עין יצחק חלק א רכ

בהא הוא דחששו למיעוטא כיון שהם מחוייבים וודאי במעשר ואהוא דכתב מרן הכ"מ דכיון דחששו למיעוטא בפירות שהן מחוייבים וודאי במעשר ה"נ חששו לס"ס משא"כ בההיא דהקלין שבדמאי דהספק הוא אעיקרא דמילתא אם חל עלייהו חיוב מעשר או לא כו' בהא אזלו חכמים להקל כו' עכ"ל. ועיין בבכורות (דף כ') בתוס' ד"ה ואיבעית אימא כו' בסה"ד וקצרתי לפ"ז יש לחלק דשאני בהך דהקלין שבדמאי דסמכו אף על חד רובא. להיתירא לפי דהתם הרוב מברר דלא היה מעולם עליהם חזקת חיוב כלל וכנ"ל וקצרתי לפי שאין זה שייך לענינינו כ"כ ועכ"פ נתבאר דמצינו דחילקו חז"ל בין חד רובא לתרי רובא וכמש"כ השער המלך: ענף ב

ו) ועוד כתבתי בספרי באר יצחק בסי' י"ח ענף חית דיש לדון דדוקא במה שמצינו דגזרו חז"ל בפירוש שלא לסמוך על הרוב בזה מחמירינן לחוש למיעוטא אבל היכא דלא מצינו כן בפירוש אין לנו להחמיר מדעתינו לחוש למיעוטא אלא סמכינן על הרוב ולהיתירא כי מוקמינן על דבר תורה דסמכינן על רובא אף במקום ערוה היינו ברוב גמור והמיעוט הוא מיעוט שאינו מצוי דלא שייך בזה לדון סמוך מיעוטא לחזקה כו']. וכעת ראיתי להוכיח כן מן הא דגיטין (ד' כ"ט ע"א) בתוס' ד"ה אבל בב"ד של ישראל בימי קדם דכתבו דאע"ג דאמר בסנהדרין כו'. מצאו לו זכות הי' מניף בסודרין מ"מ לא שכיח עכ"ל התוס' וכ"כ רש"י שם בד"ה תו לא חזי זכותא וכן פסק הרמב"ם בפ' ו' ה' גירושין והובא באה"ע סי' קמ"א בב"ש ס"ק ק"ט דפסק כלישנא בתרא דרב יוסף בגיטין שם ומה שכתב החלקת מחוקק בסי' י"ז ס"ק ס"ו דרק לענין גט ותרומה אמרו לחלק כן אבל להשיא את אשתו אין מתירין דחה זה הב"ש שם ס"ק ק"ח והבאר הטיב בסי' י"ז ס"ק קי"ג ע"ש ולכאורה קשה דמפני מה סמכן להתיר את אשתו ביוצא ליהרג בדיני ישראל בזמן הקדם ולא חשו שמא מצאו לו איזה זכות דאף דזהו לא שכיח מ"מ הא חזינן דאף במידי דהוי מילתא דלא שכיחא ג"כ חשו במקום חומר א"א כמו במים שאין להם סוף וכהנה אך לפמש"כ התוס' ביבמות (ד' ל"ו) ד"ה הא לא שהא כו' דבמשאל"ס הוי מיעוט המצוי. ע"כ י"ל דדוקא במקום מיעוט המצוי בזה החמירו חז"ל במקום חומר א"א אבל בהך דיוצא ליהרג דהחשש שמא מצאו לו זכות זה הוי מידי דלא שכיח כלל והוי מיעוט דמיעוטא ע"כ לא החמירו חז"ל בזה גם י"ל דזה הוי כמו טענת טעיתי דהוי טענה גרוע כמבואר בכ"ד ע"כ מקרי זה דיהי' בטעות מה שאמרו דזה הוי ג"כ מידי דלא שכיח כלל מה"ט אבל לפמש"כ התוס' בבכורות (ד' כ' ע"ב) דבמשאל"ס הוי מיעוט שאינו מצוי וכן הוא שיטת התוספות בקידושין (ד' נ') ע"ש וכ"כ המרדכי סוף יבמות ע"ש בספרי באר יצחק סי' י"ח ענף י' א"כ כיון דמצינן דאף במקום מיעוט שאינו מצוי מצינו דהחמירו חז"ל במקום ערוה א"כ תקשה דאמאי ס"ל להך לישנא בתרא דרב יוסף בגיטין שם דביוצא ליהרג בב"ד של ישראל בימי קדם מתירין אשתו וכתבו התוס' הטעם דלא חיישינן שמא מצאו לו זכות משום דזה לא שכיח הא הוה לן למיחש אף למיעוט דמיעוטא שמא מצאו לו זכות

