עין יצחק חלק א כ

מגורשת נפנינו למפרע ח"כ אין כחן איסור כנל או דיש נחנק דשאני גבי מתנת שכ"מ דאף בניתק מחולי לחולי אחר ג"כ מתנתו מתנה ולא נתבטל מתנה שלו רק באם הבריא בנתיים לגמרי וע"ז יש לנו לדון לחזקה דהשתא אבל בגט דאף אם לא הבריא לגמרי רק ניתק מאותו חולי לחולי אחר ג"כ נתבטל הגט א"כ יש לנו לומר דבזה לא אלימא לי' חזקה דהשתא כ"כ לברר דלא ניתק לחולי אחרת ויש לנו לומר דאף דמת עכ"ז אפשר דניתק מאותו חולי לחולי אחר וממילא נתבטל הגט וזהו מספקא להו להתוס' אם גם בזה יש לנו לדון דהרי מת כו' א"כ מוכח דמאותו חולי מת ופטור מן א"ת או דאפשר להסתפק עדיין דניתק מן חולי לחולי וחייב א"ת. זהו כוונת התוס'

ג) וראיתי בפני יהושע בגיטין על תוס' ד"ה ר' יוסי כו' דכתב דלפמש"כ הרמב"ם פ"א ה' שגגות דבספק נתגרשה מקרי איקבע איסורא א"כ ה"ה הכא דהספק הוא בגט הוי זה איקבע איסורא וע"כ הוכיח דהתוס' לא ס"ל כהרמב"ם עכ"ל ולענ"ד אינו כן דהא להדיא כתבו התוס' בכתובות (דף כ"ב ע"ב) ד"ה באשם תלוי כו' דאי בעי איקבע איסורא ה"נ איקבע איסורא שהיתה בחזקת א"א רק לטעמא דאפשר לברר כתבו התוס' טעמים אחרים שם. ובאמת אינו מוכרח כלל דהא ידוע מש"כ המל"מ ה' טומאת צרעת פ"ב ה' א' והתבואות שור סי' כ"ט דבספיקא דדינא לא שייך אוקי אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין וכ"כ רבי עקיבא איגר זצ"ל בתשובה סי' ל"ז בארוכה ע"כ הכא דלר' יוסי מספקא ליה אי הלכה כר"מ או כר' יהודה וכמש"כ התוס' ד' ע"ג ד"ה ובלבד שימות כו' א"כ לא שייך בזה דהוי ספיקא דדינא לדון בזה לחזקת איסורא וידעתי די"ל דדוקא לחזקת איסורא מצד חזקה המבררת לא שייך בספיקא דדינא אבל לענין א"ת משום דבעי איקבע איסורא אפשר דשייך בספיקא דדינא ג"כ אבל זהו דוחק וקצרתי. ובמש"כ התוס' לעיל אליבא דר"מ בספק אי מת מאותו חולי לענין א"ת וכמש"כ לא שייך לומר דאי נימא דבזה לא שייך לומר הרי מתי כו'. א"כ יהיה חייב חטאת משום דהוי ספק במעשה והוי חזקת א"א משום די"ל דאף דנימא דלא שייך בזה לומר הרי מת כו' לברר דלא ניתק מחולי לחולי ולא שייך בזה חזקה דהשתא מ"מ חזקה דמעיקרא שייך בזה ואוקי אחזקה דלא הלך וניתק ממנו חולי הראשון וכמו כל חזקת דמעיקרא דבש"ס דמוקמי אחזקה דלא נשתנה הקודם. א"כ חזקה דמעיקרא סותר לחזקת א"א והוי ממילא ספק השקול וכמו בכתובות (דף כ"ב) שכתבו התוס' שם דחזקה דייקא כו' סותר לחזקת א"א וחייב אשם תלוי ולא חטאת ואתי שפיר כ"ז וקצרתי: סימן ה

נשאלתי ע"ד עלי כתבי קודש שקורין קורעקסין דעיקר הדפסתם לא נעשה ע"מ ללמוד או לקרות בהן וגם אינם ראויין כלל לקרות בהן מחמת דהן מלאים שיבושים ונלקו בחסר ויתיר וכל עצמן לא נפשו רק כדי להגיה על ידם הספרים שיוצאין מבית הדפוס ובכלל זה נמצא גם עלים הראשונים שיוצאין ממכבש הדפוס דע"פ הרוב שני עלים או שלשה עלים הראשונים יוצאים מפושטשים וגם נמצא בהם כמה מחקים או שהאותיות הם מפוזרים וע"י כן אין מספחין אותם לספר שלם זהם מתפזרים בבית הדפוס בכלל שארי הקורעקפין וזה ידוע כי מחמת גודל ריבויין של העלים הללו אשר הם מתרבים בכל יום ויום בבית הדפוס אי אפשר כלל נגוסם כד"ת אח הם מתפזרים אחת הנה ואחת הנה בבית הדפוס ומשם הם מתפנים לחצר ולבית האשפה ובשארי מקומות המטונפות ובאים לידי בזיון גדול אשר אין להעלות על הספר וגם אותן הקורעקטין שמשמרים אותן וגונזין אותם על בה"ק הסמוך לעיר נתברר אח"כ שבאו א"י וחפרום מן הקרקע ומשתמשין בהם ואין לנו בזיון גדול מזה. וידוע מש"כ השבות יעקב ס"ג סעי' יו"ד לדון בכתבי הקודש להתיר לשורפן במקום שבאים לבזיון כמו בנ"ד והכנסת יחזקאל בסי' ל"ז חולק עליו והמג"א בסי' קנ"ד ס"ק ס' הביא בשם הבאר שבע דכתבי קודש שבלו אסור לשורפן וה"ה בכל תשמישי קדושה וכ"כ הרמב"ם במלאת סי' ס"ה שהמאבד כתבי קודש עובר בלאו והאחרונים הסכימו לדברי הכנסת יחזקאל ונשאלתי לחוות דעתי בזה: תשובה

