עין יצחק חלק א רט

למניקה קיימא דהתם ממילא למינקת קיימא בתורת שעבוד להבן בעצם בלא שום מעשה הקנאה משא"כ הכא דאינו עומד ההתחייבות להקנאה וכ"ז דלא הקנהו לא קנה והוי מחוסר מעשה דהקנאה וכיון דקודם דהקנהו ההתחייבות להוולד לא זכה הוולד להתחייבות א"כ היתה אז בהיתירא להנשא דהא לא היתה אז משועבדת להוולד ובפרט בנ"ד בעת שגירשה היתה מעוברת ולא הי' אז בר קנין כלל כיון דהי' אז עובר במעי אמו ולא הי' מהני בו שום הקנאה בעולם ע"כ לא הי' חל אז עלי' שום איסור מינקת כיון דלא משתעבדא להוולד אז בעצם וכיון דשיטת הר"ש הזקן דלא אסרו רק באלמנה דמשתעבדא ולא בגרושה. א"כ י"ל דה"ה בגרושה כה"ג אף דהתחייבה ע"ז כיון דאינה דומה לאלמנה כנ"ל לכן לא מצינו לאסור מעצמינו לשיטת הר"ש כיון דלא מצינו בכה"ג בש"ס ואדרבה הסברא נותנת להיתירא

כה) ועוד והוא עיקר גדול לנו מה שראיתי בח"מ בבאר היטב סי' ר"י ס"ק ה' שכתב בשם המבי"ט דהא דאמרו המזכה לבנו העובר קנה לפי דדעתו קרובה אצל בנו לא אמרו זה אלא באב אבל לא באם. וכן ראיתי להקהלת יעקב רי"ט אלגאזי בחלק מידות חכמים אות ד' בשם כמה פוסקים דס"ל דדוקא באב אמרו דעתו של אדם קרובו אצל בנו אבל לא באם ולכן בנ"ד דהי' ההתחייבות של האם לבנה העובר א"כ לא זכה מעולם ההתחייבות של אמו ולא משתעבדת להניקו ולכן לשיטת הר"ש דהתיר בגרושה משום דלא משתעבדת דגם בנ"ד שייך ה"ט ולדון בזה מצד אומדנת הבעל דלא גירשה רק ע"ת שתניקה לבנו לא שייך לדידן דקיי"ל כהחולקים על מהר"ם לובלין בתשובה סי' קכ"ב דכתב הב"ש סי' קמ"ה ס"ק ט"ז דכל חכמי הדור חולקים עליו ע"ש וכמש"כ הבינת אדם בשער בית הנשים סי' ל"ב ע"ש כיון דמבטלין לכל התנאים בעת הגט ע"כ אין לנו לחוש להאומדנא ע"ש ובפרט בנ"ד דזה לא הוי אומדנא ברורה כ"כ ע"כ ברור ופשוט דהגט כשר בפשיטות ואין לנו לחוש כלל ונתבאר דלדינא י"ל דההתחייבות של האם להניק את וולדה אין בו ממש ע"פ דין כיון דהי' אז עובר א"כ גם בזה אמרינן לשי' הר"ש להתיר בגרושה משום דלא משתעבדא דה"ה בנ"ד בגרושה דלא משתעבדא ע"פ דין כנ"ל

כו) כ"ז כתבתי לרווחא דמילתא אבל באמת אין אנו נצרכין לזה דהא כבר נתבאר דאף דהתחייבה להניקו מ"מ מותרת הגרושה להנשא לשי' הר"ש כיון דאינה מחוייבת מצד תקחז"ל ודינה בזה כמו כל מינקת דעלמא: דוודאי מותרת להנשא אף דקיבלה וולד אחר להניק וכמש"כ הבאר היטב בסי' י"ג ס"ק י"ח בשם מקור ברוך שכתב דמינקת שאינה אמו וודאי יכולה להנשא משום דהא אינה מחוייבת מצד תקחז"ל ע"ש וה"ה בנ"ד אף דהיא אמו מ"מ כיון דאינה מחוייבת מצד תקחז"ל. רק במה דהתחייבה א"ע ע"כ אין לחלק בזה לשי' הר"ש כלל משום דגם בכה"ג מותרת לשיטת הר"ש ומה דיש לחוש עדיין לפמש"כ הנ"י וש"פ בטעמא דהר"ש דהתיר בגרושה משום דתתבע להבעל הגרוש ועיין בב"ש סי' י"ג ס"ק ל"ז שהזכיר הטעם זה דשאני גרושה דאבי' חי כמש"כ הפוסקים עכ"ל הב"ש ולפ"ז ודאי מותרת להנשא בנ"ד כנ"ל] א"כ בנ"ד דהתחייבה א"ע להניקו לא תוכל לתבוע מהבעל עכ"ז הא העליתי לעיל להוכיח דהך טעמא לאו עיקר הוא דעיקר הטעם של הר"ש הוא להתיר בגרושה משום דלא משתעבדא מצד תקחז"ל ועוד העליתי לעיל דגם היכא דהתחייבה להניקו ג"כ תוכל לתבוע להבעל הגרוש אם לא יהי' לה במה לשלם שכר הנקה וכשיהי' לה במה לשלם וודאי לא חיישינן כמו שביארתי לעיל בארוכה

