עין יצחק חלק א רי

הוולד ע"כ ס"ל לרש"י לאסור בגרושה מינקת משום דלשיטתו לא שייך סברת הר"נ והנ"י אליבא דהר"ש הזקן דתתבע מהבעל כנ"ל דהא לדידי' לא שייך כן אבל לדינא דקיי"ל באה"ע סי' ע"א דלא כשיטת רש"י בזה אלא אף היכא דהבעל פטור ממזונות האם עכ"ז חייב לזון בניו הקטנים וכמש"כ הב"ש שם. ע"כ עדיין י"ל כשיטת הר"ש דגרושה מינקת מותרת להנשא משום סברת הר"נ והנ"י דתתבע מהבעל אף דגירשה דלא מיכספה למיתבע מיני' כיון דמחוייב ע"פ דין לשיטת כל הפוסקים דחולקים על הר"נ ורש"י בזה וידעתי מה די"ל בכ"ז עדיין דהא היכא דאמיד מחוייב בתורת צדקה לזון בנו לכ"ע אך מצד זה יש לחלק] וקצרתי

ב) והנה הב"י בסי' י"ג כתב דמן הרמב"ם פ' י"א ה"ג נראה דאינו מחלק בין גרושה לאלמנה וכ"כ המ"מ שם וכ"כ הר"נ לכתובות פ"ה בשם הרמב"ם וכ"כ הבאר הגולה לאה"ע סי' י"ג סעי' י"א ס"ק ד' ומה"ט ראיתי בתשובות אחרונים שכתבו דכיון דהרמב"ם החמיר ע"כ אין לנו להקל אכן הריטב"א לכתובות (דף נ"ט ע"ב) ד"ה נתגרשה אינו כופה כו' כתב דדעת ר' שמשון דגרושה מותרת וכן נראה לי מדברי הרמב"ם ז"ל כו' עכ"ל וכ"כ השיטה מקובצת שם א"כ חזינן דס"ל בדעת הרמב"ם דס"ל כשיטת הר"ש הזקן דגרושה מותרת ואין סברא לומר דזהו טעות סופר דצ"ל הרמב"ן דזה אינו מכמה טעמים ויש לי להאריך עוד בכוונתם דמאיזה מקום הוציאו כן בדעת הרמב"ם ואין רצוני להאריך כעת. ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ו' וענף י' וקצרתי

ג) והעיקר כי יכולין לסמוך על דברי הנו"ב והנחלת יעקב והברית אברהם דדעתם להתיר בגרושה שלא התחילה להניק וכפי הפרטים המבואר בנו"ב במ"ק סי' י"ז ולכן הנני מסכים לדעת כת"ר להתירה לאחר ג"ח מן עת לידתה וע"פ האופנים שכתב כת"ר ובאופן שלא קיבלה עלי' מעולם החיוב להניקו אלא עיקר החיוב חל על הבעל שגירשה אז יש להתיר וכנ"ל: סימן יט

נשאלתי מרב גאון א' ע"ד עגונא אשר ע"א העיד בשם אנ"ח יהודי דאמר לו דנהרג במלחמה האנ"ח חבירו שהי' עומד אצלו במערכת המלחמה וגם באה ידיעה מן שרי הצבא להודיע לאשתו שנהרג בעלה במלחמה ושקיל וטרי כת"ר והעלה דמותרת להנשא וביקש ממני לחוות דעתי בזה

א) והנני להשיבו בקצרה כי דעתי מסכמת להקל בזה ע"פ מה שהעליתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' דיש לסמוך על עדות ערכאות בהיתר עגונא מן כש"כ דע"א ע"ש וחזינן דעדותם עדיפי מן ע"א עכ"פ וכמש"כ בספרי שם להוכיח כן. והנה בשני עדים מעידים דנהרג במלחמה קיי"ל להקל וכמבואר בסי' י"ז סעי' נון וכן אם ע"א אומר בשם שני עדים הוי כאלו הי' בפנינו השני עדים ולא חיישינן לבדדמי וכמש"כ הב"ש בס"ק קנ"ג בשם המהר"ם והצ"צ סי' פ"ח והטעם הוא דכיון דע"א נאמן בעגונא היכא דלא שייך בדדמי ע"כ לפי דבריו דמעיד דשמע כן מן שני עדים ונאמן ע"ז וכיון דבשני עדים לא שייך בדדמי ע"כ מהני עדות הע"א כן הוא קוטב דברי הצ"צ שם

