עין יצחק חלק א כא

י"ב ובהרמ"ח שם סעי' י"א ובשנטי גבורים סוף פ"ד דשבועות מזה

ג) ולענ"ד נראה להוכיח דהיכא דהוי לתיקון גוף השם שנמחק דמותר למוחקו משום דאין זה נקרא מאבד אלא מתקן וכמש"כ הרדב"ז שם להסביר זה. והוא דאמרו בזבחים (דף צ"ד ע"ב) בגד שיצא חוץ לקלעים נטמא חוץ לקלעים קורעו נכנס ומכבסו כו' הרי דהתירו לקורעו אף דעובר על לא תעשון כן לה' דהא גם בבגדי כהונה מצווה על לא תעשון כו' וכמו הא דמכות (דף כ"ב) דעל עצי הקדש עובר על לא תעשון כו' וכמש"כ הרמב"ם פ"ו ה' יסודי התורה ה' ז' וכמו שנראה מלשון הרמב"ם במנין מצות ל"ת סי' ס"ה [והא דיומא (ד' ע"ב) דהמקרע בגדי כהונה לוקה משום שנאמר לא יקרע י"ל דזהו לענין ללקות שתים] וע"כ מוכח כיון דהך קריעה בבגד שנטמא הוי זה תיקון לגוף הבגד לטהר מטומאתו ע"כ מותר לפי דאין זה דרך השחתה רק תיקונו והא דאמרו שם בזבחים (דף צ"ה) במעיל שנטמא מכניסו פחות מן ג' על ג' ומכבסו משום שנאמר לא יקרע שאני התם במעיל שנאסר לקרוע אף שלא בדרך השחתה וכמו שמשמע מן הרמב"ם ה' כלי המקדש פ' ט' ה"ג וע"כ הוכרחו להדר אחר עצה אחרת גבי המעיל ואפשר דלזה נתכווין בעל קרבן חגיגה דהובא במל"מ שם ואף דהמל"מ שם כתב על דברי בעל קרבן חגיגה דלדידי' ליתנייהו להני מילי עכ"ז לענ"ד דברי בעל קרבן חגיגה מוכרחים הם וכמש"כ ולפ"ז סייעתא מזה להוכיח דגם באזכרות אם מוחקן ע"מ לתקן את השם דמותר למוחקן משום דאין זה מקרי מאבד אלא מתקן וכסברת הרדב"ז ועיין בכ"מ להרמב"ם פ"א הלכות בית הבחירה הלכה י"ז ובאו"ח סוף סי' קנ"ב ובפרמ"ג או"ח סי' קנ"א במ"ז ס"ק ג' ויש להאריך בזה אך לפי דאין זה שייכות לענינינו קצרתי בזה

ד) ולכן כיון דהתירו למחוק תיבות ואותיות שבס"ת אף אם אינו לצורך אותן האותיות והתיבות רק אם יש איזה צורך לשום דבר וכמש"כ בעל החינוך והתשב"ץ. וכ"כ הרדב"ז בח"א סוף סי' ס"ז בשו"ת ללשונות הרמב"ם ע"ש ובאמת הרמב"ם פ"ו ה' יסודי התורה ה' ה' כתב בקצרה גבי כינויין דהרי הם כשאר כתבי קודש ומותר למוחקן. הרי דכתב בסתימות זה וכן אמרו בש"ס ובשו"ע והפוסקים דאם אינן מן שבעה שמות דהן נמחקין ולא כתבו דזהו דוקא אם הוא לצורך אבל באמת העיקר הוא דכ"ז שאינו לצורך אסור למוחקן דלא גרע מכל כתבי קודש דאסור לאבדן עכ"פ מדרבנן וכדברי החינוך והתשב"ץ. ועכ"פ כיון דחזינן דהתירו למוחקן לצורך שום דבר מוכח מזה דעיקר איסור איבוד ושריפת כתבי קודש אינו אלא מדרבנן משום דאם היה מן התורה אין סברא להתירם למוחקן אם אינו לצורך גוף האותיות שנמחקו דמ"ש זה מן אזכרות וידעתי מה דיש לדחוק בזה אבל אין לנו להאריך בזה יותר כיון שכבר העלה התשב"ץ דעיקר שריפת ואיבוד כתבי קודש אינן אלא דרבנן וכמו דמשמע מן הרמב"ם והחינוך הנ"ל ע"כ בוודאי כן העיקר לדינא

ה) ולכאורה יש להוכיח מן עירובין (דף צ"ח) דאמרו דבאסקופה הנדרסת דמשום בזיון כתבי קודש שרו רבנן לשבות התם. וכן קיי"ל לדינא באו"ח סי' שנ"ב סעי' א' א"כ מזה מקום להוכיח דקדושת כתבי קודש הוא מה"ת וכש"כ לר' שמעון דס"ל התם לכללא דאין לך שבות עומד בפני כתבי קודש דמוכח לכאורה דמה דמוזהר על קדושת כתבי קודש זהו מה"ת אבל באמת אין זה הוכחה כלל די"ל דוקא במקום בזיון כתבי קודש לר"ש בבזיון קצת ולרבנן במקום בזיון גדול דכתבי קודש דמוזהר שלא לבזותן [ועיין באו"ח סי' שנ"ב סעיף א' בהגה"ה דאיסור זה הוא מה"ת כמו דאמרו בשבת (דף כ"ב) דיליף מן ושפך וכסה שלא יהיה מצות בזויות עליו אף לענין מצות ומכש"כ לענין קדושת כתבי קודש וכמבואר באו"ח סי' כ"א כ"ז דראויין למצוות אבל היכא דליכא בזיון כתבי קודש רק דמיירינן בשריפתן זה האיסור אינו רק מדרבנן