ז) וע"כ מוכח מזה כמו שכתבתי בספרי שם דלאו בכל מקום אמרינן דהחמירו חז"ל לחוש למיעוטא אלא דוקא היכא דמצינו בפירוש דהחמירו חז"ל בזה מחמירינן אבל אין למדין מזה על מקום אחר וע"כ שפיר יש לנו לדון היכא דיש לנו איזה רוב מה דלא מצינו בש"ס דהחמירו חז"ל בזה אין לנו להחמיר מדעתינו אף במקום חשש א"א אך באופן שיהי' המיעוט בגדר מיעוט שאינו מצוי וממילא היכי דיש לנו תרי רובי דאז הוי המיעוט בגדר מיעוט שאינו מצוי אין לנו להחמיר מדעתינו אך לעיל כתבתי מטעם תרי רובא. וכעת עיקר הטעם הוא כיון דהוי מיעוט דמיעוטא אין לנו להחמיר מדעתינו ולשיטת הרי"ף וש"פ דס"ל דאין חילוק בין יוצא ליהרג בב"ד של ישראל בימי קדם כו' ובכולהו מחמירין כמבואר בסי' י"ז סעי' ל"ו בח"מ וב"ש שם וכמוש"כ הב"ש סי' קמ"א טעמם דס"ל דכיון דמצינו במשנה גיטין (ד' כ"ח) דאף בזה חשו למיעוט א"כ הי' תקנת חז"ל בזה ג"כ לחוש למיעוט וכמו דמצינו במשאל"ס. אבל במה דלא מצינו בפירוש כן אין לנו להחמיר מדעתינו וכמו שכתבתי בספרי שם והנה מהא דמצינו ביבמות (ד' ק"כ וב"מ ד' כ"ז) דבכיס וארנקי דלא שכיח לאשאולי סמכינן להיתירא אינו ראי' למש"כ משום די"ל דשא"ה כיון דהוה דבר המפורש בתורה דחמור ועדי אוכף מחזירין משום דלא שכיח לשאול על כן לא החמירו חז"ל בזה וכמוש"כ הט"ז כעין זה ביו"ד סי' קי"ז ובאו"ח סי' תקפ"ח ס"ק ה' ובפ"י לב"מ שם וכן במה דסמכינן על סימנים אם הוי מה"ת הכל הוא מה"ט וגם יש לחלק דשאני התם דנמצא מת לפנינו וקצרתי אבל מה דהוכחתי מן לישנא בתרא דרב יוסף בגיטין (ד' כ"ט) הנ"ל וכמו שפסק הרמב"ם אף דזה לא כתוב בפירוש בתורה וגם הא לא נמצא שום מת לפנינו ועכ"ז סמכו להקל מזה שפיר מוכח כמו שכתבתי דלאו בכל גוני החמירו חז"ל אלא היכא דאמרו אמרו ואין למדין ממנו על מקום אחר

ח) ולפ"ז יש לחלק בפשיטות מטעם אחר דלכן החמירו חז"ל בהך דצורבא מרבנן ביבמות (ד' קכ"א) אף דיש שם תרי רובא וכמש"כ התוס' שם ד"ה ולא היא כו'. ושא"ה די"ל דס"ל להש"ס דכיון דסתמו ואמרו דמשאל"ס אשתו אסורה דמשמע דאף בצורבא דרבנן ג"כ הדין כן הרי דלא חילקו חז"ל בזה דהחמירו בזה אף דהוי שם מיעוט דמיעוטא א"כ שאני התם דחזינן דהחמירו בפירוש בזה. ולכן לפ"ז אין אנו צריכים לחלק בין היכא דנודע רוב אחד מקודם להיכא דנודעו שני הרוב ביחד דבלא"ה אתי שפיר

ט) והנה בספרי באר יצחק סי' י"ח ענף יו"ד כתבתי לבאר דברי התוס' ביבמות (דף קכ"א) בד"ה ולא היא כו' שכתבו דאע"ג דרובייהו צורבא מרבנן אי סליק קלא אית לי' מ"מ לא חיישינן לאותו רוב ולא תנשא כמו גבי גוססין דאין מעידין עליהם אף על פי שרובם מתים עכ"ל והקשיתי דלמה להתוס' להביא ממרחק מגוססין ומדוע לא הוכיחו מהא דמשאל"ס דחיישי למיעוט וכתבתי לתרץ זה שם. וכעת ראיתי דיש לפרש כוונת התוס' כן משום דהי' קשה להתוס' דאמאי מחמרינן לחוש גם בצורבא מרבנן בחומרא דמשאל"ס הא יש בזה תרי רובא והיכא דהוי תרי רובא מקרי המיעוט בשם מיעוט שאינו מצוי דהא חזינן ברוב וחזקה אמרו ביבמות (דף קי"ט) דמקרי המיעוט בשם מיעוט דמיעוטא א"כ כש"כ רוב דעדיף מחזקה ודאי דמקרי המיעוט מחמת תרי רובא בשם מיעוט דמיעוטא א"כ מנ"ל להחמיר גם בזה וכעת י"ל דהתוס' לא רצו לחלק דשאני היכא דנודע רוב אחד מקודם ודלא כמש"כ לעיל לחלק בזה] והא דמים שאל"ס דהחמירו י"ל דזה הוי מיעוט המצוי וכמו שכתבו התוס' ביבמות (דף ל"ו) והמרדכי סוף יבמות בתירוץ הראשון שם ובע"ג (דף מ') תוס' ד"ה כל וכו' דמים שאל"ס הוי מיעוט המצוי א"כ לא מצינו רק במיעוט המצוי דהחמירו חז"ל אבל מנ"ל להחמיר גם בהנך תרי רובא דצורבא מדרבנן הא הוי מיעוט דמיעוטא וע"כ הוכרחו התוס' להוכיח מהך דגוססין דאין מעידין עליו ושיטת התוס' דזהו משנה דתנן אין מעידין על הגוסס כמו שכתבו התוס' ביבמות (דף ק"כ ע"ב) ד"ה למימרא דמגוייד חיי כו'

י) ונקדים למש"כ הש"ך ביו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ח בשם המהרש"ל דהא דטריפה אינה חי' זהו רובא דרובא אבל מיעוטא דמיעוטא חי' אע"ג דטריפה היא כו' ע"ש ויש להביא ראי' לדבריו מהא דסנהדרין (דף ע"ח) דאמרו שם בגוסס בידי אדם מר מדמי לי' לטריפה כו' ומאן דמדמי לי' לגוסס בידי שמים מ"ט לא מדמי לי' לטריפה כו'.