א) הנה מן דברי המג"א בסי' קנ"ד ס"ק ט' נראה דגם כתבי קודש אף שאין כתוב שם אזכרות ג"כ אסור לשורפן ולאבדן מן התורה אכן העיקר הוא דכתבי הקודש שאין כתוב שם אזכרות אינם אסורים מן התורה לשורפן רק מדרבנן. דהרמב"ם פיו ה' יסודי התורה ה"ח כתב דכתבי הקודש אסור לשורפן ולאבדן והמאבדן ביד מכין אותו מכות מרדות כו' נראה דס"ל דעיקר איסור שריפת ואיבוד כתבי קודש אינו אלא מדרבנן ורק על שריפת ואיבוד אזכרות לוקה מה"ת אבל בכתבי הקודש אינט לוקה רק מכות מרדות דז"א רק מדרבנן: וכיוצא בזה כתב המ"ב במ"ק ח' יו"ד סי' ע"ה דהוכיח דאיסור מחיקת הנטפל להשם אינו אלא מדרבנן וכעין דברי הט"ז ביו"ד סי' רע"ו ס"ק ז' שכתב ג"כ כן זה ע"ש וכן נראה מן החינוך מצוה תל"ז שכתב שכו כתבי הקודש ופירושיהן אסור מדברי סופרים לאבדם ולשורפם. וכן כתב התשב"ץ בח"א סי' ב' להדיא דעיקר שריפת כתבי קודש אינו אלא מדרבן ע"ש והנה המג"א שם כתב בשם הרמב"ם במל"ת סי' ס"ה שהמאבד כתבי קודש עובר בלאו ומשמע מזה דס"ל להרמב"ם דגם על כתבי קודש עובר בלאו א"כ איסורן הוא מה"ת. וכן ראיתי במנין המצות להרמב"ם מל"ת סי' ס"ה שכתב כן אבל ע"כ מוכרע לומר דעיקר איסור איבוד כתבי קודש אין זה רק מדרבנן וכמו שהוכיח התשב"ן שם. והא שכתב הרמב"ם במנין המצות דאין מאבדין כתבי קודש שנאמר לא תעשון כן כו' ע"כ דקאי בכתבי קודש דכתובים בהם אזכרות והרמב"ם שם קיצר בזה. ועיין לקמן אות י"ח מזה

ב) וכן מוכרע דהך לא תעשון כו' לא נאמר רק על האזכרות דאלת"ה קשה איך התירו למחוק האותיות מן ס"ת אם אינו מן שבעה שמות שאין נמחקין הא במה דמוחקין הוי כמו מאבדן דנאסר בכתבי קודש מה"ת וע"כ מוכח דאיבוד כ"ק כ"ז שאינו כתוב שם אזכרות אין זה רק מדרבנן ע"כ התירו למוחקן לצורך הספר משום דהיכא דלא הוי לצורך כלל אכתי אסור למוחקן מדרבנן וכמו שכתב החינוך במצוה תל"ז פ' ראה בזה"ל הרי הם כשאר כתבי הקודש שמותר למוחקם לצורך שום דבר עכ"ל. וכ"כ התשב"ץ ח"א סי' ב' דמה דהתירו למחוק אם אימ מן שבעה שמות דזהו במקום צורך יע"ש משום דהיכא דהוי שלא לצורך כלל בוודאי אסור למוחקן דלא גרע מן כל כתבי הקודש דאסור מדרבנן לאבדן או לשורפן. היכא דהוי לצורך בזה התירו למחקן. ומשמע דאף היכא דלא הוי לצרך אותו האות ג"כ התירו למחוק דאלו לצורך אותו האות הא בזה כתבו הראשונים לדון להתיר גם בהשבעה שמות למחוק ע"מ לתקן את השם וכמש"כ הרדב"ז ח"א סי' ע"ז מזה ועי' ביו"ד סי' רפ"ו בבית יוסף מש"כ בשם אכסנדרני ובש"ך שם ס"ק