עין יצחק חלק א רה

א"כ הא הוי זה כדבר שבידה ובאיסור דרבנן לכ"ע לא חיישינן שתעבור כנ"ל

ז) ולא אמרינן דהא ביד הבעל הנושאה אינו בידו דהא זה תלוי ביד האשה וגבי קיום האשה להתחייבות שלה אין זה בידו דז"א דהא מצינו בתנאי שמתנה עמה על הגט במה שבידה ושב ואל תעשה או בתנאי בקום ועשה ובידו לדעת הרמב"ם מותרת להנשא כנ"ל ולא אמרינן דאיך ישאנה האחר הא לגבי דהנושאה אין זה דבר בידו לקיום התנאי שמוטל על האשה וע"כ מוכח דכיון דהוי ביד האשה הניסת לו ממילא יכול לסמוך עלי' איש הנושאה וה"ה בנ"ד: ולא מצינו חשש דשמא תחזור רק בנתנה בנה למינקת דזה לא הוי דבר שבידה רק תלוי בדעת המינקת וזה מקרי אינה בידה בזה מצינו דחשו חז"ל משא"כ במה דהוי בידה לא חיישינן כנ"ל ועיקר מה דיש לחוש בנ"ד הוא משום דאם לא תתנה עמו שיהי' ע"מ שאין לו רשות בממונה ויהי' זכותו כלוקח על נכסי אשתו ומטלטלי לא גבינן אף במלוה בשטר לשיטת כמה פוסקים כמבואר באה"ע סי' צ"א בב"ש ס"ק י"ד ובח"מ סי' קי"ב ואכמ"ל ואף דלזה אין לחוש באמת דהא מיד בעת שניסת לו תוכל להתנות כן. מ"מ יש לחוש דלמא תפסיד כל אשר לה וכמש"כ התוס' גיטין (ד' פ"ב) ד"ה שר"א מתיר כו' בשם הרב ר' אלחנן בתנאי דה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז דלאחר לא תנשא עד שתתן מחשש שתפסיד כל אשר לה כו' וה"ה בנ"ד אך גם בזה אין לחוש דממנ"פ אם תשיג ידה לשכור מינקת לא חיישינן לחזרה כיון דהוי בידה כנ"ל [ועוד דהא כיון דכתב הרא"ש ביבמות פ"ד סי' כ"ו עיקר הטעם דהחמירו בגרושה לפי שרוב נשים חסות על בניהם ומניקתו כו' א"כ בוודאי מצד כש"כ דסמכינן בזה במה דהוי בידה דוודאי אם יהי' בידה לשכור לו מינקת תשכור לו כפי התחייבות שלה]

ח) ואף דנחלק דשאני בקונם על תנאי דאם לא תקיים התנאי הלא עשתה איסור מכבר משא"כ בנ"ד דאף דכתבתי לעיל דמזהירין אותה דאם לא תשלם שכר המינקת תעבור למפרע במה דניסת לבעל על איסור מינקת לא תנשא לפי דבאמת מוטל גם על האשה איסור זה. וידעתי למש"כ הנו"ב בזה ואכ"מ עכ"ז אינו ברור כ"כ לומר דאם לא תשלם שכר הנקה תעביר למפרע על איסור מינקת. מ"מ י"ל בקצרה כן דכיון שהתחייבה א"ע לשלם שכר הנקת הוולד א"כ מחוייבת לשלם ואם לא תקיים כן ממילא תהי' בכלל לוה רשע כו' [וידעתי לדברי הש"ך ח"מ סי' ל"ז ס"ק י"א. אבל התומים שם ס"ק ה' חולק על הש"ך ובמק"א הארכתי בזה ועיין מזה בספרי נחל יצחק סי' ק"ח ס"ק ב']. וכבר כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ד' דחזקת כשרות מהני אף בחשש דלהבא ואף בקום ועשה ע"ש וע"כ בוודאי יש לנו לסמוך על חזקת כשרותה דתקיים כפי התחייבות שלה ולא תהי' לוה רשע דזה שייך בכל מיני התחייבות שבעולם וכמש"כ בספרי נחל יצחק שם ובפרט באם לבנה דהא רוב נשים חסות על בניהם אף בלא התחייבות וכמש"כ הרא"ש ביבמות פ"ד כנ"ל וש"פ ומכש"כ בהתחייבה ע"ז

ט) ועיקר החשש הוא שמא לא תשיג ידה לשכור לו מינקת א"כ גם בזה שייך סברת הנ"י והר"נ שכתבו דבגרושה תתבע מהבעל הגרוש על הוצאות הוולד דלא כסיפא למיתבעי' דהא אם יהי' בידה לשכור לא חיישינן כנ"ל. ואם לא יהי' בידה א"כ ממילא תוכל לתבוע ממנו כיון דעצם החיוב מוטל על האב לזון בנו עד ששה שנים ונחתינן לנכסיו אף ביש להוולד ממון כמבואר באה"ע סי' ע"א ומה דפטרה הגרושה לבעלה בעת הגט מן הצטרכות הוולד ז"א מועיל כלל דאיך תוכל לפוטרו מן חיוב שאינו שלה דהא החיוב הוא שייך להוולד ועיין באה"ע סי' קי"ב סעי' א' דאפי' מחלה אמם כתובתה יש להבת מזונות ואם מחלה בפי' למזונות הבנות עיין שם בחלקת מחוקק ובב"ש אבל ז"א רק בחיוב מזונות הבנות דמצד תנאי כתובה אתי עלה משא"כ בחיוב בניו הקטנים דהוטל על האב זהו חיוב בפ"ע כמ"ש הב"ש בסי' ע"א ס"ק א' ודלא כהר"נ ע"ש וודאי אינה יכולה לפוטרו מן חיוב הנקת הוולד שמוטל עליו ודומה להא דסי' קי"ד סעי' ג' דאם האם פטרה מלזונו אין הפטור כלום א"כ גם בזה שייך סברת הנ"י הנ"ל דתתבע מהבעל ובוודאי תוכל לתובעו אם אין לה דאז החיוב על הבעל אבי הוולד לשכור לו מינקת א"כ ג"כ לפי טעם של הנ"י יש להתיר לשי' הר"ש בנ"ד ג"כ ובפרט כי רוב הפוסקים כתבו בטעם של הר"ש להתיר גרושה לפי דלא משעבדא להניק ונתגרשה אינו כופה וזה הטעם שייך בפשיטות בנ"ד כנ"ל: ענף ג'

