עין יצחק חלק א ריא

בהכרת הציצית כידוע והמכתבים שלו וכהנה והמפתח אך מה דיש לחוש בנ"ד לפי דהי' שוטה. וידוע מש"כ הנו"ב במ"ק סי' נ"א באמצע התשובה בד"ה וכבר הארכתי בתשובה הקודמת להוכיח דעת מהר"ל מפראג כו' דבשוטה לא שייך לסמוך על הכרת הבגדים דהא יש לחוש לאבידה מדעתו ואיזהו שוטה המאבד כו' וע"כ קשה לסמוך בנ"ד על הכרת בגדיו וחפציו ולומר אולי לא הי' בשם שוטה המאבד כו' זהו לא ברירא כ"כ

ב) וע"כ נלענ"ד לדון מטעם אחר והוא דהא נמצאו בגופו סימנים גרועים היינו שערות שחורות וקומתו כפי שהי' בחייו וטב"ע דגופו וגם שערות מוקפות סביב לטבורו דאף דכל א' בפ"ע הוי סי' גרוע עכ"ז יש לדון דלכה"פ כל הנך ביחד הוי סי' אמצעי והנה הפמ"א ח"ג סי' ב' כתב לדון דשני סי' גרועים ביחד הוי סי' אמצעי. ונלע"ד להוכיח כדברי הפמ"א הנ"ל מן התוס' ב"מ (ד' כ"ה) ד"ה ש"מ כו' דהקשו דאמאי לא הוכיחו מלעיל (דף כ"ד) דתני מצא מחרוזות ובדי מחטין כו' דשנים שנים חייב להכריז דאלמא דמנין הוי סימן כו' א"נ דמצי למדחי דמנין ומחרוזא הוי סימן עכ"ל ע"ש הרי להדיא דס"ל דאף דנימא דמנין לא הוי אף ס"א מדלא מחזירין אבידה עפ"ז. מ"מ סי' מנין בצירוף חרוזא דלא הוי כל אחד רק סי' גרוע: דבהצטרפם שניהם ביחד המה חשובים לסי' אמצעי א"כ מוכח מתי' הב' של התוס' הנ"ל כשיטת הפמ"א ואף לתי' הא' של התוס' שם אינו מוכח דיפלונו על כל זה משום די"ל דלכן התוס' בתירוץ הא' לא ניחו להו בסברא זו משום דס"ל בתי' הא' דחרוזא לא הוי אף סי' גרוע כלל וכמש"כ כה"ג הנו"ב בסי' נ"א דארוך וגוץ סתמא לא הוי אף בגדר סי' גרוע כלל רק ארוך וגוץ הרבה וכ"כ התה"ד בכתביו בסי' קס"א אבל לעולם י"ל דגם לתי' הא' יודו לעיקר הכלל של תי' הב' דמצרפינן סי' גרועים ביחד להיות חשוב ס"א עכ"פ ועוד י"ל דלכן התוס' בתי' קמא לא ניחו להו בסברא זו משום דהא אי' שם (דף כ"ד ע"א) דבדי מחטין שנים חייב להכריז א"כ תקשה דאכתי הוי מצי להוכיח דמנין הוי סימן ובדי מחטין אף סי' גרוע לא הוי דהא דרך המחטין להניח בבדים וזהו העיקר דאילו לפי תירץ הא' שכתבתי דס"ל לתי' הא' של התוס' דחרוזא לא הוי אף סי' גרוע יש לפקפק בזה מהא דחולין (דף צ"ה) דבשר בחרוזין הוי סי' לגבי בשר שנתעלם והקילו אצל בשר שנתעלם ועיין בב"מ (דף כ"ג ע"ב) תוס' ד"ה מחרוזות של דגים והארכתי בזה הרבה בסוגיא דב"מ (דף כ"ד) הנ"ל ואכמ"ל עכ"פ זהו העיקר דאפושי פלוגתא לא מפשינן ע"כ י"ל דבעיקר הכלל של התוס' בתי' הב' דמצרפינן שני סי' גרועים דגם תי' קמא מודה לזה וע"כ אין להזניח סברת הפמ"א הנ"ל זה הקונטרס כתבתי מקודם שדפסתי בעז"ה ספרי נחל יצחק כי בספרי נחל יצחק ח"א סי' ס"ה סעי' י' הארכתי הרבה בזה ב"ה

ג) ובנ"ד וודאי דנחשב כל א' בפ"ע עכ"פ לסי' גרוע דהא ידוע מש"כ הפוסקים לדון ע"פ טב"ע דגופו לשי' הר"ת אף בלא פניו וע"כ לכה"פ לכ"ע נחשב זה לסי' גרוע ועוד מה שנמצאו שערות מוקפים סמוך לטבורו דיש לדון בזה דהוי סי' אמצעי ולכה"פ הוי זה בשם סי' גרוע דהא זהו לא שכיח כ"כ ובצירוף גם מה שהשערות הי' שחורות. ע"כ לפי מה דנתבאר בעז"ה דיש יסוד גדול כהפמ"א מן התוס' הנ"ל. לכן בנ"ד כל הסימנים הללו נחשבים כולם ביחד לסי' אמצעי וע"כ לא מבעיא לשי' החכם צבי דס"ל דבס"א דגופו לא חיישינן לשאלה משום דהוי שאלה דיחיד. ואף דשאלה הוי חשש דשכיח לשאולי להנך דס"ל לחוש לשאלה. ועכ"ז במקום שאלה דיחיד ס"ל דלא חיישינן משום דאיך יזדמן שיקרה שישאל ממנו אותו האיש שיש לו ס"א כמותו וע"כ ה"ה בנ"ד דאף דנימא כיון דהי' שוטה הוי מידי דשכיח שיפשיט א"ע ערום מכל בגדיו. דמ"מ איך יזדמן שימצא אותו האיש דיש לו ס"א כמותו לכל הבגדים שלו וחפציו וילביש את עצמו בהם א"כ לשי' החכם צבי וודאי יש להקל בנ"ד. ואף להחולקים על החכ"צ בזה עכ"ז הא העלה הנו"ב שם בסי' נ"א דאם יש ס"א בגופו לא חיישינן אף בשוטה להחשש דנאבד ממנו משום דהא יש בזה חזקה דמה שת"י הוא שלו ואם נימא דמצאן א"כ הא בשוטה דלא הוי הפקירו הפקר א"כ הא יש לפנינו החזקה דמה דת"י הוי שלו דמזה מוכח דהוי שלו והא דחיישינן לשאלה זהו משום חזקת א"א. ע"כ אם הוי ס"א דאיתרע לי' חזקת איסור אז ממילא סמכינן על חזקה דח"י הוא שלו ולכן מהני ס"א בהכרת הבגדים אף בשוטה כ"ז העלה הנו"ב בקצרה שם

