עין יצחק חלק א רכד

מהבטחתם. ולכן כיון שנתבאר דהיכא דיש הוכחה רבתא דמתו ולא ניצולו דהיכא דלא נתבאר מן הש"ס דהחמירו בכזה אין לנו להחמיר מדעתינו ומעצמינו ויש לסמוך ע"ז להקל רק ההוכחה כעין הך דאמר רב אשי דבצורבא מדרבנן אם אי' דסליק קלא אית לי' בזה מצינו דהחמירו חז"ל אבל ההוכחה דיש לנו מן הבטחתם דהבסיחו לנשיהם זה מקרוב בדרך הילוכם טל הספינה שיכתבו אגרת להם מיד כשיבואו לפארט עלייזעבעט. בזה ההוכחה לא מצינו בהש"ס דהחמירו בזה ג"כ ע"כ יש לנו לסמוך ע"ז ההוכחה דהא נתבאר דחזרה הוי חשש רחוק ואין בזה מיעוט המצוי משום דאם הי' בזה מיעוט המצוי א"כ לא הי' מוציאין ממון על סמך הסברא דחזרה הוי חשש רחוק דהא אין הולכין בממון אחר הרוב

כד) ועוד דהא ע"י הך סברא דחזרה הוי חשש רחוק וגם ע"פ הרוב דיש לנו לפנינו הרוב הנטבעים דאינן ניצולים דבזה הוי המיעוט נחשב למיעוט שאינו מצוי ע"י הנך תרתי היינו הרוב הנטבעים הנ"ל כיון דשהה עליהם שיעור שת"נ וגם הך דחזרה מדעתו הראשונה הוי חשש רחוק וכיון דלא מצינו להדיא דהחמירו חז"ל בכה"ג אין לנו מדעתינו להחמיר ואין לומר דשמא הי' איזה אונס לבעליהן שלא היו יכולים לכתוב לנשיהם ובניהם דז"א דהא כתבו התוס' בכתובות (ד' ג') בד"ה וסברה כו' דרובן לא אניס כו' והובא לעיל וע"פ סמך הרוב הנ"ל סמכו שם בכתובות להקל אף בחשש איסור א"א וכנ"ל ונ"ד עדיפא מן כל היכא דנפרדו בעליהן בשלום בעת נסיעתן דהא בנ"ד הי' הבטחתם מהם לבניהם ולנשיהם בדרך נסיעתן על הספינה הזאת זה מקרוב בזמן מועט ובהבטחה נאמנה ולכן כיון דלא נודעו טביעת הספינה הזאת רק בזמן רב לאחר שנטבעה וקרינן בזה דנודעו הנך תרי רובי ביחד להנשים וכמש"כ לעיל וגם מהסברא דערך שבוע א' מקודם שנטבעה הספינה כתבו מכתב לנשיהם ובניהם כנ"ל דיש לסמוך ע"ז להקל ולא להחמיר בכזה לחומרת משאל"ס כיון דשהו עליהם שיעור שת"נ כדמצינו דהקילו בזה וכמש"כ לעיל בשם תשובת מהר"ם פאדוואה סי' ל"ו שכתב בזה"ל חזינן דקמאי דקמאי שבקשו עלילות להקל במשאל"ס רק כשימצאו קצת ראיות לעלילותם כו' דע"כ יש לנו לסמוך על מה שהראיתי לחזק הנך תרי רובי דנודעו ביחד ועוד דחזרה מדעתו הראשונה הוי חשש רחוק דע"י צירוף כל הנ"ל יש לסמוך להקל. ועפ"ז חזקתי במ"א דברי הט"ז והב"ש בסי' י"ז ס"ק צ"ה במה שהתירו באחד שהלך על הגליד כו' די"ל בזה ג"כ הטעם דלא מצינו כה"ג דהחמירו חז"ל בזה וקצרתי

כה) ולכאורה יש להעיר דלפי מש"כ לעיל תקשה דמאי מקשה הש"ס ביבמות (ד' קט"ו ע"א) ותסברא משאל"ס הוא ואשתו אסורה ושם הא היה עובדא בשני ת"ח שהיו באים על הספינה א"כ אף בזמן הש"ס הי' שם הרוב דאם איתא דסליק צורבא מרבנן קלא אית לי' והא הוה מצי לאוקמי דמיירי שם בנודע להאשה סיבת הטביעה לאחר זמן רב דהי' שהות לשמוע הקול משם ואז חלו הנך תרי רובי ביחד דבכה"ג יש להתיר במשאל"ס כנ"ל באמת בלא"ה הא משכחת הרבה גווני דהוה מצי הש"ס לתרוצי בזה וכגון מה דכתב הקהלת יעקב סי' ט' בשם הפנים מאירות להקל בנטבע שהתחיל לבעבע בגרונו תוך המים וכהנה רבות וע"כ אין זה הוכחה לסתור לכל מש"כ ויש לנו לצרף למה שראיתי בתשובת שבות יעקב ח' ג' סי' ק"י שכתב להקל ולהלכה ולא למעשה במשאל"ס בעגונות רכות בשנים ורדופות להנשא ואין במציאות להשיג עדות אחרים המועילים דבזה אף לכתחילה הוי כמו דניסת בדיעבד דלא החמירו חז"ל בכזה ונ"ד הוי העגונות רכות בשנים וטפלי תלוי' בהם ורדופות להנשא ואף דהשבות יעקב לא סמך ע"ז למעשה עכ"ז יש לצרף לאיזה צירוף סברתו למה שכתבתי לדון להיתירא ע"פ הסברות דנתבארו בעז"ה. ובצירוף שיטת הר"א מוורדן שהובא במרדכי להקל במשאל"ס לאחר שנה שנאבד זכרו וכש"כ בנ"ד שזה כמה שנים שנאבדו זכרון בעליהן. ע"כ דעתי מסכמת להיתירא וכפי דעת כת"ר ובצירוף עוד דעת רב גדול אחד מפורסם. ובאעה"ח יום ג' סיון תרל"ו לפ"ק. סימן כג ב"ה יום ד' כ"ח תמוז תר"מ פה בירשטאן