י) וגם בעיקר מש"כ הנימוקי והר"נ בטעם הר"ש דלכן גרושה מותרת להנשא משום דתתבע מהבעל כו' יש לדון טובא לפמש"כ הר"נ בס"פ אע"פ דהא דהאב זן קטני קטנים זהו דוקא בשאמן קיימת ומן דין מזונות אמם נגעו בה והיכא דמיפטר ממזונות אמם אזי פטור ממזונות בניו הקטנים כו' והובא בחלקת מחוקק סי' ע"א ס"ק א' ואף שהב"ש שם ס"ק א' כתב בפשיטות דלא כהר"נ עכ"ז המל"מ בפ' י"ב ה' י"ד כתב שם המגיה דמדברי הרמב"ם משמע דס"ל כהר"ן דמזונות בניו מן דין מזונות אמם נגעו בה. דאל"כ למאי הילכתא אקשינהו לומר כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו כו' עכ"ל ולפ"ז יש להעיר במש"כ הנ"י ומשמעות הר"נ ג"כ בכוונת הר"ש דמתיר משום דתתבע מהבעל הא באמת לא תוכל לתבוע מהבעל שיתן על שכירות המינקת כיון דגירשה ומיפטר ממזונות האם א"כ ממילא מיפטר ממזונות בניו וכמש"כ הר"נ דבאין אמם קיימת אין חייב במזונותיהם כנ"ל ובאמת עפ"ז יש לתרץ מה שהקשו הראשונים ובשמ"ק לכתובות על שיטת הסוברים לאסור בגרושה מינקת דא"כ מאי קאמר הש"ס ביבמות (דף מ"ב) דליתבעי' ליורשים דמפני מה קאמרי בפשיטות ליתבעי' ליורשים הא משכחת בגרושה דלא שייך תביעת יורשים אלא תביעת הבעל שגירשה ומזה הוכיחו דדוקא באלמנה אסרו ולא בגרושה אבל לפמש"כ בשם הר"ן אתי שפיר בפשיטות משום דבגרושה לא שייך לומר ליתבעי להבעל כיון דמיפטר ממזונות בניו כיון דגירשה כנ"ל אלא באלמנה דעל בנותיו חייבים היורשים מצד מזונות הבנות ובבנים זכרים שייך תביעת היורשים משום חלק ירושתם וע"כ אתי שפיר כ"ז]. א"כ לשיטת הר"נ והרמב"ם כפי שכתב המגי"ה במל"מ כנ"ל לא אתי שפיר טעם הנימוקי והר"נ בשיטת הר"ש כנ"ל

יא) ועוד יש לדון לפמש"כ הראשונים להוכיח דגרושה מותרת להנשא משום דהא תניא בכתובות (דף ס') דמינקת שמת בעלה כו' אלמא דדוקא במת בעלה אסרו ולא בגרושה וכ"כ השמ"ק בכתובות שם הוכחה הנ"ל ולטעם הנ"י והר"נ בשיטת הר"ש דלכן גרושה מותרת להנשא משום דתתבע מהבעל א"כ לפ"ז ממילא מוכח מהברייתא דתניא מינקת שמת בעלה דמשמע גרושה מותרת כהוכחתם הנ"ל דהאב מחויב לזון בניו הקטנים עד ששה שנים ונחתינן לנכסיו דאל"כ אמאי גרושה מותרת להנשא לשיטת הר"ש הנ"ל א"כ לפ"ז תקשה בהא דכתובות (דף ס"ה ע"ב) דדרש עולא כו' דזן קטני קטנים כו' ממאי מדקתני היתה מניקה כו' ודלמא משום דחולה כו'. ודילמא הא קמ"ל כו' אלמא דהגמ' מהדר להוכיח בראי' להך דינא דא' עולא וקשה דאמאי לא הוכיחו מברייתא הנ"ל דלמה תני שמת בעלה ולא אמרו בקצרה מינקת חבירו דמוכח מזה דלכן גרושה מותרת משום דתתבעי' לו לפי דחייב לזון קטני קטנים כנ"ל ואף דזהו ברייתא מ"מ כיון דנדחית ראייתם מהמשנה הנ"ל להוכיח כן מהברייתא הנ"ל ודוחק לומר דלא ידעו אז מהברייתא הנ"ל ומכ"ז מוכח דעיקר טעם הר"ש דהתיר גרושה אינו