עין יצחק חלק א ריג

לברר למה שנולד לנו ספק בענין איסור דא"א ועוד יש לדון בכ"ז ע"פ הא דמצינו באה"ע סי' ל"ה ב"ש ס"ק ל' בשם הרמב"ן דחזקת קרובות לא מהני לזו ע"ש וכה"ג כתבו התוס' בכתובות (ד' ע"ו) ד"ה רישא מנה לאבא בידך כו' דחזקת אשה לא מהני לגבי האב וכה"ג כתבו הפוסקים ביו"ד סי' ק"י בחצי חתיכה דפריש מקודם שנודע התערובות דהחצי השנית ממנה אחר דנולד תערובת אסורה משום דאף דאידך חציו מכשירין משום כל דפריש מרובא כו' עכ"ז אין מוכיחין מזה על הב' אלמא דמצינו דחזקה והרוב לא מהני לברר רק במה דהוי בי' החזקה והרוב אבל לא להוכיח ממנו במה דאין בו החזקה והרוב א"כ ה"ה בהך חזקת מ"ק והחזקה דמה דת"י הם שלו זה לא מהני לברר רק על החפץ דיש בו הנך חזקות אבל לא מהני זה להוכיח ממנו על ענינים אחרים כנ"ל וכן י"ל בטעם הדבר דחשו לשאלה ולא אמרו בי' חזקה דכאן נמצא כאן הי' משום דלפמש"כ א"ש הכל על נכון ובקונטרס עגונה אחת הארכתי בכ"ז הרבה ולכן מתורץ על נכון קושיות הנו"ב הנ"ל ולפ"ז נסתר ההיתר של הנו"ב שכתב להתיר ע"י סי' אמצעי ובהכרת הבגדים וכנ"ל: ענף ג

יב) ועכ"ז י"ל בפשיטות ולהיתירא לפי מה דנתבאר דשני סי' גרועים מצרפינן להיות ס"א כמש"כ הפמ"א דיש יסוד לזה מהתוס' ב"מ הנ"ל א"כ בנ"ד דהוי סי' גרועים הרבה היינו דאי ניחוש שמא אתרמי משוגע אחר והלביש את הקמיע זו לפי דהי' שמו ושם אמו כשם האיש שאנו דנין עליו א"כ הא שמו ושם אמו אף לפי הסוברים דחיישינן לשני יוב"ש כ"ז דלא הזכירו שם עירו מ"מ מכלל סי' גרוע לא נפק וגם עוד סי' גרוע מן מה שנמצאו שערות מוקפין סביב לטבורו והיו שחורות שערותיו וגם סי' טב"ע דגופו בקומתו א"כ כל אלו סימנים גרועים מצרפינן והוי כ"ז ביחד לכה"פ ס"א ועוד סי' אמצעי דבלבול מוחו כנ"ל דמה לי רושם בגופו או רושם בתוך ראשו דהוי כ"ז כמו שני ס"א. דידוע כמה שיטות הפוסקים דס"ל דע"י שני סי' אמצעים מצרפינן דהוי כמו סי' מובהק ויש לי הרבה הוכחות דמצרפינן שני ס"א להיות סי' מובהק ומן התוס' ב"מ הנ"ל דכתבו דמצרפינן שני סי' גרועין להיות ס"א אלמא אף מה דלא מועיל נפרד עכ"ז מועיל להיות מחובר א"כ ה"ה שני ס"א מצרפינן להיות ס"מ ע"כ יש לסמוך בכ"ז להקל בנ"ד. והא שכתב הרמ"א בסי' י"ז סעי' כ"ד דאפילו ק' סימנים שאינם מובהקים אינם כלום הכוונה הוא בסי' גרועים לא מהני להיות סי' מובהק אבל סי' אמצעים מצרפינן ביחד להיות נחשב סי' מובהק וכמש"כ הב"ש שם ס"ק ע"ג בשם המ"ב והט"ז

יג) ועוד נלע"ד לדון ולהיתירא בנ"ד ע"פ הא דיבמות (ד' קכ"ב ע"א) דמעשה בקולר של בני אדם שמתו והשיאו נשותיהן ושוב מעשה בששים ב"א שהי' מהלכין לכרכום ביתר ומתו והשיאו נשותיהם ופי' רש"י קולר חבורה והיבא באה"ע סי' י"ז סעי' י"ז בח"מ ס"ק ל"ז וכתב דס"ל לרש"י דמנין בלחוד הוי סי' וקשה דאמאי מהני סי' מנין הא סימן מנין לא הוי סי' מובהק אלא סי' אמצעי כמש"כ הב"ש בס"ק נ"ה והט"ז וכן מוכח בכמה דוכתי ודחו למש"כ המ"ב דמנין הוי סי' מובהק והנלע"ד דעיקר הטעם דסמכו על ס"א בזה והוא דהא הובא בק"ע סי' רכ"א בשם המבי"ט דכתב דאם נאבד יהודי בדרך שהלך ואח"כ נמצא שם הרוג דמה"ת תלינן שזהו שנאבד ודוקא בנטבע במשאל"ס איכא למימר הים פלטו לאי רחוק וע"כ מהני בזה סי' מנין ע"ש. וכה"ג כתב הנו"ב במ"ק סי' מ"ו לדון במי שנטבע בנהר ונמצא מת שם די"ל בזה קבר שאבד קבר שנמצא וכמש"כ השב יעקב. ודוקא בנפל לים חיישינן משום דאנן סהדי דכמה ספינות נטבעו בים והוי כמו דידוע שיש שם אנשים אחרים אבל מי שנפל לנהר שאין ספינות שכיחי בו אמרינן בזה דזהו שנאבד זהו שנמצא ומש"כ הנו"ב שם בזה השיג ע"ז השיבת ציון בסי' ע"ט וכ"כ הקהלת יעקב בתשובותיו בסי' ז' ובסי' ח': ולפ"ז א"ש מה דסמכו ביבמות בהנך עובדי להתיר ע"י סי' מנין אף דזה לא הוי ס"מ משום דהא מה"ת אמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא הן מחמת סברת המבי"ט והן מחמת סברת הש"י והנו"ב והקהלת יעקב הנ"ל אך אסורה מדרבנן. ובדרבנן הא סמכינן על ס"א ויהי' מזה סייעתא לסברתם

