עין יצחק חלק א רטז

ח) ועכ"ז ראיתי דלשיטת הרמב"ם ג"כ יש להקל והוא דהא שיטת הרמב"ם בפ' י"ג ה' גירושין ה' ט"ז בזה"ל במי שנטבע והעלו ממנו אבר שא"א שינטל מן החי ויחיה ה"ז מעידין עליו שמת והשמיט הרמב"ם והטור מה שמבואר בירושלמי על מתניתין דמן ארכובה ולמעלה משיאין אשתו דנותנין לו שהות כדי טריפה היינו יב"ח וכמו דפסק המחבר בסעי' ל"ב הרי דס"ל להרמב"ם והטור דהא דתנן מן הארכובה ולמעלה משיאין אשתו דמיד מתירין אותה: וכמש"כ היש"ש ביבמות פ' האשה בתרא סי' ז' בזה"ל דהא מן הארכובה ולמעלה תנשא אשתו דשיערו חכמים שימות מהר ובפרט ע"י מים דמרזו מכה והובא במראות הצובאות סעי' ל"ב ס"ק קכ"ד והב"ש שם ס"ק צ"ז כתב דקים לחז"ל דטריפות דמן הארכובה ולמעלה א"א שיחי' האדם יב"ח: א"כ משמע מדבריו דדוקא בטריפות דמן הארכובה ולמעלה. וכמש"כ התוס' בבכורות (דף ג') והובא בספרי שם אבל ברמב"ם והטור לא הוזכר לשון דמן הארכובה רק כתבו סתמא דאם ניטל ממנו אבר שא"א שינטל מן החי ויחיה משמע דבכל מידי דמיטרף בי' האדם דבזה אם נטבע מתירין מיד ולא בעי יב"ח משום דמיא מרזו מכה היינו להמכה דמיטרף בי' ושיערו חז"ל שימות מהר והך סברא דמיא דמרזו מכה מבואר ביבמות (דף ק"כ ע"ב). א"כ כש"כ בחשש ריסוק דהא חזינן דזה גרוע יותר מכל מיני טריפות דהא אף מידי דאם ניטל כשר מ"מ אם נתרסק טריפה כמבואר ביו"ד סי' נ"ח: כש"כ במה דניטל וניקב טריפה דוודאי בנתרסק גרע ביותר. א"כ כיון דחשש ריסוק גרוע מכל מיני טריפות דניטל או חסר ע"כ בוודאי כמו דחזינן דמיא מרזו מכה דניטל האבר ומת מהר כש"כ בנתרסק בעודו במים דוודאי מיא מרזו מכה ומת מהר דכיון דלולא המים ג"כ הי' מיטרף ע"כ במים מת מהר דמרזו מכה לכן בנתרסק בעודו במים אמרו דמיא מרזו מכה ומת מיד א"כ נולדו שני רובי בבת אחת ויש לנו לסמוך ע"ז להיתירא

ט) והא דפסק הרמב"ם והטור ושארי פוסקים דלא כהירושלמי דכתב דלא תנשא עד י"ב חודש וכמש"כ היש"ש נלענ"ד דהיש"ש לשיטתו כאשר אבאר ע"כ מוכח דהא דהתירו מן הארכובה ולמעלה דאין זה בגדר טריפה רק בגדר מיתה והרשב"א והרמב"ן דפסקו כהירושלמי דמשום טריפה אתו עלה ע"כ לא התירו רק לאחר י"ב חודש ג"כ אזלי לטעמייהו דהנה הש"ך ביו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ח הביא שיטת היש"ש דכתב דהא דטריפה אינה חי' היינו ע"פ רוב אבל מיעוטא חיין והרשב"א כתב דא"א לשום טריפה לחיות בשום אופן רק ע"פ נס. ועי' בפר"ח שם בסי' נ"ז ובכרתי ופלתי בסי' נ"ז ס"ק יו"ד דמוכח מדבריהם דהקשו על היש"ש מן תוס' חולין (דף י"א) ד"ה אתיא כו' דס"ל דהך רוב טריפות אינן חיין לפי דברי היש"ש הוי זה כעין כל רובא. אך הפרמ"ג שם בסי' נ"ז ובסי' ל' כתב דרק מיעוטא דמיעוטא חיין משום דזה אינו מיעוט המצוי ובאמת כן נראה מדברי הש"ך שם שכתב בשם היש"ש דמיעוט דמיעוטא חיין אבל הפר"ח והכרו"פ לא נחתו לחלק כן בכוונת היש"ש

