עין יצחק חלק א ריח

לסיועי לי' מהא דתני כו' וע"כ מוכח אליבי' דמשאל"ס הוי מיעוט המצוי לא תקשה עליו דאמאי הקילו בדיעבד בניסת במשאל"ס ולא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה די"ל דבאמת אף בניסת ס"ל לרב יוסף דתצא משום סמוך מיעוט לחזקה וע"כ אינו קשה לשיטת רב יוסף ולדידן דקיי"ל כרב אשי דאמר דמשאל"ס בדיעבד לא מפקינן כמבואר ביבמות (דף קכ"א). שפיר תי' הרא"ש דבמשאל"ס הוי מיעוט שאינו מצוי ואפ"ה החמירו לכתחילה כיון דלא פסק הרא"ש כל"ב דרב יוסף דגיטין וא"ש דלא סתרי דברי הרא"ש להדדי וכמו כן נוכל לומר בדברי התוס' ביבמות (דף ל"ו) ועו"ג (דף מ'). דלא סתרו לדברי התוס' בבכורות (דף כ') ג"כ על הדרך שכתבתי לתרץ סתירת הרא"ש זולת מה שידוע כי אין להקשות בסתירת התוס' להדדי וכמש"כ היש"ש בהקדמתו לב"ק

יז) ולשיטת הרמב"ם והרי"ף וסייעתם דנתבאר לעיל בשם הגר"א זצ"ל דס"ל כהך לישנא בתרא כרב יוסף לא תקשה דנימא סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר אף בדיעבד אם ניסת במשאל"ס. די"ל דס"ל כחד תירוצא דמתרץ המרדכי בריש פ' בתרא דיבמות דלכן אם ניסת לא תצא ולא אמרו סמוך כו' משום דבעגונא הקילו או דזה הוי מיעוט שאינו מצוי עי"ש במרדכי א"כ י"ל להרמב"ם והרי"ף דיסברו כתי' קמא של המרדכי הנ"ל אך מן הרמב"ם הלכות נחלות פ"ז ה"ב והובא בח"מ סי' רפ"ד סעי' ד' דכתבו שם שלא החמירו במשלא"ס וכדומה רק מפני איסור כרת כו' משמע דס"ל דלא הוי רק מיעוט דמיעוטא הניצולים ודלא כמש"כ וע"כ העיקר כמש"כ לעיל דמזה יהי' מוכח דלא בכל מקום החמירו חז"ל רק היכא דמצינו בפירוש שאני ולכן פסק רב יוסף בל"ב בגיטין דלא חיישינן שם שמא מצאו לו זכות משום דלאו בכל דוכתא החמירו חז"ל ומזה סייעתא למש"כ לעיל דלאו בכל דוכתא החמירו חז"ל וע"כ בנ"ד דיש לנו תרי רובי שנודעו בב"א להאשה יש לסמוך להיתירא

יח) והנה עיקר מילתא דבעינן שיהי' התרי רובי נודעים בב"א הוא מן הא דיבמות (דף קכ"א) דאף בצורבא מרבנן החמירו אף דשם הוי תרי רובי בע"כ מוכח דשאני התם דלא נולדו בב"א וכמש"כ לעיל וכעת ראיתי בתה"ד בפסקיו סי' קל"ט שכתב דמה דאמרו שם ל"ש בין צורבא מרבנן לאינש דעלמא דזהו מטעם לא פלוג דראו חז"ל שלא לחלק בין איש לאיש עי"ש א"כ לפ"ז נדחה ההוכחה משם ועדיין י"ל דבתרי רובא אף דנולדו שלא בב"א ג"כ מהני אך מדברי התוס' ביבמות (דף קכ"א) בד"ה ולא היא כו' משמע דלא כהתה"ד בזה ובכוונת התוס' הנ"ל כתבתי מזה בספרי באר יצחק סי' י"ח ובעיקר הך מילתא בתרי רובי היכא דלא נולדו בב"א יש להביא ראי' לזה דלא מהני מהא דיבמות (דף ק"כ ע"ב) דמקשה הגמ' ומי מצית לאוקמי כרשב"א דאמר על המגוייד דאין מעידין מפני שיכול לכוות ולחיות והא קתני סיפא כו' מן הארכובה ולמעלה תנשא ומשני שאני מיא דמרזו מכה ולכאורה קשה דהא מצי הש"ס לומר דהא דס"ל לרשב"א דאין מעידין על המגוייד מפני שיכול לחיות היינו דס"ל לרשב"א דאף דאיכא רובא דאינן חיים רק כיון דאיכא מיעוטא שיכול לכוות ולחיות דחשו חז"ל למיעוטא משום חומר ערוה וע"כ התם בנטבע בים ואמרו חכמים דמן הארכובה ולמעלה תנשא משום דהי' שם תרי רובא: היינו. רוב א' דרוב הנטבעים אינן ניצולים ומיירי דשהו שם עד שת"נ כמבואר שם במתניתין במעשה בסומא כו' ושהו כדי שת"נ כו' וכש"כ להסוברים בכל משאל"ס דאף דלא שהא כדי שת"נ ג"כ איכא רובא א"כ בתרי רובא לא החמירו ומדהקשה הש"ס כן והוצרכו לתרץ דשאני מיא דמרזו מכה מוכח דס"ל להש"ס דהיכא דלא נולדו התרי רובא בב"א דזה לא מהני. והנה התם רוב נטבעין דאינן נמלטים זה נודע מיד. והרוב השני נודע ונולד רק לאחר יב"ח דהא אף בין הארכובה ולמעלה יכול לחיות עד יב"ח כמו כל טריפות דהא עדיין לא ידעו מן הסברא דמיא מרזו מכה א"כ רוב השני לא נתברר לנו רק אחר יב"ח. א"כ היכא דתרי רובי לא נולדו בב"א זה לא מהני לכן שפיר הקשה הש"ס והוצרכו לתרץ שאני מיא דמרזו מכה: ויהי' מוכח מזה כמש"כ לעיל דהיכא דהתרי רובא לא נולדו בב"א דלא מהני להיתירא רק היכא דנולדו ונודעו בב"א אז יש לנו יסוד לסמוך להיתירא

