עין יצחק חלק א רד

מצד תקחז"ל אלא מצד חיוב שהתחייבה א"ע מרצונה. ופשוט הוא משום דדינה כמו כל אשה בע"ז דיכולה להנשא: אף דאם ניסת ה"ל בעל כלוקח ויהי' נפסדין בעלי מלוה ע"פ מ"מ אין לאסור הנישואין מחמת זה והא דאמרו בכתובות (דף צ"ה) גבי נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה וניסת כו' דמי קאמר תינשא נישאת קאמר זהו במקום דאמרו איזהו רשע ערום כו' וגם הא שם אם ניסת לא מפרישין האשה מבעלה ולא יוציאנה בגט כמו בעבר ונשא מעוברת ומינקת חבירו משום דשאני בע"ח דעלמא וה"ה במניקה לוולד אחר ואף דנימא דכל אשה בע"ח אינה רשאה להנשא לכתחילה מחמת פסידות המלווים עכ"ז היכא דהבעל הנושאה מתחייב שלא יהי' פסידא להבע"ח אין בזה איסור כלל ובוודאי מותרת להנשא אף לכתחילה וממילא ה"ה בגרושה שעיקר החיוב הוי ע"ע מרצונה ולא מכח תנאי ב"ד. א"כ אינה דומה לאלמנה

ג) ועוד דהא אף דנתחייבה להניקו מ"מ לא מקריא משועבדה להניקו דהא פועל חוזר בחצי היום וכמש"כ הרשב"א בתשובה והובא במחנה אפרים ה' שכירות פועלים סי' ז' דמי ששכר מינקת להניק בנו. יכולה לחזור תו"ז וכיון דיכולה לחזור מצד התחייבות שלה ואף דבר האבד לא שייך בזה דהא דבר האבוד הוי היכא דהי' מצוי פועלים אחרים בעת ששכרה ועכשיו אינו מוצא פועלים אחרים זהו מקרי דבר האבוד אבל בנ"ד לא שייך כן דהא בעת דהתחייבה ע"ז היתה אז מעוברת ולא היתה נצרכת לשכור מינקת ובעת דנולד הוולד היתה חוזרת בה וגם בשכר הא משיגין כעת גם מינקת אחרת. ע"כ לא מקריא זה לדבר האבוד ופשוט א"כ כיון דשיטת הר"ש דלכן גרושה לא נאסרה משום דכיון דנתגרשה אינה כופה ודוקא באלמנה דאמרו כופה ומניקתו כמבואר בכתובות (דף נ"ט) ובאה"ע ריש סי' פ"ב בזה אסרו וכיון דפועל חוזר בו וודאי לא מקרי זה בשם משועבד להניק כיון דחוזר בו לכתחילה ואין כופין אותו לעשות א"כ דינו כמו כל גרושה דכיון דנתגרשה אינו כופה ס"ל להר"ש דנא נאסרה בכל גזירת מינקת: ולא שייך לדון בזה למה דאמרו בב"מ (דף י') וב"ק (דף קט"ז) דשאני פועל דכל כמה דלא הדר בי' ידו כיד בעה"ב כו' משום דהא כתוב בכתב התחייבות שלה דאם לא תרצה להניקו תשכור מינקת לו א"כ בוודאי לא שייך עלי' שם פועל וממילא אין עליה שם מינקת חבירו ג"כ כנ"ל

ד) ועיין באה"ע סי' פ' סעי' ט"ו דכל אשה המחוייבת לעשות כופין אותה לעשות ע"י כו' לכ"ע וי"א דכופין אותה בשוטים וה"ה באלמנה ליורשים אבל בפועל דחוזר בו ואף אם אין לו לשלם אין כופין כמבואר בסי' שנ"ג בח"מ ואף ברוצה להשכיר א"ע במק"א וחוזר בו מחמת יוקר ס"ל לכמה פוסקים דחוזר בו כמבואר שיטת הסוברים הנ"ל בריטב"א לב"מ ר"פ האומנים והובא במח"א ה' שכירות פועלים סי' ז' וכמש"כ החוות יאיר סי' ק"ג: ובמק"א הארכתי בכ"ז וע"כ אין שם מינקת עלי' אף בנ"ד כיון דיכולה לחזור בו לכתחילה וגם בכה"ג אף דנתחייבה א"ע בקנין חליפין מ"מ דינה דיכולה לחזור וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' של"ג ס"ק י"ד להשיג על הריטב"א וע"כ כיון דאינו כופה אותה וודאי דלא נכללת בגזירת מינקת וכמו כל גרושה וכנ"ל

