עין יצחק חלק א ריז

והרא"ה דס"ל דבריסוק אבר אינה יכולה לחיות מעל"ע ואם תמצא לומר דהלכה כשי' הרמב"ם דס"ל דבריסוק יכולה לחיות מעל"ע הא הרמב"ם וסייעתו ס"ל דבמידי דמיטרף בי' אם נטבע במים מעידין עליו לאלתר א"כ לשני צדדי הספק הנ"ל עפ"י ס"ס נתברר לנו דיש לנו תרי רובא הנולדים בב"א ונודעה להאשה בב"א להיתירא וכבר ידוע דסמכינן בהיתר עגונא עפ"י ס"ס דדינא ובפרט בנ"ד במשאל"ס ולכן בנ"ד דהיה הכאת הסוס במכות גדולות על הראש ובהפאדקיוועס שברגליו ובחמתו בבהילות כפי המבואר בהגב"ע וכעת ראיתי בהגב"ע שכתוב שם שהסוס בעת שבא במים עמד על רגליו האחרונים והכה אותו בהשתי הרגלים שלפניו ולפי השערת העדים הי' שהסוס הרגו ולכן עכ"פ יש לנו בוודאי תרי רובי שיש לסמוך ע"ז להיתירא: ענף ג

יג) והנה בחולין (ד' מ"ה ע"ב) איתא נתמסמס המוח פסול נתמזמז כשר כו' איני והא לוי הוי יתיב חזייא לההוא גברא דטריי' לראשו אמר נתמזמז מוחי' דדין לאו דלא חיי לא לומר שאינו מוליד ופי' הערוך אשר הובא שם בצדו בגמ' דטריי' לראשו דנפל למרחץ והכה ראשו בכותל או בקרקע ונתנדנד מוחו הרי דמסקנת הגמ' דלא מיטרף שם אף שהכה במוחו על הארץ או בכותל בשלמא דין נפולה י"ל דלא הי' בי' משום דהי' חבט פחות מעשרה אבל במה שהכה את מוחו וראשו קשה אמאי לא חיישי לריסוק המוח והראש לפי שיטת הרמב"ם והמחבר דאף הקדקוד בכלל חשש ריסוק ודוחק לומר דכיון דמבואר ביו"ד סי' נ"ח דמשערין לפי כובד המכה והאבן אם יש בו כדי להמית ושם לא הי' שיעור מכה דמטרף בי' משום ריסוק דא"כ איך אמרו שם דנתמזמז מוחו דדין ואפשר דהיו בקיאים בזה להכיר כזה דאל"כ אמאי לא חשש דלמא נתמסמס מוחו ולכאורה הי' מקום להוכיח מזה הסוגיא כשיטת הר"ן וסייעתו דאף בבהמה לא חיישי לקדקוד והמוח כי אם לכל החלל זולת הקדקוד משום שהוא קשה כמו גבי סימנים כו' והוזכר זה בט"ז סי' נ"ח ס"ק ה' אכן שיטת הרמב"ם והמחבר דאף הקדקוד וה"ה המוח כמש"כ הפר"ח והכ"מ שם ובכלל חשש ריסוק הם ג"כ. א"כ יש להעיר דלמה לא חיישי התם בהאי גברא שמא נתרסק ראשו ולפי דברי הפר"ח שם ס"ק ו' בשם הכ"מ תמוהין הם דברי הט"ז ביו"ד סי' נ"ח ס"ק ה' דעירב הך דיעה על המחבר שם וקצרתי ואפשר לומר דהעובדא בהאי גברא דחולין הי' דהלך מיד אחר דטריי' לראשו ומבואר בחולין ד' נ"א) וביו"ד סי' נ"ח דהלכה א"צ בדיקה משום דאם אי' דנתרסק לא הי' יכול לילך וכמש"כ הר"נ בחולין בסוגיא דנפולה דבהכה ואית בה קיטרי חיישינן דבהלכה כשרה וא"צ בדיקה ואיכא מ"ד דאף בהלכה בכה"ג בעיא בדיקה בחוט השדרה עכ"ל הר"נ והדגול מרבבה בסי' ל"ב הכריע כשיטת הר"נ דבהלכה א"צ בדיקה אף היכא דאין החשש ריסוק רק בחד אבר וכדמוכח מן הראי' שהביא הד"מ שם מזבחים (ד' ע"ד)

יד) א"כ לפ"ז י"ל דכיון דהלך מיד אחר דטריי' לרישי' ע"כ לא חשו בי' לחשש ריסוק ואף לשיטת איכא מ"ד דס"ל דאף בהלכה צריכה בדיקה כיון דהוי רק בחד אבר י"ל דז"א רק חשש מדרבנן ולא משום חשש ריסוק רק מחשש שמא נפסק או ניקב אותו אבר ואף ז"א רק מדרבנן וכמש"כ בשאגת ארי' בסי' ס"ד דכתב כעין זה בהא דשהתה מעל"ע דהבדיקה אינו רק מדרבנן והובא בספרי סי' י"ח ענף א' אך אין אנו צריכים לזה כיון דעיקר דברינו כעת הוא לשיטת הרמב"ם דכתב דהקדקוד והמוח בכלל חשש ריסוק. א"כ י"ל בקצרה דס"ל כהך שיטה דס"ל דאף בחשש אבר א' מהני הלכה וכמו שהכריע הד"מ כנ"ל. ע"כ י"ל דהתם הלך וכנ"ל ובסוטה (ד' מ"ח ע"א) שהיו חובטין אותו במקלות ואמרו עד מתי אתם מאכילין טריפות כו' שמא ניקב קרום של מוח וי"ל דה"ה חשש ריסוק והא דאמרו שמא דהי' מספקא להו אי הי' הכאה גמורה או לא ועיין בגיטין (ד' מ') בתוס' ד"ה חיישינן שמא כו' דהוי ודאי כמו חיישינן שמא במי מילין כתבו וכמש"כ לעיל כזה