ב) וה"ה בנ"ד דכיון דיש לפנינו עדות ע"פ שרי הצבא דנהרג בעלה במלחמה ולא יכתבו שנהרג פלוני במלחמה רק לאחר החקירה היטב ע"ז משום דאם לא יעיינו היטב אז יכול להיות שלא נהרג רק נפל שדוד בידי האויב שכנגדם ואח"ז כשיהי' שלום ביניהם אז יחזרו כ"א את האנ"ח שנתפסו בידם ואז יוודע שהוא חי ויותפסו בשקרנים כי הם כתבו שנהרג ויהי' להם לחרפה ובוז וכיוצא ע"כ בוודאי דייקו היטב אח"ז והוי כמו ראש ב"ד וסופר שלו דבגיטין (דף י"ט) וח"מ סי' מ"ה דסמכינן על הסופר דכיון דאית לי' אימתא נאמן וה"ה הכא דהאנ"ח הממונים להשגיח ולהעיד מי הוא הנהרג בהמלחמה דיש להם אימתא דהמושלים הממונים ע"ז ונאמנים ולכה"פ דינם כמו ע"א וכמש"כ בספרי שם א"כ יש לפנינו שני עדים היינו מה שמעיד הע"א ששמע מן אנ"ח א' שאמר שנהרג בעלה בהמלחמה שהי' עומד אצלו דזה נחשב עכ"פ לע"א וכעין דברי הב"ש בשם המהר"ם והצ"צ כנ"ל וכן מה שמעידים בשם שרי הצבא הוי זה לכה"פ כמו ע"א א"כ יש לנו דין שני עדים דקיי"ל דלא חיישינן בהו לבדדמי וכפי הנראה מן מכתב כת"ר דמה דכתבו בשם שרי הצבא הי' הידיעה להם שלא מן פי האנ"ח שהעיד העד השני מפיו רק יש להם ממונים אחרים ע"ז ולכן יש לנו יסוד נכון להתירה מכבלי העיגון בעז"ה

ג) וגם יש לנו לדון דשאני בנ"ד דהעד האנ"ח דהעיד הע"א מפיו הי' עומד בעצמו אצלו במערכת המלחמה כפי שאמר דלא שייך בזה סברת התוס' ביבמות (דף קי"ד ע"ב) בד"ה זימנין דמחו לי' כו' דירא לעמוד עד שימות כו' דהא בנ"ד הי' מוכרח האנ"ח לעמוד שם בקשרי המלחמה כידוע וכמש"כ במק"א להעיר בזה ולכן לדינא הנני מסכים להיתירא וכדעת כת"ר ויושיב ב"ד של שלשה ויתירוה: סימן כ

שאלה ע"ד עגונא א' שבעלה ר' שמואל ב"ר משה עפשטיין אשר נאבד האיש הנ"ל בחודש מ"ח העבר מהמקום אשר הי' יושב שם להתרפאות מחוליו אשר הי' יוצא מדעתו ר"ל והי' איזה זמן אצל הטאטער במלון הנקרא סאריק טאטאר ואח"כ נאבד מהם וחפשוהו שם בהנהר ההולך סביב המקום ההוא הנקרא נהר ביאלע-וואקא ולא נמצא עד כה וקודם חג שבועות העבר יצא הקול בק' ווילנא כי נמצא האיש הנ"ל כעת סמוך להמלון הנ"ל בהנהר הנ"ל וקרוב לאותו דרך שראו אותו הולך ותועה אז שם ומיד בדקוהו אותו וראוהו כי הי' לבוש בכל בגדיו ובתוכן ארבע כנפות עם ציצית וגם מצאו אצלו ביכעל אחד עם הרבה מכתבים מונחים בו וגם מצאו אצלו מפתח קטן של תיבתו עם טבעת קטנה מברזל שהי' המפתח תלוי על הטבעת הזאת וגם מכתבים הרבה אשר כתבו אליו מיודעיו וקרוביו על שם האיש הנ"ל שמואל עפשטיין וגם מכתב מאשתו ובכת"י ממש וגם מכתב מגיסו וגם וויזיט קארט שלו על שמו בכתב אשכנזי ועוד בהפנקס שלו נרשם בכת"י ממש איזה חשבונות שהי' לו בביתו וגם מה שרשם בכת"י איזה אותיות בכתב ערבי ובגופו לא נמצא איזה סי' כי כבר נשחת כל תואר פניו ואיש א' ממכיריו אמר כי ע"פ קומתו ובנין גופו נראה אליו בלא ספק שהוא ר' שמואל הנאבד וגם בעת קבורתו מצאו על הכתונת שלו והמכנסים רשום שמו שמואל עפשטיין והשערות של הראש הי' שחורות גם מצאו סביב טיבורו הרבה שערות שהיו מקיפות שם סביב כמו שהי' להאיש הנאבד. וגם נמצא סביב צוארו הקמיע אשר נתן לו הטאטער לרפאותו מחוליו ועל הקמיע הי' כתוב שמו ושם אמו שמואל בן חי' שינא: ונשאלתי אם להתירה מכבלי העיגון: ענף א'

א) תשובה בעז"ה ובקצרה כי ידוע שיטת הרבה פוסקים דס"ל דבהרבה בגדים לא חיישינן לשאלה ומכש"כ