יד) והרמב"ם פ' י"ג ה"ג ה' כ"ו והובא במחבר סעיף י"ג כתבו בזה"ל דאם יצאו עשרה ב"א ממקום למקום והם אסורים בקולר או נושאים גמלים כו' ואמר שעשרה אנשים שיצאו ממקום פ' והם נושאים כך וכך מתו משיאין נשותיהם עכ"ל א"כ חזינן דס"ל להרמב"ם דע"י סי' מנין לחוד אין מתירין רק ע"י סי' מנין בצירוף מקום היציאה ומקום הליכה וגם הם נושאים כך וכך אזי מתירין [ועיין בח"מ שם ס"ק ל"ז ובב"ש ס"ק נ"ה מזה וקשה הא סי' מקום היציאה ומקום הליכה הוי סי' גרועים כידוע וגם הסי' דנושאים כך וכך ג"כ הוי סי' גרוע א"כ איך סמכינן ע"ז לצירוף. וע"כ מוכח מזה דס"ל להרמב"ם דסי' גרועים מהני להצטרף להיות ס"א וכמש"כ הפמ"א כנ"ל וע"כ סי' מקום יציאה וסי' מקום הליכה ביחד הוי סי' גרוע משום דסי' מקום יציאה לחוד לא הוי אף סי' גרוע וכעין מש"כ הנו"ב על סי' ארוך וגוץ דאם לא הי' ארוך וגוץ הרבה זהו לא נחשב אף לסי' גרוע וכ"כ התה"ד ע"כ י"ל דה"ה בסי' מקום היציאה לחוד דזה לא נחשב אף לסי' גרוע כלל. רק מקום היציאה בצירוף מקום הליכה ביחד זה הוי סי' גרוע עכ"פ וכן הסי' דנושאים גמלים או דנושאים כך וכך זה ג"כ הוי סי' גרוע וע"כ שני סי' גרועים ביחד מצרפינן והוי כמו ס"א ולכן התירו בהנך עובדי משום דסי' מנין דהי' שם דהוי ס"א וכן עוד שני סי' גרועים הנ"ל ביחד דנחשב לס"א א"כ הוי שני ס"א וס"ל להרמב"ם והמחבר דמצרפינן שני ס"א ביחד והוי זה כמו ס"מ וכדס"ל להרבה פוסקים כן וכנ"ל וע"כ שפיר סמכו להתיר ע"ז ועיין בק"ע ס"ק רע"ג מזה ובעובדא דיבמות שם בששים ב"א שהיו מהלכין לכרכום ביתר דמשמע דסמכו על סי' מנין לחוד אף בלא צירוף הסי' דנושאים כך וכך י"ל דס"ל להרמב"ם דשא"ה דכיון דהי' זה בעת המצור של ביתר. א"כ הוי זה כשעת החירום דזהו כמו הא דאין שיירות מצויות דסמכינן על ס"א לחוד בזה כיון דידוע דהלך במקום הזה וכמו בשני יוב"ש דלא הוחזקו ואין שיירות מצויות כמבואר בגיטין (ד' כ"ז). וב"מ (ד' י"ח) דלכ"ע מתירין

טו) א"כ מוכח מן הרמב"ם דס"ל דמצרפינן שני סי' גרועים להיות נחשב לסי' אמצעי ויהי' ממנו סייעתא למש"כ הפמ"א הנ"ל דמצרפינן סי' גרועים כנ"ל וכן מצאתי בתשובת מהר"ם מלובלין סי' נ"ז בסופו דכתב לצרף סי' גרועים היינו געלין בארט אונ איין שטופליק פנים ע"ש ולפ"ז י"ל דמה דכתב המהר"ם אלשקר בסי' ס"ז בשם הרמב"ם להתיר באיש א' שהי' מעיר מנית זפתא ושמו כלף והי' בינוני בקומה וזקינו שחור דהעלה דסמכינן על שמו ושם עירו בצירוף אלו שני סי' גרועים וזה הובא לעיל וי"ל דהרמב"ם לטעמי' דס"ל הכא בעובדא דיבמות הנ"ל דעיקר ההיתר הי' לפי דמצרפינן שני סי' גרועים להיות כמו ס"א כנ"ל ע"כ שפיר כתב להקל בשמו ושם עירו בצירוף ב' סי' גרועים ומשמע דהתיר זה בלא חיפוש בהעיר ועיין מזה בסי' י"ז סעי' י"ט שהוא מהתוספתא ועיין בב"ב (ד' קע"ב ע"א) ברשב"ם ד"ה יכתבו סימן כ"ו שהוא גוף כו' שהוא ארוך כו' אך שא"ה ופשוט לכל הרואה שם וקצרתי משום דטעמו דכיון דמוכח לשיטתו דמצרפינן שני סי' גרועים להיות ס"א כמו מקום יציאה ומקום הליכה להיות כמו ס"א וע"כ ה"ה בנ"ד בכלף ובשם עירו שהי' לו שני סי' גרועים דהוי זה כמו ס"א א"כ הא כתב הנו"ב במ"ת סי' נ"ה דסמכינן להקל בשמו ושם עירו בצירוף סי' אמצעי דס"א עדיף מן שם אביו ע"ש ואף בלא חיפוש