עין יצחק חלק א רג

) וכיון דחזינן דרבים מקילים לכתחילה לסמוך על שיטת הר"ש ע"כ ברור דבדיעבד אם כנסה דאין להוציאה ולא לאוסרה עליו וכמבואר כה"ג ביבמות (דף כ"ד) דבספק חלוצה לא גזרו רבנן לאפוקי מספק וכן מבואר באה"ע סי' ו' סעי' א' א"כ כש"כ איסור מעוברת ומינקת חבירו דיש לי ראי' להוכיח דהך איסור דמעוברת ומינקת קילא מכל איסורי דרבנן וכמש"כ התוס' יו"ט בסוטה פ"ד משנה ג' בד"ה איילונית כו' ובשם הרמב"ם ע"ש וכמו שכתבתי בספרי באר יצחק סי' א' ויזכני ד' להוציאו לאורה (כי בעת כותבי זה לא הדפסתיו עדיין וע"כ בכנסה כמו בנ"ד אין לאוסרה עליו לכן יש להקל אם יתנו הוולד למינקת ותשבע המינקת דהא רבים סוברים דבנשבעה המינקת מהני ולא תצא. וכמבואר באה"ע סי' י"ג סעי' י"א ברמ"א שם בשם יש אומרים ע"ש

ו) ובמק"א כתבתי להקשות על הך דיעה דס"ל דבנשבעה המינקת וכנס דלא תצא דהא אי' בסוטה (דף כ"ד) דבנשא מעוברת ומינקת חבירו ס"ל לחכמים דשותה משום דמקרי אשה הראוי' לו דיכול להפרישה ולהחזירה לאח"ז הא בלא"ה י"ל דמקרי אשה הראוי' לו משום דיכול ליתן הוולד למינקת ותשבע המינקת דאז לא תצא ובלא"ה יש להקשות על כמה אמוראי דרצו למיעבד עובדא להתיר בנתנה בנה למינקת כמבואר בכתובות (דף סמ"ך). דהא יש להוכיח מהך משנה דסוטה דלא מהני נתנה בנה למינקת דאם הי' מותרת בנתנה בנה למינקת א"כ בלא"ה מקריא אשה הראוי' לו ע"י נתינתו למינקת וע"כ מוכח מהך משנה דסוטה דהיכא דנשא באיסור כ"ע מודו דאסורה אף בנתנה בנה למינקת וגם נשבעה

ז) ויש לדחות משום די"ל דזה לא הוי בידו כ"כ שישיג מינקת דיכול להיות דלא ישיג מינקת ובפרט דתשבע זה לא הוי בידו וכמש"כ התוס' כעין זה בכתובות (דף כ"ב) ד"ה מנין לאב שנאמן כו' דכתבו דאין בידו כ"כ דשמא לא ימצא מי שיקדשה. וכעין זה במינקת דיכול להיות דלא ישיג וע"כ לא מקרי זה בידו וע"כ הוכרחו לומר הטעם דמקרי ראוי' לו דיכול להפרישה ולהחזירה לאח"ז וע"פ זה יש ליישב קושיות התוס' יו"ט בסוטה שם דהקשה דאמאי לא ס"ל לרבנן התם כסברת ר"א דשם דאמר דיכול לישא אשה אחרת כו' ולפי מש"כ אתי שפיר דס"ל לרבנן דזה לא הוי בידו כ"כ דשמא לא ימצא למי שישאנה ודוקא יכול להחזירה לאח"ז אמרינן משום דזה הוי בידו וביד אשתו ולא צריכין לזולתן. ואף דעכשיו לא יוכל להחזירה עכ"ז הא מחוסר זמן לא הוי כמחוסר מעשה וכמש"כ המשנה למלך בפ"ד ה' אישות וע"כ נדחה ראייתי מהך דסוטה ושפיר יש לצרף להיתירא להך דיעה דס"ל בנשבעה המינקת דבכנסה לא יוציאה

ה) אך באלמנה חלילה לצרף דיעה זו לדון להיתירא אבל בגרושה מינקת ובכנסה כמו בנ"ד שפיר יש להקל דלא יוציאה ותהי' מותרת לו לאחר שתלד ויתנו הוולד למינקת ותשבע שלא תחזור כל ימי הנקתו וגם הבעל יתן בטחונות על תשלומי שכר המינקת או שישבע הבעל ג"כ ואז יש להתירה לו לאחר שתלד וגם יש לדון בנ"ד דהא ניסת לו בהיתר לאחר ג' חדשים ודרכי' דרכי נועם ומה ה"ל למיעבד והי' לי עוד מה להאריך ולדון עוד אך לפי שהשליח נחוץ לדרכו ע"כ יספיק הקיצור: סימן יז

נשאלתי בגרושה מעוברת וילדה וולד לאחר הגירושין וקבלה ע"ע התחייבות להניק את הוולד. ואם תצטרך לשכור לו מינקת מחוייבת לשכור לו מינקת ולא התחילה להניק כלל. והיא צעירה לימים ויש לחוש לתקלה חלילה וכמו שכתבו בארוכה ונשאלתי אם מותרת להנשא בתו"ז כד"ח: ענף א

