עין יצחק חלק א רז

טו) ובדרך פלפול נ"ל בזה דהא לשיטת הר"ש דאלמנה לא נאסרת רק היכא דמשעבדא וכמש"כ האמונת שמואל דלשי' הר"ש ה"ה בעשירה אלמנה מותרת משום דאזלינן בתר טעמא כיון דלא משעבדא והובא בב"ש סי' י"ג ס"ק ל"ז. ולפ"ז ה"ה באלמנה שבעלה לא הניח אחריות נכסים ומכש"כ בלא הניח נכסים כלל וודאי כיון דאינה ניזונת ואף מטלטלין לא גבינן למזון האשה כמבואר בכתובות (דף נ"א) דהלכתא למקרקעי ולא מטלטלין בין לכתובה בין למזונות כו' וכיון דאינה נזונת א"כ לא משעבדא להניק ע"כ ממילא לא נאסרת לשיטת הר"ש הנ"ל א"כ לפמש"כ במק"א לדון דלא גזרינן רוב אטו מיעוטא וכמש"כ כעין זה הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' י"ד בד"ה ולכן קשה הדבר כו' ע"ש וכה"ג כתב הנחלת יעקב להגאון מליסא זצ"ל בתשובותיו שם סי' ז' דלא גזרינן מה דשכיח ביותר אטו מה דלא שכיח כ"כ ע"ש והמהרש"א בכתובות (דף ס') על תוס' ד"ה והלכתא מת מותר כו' כתב שם בטעמא דר"ת דאסר גרושה משום דגזרינן אטו אלמנה ע"ש ואי נימא דלא אסרו באלמנה רק היכא דהניח אחריות נכסים א"כ לפ"ז ה"ל איסור באלמנה בשם מיעוטא דהא כמה אנשים דלא מניחין אחריות נכסים ובצירוף אנשים דאין מניחים כלל א"כ ה"ל בשם אלמנות רובא דלא נאסרו בכלל גזירה הנ"ל וע"כ אין שייך לאסור בגרושה אטו אלמנה וזהו לדידן אבל לר"מ דס"ל מטלטלי משתעבדי לכתובה ושיטת הר"נ בנדרים (ד' ס"ה) דאף מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה לר"מ ודלא כשי' התוס' דס"ל דדוקא מיני' משתעבדי לר"מ א"כ לר"מ דאף בלא הניח אחריות נכסים ס"ל דמשתעבדי רק בלא הניח כלל אינה משתעבדת. א"כ יש לנו רובא אלמנות דמשתעבדות משום דבלא הניח ירושה כלל זהו מילתא דלא שכיח ועיין מזה בתוס' יו"ט סוטה פ"ד מ' ג' א"כ לר"מ שפיר איכא למיגזר גרושה אטו אלמנה משום דאלמנה ע"פ רוב נאסרת ושם בסוטה אליבא דר"מ כתב כן רש"י דס"ל דלא שותות כו' ע"כ אין זה סתירה כ"כ. כ"ז אמרתי בימי ילדותי

טז) וכעת נלע"ד לומר באופן אחר במש"כ רש"י בכתובות דמיירי במת בעלה וכמש"כ המשכנות והתפארת למשה די"ל דזהו דהי' קשה לרש"י על תנא דברייתא דמתיר נתנה בנה למינקת הא אף דלא גזר בגזירה דהבחנה לגזור בנתינה. מ"מ מן הדין יש לאסור מחשש דשמא תחזור כיון דע"פ דין יכולה המינקת לחזור כמו כל פועל חוזר בחצי היום וכמש"כ הרשב"א בתשובה והובא במח"א ה' שכירות פועלים סי' ז' וכמו בהא דקידושין מ"ה) בנתקדשה לדעת אביה וניסת שלא לדעת אבי' דס"ל לרב אסי דאינה אוכלת בתרומה שמא יבוא אביה וימחה. וכמש"כ מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ה' וכמש"כ שם מצאתי בעז"ה במרדכי ליבמות פ"ד שכתב דהא דאמרו נתנה בנה למינקת כו' מיירי באופן דליכא למיחש לחזרה דאל"כ לא הי' צריך ראי' מהא דרדופה ע"ש ובספרי שם בד"ה ועוד נלע"ד לומר דבאלמנה שמשועבדת להניק ומחמת קבלת המינקת האחרת לידה התרנו לאם הולד להנשא ומחמת סמיכתה על המינקת פסקה מלהניק א"כ זה דומה להי' שם פועלים אחרים [היינו מניקות] בעת שנשכרה המינקת דהוי כדבר האבוד וע"כ אין לנו לחוש כלל לשמא תחזור כיון דאסורה לחזור ואין לנו דבר האבד יותר מזה דהא הפסידה להוולד זכותו ושעבודו שהי' לו על אמו מצד תקחז"ל. וע"כ מן הדין לא חיישינן לחזרת המינקת כיון דאסורה לחזור רק מצד גזירה דהבחנה חששו לגזור מ"מ שמא תחזור ולא ציית הדין ולא יהי' ב"ד מזומן וכן הא דאמרו שם שאני בי ר"ג דלא הדרי בהו וודאי אין סברא דבי ר"ג יאיימו על אנשים אף היכא דמן הדין יכולה לחזור ויעשו שלא כד"ת אך לפמש"כ אתי שפיר כיון דהוי כמו דבר האבד דע"פ דין א"י לחזור רק דחשו חז"ל שמא לא תציית הדין אבל בבי ר"ג דבידם לכוף להעמיד הד"ת על תלה ע"כ לא חיישינן לחזרה כ"ז כתבתי בספרי שם