יט) ואחר כותבי ראיתי בתשובת הריב"ש סי' שע"ט וסי' ש"פ שהעיר כזה להוכיח מהך דיבמות (דף ק"כ) דמקשה הש"ס ומי מצי מוקמת כרשב"א והא קתני סיפא מן ארכובה ולמעלה תנשא כו' דמוכח מזה דחשש מגוייד הוא מה"ת דאי נימא דהוי חשש מדרבנן א"כ במגוייד שנפל למשאל"ס לא מחמרינן אף מדרבנן משום דתרי חומרי לא מחמרינן ע"ש ולפ"ז נדחה הוכחתי הנ"ל ועדיין י"ל דתרי רובי אף דלא נולדו בב"א ג"כ מהני ולדברי התה"ד דכתב לחלק דלכן החמירו גם בצורבא מרבנן במשאל"ס דמשום שלא לחלק בגזירת חז"ל אתו עלה וכמש"כ לעיל והנה סברת הריב"ש דלא מחמרינן תרי חומרא מדרבנן שייך גם בנ"ד במשאל"ס דאינו אלא מדרבנן דהיכא דיש עוד רוב שני דלא מחמרינן תרי חומרי מדרבנן

סיומא דפסקא כי דעתי מסכמת להיתירא וכמש"כ כת"ר ויושיב ב"ד של שלשה ויתירוה: סימן כב

נשאלתי מכמה רבנים ע"ד ספינה אחת על הים באמעריקא שהיה בה כמה אנשים ונפל בה דליקה גדולה ובזמן מועט אחר זה נטבעה הספינה ושהו עליהם שיעור שתצא נפשם ולא ניצול אף אחד מהם הכל כמבואר בהגב"ע כד"ת ולפי הגדת היודעים והמומחים הי' קשה להנצל מן השריפה רק ע"י מציאות רחוקה לצאת מן הספינה לתוך הים. ועל הספינה היו שם כמה יהודים ויש להם נשים ונשאלתי אם יש מקום להתירן מכבלי העיגון. והנה בהשאלה הי' כתוב הכל בארוכה באר הטיב בהגב"ע: אך שנאבד ממני הגב"ע וע"כ כתבתי זה בקצרה

תשובה בעז"ה הנה כת"ר כתבו דיש מקום להקל בזה עפ"י מה ששמעו בשמי אשר יש מקום להתיר ולסמוך על תרי רובא אף בחשש איסור א"א ואף דהחמירו במים שאין להם סוף מ"מ היכא דיש עוד רובא להיתירא בזה לא החמירו חז"ל וביקשו ממני לבאר זה בארוכה: ענף א

א) והנני להעתיק בקצרה למה שכתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ח והארכתי שם לדון דהיכא דהוי תרי רובא דבזה יש להקל אף לכתחילה גם בחומר איסור א"א. אף דהחמירו בזה במשאל"ס והוכחתי כן מהא דיבמות (דף קכ"א) דאמרו שם מחילה של דגים לא שכיחא וע"כ הטעם הוא משום דאף דחששו למיעוטא במשאל"ס עכ"ז במקום דהוי תרי רובא לא החמירו וביארתי שם בספרי דיש שם תרי רובא וכמו שהארכתי שם בזה בענף י' והא דאמרו ביבמות (דף קכ"א) דמסיק הגמ' ל"ש צורבא מדרבנן כו' אע"ג דאי סליק קלא אית לי' וכמש"כ התוס' שם מ"מ חיישינן א"כ מוכח מזה דאף בתרי רובא החמירו שא"ה דהא התם לא נולדו הנך תרי רובא ביחד דהא גבי צורבא מרבנן אף דהוי רובא דאם איתא דסליק קלא אית לי' זה אינו מוכיח לנו שמת רק על זמן רב אחר שנטבע דבתוך זמן מועט אינו מוכיח לנו כלל די"ל שמא יצא בתוך שיעור שתצא נפשו. והא דליכא