ה) ומחמת דנתחייבה לשכור מינקת להוולד וודאי אין לאסור מטעם זה. דהא מטעם זה אין נקראת מינקת חבירו רק דינה כמו כל בע"ח ועיין בספרי בחר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף י' שהבאתי בשם התוספתא נדה דכל אשה חייבת בטיפול בנה כד"ח ואפ"ה בצמקו דדי' בחיי' בעלה מותרת להנשא ולא אמרינן דהא לא יהי' למי שיטפל בהוולד משום דלא אסרו בכלל הגזירה רק לשם מינקת ע"ש ועוד דהא מצינו בב"ש ס"ק ל"ז שהביא בשם אמונת שמואל דאלמנה עשירה מותרת להנשא משום דלא משעבדה להניק והב"ש חלק עליו דשאני אלמנה דאין לו אב: משא"כ גרושה דאביו חי ועוד דשאני אלמנה דלפעמים חייבת כו' ע"ש ומשמע דלולי הטעמים הללו הי' מסכימים לדברי א"ש וקשה הא אלמנה עשירה היכא דאין להוולד שום ירושה כלל דמחוייבת האם ליתן להוולד בתורת צדקה כמבואר ביו"ד סי' רנ"א סעי' ג' וכמש"כ כה"ג הבית מאיר בסי' פ"ב סעי' ה' על קושיות הח"מ שם ס"ק ו' ובאמת על דין הנקתה בתורת צדקה יש לעיין מן הש"ך ח"מ סי' רמ"ב ס"ק א'. מה שהביא בשם המהרי"ק סי' קל"ג דבטרחא דגופא לא שייך כן ע"ש והדברים ארוכין ואכמ"ל אבל ממונה וודאי חל עלי' לכופה בתורת צדקה לשכור לוולד שלה מינקת א"כ קשה לפ"ז איך כתבו דמינקת עשירה מותרת להנשא מצד דלא משעבדה ומשמע אף היכא דהיתום הוא עני ואין לו ירושה והחולקים האוסרים זהו מטעם אחר כנ"ל. והא כיון דמשועבדת בתורת צדקה וכופין ע"ז כדקיי"ל ביו"ד סי' רמ"ח סעי' א' ובש"ך שם ס"ק ג' א"כ מקריא עדיין מינקת חבירו ותהא אסורה להנשא וע"כ מוכח כיון דאין עלי' חיוב הנקה רק חיוב ממון על צרכי הנקה לא מקריא בשם מינקת להיות נאסרת בכלל הגזירה דאיסור מינקת כיון דאין עלי' חיוב הנקה בעצם וגם כיון דאין עלי' חיוב הנקה מצד תקחז"ל רק מצד חיוב צדקה. ע"כ לא נאסרה בכלל גזירת מינקת. וה"ה בנ"ד כיון דאין עלי' חיוב כפיי' על הנקה בעצם כנ"ל רק על חיוב ממון א"כ ממילא לא נקראת מינקת חבירו להיות נאסרת בכלל גזירת חז"ל וע"כ לשיטת ר"ש הזקן לא נאסרה אף בנ"ד: ענף ב

ו) אכן מה דיש להעיר בזה עפ"י מש"כ הנימוקי יוסף בשם הר"ש בטעמא דהך מילתא דגרושה מותרת להנשא משום דתתבע להבעל ולא כסיפא למיתבע כנ"ל א"כ בנ"ד דהחיוב מוטל עלי' כפי שהתחייבה ע"ז מרצונה א"כ אפשר דלא שייך בזה הך טעמא דהיתירא הנ"ל אבל באמת גם זה אינו דזה ברור דאם תהי' ידה משגת לשכור מינקת ממעותי' וודאי אין לנו לאוסרה דהא חזינן דבאיסור מינקת אף היכא דע"י נישואין תיעכר חלבה מ"מ אם יהי' מקום מוצא לשכור להוולד מינקת לא אסרוה. כדחזינן בש"ס יבמות דפריך וליתבעי' ליורשים ומה"ט באשה תחת בעלה לא חשו כמבואר התם. ומה"ט התיר הר"ש בגרושה משום דלא כסיפא למיתבע כנ"ל. א"כ כיון דעיקר ההיתר בעת שמתירין לה להנשא משום דסמכינן עליה דאם תיעכר חלבה תשכור לו מינקת אם יהי' לה ממון ומזהירין אותה דתזהר לקיים ולשכור לו מינקת דאל"כ תעבור על איסור מינקת חבירו וניסת באיסורא וע"כ וודאי לא חיישינן שמא תעבור על התנאי וכמבואר כה"ג באה"ע סי' קמ"ג סעי' א' בב"ש ס"ק ד' דשיטת הרמב"ם דתנאי שבידה מותרת להנשא ולא חיישינן שתעבור על קיום התנאי ואף בתנאי דקום ועשה לא חיישינן שתעבור ואף לשיטת הסוברים שם דבתנאי דקום ועשה חיישינן שתעבור אף דהוי בידה. עכ"ז י"ל דשא"ה באיסור דאורייתא משא"כ באיסור דרבנן די"ל דכ"ע מודו דלא חיישינן וסמכינן דתקיים התנאי וכה"ג ראיתי ביו"ד סי' רי"ג סעי' ג' דקונם עיני בשינה היום אם אישן למחר לא יישן היום שמא יישן למחר וכתב רע"א זצ"ל בחידושיו דמשמע דוקא בקונם עיני אבל בקונם שלא אישן כיון דהוי דבר שאין בו ממש והוי נדר רק מדרבנן לא חיישינן שיעבור על התנאי ע"ש ומה דיש להעיר מהא דנדרים דאף בשב וא"ת אמרינן דבתנאה לא מיזדהר ובגיטין אמרינן דבתנאי דבידה מותרת להנשא כבר הקשה זה הרשב"א בגיטין (דף פ"ג) ותירץ שם דשאני באיסור א"א דמיזדהרא טפי ועיין בט"ז יו"ד סי' ר"כ ס"ק י"ט]. א"כ בנ"ד דהא דמתירין לה איסור מינקת היינו בשביל מה דסמכינן דתקיים כל ההתחייבות שלה שהתחייבה לשכור לו מינקת אם יהי' ידה משגת לזה