יז) ולפ"ז הוצרך רש"י לפרש דמיירי במת בעלה דאל"כ מפני מה סמכינן בנתנה בנה למינקת להתירה להנשא והא יש לחוש לחזרת פועל כנ"ל ובגרושה הא לא שייך לומר דהוי דבר האבד כנ"ל דהא לא היה להוולד שום שעבוד על אמו הגרושה להניקה ואי דהוי מצי רש"י לפרש דהי' אז מינקת אחרות הא זהו אריכת הלשון: וע"כ פי' רש"י דמיירי במת בעלה וכן בהא דר"ג וכן לקמי' שם דגזרו במת בעלה בין מניקתו כו' דהא קאי הכל על נתנה בנה למינקת דלולי הגזרה לא הי' אוסרים בנתנה בנה למינקת ע"כ הוצרך רש"י לפרש דמיירי הכל במת בעלה. וע"כ אין ראי' מרש"י כלל ועפ"ז נדחה הוכחות הגאונים הנ"ל משום דגם שי' רש"י בכתובות כר"ת דגרושה אסורה וכמש"כ להדיא בסוטה ואין כאן סתירה מדברי רש"י להדדי כנ"ל

יח) ועוד נלע"ד לומר בכוונת רש"י דכתובות (דף ס') הנ"ל דכתב כמה פעמים בסוגיא שם דמיירי במת בעלה דלא יסתרו לדברי רש"י בסוטה משום דהא שיטת רש"י בס"פ אע"פ דהא דזן קטני קטנים דזהו משום מזונות אמם נגעו בה כמש"כ רש"י שם בס"פ. דכשם שהבעל זן אותה כך זן אותו עמה עכ"ל רש"י וע"כ כתב הר"נ שם להוכיח מזה דהיכא דמיפטר ממזונות האם אז אינו חייב במזונות הבן ולפ"ז יש להעיר בהא דנתנה את בנה למינקת דהתנא דברייתא מתירה להנשא ולולי הגזירה דהבחנה היתה מותרת להנשא לכ"ע. דקשה הא יש לחוש שמא לא ישולם שכר הנקה להמינקת וממילא לא תניק וע"כ אף דנימא דהחשש שמא תחזור בה משום דפועל חוזר הוי זה חשש רחוק וכמש"כ בספרי באר יצחק שם. עכ"ז יש לחוש שמא לא ישולם לה שכרה דתחזור אז בוודאי ודוחק לומר דמיירי בשלמו לה השכירות מקודם ואף דנימא דהאם של הוולד דשכרה להמינקת מסתמא התחייבה אז לשלם מכיסה שכר הנקתה. עכ"ז קשה דהא כיון דבעל כלוקח הוא ופטור לשלם אף מה שלוותה וכמבואר בח"מ סי' קי"ב ובאה"ע סי' צ"א. א"כ לא יהי' לה במה לשלם שכר הנקה ודוחק לומר דמיירי דבעל הנושאה מתחייב על שכר הנקה לשלם ואי דנימא דבעת דנתנה בנה למינקת הי' הסמיכה לתבוע מבעל הגרוש. הא שיטת רש"י דבגרושה מיפטר האב ממזונות הולד א"כ לא יהיה להמינקת מקום לתבוע שכירותה ואז יכולה לחזור ע"פ דין א"כ ה"ל לאסור בנתנה בנה למינקת ע"פ דין וכבר כתבתי לעיל דאף דהאב חייב לזון בניו מצד תקנות אושא הא אין זה בכפיי' רק דמכלימין לו ואין לסמוך ע"ז כנ"ל בארוכה

יט) אך אי נימא דהסוגיא מיירי באלמנה א"כ שפיר אתי משום דתוכל המינקת לתבוע להיורשים שכרה דהא אם הוי הוולד נקבה החיוב מוטל על היורשים לזונה כמו כל מזונות הבת ואי הוי הוולד זכר א"כ ממילא יש לו ירושה כמו דאמרו ביבמות ולתבעינה ליורשים כו' והא דאמרו שם אשה בושה לבא לב"ד הא פי' רש"י שם דבשביל בנה בושה לתבוע משא"כ המינקות האחרת לא תהיה בושה לתבוע. כיון דאינו בנה וכמש"כ מזה בספרי ח' אה"ע סי' א' ענף י' בסופו והעירותי שם מהא דקידושין (ד' מ"ז) ובתוס' ב"ב (ד' קמ"ז) ד"ה המוכר שט"ח ע"ש משא"כ בגרושה כיון דהבעל מיפטר מן מזונות הנקת בניו כשי' רש"י הנ"ל. ע"כ לא מהני נתנה בנה למינקת לכ"ע כיון דאין מקום להמינקת ממי לתבוע שכרה משום דלמא לא ישולם לה שכירותה. וע"כ נקט רש"י שם דכולי סוגיא מיירי במת בעלה דאז יש לה ממי לתבוע שכרה ולכן מצד הדין היתה מותרת רק מחמת חומרא דגזירה נאסרת וכמו בגזירה דהבחנה. כנלע"ד. ולפ"ז לא סתרי דברי רש"י להדדי ויש להאריך עוד ברש"י שם בסוטה (ד' כ"ד) וקצרתי ונתבאר