א) תשובה בעז"ה בתחלה נבאר מה דפליגי הר"ש הזקן עם הר"ת דס"ל להר"ש דגרושה מותרת להנשא הואיל ולא משעבדא להניק כמבואר בכתובות (דף נ"ט) נתגרשה אינו כופה כמבואר כ"ז בתוס' יבמות (דף מ"ב) וכתובות (דף ס') והרא"ש ביבמות פ"ד סי' כ"ז ובכתובות פ"ה ברא"ש סי' ך' כתב טעם אחר בסברת הר"ש דלכן גרושה מותרת משום דאין עליה להניק בנה הואיל ובעלה קיים כו' אבל כשמת בעלה כו' כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניק האם עכ"ל ועיין בצ"צ סי' נ"ה מש"כ בכוונת הרא"ש שכתב עשו חכמים תקנה כו' וכ"כ המרדכי בכתובות פ"ד הטעם דנתגרשה אינה כופה כו' לכן גרושה מותרת כו' והנימוקי יוסף בפ"ד ליבמות כתב בכוונת הר"ש דלכן גרושה מותרת משום דכיון דאב קיים תתבע לבעל דלא כסיפא למיתבע לבעל ואיהו חייס על ברי' ודוקא בליתבעי' ליורשים אמרו אשה בושה לבא לב"ד כו' וכן מורה לשון הר"נ בכתובות ע"ש. והשיטה מקובצת לכתובות (דף נ"ט) כתב בשם כמה ראשונים בשיטת הר"ש דלכן גרושה מותרת משום דהואיל והאב קיים הרי הוא נזהר בו לתקנתו כמו באשה תחת בעלה כו' וכ"כ הריטב"א בחידושיו לכתובות שם וכ"כ הרשב"א בתשובה והובא בב"י סי' י"ג וכ"כ המ"מ בה' גירושין פ' י"א ה' כ"ה ע"ש

ב) ואי נימא דשיטת הר"ש דלכן גרושה מותרת משום דהואיל והאב קיים יהי' נזהר בתקנת בנו א"כ ה"ה בנ"ד שייך ה"ט ועיין בב"ש סי' י"ג ס"ק ל"ז שהביא בשם הפוסקים דשאני גרושה דאביו חי אבל להטעם שכתבו דלא משעבדא להניק א"כ אפשר דנ"ד דהתחייבה א"ע להניקו ולשכור לו מינקת אפשר דגם הר"ש מודה דמיתסרא כיון דמשעבדא להניק מחמת התחייבות שלה. אבל באמת ברור ופשוט דמטעם זה לא מקרי משועבדת להניק דאל"כ תקשה בכל אשה מינקת שקבלה וולד אחר בהתחייבות ע"ע להניקו משך שתי שנים תהי' אסורה להנשא לאחר מחמת איסור מינקת ובאמת זה וודאי אינו כדמצינו בכתובות (דף ס') דת"ר מינקת שמת בעלה בתוך כ"ד חודש כו' דלא הי' הגזירה רק על מינקת שמת בעלה וכמש"כ הבאר היטב בסי' י"ג ס"ק י"ח בשם מקור ברוך דלא הי' התקנה רק על אמו משום דדוקא היכא דמוטל עליה חיוב מצד תקחז"ל או במכירה מצד הדין בזה אסרו חז"ל משא"כ היכא דאין עליה חיוב מצד תקחז"ל רק מה שהתחייבה ברצונה הטוב זה לא נכלל בשם מינקת חבירו להיות נאסרת בכלל גזירה דמינקת ובמכירה ג"כ ס"ל להרבה פוסקים דאין עלי' איסור כמבואר בהגהות אשרי לכתובות פ"ה להרא"ש סי' ך' ובלשון הר"ש הזקן שהובא בר"נ כתובות מקודם דמסיק בשם הרשב"א לחלק בין מכירה כו' משמע דהר"ש ס"ל שלא לחלק בין מכירה כו' משום דאף מכירה מותרת להנשא משום דכיון דאין עלי' שיעבוד מצד עצם השעבוד רק מצד סכנתא ע"כ אין זה דומה לאלמנת חבירו שחייבת להניק בנה מצד השעבוד שחל עלי' וכמש"כ הג"א שם. ועיין בב"ש סי' י"ג ס"ק ל"ח מזה. וה"ה י"ל בגרושה שהתחייבה א"ע להניקו דכיון דבלא חיובא לא היינו כופין לה להניק רק מצד התחייבות שלה א"כ ממילא אינה דומה לאלמנה דמחוייבת ממילא מחמת תקחז"ל ולכן לא שייך לגזור אטו אלמנה וכמש"כ המהרש"א בכתובות שם לגזירה הנ"ל א"כ ה"ה גרושה מינקת כיון דמצד הדין אינה משועבדת להניקו אלא מפאת דקיבלה ע"ע התחייבות להניקו דינה כמו כל מינקת דעלמא דהתחייבה להניק וולד אחר כד"ח דוודאי לא נאסרה להנשא כיון דאינה מחוייבת