כז) ונתבאר בעז"ה דלשיטת הר"ש יש להקל גם בנ"ד וכבר כתבו האחרונים דבמקום הדחק יש להקל היינו בספר נחלת יעקב להגאון מליסא בתשובה סי' . ז' ובמשכנות יעקב. וכן הברית אברהם בסי' כ' דהעיקר לדינא דבגרושה ולא התחילה להניק מותרת להנשא וכן הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' י"ז כתב דמלשון השו"ע בסעי' י"ד משמע דבלא התחילה להניק ובגרושה דעתו להקל ואף אם יהי' ספיקא דדינא בזה הא ספיקא דרבנן להקל ומה שראיתי בתשובות כמה אחרונים דכתבו דאיסור מינקת חמור יותר מכל איסורי דרבנן ולכן לא אזלינן להקל בספק איסור זה. ועיין בתשובת ב"י ח' אה"ע סי' ב' ובתשובה ושב הכהן סי' ל"ה ובהשמטות שם] לדעתי לא כן הוא דדוקא במה שמצינו לחז"ל שהחמירו בפירוש למינקת מחמרינן אבל במה שלא מצינו לא מחמרינן מספיקא משום דגוף איסור מינקת אף במה דאסרו הוא קיל מכל איסורי דרבנן וכמש"כ הרמב"ם ה' סוטה פ"ב ה"ט בעבר ונשא מעוברת ומינקת חבירו הרי זה שותה שאין כאן עבירה עכ"ל וזהו מוכרח מהא דסוטה (דף כ"ד) דחכמים ס"ל דמינקת חבירו ה"ז שותה. וקשה הא אין האיש מנוקה מעון ושיטת הרמב"ם דאף ביאה אסורה מדברי סופרים מקרי אינו מנוקה מעון ואין המים בודקין אשתו וכדאי' בנדה (דף י"ב). דאמר רבא דאף באינו מקיים דברי חכמים מקרי רשע וכמו כן אי' ביבמות (דף כ') אע"כ מוכח דאיסור מינקת חבירו קיל יותר מכל איסורי דרבנן ולכן כתב הרמב"ם דאף עבירה לא מקרי וכמש"כ התויו"ט שם לפרש דלא מקרי איסור מינקת אלא תקנה ולא עבירה והרמב"ם שם מיירי אף בעבר במזיד. ועי' בתויו"ט סוטה פ"ד משנה ג' ותמיהני על האחרונים שלא העירו מזה כלל

כח) ולכן יש לסמוך על האחרונים דהסכימו להקל בגרושה שלא התחילה להניק במקום הדחק: ובנ"ד הוי מקום הדחק כמש"כ מעכ"ת דהיא צעירה לימים ויש לחוש שמא תצא חלילה כו' ע"כ דעתי מסכמת לדעתם דמותרת להנשא באופן דאבי האשה שהוא עשיר יתחייב לשלם מכיסו שכר הנקתו וגם הבעל הנושאה יתחייב ע"ז בבטוחות ביותר על הנקה והצרכה של הוולד וכפי ראות עיניהם בזה. אז הנני מצטרף עמהם להתירה להנשא ובאתי עה"ח יום ג' חודש טבת תר"ך לפ"ק בק' נאווהרדק: סימן יח כבוד הרב הגאון וכו'

מכתבו קבלתי בשאלתו בגרושה שיש לה בן שצריך להנקה אם מותרת הגרושה להנשא אחר שלשה חדשים מעת לידתה וכפי שכתב הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סימן י"ז הטעם בזה

א) והנני להשיבו כי יש לנו לסמוך על הנו"ב בגרושה שלא התחילה להניק כי כן ראיתי בספר נחלת יעקב להגאון מליסא בתשובה סי' ז' שמתיר בגרושה שלא התחילה להניק וכ"כ הברית אברהם בסי' ך'. וכ"כ המשכנות יעקב ואף שבמש"כ המשכנות יעקב להוכיח מרש"י כתובות דס"ל דגרושה מותרת בזה יש להעיר עליו מרש"י סוטה (דף כ"ד) דמוכח להיפך וכדברי המשכנות יעקב הנ"ל בראייתו מן רש"י כתובות הנ"ל כן כתב בתפארת למשה בתשובה סוף ספרו אכן יש לי לומר דאף דבאמת מוכח מרש"י סוטה דאף גרושה מינקת אסורה. עכ"ז י"ל לדינא אין ראי' מן רש"י. משום די"ל דרש"י לשיטתו דכתב בסוף פ"ה דכתובות דהא דזן קטני קטנים זהו משום מזונות אמם נגעו בה וע"כ היכא דמיפטר ממזונות אמו הדין הוא דמיפטר ממזונות הוולד וכמש"כ הר"נ בס"פ ה' דכתובות ומבואר בנ"י ובהר"נ בפ"ד דיבמות ובכתובות בשיטת הר"ש דלכן התיר בגרושה משום דתתבע מהאב ולא תכסוף למיתבעי'. ע"כ לשיטת רש"י דבגרושה דפטור ממזונות האם דפטור גם מן שכר הנקת