י) והנה בספרי באר יצחק סי' י"ח כתבתי להוכיח מהא דיבמות (דף קכ"א) דל"ש בין צורבא מרבנן ואינש דעלמא דאין מתירין משום דאף על תרי רובי אין סומכין להיתירא היכא דלא נולדו בבת אחת א"כ לפ"ז תקשה אמאי סמכו להקל במן הארכובה ולמעלה דהא אין זה בירור גמור כי אם מצד רוב דרוב טריפות אינן חיין יב"ח ורוב ראשון דרוב הנטבעים אינן נמלטים כבר נדחה בעת ששהו עליו עד שתצא נפשו ופסקו חז"ל דלא לסמוך ע"ז א"כ אף דנולד לאחר י"ב חודש עוד רוב שני עכ"ז הא לא סמכינן בזה ג"כ משום חומרא דא"א לפי מאי דקיי"ל דלא כרב אשי שם אך לפי דברי הפרמ"ג ומשמעות לשון היש"ש שהובא בש"ך יו"ד סי' נ"ז הנ"ל דרק מיעוט דמיעוטא חיין יש לחלק בין הך רוב ובין הך רוב דצורבא מרבנן כו' אכן לפי דברי הפר"ח והכרו"פ הנ"ל דלא נחתי לחלק בזה תקשה כן ומזה הוכיח הרמב"ם והטור וכפי שכתב היש"ש בכוונתם דאף בתוך י"ב חודש סמכו להקל במן הארכובה ולמעלה משום דמיא מרזו מכה דלא מקרי זה בגדר טריפה רק בשם מיתה דמיד שתצא נפשו שיערו חז"ל דימות מיד וזהו לא בגדר רובא רק בגדר בירור בוודאי דמת מיד ומזה הוכיחו כן והירושלמי דלא סמך להקל רק לאחר י"ב חודש. י"ל דס"ל כרב אשי דמיקל בתרי רובא אף שלא נולדו בב"א ע"כ אף דלא ס"ל לחלק דשאני היכא דמיא מרזו מכה עכ"ז מקילינן שם לאחר יב"ח. משום דהך מן הארכובה ולמעלה תנשא דבמשנה יבמות (דף קכ"א ע"א) קאי שם היכא ששהו עד שתצא נפשו דהי' שם תרי רובא ובפרט לפמש"כ בשו"ת משכנות יעקב סי' ח' בשם הירושלמי דס"ל דבמשאל"ס אף היכא דלא שהו כדי שת"נ ג"כ אם ניסת לא תצא א"כ יש שם לעולם תרי רובי במן הארכובה ולמעלה אבל לדידן דקיי"ל דלא כרב אשי שפיר הוכיחו הרמב"ם והטור והיש"ש דמן הארכובה ולמעלה אין זה בגדר טריפה כ"א בגדר מיתה ע"כ לא בעינן בזה יב"ח רק היכא שא"א שינטל מן החי ויחי' ה"ז מעידין עליו שמת משום דמיא מרזו מכה והרשב"א דפסק כהירושלמי דבעי יב"ח י"ל דאזיל לטעמי' דפסק דהא דטריפה אינה חי' דזהו בגדר בירור בוודאי משום דאף מיעוטא דחיין ליכא ע"כ שפיר סמכו להקל במן הארכובה ולמעלה לאחר יב"ח

יא) והנה הפר"ח סי' ל"א ס"ק ז' כתב להוכיח מהרמב"ם פ' י"ג הלכות גירושין דס"ל אדם טריפה אינו חי יב"ח ולפמ"ש אינו מוכרח דשא"ה דמיא מרזו מכה וכמו דאמרו סברא זו ביבמות (דף ק"כ ע"ב) וכמש"כ היש"ש כנ"ל וכדמוכח להנך דס"ל בנדה (דף כ"ג) גבי אדם דבחסר מן הארכובה ולמעלה אמו טמאה לידה משום דס"ל דטריפה חי' וע"כ הא דמתניתין דיבמות (דף קכ"א) דמן הארכובה ולמעלה תנשא אשתו ובלא שום חולק שם אף דיכול לחיות י"ב חודש וע"כ מוכח דשאני התם דמיא מרזו מכה ואין זה בגדר טריפה רק בגדר כעין מיתה ולכן לא הזכיר הרמב"ם שם דליבעי יב"ח רק שיערו חז"ל דמיד תצא נפשו וימות ומן כ"ז הוכיח הרמב"ם דלא כהירושלמי דס"ל דבעי שיעור יב"ח משום דמש"ס דילן מוכח דשאני זה מן כל טריפה לפי דמיא מרזו מכה ואילו מצד טריפה הא פסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה דבילדה ולד דנחסר מן ארכובה ולמעלה אמו טמאה לידה משום דמן הארכובה ולמעלה יכול אדם לחיות ולפ"ז מוכח דשאני הכא ביבמות לפי דמיא מרזו מכה דאין זה מטעם דמיטרף בכך דהא בשם טריפה מצינו דיכול האדם לחיות אף ביב"ח ויותר ומוכח דס"ל להש"ס דילן דאין זה בגדר טריפה רק בגדר מיתה וכמש"כ בספרי שם

יב) ונתבאר דלשיטת הרמב"ם דס"ל דבמידי דמיטרף בי' האדם דבנטבע אמרינן מיא מרזו מכה ומעידין עליו מיד א"כ יש לנו בנ"ד תרי רובי היינו רוב נטבעין אינן נמלטים ורוב שני דהוא בחזקת הרוב דנתרסק ראשו וכמו בכל נפולה דביארתי בספרי שם דיש בי' הרוב הזה וכיון דהרוב מברר דנתרסק ראשו א"כ ממילא קרינן בזה דנודעו הנך תרי רובי ביחד להאשה משום דגם הרוב שני מברר לנו דמת מיד לשיטת הרמב"ם והטור והיש"ש ואף לפי מה דפסק המחבר באה"ע סי' י"ז סעיף ל"ב במן הארכובה ולמעלה דדוקא לאחר יב"ח. עכ"ז י"ל דפסק כן מצד ספיקא לחומרא אבל באמת הוי זה ספיקא דדינא אם הלכה כהסוברים דוקא לאחר יב"ח או כשיטת הרמב"ם וסייעתו דמעידין עליו מיד דתנשא. והנה ביו"ד סי' נ"ח בבית יוסף שם הביא לשיטת הר"נ בחולין דכתב דבריסוק אינה יכולה לחיות מעל"ע וכן הביא שם לשי' הרמב"ם דס"ל דגם בריסוק יכולה לחיות מעל"ע וכן הפמ"ג שם בסי' נ"ח הביא לשיטת הר"ן והרא"ה ולשיטת הרמב"ם הנ"ל א"כ יש לנו ספק ספיקא דדינא דמבררת לנו דיש לנו בנ"ד תרי רובי היינו ספק אחד שמא הלכה כשיטת הר"ן