עין יצחק חלק א רטו

הרמב"ם והרשב"א נסתר ראייתי דהוכחתי דטריפות דריסוק אברים שייך אף באדם ויש עדיין לומר דגם בזה אין מדמין טריפות אדם לבהמה

ג) ושיטת הרמב"ם נלענ"ד לומר דס"ל ג"כ כשיטת הסוברים דאין מדמין טריפות אדם לטריפות דבהמה דבפרק יו"ד הל' אסורי ביאה ה' י"א כתב נברא ושט שלו אטום או שהי' חסר מטבורו ולמטה אין אמו טמאה לידה והוא בנדה (דף כ"ג) ופסק הרמב"ם כר' יוחנן דקאמר כן משום ר"י בן יהושע והכ"מ הקשה שם דהא בגמרא שם אמרו דמ"ד דס"ל עד מקום טבורו הוא משום דס"ל טריפה חי' וגם ס"ל ניטל ירך וחלל שלה ניכר אינו נבלה א"כ לשיטת הרמב"ם דפסק דטריפה אינה חי' וגם ס"ל דניטל ירך הוי נבלה א"כ אף באינו חסר עד טבורו רק מן הארכובה ולמעלה ה"ל למיפסק דאמו טהורה יעו"ש ומגודל התמי' של הכ"מ הנ"ל נלענ"ד להוכיח דהרמב"ם ס"ל כשיטת הרשב"א והרמב"ן דס"ל דאין מדמין טריפות אדם לטריפות בהמה. ע"כ אף דמן ארכובה למטה הוי בשם טריפה וקיי"ל טריפה אינה חי' עכ"ז באדם אינו טריפה בזה או דטריפות כזה באדם חי יב"ח והא דביבמות (דף קכ"א) דמן הארכובה ולמעלה תינשא שא"ה דמיא מרזי מכה כמבואר שם (דף ק"כ) וכמש"כ בספרי שם בד"ה ולשיטת ר"ת יש לתרץ כו' וע"כ אף בושט דווקא בושט אטום פסק הרמב"ם דטהורה לידה אבל בושט נקוב משמע דטמאה לידה. אף דפסק הרמב"ם ידוע דנקובת הושט ה"ל נבלה וכמבואר ביו"ד סי' ל"ג עכ"ז בע"כ מוכח דס"ל דשאני באדם דבדידי' איכא למימר דנקובת הוושט לא ה"ל טריפה או דאיכא למימר דטריפת כזה באדם חי יב"ח ועיין בפר"ח סי' ל"א והובא בספרי שם דכתב דאף ר"ת מודה דמה דהוי טריפות באדם אינו חי יב"ח וגם אנכי הוכחתי כן שמה. עכ"ז י"ל דבזה אינו טריפה באדם כלל כ"א בבהמה והוכיח הרמב"ם כן מן קושיית התוס' בנדה (דף ך"ג ע"ב) בד"ה ושטו נקוב: דהקשו על מה דקאמר הש"ס שם לרבא בושטו נקוב אמו טמאה משום דטריפה חי' ובפ"ק דבכורות אמר רבא דטריפה אינו חי' ולשטת הסוברים לחלק בין טריפות אדם לטריפות דבהמה יש לחלק דדוקא בטריפות בהמה ס"ל דטריפה אינו חי' משא"כ בטריפות דאדם י"ל דחי' וכמש"כ הכ"מ בפ' י"ג הל' גירושין הל' ט"ז ודלא כהפר"ח ועיין מזה בספרי תחלת ענף ו'

ד) ולפ"ז יש עדיין לדון לשיטת הרמב"ם והרשב"א הנ"ל דאף בטריפות דריסוק אברים לא מיטרפא באדם בזה כיון דאין מדמין אותם להדדי ואף שלשיטת הר"ן דס"ל דריסוק אברים אינו חי מעל"ע מוכח כמש"כ בספרי דגם בזה מיטרף באדם ג"כ וה"ה בריסוק אבר אחד אינו חי מעל"ע דהא מה"ט בעי שהיי' ובדיקה לשיטת רש"י והר"ן כנ"ל עכ"ז יש להחמיר עדיין בנ"ד דהא מבואר בסוגיא דנפולה בחולין שיטת הר"נ דס"ל בנפולה דא"צ לבדוק הקדקוד והמוח דהם אינם בכלל החלל וא"צ בדיקה והובא שיטתו בב"י ובט"ז ס"ק ה' שם ובפר"ח יעו"ש רק שיטת הרמב"ם וכפסק המחבר שמה דאף הקדקוד הוא בכלל הבדיקה דאף בהו חיישינן לרסוקת אבר כמו בנ"ד ולהרמב"ם הא נסתר הוכחתי הנ"ל דהא ס"ל דיכול לחיות יותר מן מעל"ע ונסתר הראי' דמן הארכובה כו'