נשאלתי ע"ד איש אחד מן עיר דווין שהי' לו אח שנלקח מעיר אחרת לצבא בעת שהי' חוק פאימנעס: ונתקבל לצבא בעיר קאברין ולפי הגדת בני העיר היה בעת ההיא שנלקח לצבא בערך ט"ו שנים וגדול הקומה ושמו היה נחמי' שלאמאוויטש. ואחר איזה שנים נשא זה הנשאר בפה אשה אחת ג"כ מעיר דווין ובליל היחוד למחרתו נודע להכלה כי יש לו חולי נופל רח"ל ובעת היחוד בא עליו החולי והעידו רבים כי גם מקודם הי' חולה. ובעוד איזה ימים נסעו לעיר אחרת סמוכה להתגרש ובבואם הלכו לצדיק מפורסם א' ואמר לה שלא להתגרש כי ישוב לאיתנו והאמינו ונסעו לביתם והי' קירוב ביניהם איזו שבועות ערך חמשה או ששה ובא עליו החולי בלילה א' ולמחרתו שחל"ח. והאשה יושבת עגונא זה ט"ו שנה והן עתה באה האשה ובידה תכריך כתבים ובהכתבים נזכר שהי' קירוב איזו שבועות והיא אמרה שלא נבעלה לו אח"כ יען כי היתה מתפחדת ממנו להיות ביחד אמנם בהכתבים שבידה מהרבנים הגאונים שהיו אז נראה מדבריהם שלא אמרה להם אז כן יען כי בדבריהם משמע שנבעלה לו אח"כ רק נושאים ונותנים דסמכה על הבטחת הצדיק

והרב הגאון מקאברין זצ"ל טרח הרבה למצא את היבם ולא מצאו רק בתוך הכתבים נמצא כעת גב"ע א' מישראל אשר הי' ג"כ בצבא מעיד אשר בעודו באפסקאוו הי' שם א' שמו נחמי' שלאמאוויטש והיה כבן עשר שנים והמיר דתו שם

והן עתה איזו שבועות בא לק"ק בריסק א' שהיה, ג"כ מאנשי הצבא ומעיד שגם הוא נתקבל בעיר קאברין והלכו הרבה ביחד משם לכמה עיירות עד שבאו לפ"ב ובתוכם הי' א' עלם כבן ט"ו ונקרא אבראמאוויטש ובבואם לפ"ב נחלה ומת שם והוא בעצמו ועוד יהודים אחרים קברוהו. וקודם מיתתו שאלו לו על ביתו ואמר להם שהוא מעיר דווין ולאביו יש לו בית על הזאמד ויש לו בביתם אח חולה וכל הסימנים הללו הוא ממש בהיבם הזה הנאבד בלא שינוי רק שמשנה שמו והנה חקרו בקאברין בהקניגעס במשך השנים הללו שנלקחו ולפי הנראה לא נמצא שם בהקניגעס א' שנלקח בשם אבראמאוויטש ונשאלתי לחוות דעתי ע"ד היתר עגונא זאת: תשובה בעז"ה בקצרה

א) והוא כי הנני כעת בכפר בירשטאן בעסק רפואתי ב"ה ואין שם אף ש"ס ושו"ע כלל ועכ"ז הנני לחוות דעתי בזה והוא כי אין דעתי מסכמת לדון בהיתירא משום מום ח"נ שנודע לה שהיה מקודם ולבטל עי"ז הקידושין דזהו דבר קשה מאוד לדון כן באשה דאמרו בה טב למיתב טן דו ויעוין במהרי"ט ח"א סי' קי"ג מזה ובתשב"ץ. וגם הא משכחת רפואה בזה ואין רצוני להזדקק בהיתר הזה. ויעוין מזה בסי' קנ"ד סעי' ה' ובחתם סופר סי' קט"ז והדברים ארוכין

ב) ומה שיש לדון בהגב"ע שמעיד שהמיר דתו ג"כ קשה להתירה דהא מבואר בסי' קנ"ז דאם היה מומר בפס