טו) ומכבר הבאתי ראי' להכלל שכתבתי דהיכא דיש תרי רובי לא החמירו אף בחשש א"א. מהא דגיטין (דף כ"ט) על מתניתין דהיוצא ליהרג בל"ב דרב יוסף דבישראל כיון דנפק דינו כו' בתר גמ"ד לא חזו לי' זכותא ופי' רש"י דלא שכיח הילכך לא מספקינן בהכי: והתוס' שם ד"ה אבל בב"ד כו' דאע"ג דמבואר בסנהדרין דאחד רוכב על הסוס מצאו לו זכות כו' מ"מ לא שכיח עכ"ל הרי דאף דהחמירו לחוש למיעוטא במשאל"ס משום חומרא דא"א מ"מ הכא הקילו לסמוך על הרוב והנה לפי שיטת התוס' ביבמות (דף ל"ו) דבמשאל"ס הוי מיעוט המצוי יש לחלק דשאני הכא ביוצא ליהרג דהך חשש שמא מצאו לו זכות הוי זה מיעוט שאינו מצוי אכן לפי שיטת התוס' בבכורות (דף כ') דבמשאל"ס הוי מיעוט שאינו מצוי ואפ"ה החמירו רבנן בע"כ מוכח מזה דלאו בכל רובי החמירו חז"ל רק היכא דמצינו בפירוש דהחמירו החמירו ושיטת הרמב"ם בספ"ו ה"ג והובא ברשב"א לגיטין שם בסוגיא זו ובאה"ע סוף סי' קמ"א בב"ש ס"ק ק"ט כהך לישנא בתרא דרב יוסף דלקולא ותנשא דסמכינן על הך רובא ואף להפוסקים כל"ק דרב יוסף דשם י"ל דס"ל דזהו מיעוט המצוי ועיין בביאור הגר"א זצ"ל בסי' י"ז ס"ק קי"ז על המחבר שם סעי' ל"ו דכתב דגם דעת הרי"ף לפסוק כלישנא בתרא וכן הרש"ל פסק כלישנא בתרא ע"ש ועיין בב"ש שם ס"ק ק"ח וקצרתי ומזה הוי סייעתא דהיכא דהוי תרי רובי דבזה הוי מיעוט דמיעוטא וגם היכא דהוי רובא דלא מצינו בש"ס דהחמירו בי' חז"ל דבכה"ג אין להחמיר אף בחשש א"א ובפרט במשאל"ס כמו בנ"ד דהרוב שני הוא לפי דהרוב בנפולה הוי רובא דנתרסקו אבריו וה"ה בחד אבר וכמו שנתבאר לעיל ובפרט בנ"ד דהעידו דהי' הכאת הסוס במכות נוראות דודאי יש לדון הרוב דודאי נתרסקו ראשו והמוח ע"פ חזקת הרוב ובהך גוונא דהוי תרי רובי הנך ביחד דלא מצינו דהחמירו חז"ל בכזה דאנן מעצמינו אין לנו להחמיר ויש לנו לסמוך במשאל"ס דספיקו להקל בכמה דוכתי דה"ה בזה דיש לנו לסמוך על לישנא בתרא דרב יוסף הנ"ל ובפרט די"ל דגם ל"ק דרב יוסף מודה בזה וקצרתי: ענף ד

טז) ועפ"ז אפשר ליישב סתירת הרא"ש דביבמות פ"ד סי' ה' כתב דלכן גבי משאל"ס וגוסס חיישי למיעוט משום דהוי מיעוט המצוי ואילו ביבמות פ' ט"ז סי' א' ובבכורות פ"ג סי' ב' כתב הרא"ש להקשות לפי המבואר שם דאמרינן לדינא סמוך מיעוטא לחזקה א"כ אמאי במשאל"ס בדיעבד לא תצא ותי' דבמשאל"ס הוי מיעוט שאינו מצוי. א"כ סתרי דברי הרא"ש להדדי ולפמש"כ ניחא משום דהא מן לישנא בתרא דרב יוסף בגיטין (דף כ"ט) הנ"ל מוכח דס"ל דבמיעוט שאינו מצוי משיאין אשתו א"כ אכתי תקשה לפי דברי רב יוסף בלישנא בתרא מהא דמשאל"ס וגוסס. ע"כ הוכרח הרא"ש לפרש ביבמות פ"ד דשאני במשאל"ס וגוסס דהוי מיעוט המצוי א"כ אתי שפיר לכ"ע אבל הכא ביבמות פ' ט"ז ובבכורות שם דמקשה לדינא דמבואר שם דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה א"כ תקשה דאמאי קיי"ל דבמשאל"ס אם ניסת לא תצא וע"ז הוכרח לתרץ דבמשאל"ס הוי מיעוט שאינו מצוי ואפ"ה החמירו חז"ל לכתחילה באיסור א"א והא דגיטין (דף כ"ח) ביוצא ליהרג הא פסק הרא"ש לדינא שם כלישנא קמא דרב יוסף דאין משיאין אשתו בב"ד של ישראל ע"כ שפיר י"ל לדינא דאף היכא דהוי מיעוט שאינו מצוי החמירו חז"ל וללישנא בתרא דרב יוסף דס"ל דהיכא דהוי מיעוט שאינו מצוי משיאין אשתו כדקאמרו שם