ה) ועכ"ז יש לומר דמוכח דלכ"ע מוכרחין אנו לומר דבחשש ריסוק שוה טריפת אדם לטריפה דבהמה כמו שהוכחתי שמה בספרי מן קושיות הגמ' בב"ק (דף נ"א) על ר"נ דס"ל יש חבט בפחות מעשרה מהא דמעקה ומן בית הסקילה וכמו דהקשו התוס' שם בד"ה נעביד פחותה מעשרה וכו' וע"כ מוכח מהתם דבחשש ריסוק לכ"ע שוה אדם לבהמה ואף להסוברים לחלק בין טריפות אדם לבהמה וכמו דס"ל להרמב"ם כנ"ל ולהר"ת דמחלק ביניהם וכמש"כ התוס' שם ובשא"ד לפי דמוכח מהך דב"ק דריסוק גרע ביותר מן טריפות דעלמא והא חזינן בשיטת הרמב"ם המובא ביו"ד סי' נ"ח סעי' ג' שכתב דאף אבר שאם ניטל כולו כשר עכ"ז באם נתרסק טריפה וכמש"כ הרמב"ם והובא בב"י שם שריסוקו מכאיבו יותר מנטילתו. הרי דריסוק גרע מן ניטל וחסר ומצינו דגם באדם שייך טריפות בראשו כמו הך דאהלות פ"ב משנה ג' בגולגולת שחסרו דכדי שינטל מן החי וימות ובחולין (דף מ"ב) (ודף נ"ז) באחד שנפחתה גולגלתו דכיון שעברו עליו ימי צינה מת ועיין במנחות (דף ל"ז) ובתוס' ד"ה שומע אני א"כ כש"כ בריסוק בראשו. והעיקר כיון דמצינו בב"ק (דף נ"א) הנ"ל דחשש ריסוק הוי אף באדם דמיטרף בי' א"כ ה"ה בחשש ריסוק בראשו. ואין לחלק דשא"ה בב"ק דהוי חשש ריסוק בכל האברים משא"כ בחשש ריסוק באבר אחד דהא כיון דכתב הר"ן בפ"ג דחולק בהכו על השדרה דדינו כנפולה גמורה לשהיי' ובדיקה דבכל מה דאמרו שם דחוששין דינו כנפולה גמורה וכמש"כ הט"ז בשם הר"נ ביו"ד סי' ל"ב ס"ק ד' א"כ חזינן דלא מחלקינן ביניהם וזולת זה אין סברא לחלק בזה ועיין בפר"ח סי' ל"ב ס"ק ח' שהשיג על המהר"ם מלובלין בסי' צ"ד ובתב"ש שם ס"ק ו' וקצרתי] ולכן כיון דפסק המחבר ביו"ד סי' נ"ח דאף קדקוד והמוח הוא בכלל הבדיקה דצריך לבדוק א"כ יכולין לסמוך בנ"ד על המחבר בזה ובמשאל"ס דעיקרו רק חשש דרבנן ובדרבנן אזלינן בתר המיקל ועיין בפר"ח ליו"ד סי' נ"ח מזה ובפרט בנ"ד שהכה הסוס בהפאטקעוועס על ראשו במכות נוראות די"ל דכ"ע מודו בזה דשייך ריסוק בראשו: ענף ב

ו) ובעיקר הך מילתא בנ"ד יש עדיין לעיין לפמש"כ בספרי באר יצחק סי' י"ח דלכן דעתי מסכמת להקל במשאל"ס ובנפולה ביחד משום דבתרי רובא יש להקל וכמש"כ שם והא דאמרו ביבמות (דף קכ"א) דל"ש איש אחר ול"ש צורבא מרבנן אף דשייך למימר אם אי' דסליק קלא אית לי' עכ"ז מחמרינן משום דהתם נולד הרוב אחד מקודם והרוב הב' דצורבא מרבנן אם אי' דסליק קלא אית לי' זה לא נתברר כי אם לאח"ז דחזינן דלא יצא הקול ובזה צריך שהות להמתין עד שיבורר שהי' שהות שיצא הקול ממנו אי' הוא וכיון דלא נשמע הקול ממנו אז הרוב שני מברר לנו שלא ניצול מן המים א"כ השני רובי לא באין בבת אחת. ועפ"ז ניחא הא דלקמן (דף קכ"א ע"ב) בטבע חסא דאמר רב אשי ש"מ במשאל"ס אם ניסת לא תצא וקשה הא רב אשי גופא מקיל בכל צורבא מרבנן אף לכתחילה במשאל"ס כמבואר שם ע"א משום דאם איתי' דסליק קלא אית לי' דלא מצינו דרב אשי הדר בי' אכן לפי מש"כ ניחא דרב אשי דמיקל בצורבא דרבנן לכתחילה א"כ הא צריך שהות בזה לחקור אם נפק הקול והתם בהך דחסא לל"ק דשם ביבמות י"ל דהי' העובדא דאינסבא בתוך זמן דלא הי' עדיין שהות להיות נפק קלא דסליק ע"כ הוכרח רב אשי לומר הטעם דבמשאל"ס ניסת לא תצא וע"כ שפיר העליתי בספרי שם להקל היכא דהשני רובי נודעו ביחד דיש לסמוך ע"ז משום תק"ע

ז) והנה בהעובדא דנ"ד דהגב"ע נודע להאשה בתוך משך שנה לאחר שנטבע יש עדיין לפקפק דהא בזה לא נודעו השני רובי ביחד אך לשיטת הר"נ דס"ל דריסוק אבר אינו חי מעל"ע ע"כ לאחר מעל"ע לאחר שנטבע נודעו הך שני רובי בהדדי היינו הרוב נטבעין דאינן נמלטים ורוב השני דהוא בחזקת שנתרסק ראשו עפ"י רוב וכמו בכל נפולה משא"כ לשיטת הרמב"ם דריסוק אבר יכול לחיות מעל"ע ויותר עד יב"ת א"כ לא נולדו שני רובא להדדי לכן עדיין יש להחמיר לשיטת הרמב"ם וכיון דעיקר היסוד להקל בנ"ד הוא לשיטת הרמב"ם דס"ל דצריך לבדוק מקדקוד והמוח כנ"ל ולהרמב"ם הא לא נולדו ונודעו שני רובי ביחד א"כ עדיין לכאורה יש מקום להחמיר: