עין יצחק חלק א רא

כר"ג עד דאיכא רוב כשרים אצלה ע"כ אינה נאמנת לומר דבאמבטי עיברה ולהנשא לכה"ג משום דלכתחילה אין לסמוך על דברי' היכא דליכא רובא המסייע לה וע"כ אין ראי' מהרמב"ם לסתור לדינא להך דחגיגה (ומן הטוש"ע והפוסקים אינו ראי' כלל במה שלא הביאו להך דחגיגה דהא כיון דנאמרה בגמ' לענין בתולה לכה"ג ע"כ לא הביאו זה לדינא לפי דהא דיני כה"ג לא שייך האידנא]. ולכן באיסור מעוברת חבירו יש לנו לסמוך להיתירא ע"פ מעלת ברי שלה בצירוף אוקי אחזקת הגוף דבתולה דכיון דסומכין על דברי' ונאמנת לומר נאנסתי תחתיך ומוציאה ממונא דכתובה מהבעל ע"פ סברא זו כמבואר בכתובות (ד' י"ב ע"ב) כש"כ דנאמנת מה"ט לענין איסור דמעוברת חבירו

יא) ורק לענין מעלת יוחסין אמרו דלא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אבל היכא דאינו נוגע האיסור למעלת יוחסין וכמו בנ"ד דיש לנו תרי רובא להיתירא בענין חשש פסולי כהונה כנ"ל ורק לענין איסור מעוברת חבירו אנו מיירינן כעת ע"כ כיון דאין האיסור דמעוברת חבירו נוגע למעלת יוחסין כלל אין לנו להחמיר ומוקמינן אדינא דנאמנת מצד מעלת ברי וחזקת גוף דבתולה דלפי דברי' לא איתרעי מעולם החזקת הגוף שלה דזה עדיפא מן רובא וע"כ אף דרוב נשים לא נתעברות בלא ביאה גמורה. מ"מ כיון דמיעוט המצוי איכא עכ"פ וכמבואר בסוגיא מפורשת דחגיגה דנאמנת לומר כן ולהנשא לכה"ג ויש פוסקים דס"ל כן לדינא כנ"ל ע"כ אין לנו להחמיר באיסור דרבנן דמעוברת חבירו וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' בשם התוס' יו"ט דסוטה פ' ד' משנה ג' ע"ש

יב) בפרט בנ"ד דנבדקה ע"פ הרופא ואומר דהיא בתולה דאף דאין אנו בקיאין כ"כ בזה וכמש"כ לעיל בשם הח"מ סי' ס"ח מ"מ רובא לא שייך בזה כיון דיצאתה מחזקת הרוב דהא רוב נשים בעולות אם נבדקות ע"פ הרופא נמצאות בעולות בפ"פ ובנ"ד אינו כן ע"כ דומה זה לדברי התבואות שור בסי' כ"ט גבי מים בראש דכתב דלא דיינינן בזה להרוב בהמות כשירות דכיון דיצתה מן הרוב במה שנמצאו מים בראש כו' ע"ש ועיין בחוות דעת שם. ולפענ"ד נראה להביא ראי' לדברי התב"ש מהך דבכורות (ד' מ"ב) דאמרו גבי הא דפריך ליחוש שמא נהפכה זכרותו כמאן כר"מ כו' אפילו תימא רבנן דכיון דאשתני אשתני כו' הרי דכיון דנשתנה במקצת דיצתה מחזקת הרוב דלא דיינינן בכה"ג להרוב כלל וקצרתי וידוע דברי הנו"ב במ"ת סי' ל"ג ובסי' ל"ט והחתם סופר והובא בפ"ת ס"ק י"ח דגם על ספק בנו חייס ע"ש ובפרט דנ"ד דמי למה דאמרינן בכ"ד רוב בעילות אחר הבעל והוי ש"ז של החתן שלה רוב ומצוי אצלה כיון דהי' שוכב עמה במטה א' זה ערך שני שנים וע"כ כיון דטוענת ברי דהיא בתולה עדיין ונתעברה מן ש"ז שלו תלינן בתר המצוי והרוב דהוי מן החתן שלה וע"כ אין זה בכלל מעוברת חבירו וגם יש לצרף לזה לסניף הך דעה דס"ל להקל במזנה כמבואר באה"ע סי' י"ג סעי' י"א ע"כ יש לנו להתירה להנשא להחתן שלה אף בעודה מעוברת. וכדעת כת"ר: סימן טו כבוד הרב הנ' וכו'

מכתבו הגיעני ע"ד עובדא בישא בעו"ה שאירע בקהילתו, והוא כי א"י א' אנס את בתולה המשודכת ונתעברה ממנו ועדיין היא מעוברת והמשודך רוצה לישאנה באופן שלא יצטרך להמתין משך כ"ד חודש ואם יצטרך להמתין כ"ד חודש מעת לידתה לא ישאנה ויתבטל השידוך ח"ו ויש בזה ח"ו חשש רב להנערה ופגם משפחתה הרמה. וביקש ממני כת"ר שאזדקק לענין השאלה הזאת

