עין יצחק חלק א רב

פעמים חבירו א' גבי מעוברת וא' גבי מינקת ולא תני מעוברת ומינקת חבירו אלא אמרו חבירו אצל מעוברת לבד. ועוד חבירו אצל מינקת דזהו להורות דדוקא בחבירו ישראל תקנו להך תקנתא אבל במעוברת מן א"י וכן במינקת לולד מן א"י לא תקנו כן וע"כ אין להזניח לדברי הנו"ב הנ"ל. ועכ"ז בעודה מעוברת אין דעתי מסכמת להקל דעדיין יש להחמיר בזה לשיטת הרמב"ם דהביא הטעם משום דחסא. ועיין באה"ע סי' י"ג בב"ש ס"ק כ' ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ק"ח וידעתי מה דכתב הנו"ב בסי' ל"ח שהרגיש בזה. ועכ"ז אין דעתי מסכמת להתירה להנשא בעודה מעוברת. רק לאחר שתלד ולא תתחיל להניק את הוולד רק ליתנו למינקת והמינקת תשבע שלא תחזור בה אז דעתי מסכמת שתוכל להנשא להמשודך שלה וכן ראיתי בספר קהלת יעקב להגאון מליסא זצ"ל שכתב להיתירא במזנה באינה מתחלת להניק וליתן למינקת באם שתובע המינקת יע"ש

ג) ומה שהחמיר הכנסת יחזקאל ליתן דוקא למינקת פנוי' ולא לנשואה כבר כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף י' דאין לחוש לחומרא זו אך במינקת נשואה ישבע בעלה מתחילה ע"ד רבים שלא יפר לה ואח"ז תשבע המינקת שלא תחזור מההנקה ומסמוס ביצים וחלב להוולד וכעין דברי ר' ע"א זצ"ל בסי' צ"ה ע"ש ואם באפשרי שישליש הבעל במזומן מעות מה שיצטרך ליתן שכר המינקת מה טוב אכן אם אין זה באפשרי לכל הפחות יראו שיתחייב הבעל ע"פ כתב המועיל לפי נימוסי המדינה שיהי' מחוייב לשלם שכר עבור המינקת כל משך כ"ד חודש וכן יכתבו כתב התחייבות של המינקת על חיוב הנקתה כל כ"ד חודש הכל בכתב המועיל ע"פ נימוסי המדינה ואז יהי' מועיל מה שתשבע המינקת שלא תחזור בה ואם יש לה בעל ישבע הבעל מתחילה שלא יפר לה כנ"ל ואז תהי' מותרת להנשא להמשודך תיכף לאחר לידתה ולא תתחיל להניקו רק למסור להמינקת אחר שיתחייב המשודך בכתב המועיל על חיוב תשלומי שכר המינקת כל משך כ"ד חודש ואחר כל זה אז דעתי מסכמת להתיר להמשודכת להנשא להמשודך בלא חשש איסור כלל: סימן טז

נשאלתי ע"ד אשה גרושה שניסת לבעל אחר שלשה חדשים ונמצאת מעוברת אם יגרשה השני או דיהי' סגי בהפרשה ואיך יהי' זמן ההפרשה אם יכול להיות עמה אחר שתלד או אינו יכול להיות עמה עד אחר זמן הנקת הוולד ושקיל וטרי כת"ר בזה הרבה

א) הנני להשיבו כי דעתי כאשר הבעל הי' שוגג בעת שכנסה ולא ידע דהיא מעוברת וכמש"כ כת"ר. א"כ יש לסמוך על הב"ש בסי' י"ג ס"ק ל"ד דבשוגג א"צ לגרשה וכן מבואר בתה"ד בשם אור זרוע ואף דהמשנה למלך פ' י"א ה' גירושין ה' כ"ח כתב להוכיח מן הרא"ש ס"פ אע"פ דגם בשוגג צריך לגרשה. עכ"ז יש לסמוך על הב"ש בזה ויש לפלפל בדבר המל"מ הרבה ומש"כ כת"ר דהא האשה היא מזידה. זה אינו ברור כ"כ ועוד דהא אף היכא דהיא מזידה מ"מ הא מוכח בתה"ד סי' רי"ז והובא בב"ש שם ס"ק ט"ז דשוגג מקרי מה דלא ידע הבעל דמת בעלה תוך ג' חדשים אף דהאשה פשעה מ"מ כיון דהבעל ה"ל שוגג אין אוסרין עליו אשתו דאין לנו יכולת להפסיד זכות השעבוד שיש להבעל על אשתו ומקריא שדה של הבעל ומש"כ כת"ר להעיר דהא אמרו חז"ל בלשון דלא ישא מעוברת כו' דמשמע דעיקר האיסור בזה אינו רק על הבעל אין לזה הכרח דהא בכתובות (דף סמך) אמרו דלא תנשא ע"ש ועיין בנו"ב במ"ק סי' י"ז שהעיר בזה

