכעת ראיתי דכעין זה מחלק הט"ז ביו"ד סוף סי' ק"צ סעי' נ"ב גבי אומרת ברי לי שלא באתי למקום שנמצא הדם כו' דבזמן קצר שפיר יודעת כו' אבל בזמן רב אחר שכיבתן גם החיצונה טמאה מטעם