א) והנני להשיבו כי בנודע ביהודה מ"ת סי' ל"ח העלה להתיר למעוברת מן א"י להנשא אף בתוך ימי עיבורה משום דלשון הגמ' דלא ישא מעוברת חבירו ומינקת חבירו משמע דחבירו דוקא ולא א"י כו' והנה בתשובת רע"א זצ"ל סי' צ"ה כתב בשם חכם א' שרצה לומר כן. ודחה זה ע"פ הא דשבת (ד' ק"נ) דמוקי הך דלא יאמר לחבירו בא"י וכן התוס' שם ד"ה אומר אדם לחבירו דל"ש א"י ול"ש ישראל כו' יע"ש ורע"א שם לא הביא לדברי הנו"ב הנ"ל שכתב כן בפשיטות ובאמת לפי דברי התוס' בשבת הנ"ל והתוס' עירובין (ד' ל"ב ע"א) ד"ה האומר לחבירו כו' והתוס' סוכה (ד' ל"ט ע"א) ד"ה הלוקח לולב כו' משמע לכאורה כדברי רע"א דלשון חבירו קאי גם על א"י ודלא כהנו"ב. אכן מצינו להגהת אשרי ביצה פ"ג סי' ט' שכתב על הא דאמרו שם לא יאמר לחבירו כו' אבל אומר לו כו' דה"מ ישראל לישראל אבל ישראל לא"י אסור כו'. וכ"כ הגהת אשרי לע"ז ד' ו' עלה דאומר לחבירו בשבת הנראה שתעמוד עמי לערב לעשות מלאכה דלא לא"י והובא שיטת הגהת אשרי זו בשו"ע או"ח סי' ת"ק סעי' א' בשם יש אומרים ועיין במג"א שם ס"ק ג' הרי דמצינו דיעה דהובא בשו"ע הנ"ל דס"ל דחבירו לא מצי קאי על א"י וכעין שיטת רש"י בסוכה (ד' ל"ט) דחבירו לא מצי קאי על עם הארץ וכש"כ על א"י ומה שהקשה שם התוס' על שיטת רש"י כבר תירץ זה הכפות תמרים בטוב טעם ועיין בחידושי החתם סופר על סוכה שם א"כ מצינו שיטת הגהת אשרי בשני המקומות הללו ושיטת רש"י בסוכה דס"ל דלשון חבירו משמע למעוטי א"י דאינו נכלל בלשון חבירו א"כ לדבריהם שפיר כתב הנו"ב לחדש הך דינא דה"ה הכא דאמרו מעוברת ומינקת חבירו דמשמע דרק בחבירו תקנו כן אבל במעוברת מן א"י לא תקנו כן ואף דלפי שיטת התוס' אינו כן מ"מ יש הכא בנ"ד ספק ספיקא להיתירא היינו ספק א' שמא הלכה כשיטת הר"ש וסייעתו דבגרושה לא תקנו להך תקנתא משום דאינה משועבדת להניק א"כ ה"ה בזונה כיון דאינה משועבדת להניק לבנה וכמש"כ הנו"ב שם בסי' ל"ח וודאי אין עלי' איסור להנשא ואף את"ל דהלכה כהחולקים על שיטת הר"ש ואוסרים אף בגרושה וממילא ה"ה בזונה עכ"ז אכתי ספק שמא הלכה כשיטת רש"י והגהת אשרי דאין א"י נכלל בלשון חבירו א"כ ה"ה הכא לא תקנו להך תקנתא במעוברת מן א"י ויש לנו ספק ספיקא מעליא להיתירא ואף ספק ספיקא דפלוגתא הוא ספק ספיקא מעליא לסמוך ע"ז להיתירא כידוע

ב) ועוד נלענ"ד לדון דאף לשיטת התוס' דס"ל דגם א"י נכלל בלשון חבירו עכ"ז י"ל דבנ"ד אף התו' מודו והוא דהנה התוס' יו"ט פ"ד דדמאי משנה ב' כתב דהא דקרי לי' חבירו משום דגייס בי' כו' והתם דמיירי במזמינו לאכול אצלו שייך לומר כן דמשום דגייס בי' ע"כ מזמינו לאכול ושייך ע"ז לשון חבירו וכן בהך דאומר אדם לחבירו לשכור לו פועלים ומוקי לה בחבר א"י זהו ג"כ משום דאי לאו דגייסי אהדדי לא הי' אומר לו לשכור לו פועלים. וכן בהך דסוכה (ד' ל"ט) הלוקח לולב מחבירו דנותן לו אתרוג במתנה דאי לאו דגייס עמו לא הי' נותן לו אתרוג במתנה. וכן בהך דעירובין (ד' ל"ב) דאומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים מתאנתי כו' וכעין דברי החתם סופר בחידושיו לסוכה (ד' ל"ט) שם אבל הכא במה דאמרו לא ישא מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שייך בזה לומר דלשון חבירו דאמרו הכא הוא משום דהדרך הוא כן דבשביל דגייסי אהדדי כו' דהא במה דנושא מעוברת ומינקת חבירו אין זה שייכות כלל דגייסי אהדדי. דהא הדרך הוא לישא אשה אף דלא הי' גייס עם בעלה בחיותו וע"כ שפיר יש להוכיח מזה דלכן תני שני