ב) ובעיקר מילתא דנא ידוע שיטת הר"ש הזקן דגרושה מעוברת מותרת להנשא וכמש"כ הרא"ש ביבמות פ"ד סי' כ"ו ובנימוקי יוסף ביבמות דלשיטתו גם גרושה מעוברת מותרת להנשא משום דלמסקנא עיקר הטעם מה דאסרו מעוברת משום דלמניקה קיימא וגרושה דאינה משועבדת להניק לא אסרו. א"כ לשיטתו ודאי דמותרת בנ"ד דהיא גרושה אכן יש לדון אף לשיטת הר"ש דהא כתב הצ"צ בסי' נ"ה דדוקא היכא דיש האב לפנינו אז התיר הר"ש הזקן וע"כ במזנה דליכא אב לפנינו גם הר"ש לא התיר ע"ש א"כ בנ"ד יש לומר דלא מהימנא לתבוע מזונות הילד מבעלה הראשון דהא רוב נשים עוברה ניכר לשליש ימי' וזו מדלא הוכר עוברה כו' וכמבואר ביבמות (דף ל"ז) א"כ יש לפנינו רוב המברר דזינתה אחר הגירושין משום דאם הי' מבעלה הראשון הי' ניכר העובר בשלשה חדשים הראשונים מצד הרוב דניכר לשליש כו' א"כ לא תוכל לתובעו כלל ע"פ דין ואפשר לדון לפי מש"כ הרא"ש בכתובות פ"א סי' י"ח ובשם ר' יונה דבטוענת ברי ובצירוף חזקת כשרות דמוציאה מחזקת ממונא ואף דאיכא רוב לנגד ומה"ט באומרת משארסתני נאנסתי נאמנת אע"ג דאיכא רוב ברצון וגם חזקת ממונא ועיין באה"ע סי' ס"ח וקצרתי

ג) א"כ לפ"ז ה"ה בנ"ד דאומרת ברי דהוולד הוא מבעלה הראשון ובצירוף חזקת כשרות שלה דיכולה לתבוע מזונות עבור הוולד מבעלה הראשון משום דחזקת כשרות שלה מבררת דלא זינתה ואף דעכשיו דניסת לבעלה השני בעודה מעוברת איתרע חזקת כשרותה מ"מ הא זה אינו איסור חמור כמו איסור זנות וכמבואר באה"ע סי' כ"ו דאיסור זנות בפנוי' הוי מה"ת וכדמצינו כעין זה בגיטין (דף י"ז) בתוס' ד"ה משום בת אחותו כו' דכתבו דאוקמה אחזקת כשרות דלא נבעלה כשהיא א"א ע"ש אף דאיתרע חזקת כשרותה כיון דעכ"פ זינתה עכשיו מ"מ כיון דאיסור א"א חמור ביותר דיינינן בכה"ג לחזקת כשרות וה"ה בנ"ד כעין זה ועוד דהא עד העת דניסת לא איתרע חזקת כשרותה. וחזקה דמעיקרא עדיפא וכמבואר בח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ג דאם אין יודעים אם עבר מקודם או לא מוקמינן לי' אחזקת כשרות דמעיקרא וכן הוא ביו"ד סי' א' גבי שוחט ע"ש וזולת זה יש עוד לדחות להסברא שכתבתי לדון דאיתרע עכשיו כשרותה וקצרתי. א"כ לפי כל זה הי' מקום לדון דתהי' תוכל לתבוע מבעלה הראשון חיוב מזונות עבור הוולד

ד) אך לדינא קשה להוציא המזונות עבור הוולד מבעלה הראשון דאף דאומרת ברי דהוולד הוא ממנו מ"מ אין זה נחשב לברי וכמש"כ התוס' בכתובות (דף ע"ו) בד"ה רישא מנה לאבא בידך כו' דברי שלה לא מהני לגבי האב דהוי כמנה לאחר בידך דב"ב (דף קל"ה) ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד דהא הוולד עצמו אינו יכול לטעון ברי והברי של אמו לא מהני לגבי הוולד וע"כ אינה יכולה לתבוע עבור מזונות הוולד מבעלה הראשון אכן אין אנו צריכים לזה כלל לפי מה דכתב ר"ע איגר זצ"ל בתשובה סי' צ"ה בד"ה ואף די"ל דזיל בתר איפכא כו' דרובא דרבוותא ס"ל בשיטת הר"ש הזקן דאף היכא דליכא אב ג"כ גרושה מניקה מותרת להנשא ע"ש. א"כ לשיטת הר"ש יש להקל בנ"ד אף דנימא דלא תוכל לתבוע ממנו [ועיין באה"ע סי' ד' בב"ש ס"ק מ"א ובריב"ש המובא שם וקצרתי וראיתי במשכנות יעקב סי' ה' דמיקל אף לכתחילה לסמוך על הר"ש בגרושה ולא התחילה להניק. וכתב שם דגם שיטת רש"י בכתובות (דף סמ"ך) דכתב שם רק במת ואלמנות דמוכח דס"ל כהר"ש תמהני עליו דהא מבואר בסוטה (דף כ"ד) ברש"י ד"ה מעוברת חבירו כו' דגם בגרושה אסורה ע"ש ובמק"א הארכתי בזה ואחר זמן רב הגיע לידי ספר נחלת יעקב להגאון מליסא זצ"ל וראיתי בתשובותיו סי' ז' דכתב להקל בגרושה ולא התחילה להניק ע"ש]: