עין יצחק חלק א ריד

העיר כנ"ל וע"כ שפיר כתב הרמב"ם בתשובה להקל בזה ע"פ שיטתו בפסקיו וזהו סייעתא רבתי להסוברים דמצרפינן שני סי' גרועים להיות סי' אמצעי וכן לצרף שני ס"א להיות סי' מובהק

טז) ולפי כל הנך שיטות יש לנו יסוד גדול להקל בנ"ד. דלשי' רש"י דמוכח דס"ל דאם נמצא בדרך שהלך סמכינן על ס"א משום דעכ"פ מה"ת תלינן דזהו שנאבד זהו שנמצא רק מדרבנן יש להחמיר בזה ע"כ מועיל בזה ס"א. א"כ ה"ה בנ"ד דידוע דהלך באותו הדרך סמוך למלון הנ"ל: והנהר שנמצא בו הוא נהר קטן ולא שייך בי' לומר דכמה נטבעים איכא בים כמש"כ האחרונים הנ"ל או לסברת המבי"ט הנ"ל ע"כ מה"ת תלינן דזהו שנאבד שם זהו שנמצא כעת ולכן מהני בזה ס"א דסי' חולה מן בלבול מוחו כנ"ל דוודאי מי שאין לו מיחוש הנ"ל לא ילבוש להקמיע עליו כיון דעיקר סגולת הקמיע הוא למיחוש טירוף הדעת ר"ל: וגם י"ל דהסי' דנ"ד חשוב לכה"פ כמו סי' מנין דהא מספר כל סי' שלו שנמצאו בכמות ואיכות

יז) ואף לשי' הרמב"ם דנתבאר דס"ל דבעינן עוד שני סי' גרועים בזה א"כ הא בנ"ד דיש כמה סי' גרועים וקרובים להיות חשובים ס"א כמו דנתבאר ע"כ לכ"ע יש לנו היתר ברור ואף לפי שיטת הסוברים דבשמו ושם אביו לא סמכינן להקל בלא שם עירו עכ"ז יש לנו היתירא דנא המורווח בעז"ה לכ"ע וגם יש לדון דאף המחמירים בשמו ושם אביו עכ"ז בצירוף ס"א מודו להקל: וכעין מש"כ הנו"ב בסי' נ"ה במ"ת כעין זה להקל בשמו ושם עירו בצירוף ס"א כנ"ל אך בזה הפרט יש לדון הרבה אך אין אנו צריכים לזה וכש"כ לפי הכרעת המהרשד"ם דלהלכה סמכינן להקל על שמו ושם אביו לחוד וכמש"כ הב"ש ס"ק ס' ובשם הח"מ בידוע דהלך לאותו המקום ומת סמוך לעיר זו וכמש"כ הרמ"א בסעיף י"ח להקל בשמו ושם אביו לחוד במקום אומדנות כו' א"כ בנ"ד שיש לנו הרבה אומדנות וצירוף הכרת הרבה בגדיו וחפציו דאף דנימא להחזיקו בחשש שוטה המאבד כו' עכ"ז הא אומדנא מיהא הוי לצרפו לשארי אומדנות דיש לנו בנ"ד וזה ברור דמי שאין שמו ושם אמו כפי שכתובה בהקמיע לא ילבשנו לרפואה וכמש"כ המהרי"ט כנ"ל ע"כ כיון דנמצא סמוך להדרך שהלך לכן יש לנו להקל ולהתיר להאשה בפשיטות לכ"ע וגם יש בזה קורבה דמוכחא דבארתי זה במקום אחר הרבה דיש לצרפו להיתירא

יח) ונתבאר בקונטרס הזה כמה ענינים להיתירא בעיגונא דאיתתא אשר כל היתר והיתר בפני עצמו יש לסמוך ע"ז וכתבתים בקונטרס הזה שיהיה לתועלת ולהתלמד על מק"א אף שלא יהיה כל הנך ביחד וכפי ראות עיניו של הרב המורה ותן לחכם ויחכם כו': סימן כא ב"ה יום ב' אייר תרכ"ב לפ"ק

שאלה בעגונא א' מכמה שנים שבעלה נטבע בנהר בנסיעתו על העגלה דרך שמה וכפי המבואר בהגב"ע ושהו עליו שיעור שתצא נפשו וגם כתוב בהגב"ע כי ראו העדים שבעת שהתחיל לטבוע ראו אשר הסוס הכה להנטבע בבהילתו ובחמתו ברגליו הראשונים בהפאטקעווס שלו במכות נוראות על ראשו של הנטבע ואח"ז הפילו לעמקי מצולה ומאז והלאה זה יותר משנה שנאבד זכרו ולא נמצא כלל ונשאלתי אם יש מקום להתירה מכבלי העיגון: ענף א'