ו) אכן מן מה דאמרו בשבת (דף קט"ו) דמצילין בשבת כתבי הקודש מפני הדליקה ואף שבות דחו שם. וכמבואר באו"ח סי' של"ד סעי' י"ח וביאור הגר"א זצלה"ה שם מוכח מזה לכאורה דמוזהר מה"ת על שמירתן משריפה וכש"כ שלא לשורפן בידים ואמרו שם בירושלמי שבת פ' ט"ז ה"א הדא אמרו שמצילין אותן מפני הדליקה מתניתא דר"ש דאין שבות עומד מפני כתבי קודש ומסיק מה פליגין תמן מפני בזיונן ברם הכא כ"ע מודו שמצילין מפני הדליקה הרי דבמקום דליקה חסו יותר מן בזיונן: ויש לחלק דשא"ה דס"ל לרבנן כיון דהוי בזיון קצת שאני. משא"כ במקום בזיון גדול אכתי י"ל דזהו מה"ת אכן ממה דחזינן דדחו לשבות דרבנן התם מוכח מזה דעל שריפתן מוזהר מה"ת אך גם זה אינו הוכחה דהא ידוע הכלל דאין לדמות השבותין להדדי וכמש"כ המג"א בסי' ש"ז ס"ק ז' ע"כ אכתי י"ל דעיקר איסור שריפת כתבי קודש אינו אלא מדרבנן ומ"מ ראו חז"ל לדחות לשבות קל בזה ומה"ט ס"ל לר"ש דמכבין כדי להציל לכתבי הקודש מהדליקה כמבואר בירושלמי שבת פ' ט"ז ה"ג זהו ג"כ מה"ט ועיין בביאור הגר"א זצ"ל באו"ח סי' של"ד ס"ק יו"ד ובקרבן העדה בירושלמי שם וקצרתי

ז) ועכשיו נשובה לנ"ד ונקדים לדברי הרמב"ם פ"ו ה' יסודי התורה ה' ח' שכתב כתבי הקודש ופירושיהן אסור לשורפן או לאבדם כו' בד"א בכתבי הקודש שכתבן ישראל בקדושה אבל אפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות מפני שאינו מאמין בקדושת ה' ולא כתבו כו' לא נתקדש לשמו ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם כו' וכן כתבי הקודש שבלו או שכתבן א"י גונזין עכ"ל והובא דברי הרמב"ם הללו בשו"ת שב יעקב סי' נ"ד והוכיח מן הרמב"ם הנ"ל דס"ל בכתב אותיות של שם ולא נתכווין לקדשם דאין בהם קדושה וכמש"כ הגהת מיימוני ריש פ' וא"ו ה' יסודי התורה דבכתב שם שלא נתכוין לקדשו אין איסור לאבדן כו' והרמב"ם הוכיח כן ממה דאיתא בשבת (דף קט"ז) דספרי מינים שורפין אותם ואת האזכרות ומוכח מסוגיא זו דמיירי אף בידוע דלא כתבם לשם עו"ג כו' והשב יעקב שם הקשה על הרמב"ם אמאי לא כתב הטעם דלכן בס"ת שכתב אפיקורס ישרף מפני שכתבן לשם עו"ג וכמש"כ רש"י בגיטין (דף מ"ה) ע"ש בשב יעקב ובאמת אינו קשה די"ל דרש"י כתב כן לפי גירסתו שם ס"ת שכתבו מין וסתם מין בישראל הוא עובד עו"ג כמבואר בעו"ג (דף כ"ו) ובחולין (דף י"ג) אבל הרמב"ם גורס שם ס"ת שכתבו אפיקורס וכמו שכתב הרמב"ם בפ"א ה' תפילין ה' י"ג בזה"ל ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורס ישרף וכ"כ הרמב"ם בפ"ו ה' יסודי התורה כנ"ל ועיין בכ"מ שם ואפיקורס אינו עובד עו"ג אלא מי שאינו מאמין בהשגחה ובנבואה וכמש"כ הרמב"ם ה' תשובה ה"ח א"כ לא שייך לומר גבי אפיקורס הטעם שכתבו לשם עו"ג דהא אינו מאמין בעו"ג כלל ע"כ כתב הרמב"ם הטעם דלכן ישרף לפי שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו כו' ולא נתקדש השם וממילא מצוה לשורפו כדי שלא להניח שם להם כו' ומתורץ קושיות השב יעקב

ח) ומש"כ הרמב"ם שם דכתבי הקודש שכתבן נכרי יגנוזוו הטעם הוא משום דאכתי איכא לספוקי שמא כתב הנכרי לשם קדושה כיון דכתבו למכור לישראל וכמש"כ רש"י בגיטין (דף מ"ה) ואף דאמרו בגיטין (דף כ"ג) דעו"ג אדעתא דנפשי' עביד מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וכמש"כ הב"ש באה"ע סי' קכ"ג ס"ק ה' דאף