עין יצחק חלק א ריט

קלא היינו משום דלא הי' לנו פנאי כ"כ בזמן הקצר הזה לדעת ע"פ הקול איה מקומו והנה ביו"ד סי' ק"י אמרינן דאם ספק הראשון נודע לנו מתחילה ואח"ז נולד ספק ב' לא מצרפינן לי' לדון משום דבעת דנודע לנו הספק ראשון ולא הי' אז רק הספק הזה היינו מחמירין והי' דינו אז דאסור: ואף דז"א רק מספק עכ"ז הוי כמו דנפסק הדין. לכן לא מצי להצטרף ספק א' לספק ב'. וה"ה י"ל בתרי רובא דאם אינם באים לברר בבת אחת רק בזה אחר זה כמו בהך דרוב נטבעים אינן נמלטין דזה מברר מיד שמת ורוב השני דאם איתא דסליק קלא אית לי' אינו מברר רק בתר זמן רב וכיון דבעת שנולד לנו הספק מיד אחר שיעור שתצא נפשו לא הי' מועיל לנו הרוב לברר שמת והוי כנפסק הדין דאותו הרוב נטבעים אינן נמלטים לא מהני ולכן אף דאח"כ הוי עוד רוב לפנינו עכ"ז לא מצינן לצרפו משום דהוי כמו דנפסק דינו דאותו רוב א' נתבטל כבר ואף דבדיעבד אם ניסת לא תצא עכ"ז כיון דלכתחילה אסורה הוי כמו דנפסק דינו וכעין זה מצינו בגיטין (דף ב' ע"ב) גבי הא דאי' התם אבל הכא דאתחזיק איסורא הוי דבר שבערוה כו' ואף לר"מ דחייש למיעוטא כו' וקשה לפי שיטת הסוברים דבדבר שבערוה היכא דלא איתחזיק איסורא מהימן ע"א ודוקא באיתחזיק איסורא לא מהימן ע"א א"כ מאי מקשה הגמ' לר"מ דחייש למיעוטא והוכרח לתרץ דסתם ספרי דדיינא גמירי הא בלא"ה אין קושיא כלל משום דהא לר"מ דחייש למיעוטא אינו רק מדרבנן דמה"ת רוב עדיף מחזקה א"כ אף לר"מ דחייש למיעוטא עכ"ז אינו רק ספק השקול עכ"פ משום דנגד החזקה יש לנו רוב המנגדו והוי כמו דלא איתחזיק איסורא ובערוה היכא דלא איתחזיק איסורא הא מהימן ע"א כנ"ל ובע"כ מוכח דכיון דתקנו חז"ל לחוש למיעוטא הוי כמו דלא הי' כאן לפנינו מעולם שום רוב רק פלגא ופלגא וממילא נשארה חזקת איסור דא"א דהא ליכא לפנינו שום דבר המנגדה. משום דהא נתבטל הרוב מחמת גזירת חז"ל דחשו למיעוטא ומקשה הש"ס שפיר לפ"ז דהא אין אחד מהימן בדבר שבערוה היכא דאיתחזיק איסורא

ב) ולפ"ז שפיר יש לדון היכא שרוב אחד נולד לפנינו מקודם דלא מצו להצטרף לרוב ב' שבא לאח"ז משום דמתחילה בעת שנולד הספק קודם שבא הרוב הב' הוי כנפסק הדין אז דאסורה ונתבטל אז הרוב הנ"ל ונשארה חזקת איסור א"א בתקפה. ולכן בעת שבא הרוב הב' הוי כרוב אחד דלא מהני מצד גזירת חז"ל נגד חזקת א"א הנשארת לנו כנ"ל משא"כ היכא שבעת שנולד הספק להאשה הי' מיד לפנינו תרי רובא ביחד לברר דמת דבכה"ג סמכינן להיתירא אף במקום חשש איסור א"א דבכה"ג לא חשו חז"ל לחוש למיעוטא וכמו שהארכתי בספרי שם וגם יש לחלק דשאני בהך רובא דצורבא מרבנן דאם איתא דסליק קלא אית לי' דאף דיש שם גם הרוב דנטבעים אינן נמלטים. מ"מ הא הנך תרי רובא מבררים רק על ענין א' דנטבע ולא ניצול מהמים משא"כ היכא דכל רוב מברר על ענין אחר. וכמו בנ"ד דרוב א' מברר דנשרף ורוב ב' מברר דנטבע ולא ניצול מהמים דבכה"ג סמכינן על הנך תרי רובא ולהיתירא. וכעין דאמרו גבי ס"ס דמשם א' לא הוי ס"ס והיכא דהוי על שני ענינים אז דיינינן ס"ס אך אין אנו צריכים לזה דבל"ז הא העליתי בספרי שם לחלק בין הך דצורבא מרבנן כו' דשא"ה דאינן באים כאחת הנך תרי רובא כמש"כ לעיל