ד) ולכן בנ"ד דנתבאר דהעיקר כהפמ"א דמצרפינן שני סי' גרועים להיות חשוב לס"א ע"כ סמכינן ע"ז לצרפו למה דהכירו כל בגדיו וחפציו וכש"כ לפמש"כ במק"א ליישב קושיות האחרונים על החכ"צ הנ"ל וכן יש להוכיח כהפמ"א הנ"ל מהא דכתב המהר"ם אלשקר סי' ס"ז בשם הרמב"ם דכתב דמצרפינן סימנין גרועין להדדי ע"ש: אכן מן תשובת הרא"ש כלל נ"א סי' א' שכתב ונידון מה שהעידו שהי' בינוני. פניו אדומים עיניו שחורים דזה הוי סי' גרועים. ואף אי נימא סי' דאורייתא מ"מ לא מצטרפי הנך סי' גרועים ולא הוי בגדר סי' אמצעי ע"ש וכ"כ המשאת בנימן בסי' ס"ג. הרי דס"ל דלא כהפמ"א בכ"ז. לכן אף דנתבאר דדברי הפמ"א יש לו מקום מן התוס' בב"מ הנ"ל. אכן לשי' הרא"ש ננעלו דלתי ההיתר בנ"ד: ענף ב

ה) ומ"מ אפשר לדון דבנ"ד אפשר לומר דמה דנמצאו שערות מוקפין סמוך לטבורו דאפשר דזהו כמו ס"א אך זה אינו ברור כ"כ והעיקר מה דיש לדון להיתירא בנ"ד אף לשי' הרא"ש מטעם אחר בפשיטות. והוא דהא בנ"ד דנמצא הקמיע קשור בצוארו ונתברר דבקמיע הי' כתוב שמו ושם אמו ובזה כתוב בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ט דבנמצא קמיע אצלו לא חיישינן לשאלה משום דלא מהני לי' לאידך מידי כיון שהיא כתובה על שמו של זה והיכא דמזכיר שמו ושם אמו אינו מועיל אלא לשם האיש ההוא כו' ומדקדקין לכתוב שם אמו לפי שהיא וודאית טפי מהאב וכיצד יועיל לאחרים הילכך ליתא בשאלה עכ"ל המהרי"ט והובא בקצרה בבאר היטב ס"ק ע"א א"כ לא מבעיא אם נימא דאם נכתב שם האיש ואמו דזה לא יועיל לאיש אחר כלל אף דיהי' שמו ושם אמו ג"כ כשם האותו האיש שנכתב בהקמיע וכדמשמע בהמהרי"ט א"כ לפ"ז וודאי דיש להתיר בנ"ד דנמצא הקמיע אצלו והי' כתוב בו שמו ושם אמו וכמש"כ המהרי"ט

ו) ואף דנימא דיכול להיות דטבע הקמיע יכול להיות מועיל לאיש ששמו ושם אמו היא ככתובה בהקמיע: א"כ לפ"ז יש עדיין לחוש שמא נאבד ממנו הקמיע כדרך השוטים לאבד מה דיש לו ומצאו משוגע אחר ששמו ושם אמו כשמו ושם אמו אך גם לזה אין לחוש דהא מבואר שיטת הרא"ש בכלל נ"א והמהרי"ק והובא בסי' י"ז סעי' י"ח דסמכינן להקל על שמו ושם אביו אף דלא הזכירו שם עירו. א"כ לפ"ז כיון דעיקר החשש הוא דשמא איתרמי איש ששמו ושם אמו בשם הכתובה בהקמיע. ע"כ הא לא חיישינן לזה: וכיון דלדינא העלה הב"ש בשם מהרשד"ם שם ס"ק ס' דלהלכה סמכינן על שמו ושם אביו אף בלא שם עירו וגם לפי מה דכתב הח"מ שם ס"ק ל"ח והובא בב"ש ס"ק מ' דדוקא כשיש רגלים לדבר דזהו כגון דידוע דפלוני הלך לאותו מקום וזה מת סמוך לעיר זו דבזה סמכינן להקל א"כ ה"ה בנ"ד דידוע דהלך על אותו הדרך וגם יש רגלים לדבר בצירוף אומדנות רבות ע"כ וודאי סמכינן להקל על שמו ושם אמו דיש בנ"ד כפי דברי המהרי"ט א"כ נתבאר דאף דנימא דלא כהפמ"א אלא כשיטת הרא"ש דס"ל דלא מצרפינן סי'