א) תשובה והוא כי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ח כתבתי להקל בנטבע א' שהי' בו דין נפולה והארכתי שמה בזה אך זהו בנפולה דיש בו חשש לכמה אברים הפנימים משא"כ בנ"ד שאין בו חשש כי אם על הראש לבד ובאמת מבואר ביו"ד סי' נ"ח סעיף ב' דאם נפל דבר קשה על בהמה אם הוא דבר שיש לחוש בבהמה דינה כדין נפולה א"כ כש"כ בהכאת הסוס בחמתו במכות נוראות דזה גרוע מאילו נפל דבר קשה על הבהמה דלא בא ההכאה בכוונה והכלל דהי' הכאת הסוס בכוונה להורגו: וידוע מאמר חז"ל דהסוס הורג בעליו במלחמה וכיון דהי' הסוס בסכנת מות ונתכוון להציל א"ע עי"ז בוודאי גרע זה מנפל דבר קשה על אבר אחד דמבואר שם דדינו כדין נפולה. והנה בר"ן בחולין (דף נ"א) מבואר שם בבהמה שהכו אותה על השדרה דחיישינן שמא נפסק החוט וכתב הר"ן שם דצריכה שהיי' ובדיקה כדין נפולה וכל מה דאתמר התם דחוששין דינה כדין נפולה גמורה עכ"ל הר"ן והובא בקצרה בט"ז סי' ל"ב ס"ק ד' וכיון דכתב הר"ן דאף היכא דליכא למיחש כ"א לאבר א' דינו כדין נפולה ובנפולה העליתי שמה בספרי דכ"ז דלא נבדקה היא בחזקת מרוסקת ע"פ רוב: והא דאמרו לשון חוששין אין זה דקדוק כמו שהארכתי שמה א"כ ה"ה בנ"ד דחששא הוא דלמא נתרסק ראשו מחמת הכאת הסוס על ראשו ומבואר ביו"ד סי' נ"ח סעיף ג' דשיטת הרמב"ם והמחבר הוא בנפולה דצריך לבדקה מקדקוד הראש עד ירך. א"כ גם קדקוד הראש הוא בכלל חשש בדוקה. וכיון דבלא נבדק הראש הוא בחשש נפולה ודינו כמו כל נפולה דהוא בוודאי טריפה דהוא בחזקת שנתרסקו אבריו עפ"י הרוב וה"ה היכא דאיכא למיחש באבר אחד בחשש ריסוק דינו ג"כ כמו נפולה גמורה דהוא בחזקת טריפה ודאית עפ"י רוב א"כ כבר העליתי שמה דעפ"י תרי רובא לא מחמרינן בא"א ומתירין אותה ה"ה בנ"ד בפרט דעפ"י חו"ד אמרו לי דבמכת הסוס בפאטקעוועס שלו מיקרי הכאה כדי להמית. ובפרט דהיו מכות נוראות וכמה פעמים וזהו כעין אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים דמבואר בב"ק (דף צ') ועיין ברמב"ם פ"ג ה' רוצח דאם נגפו בראשו והמיתו דמשערינן כח המכה כו' וכש"כ בכח הסוס המכה בחמתו כמה פעמים שהיו מכות נוראות לפי דברי העדים

ב) ובספרי שמה בענף ו' העליתי דאף לשיטת הפוסקים דאין מדמין טריפות בהמה לטריפות אדם. כמוזכר שיטה זו בתוס' בכמה סוגיות ובחדושי הרשב' ביבמות (דף ק"ך) כתב בשם הרמב"ן בזה"ל דבטריפות מן הארכובה ולמעלה כיון דסי' טריפה הוא אע"ג דכל טריפות שמנו חכמים בבהמה אין כנגדן באדם כיון דארכובה בזה ובזה נשנית הוא סי' טריפה באדם כו' עכ"ל ועיין בתב"ש סי' ל"ב ופר"ח סי' ל"ג שפלפלו בענין זה הרבה עי"ש ומה"ט כתב הרשב"א לגיטין (דף ע' ע"ב) דכתב דטריפות נחבסה הגולגולת וניקב קרום המוח ליתי' באדם יעו"ש ועכ"ז בטריפות דריסוק אברים בזה אף באדם ג"כ מיטרף כמו בבהמה והוכחתי זה שם מהא דריסוק אברים מבואר ברש"י בביצה (דף ל"ד) דקים להו לחז"ל דאינו חי מעל"ע אבל שארי מיני טריפות חי כל יב"ח וכ"כ הר"ן בסוגיא דנפולה בחולין א"כ כש"כ הוא מן טריפות דמן ארכובה ולמעלה דזהו מיטרף אף באדם ויכול לחיות עד יב"ח כמו שהארכתי הרבה שם א"כ כש"כ ריסוק אברים דאינו חי מעל"ע דוודאי מיטרף אף באדם ושיטת הרמב"ם הובא שם בב"י לטור יו"ד סי' נ"ח ובפרמ"ג ליו"ד סי' נ"ח בט"ז ס"ק ג' וס"ל להרמב"ם דגם חשש טריפות ריסוק אברים יכול לחיות יותר מן מעל"ע רק דאחר מעל"ע דווקא מועיל בדיקה ולא מקודם משום דאמרינן דלא מינכר עדיין בתוך מעל"ע ואחר מעל"ע איגלי בהתייהו וכ"כ הרשב"א כפי שהובאו שם כ"ז א"כ לשיטת