ג) וכעת ראיתי בשער המלך ה' יו"ט פ"א ה' כ' שכתב על מה שכתב הרע"ב בריש פ"א דדמאי הקלין שבדמאי כו' פטורים לפי שיש בהו תרי ספיקי כו' וכ"כ הר"מ שם בפי' המשניות ומוכח דס"ל דסמכינן על ס"ס בדמאי: ואף דהחמירו חז"ל לחוש למיעוטא גבי דמאי ולא סמכינן על רוב ע"ה מעשרין דמוכח מזה דכי החמירו חז"ל בחד רובא אבל בתרי רובא לא החמירו וכדאמרינן גבי יוחסין בספ"ק דכתובות עכ"ל השער המלך והנה עיקר ראיתו מהך דספ"ק דכתובות גבי יוחסין אין זה ראי' מוכרחת דשא"ה דגזרו רוב סיעה אטו רוב העיר גבי יוחסין עכ"פ חזינן דמוכח מן הקלין שבדמאי הנ"ל דאף דהחמירו חז"ל לחוש למיעוטא גבי דמאי דמ"מ היכא דיש תרי רובא לא החמירו וכמש"כ השער המלך ביאור דברי הראשונים הללו וה"ה י"ל כן במה דמצינו דהחמירו חז"ל במקום חומר א"א לחוש למיעוטא: דמ"מ בתרי רובא אין לנו להחמיר כ"ז דלא מצינו כן בפירוש והבו דלא לוסיף עלה ובפרט לפי מה שכתבתי בספרי להוכיח דסמכינן על תרי רובא להיתירא אף במקום חשש א"א וכן יש להעיר בהך דהקלין שבדמאי הנ"ל לפי המבואר בירושלמי דמאי פ"א ה' א' דלכן פטורין לפי שרוב מינין הללו באין מן ההפקר ואף דהחמירו חז"ל לחוש למיעוט גבי דמאי מ"מ היכא דיש תרי רובא שאני ובאמת צ"ע דלמה להר"מ והרע"ב שם לומר דמשום תרי ספיקי הקילו הא בל"ז יש לנו רובא הזה וכן ראיתי בגליון הש"ס בירושלמי שם שהעיר בזה ולא הביא לדברי השער המלך הזה. שהביא לדברי הכ"מ פ' י"א דמעשר שכתב דלא מהני ספק ספיקא בדמאי כמו דחזינן דחשו למיעוטא ולא סמכו על רוב ע"ה מעשרין והעלה לחלק דתרי רובא שאני כנ"ל

ד) אכן מצינו בירושלמי בדמאי פ' ד' ה' א' דאמרו על משנה דהלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן שואלו בשבת ואוכל על פיו חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר ואמרו בירושלמי שם משום אימת שבת עליו ומקשו ואם אימת שבת עליו מפני מה חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר ומתרצו מפני אחר שאין אימת שבת עליו ופירש הפני משה שם דבשבת עצמו לא גזרו והלכו בהם אחר הרוב שיש להם אימת שבת רק במוצאי שבת חשו למיעוט דאין עליהם אימת שבת. (ועיין בכתובות (דף נ"ה ע"ב) בתוס' ד"ה ובתרומת מעשר כו' וקצרתי). הרי להדיא דס"ל להירושלמי דכיון דגזרו חז"ל בדמאי דלא ניזול בתר רובא דה"ה תרי רובא ג"כ לא מהני: דהא התם הוי שני רובא רוב א' דרוב ע"ה מעשרין הן. רוב ב' דרוב ע"ה יש עליהם אימת שבת ואפ"ה אמרו דכיון דגזרו חז"ל דלא למיזל בתר חד רובא דממילא ה"ה גם תרי רובא לא מהני. א"כ לכאורה מוכח דלא נחלק בין חד רובא לתרי רובא ודלא כמש"כ אמנם לפי מה שכתבתי לחלק בין היכא דנולדו השני ספיקות ביחד או לא כו' כנ"ל לפ"ז שפיר יש לחלק דאין סתירה כלל מירושלמי הזה לכל מה שכתבתי וכן מש"כ השער המלך והוא דהא התם גבי הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות דמיד שקנה הפירות בע"ש נולד אז ספק שמא עישרן או לא ואז לא הוי רק חד רובא וכיון דגזרו חז"ל דחד רובא לא מהני בדמאי ע"כ הוי כמו דליתנהו בעולם כלל הך רובא ולכן אף כשבא שבת ויש אז עוד רוב דרוב ע"ה יש עליהם אימת שבת דלא מהני הך רוב להצטרף כיון דלא נולדו שני הרוב להדדי אצל הקונה אבל בהא דהקלין שבדמאי דבעת שקנאן הקונה חל אז הנך שני רובא בהדדי אצל הקונה דעישרן המוכר או באו מהפקר ע"כ שפיר יש לחלק בין חד רוב לתרי רובא ואינו קשה מהירושלמי הנ"ל על השער המלך ועל כל מש"כ

ה) ולכאורה יש להעיר לפי מה דאמרו בירושלמי דמאי פ' א' ריש ה' א' הקלין שבדמאי דאמר ר' יוחנן דאף וודאי פטורין לפי שרוב מינין הללו באין מן ההפקר כמבואר שם וכן פסק הרמב"ם פ' י"ג ה' מעשר ה' א' וסותר את פירושו בפי' המשנה. הרי דמבואר דאף חד רובא מהני במעשר ואף דמצינו דחז"ל גזרו דלא לסמוך על הך דרוב ע"ה מעשרין הן וע"כ מוכח דאין זה כלל גמור בכל דוכתי רק היכא דמצינו דגזרו חז"ל בפירוש ומזה נראה דלא כמש"כ הכ"מ פ' י"א ה' מעשר כו' שהובא לעיל אמנם לפמש"כ השער המלך שם לחלק עוד דדוקא בפירות שהן מחוייבין ודאי במעשר אלא דנפל ספק אם עישרום או לא