עין יצחק חלק א ר

דשא"ה דאוקי אחזקה כו']. דזהו לפי דהתם איתרעי עכשיו החזקת בתולה שלה דלא נמצאו לה בתולים משא"כ היכא דאומרת ברי לי דהנני גם היום בתולה ולדברי' לא איתרעי כלל להחזקת הגוף שלה דבזה לא מצינו שום חולק וי"ל דבכזה כ"ע מודו להיתירא: ענף ב

ו) וע"כ יש לדון דאף דקיי"ל דלכתחילה אין להתירה לכהונה ע"י אמירת ברי שלה וכדאמר בכתובות (דף י"ד) ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים כו' וכמבואר בסוף סי' ו' מ"מ בנ"ד דיש לנו מעלת חזקת הגוף דהיא בתולה גם כהיום לפי דברי' דלא איתרעי מעולם להחזקת גוף שלה דבזה לא מצינו דהחמירו בכזה על לכתחילה ומה"ט סתמו בחגיגה (דף י"ד) ואמרו דבתולה שעיברה דמותרת לכה"ג דלפי' רש"י בלישנא קמא והובא בתוס' שם דמשמע דס"ל דאף לכתחילה נאמנת ומה שהקשו התוס' שם מהך דכתובות וכתבו לחלק כבר תמה ע"ז הטורי אבן שם ובאמת פשטות הענין שם דקאי כר"ג דהא קיי"ל כוותי' ואפשר לומר דלכן לא הביא הרמב"ם לדינא להך דבן זומא דחגיגה דס"ל דכיון דקיי"ל לדינא דלכתחילה אסורה לכהונה ומה דאמר בן זומא בחגיגה דאף לכתחילה מותרת לכהונה זהו משום דבן זומא ס"ל כר"ג דאף לכתחילה מותרת לכהונה. ולכן לדינא דקיי"ל דלא תעביד עובדא לכתחילה כו' ע"כ לא הביא הרמב"ם להך דבן זומא דדרכו להביא לשון הגמ' כפי דאמרו כן בגמ' וע"כ יש לומר דגם הרמב"ם ס"ל דיכול להיות להתעבר באמבטי אך אין זה רק על דיעבד: והא דאמרו בחגיגה שם דשמואל לא שכיחי אף דר"ג ס"ל להכשיר אף ברוב פסולים משום דמעלת ברי ואוקי אחזקת כשרות עדיפא מרובא י"ל דכוונת הגמ' דשמואל לא שכיח כלל ובכה"ג מודה ר"ג דלהחמיר

ז) ואפשר דעפ"ז יש ליישב דברי התוס' שם במה דאמרו להקשות דהא ר' יהושע אמר לא מפי' אנו חיין כו' והכא משמע דקבעיא אליבא דכ"ע ושמא כאן שאף היא בכלל האיסור כו' והנה מה דהקשה הטורי אבן מהך דיבמות (דף פ"ד) דכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת כו' תרצתי זה במק"א אבל עיקר דבריהם מוקשה דמנלן להתוס' דהך איבעיא אתי ככ"ע וה"ל להתוס' לומר דס"ל כר"ג וכמש"כ הטורי אבן והנלע"ד דהתוס' הכריחו לומר דהך סוגיא דחגיגה רצו לאשכוחי היתירא גם אליבא דר' יהושע משום דלר"ג דס"ל להכשיר אף ברוב פסולים א"כ איך אמרו שם בחגיגה דשמואל לא שכיח דהא לר"ג מהני מעלת ברי בצירוף אוקי אחזקה אף נגד הרוב א"כ מה"ט ה"ה אף דשמואל לא שכיח מ"מ הא ברי שלה ואוקי אחזקה עדיפא מן מעלת רובא והי' דוחק להתוס' לומר דשמואל לא שכיח כלל וע"כ הכריחו מזה לומר דהך סוגיא דחגיגה אתי אף לר' יהושע ושקלי וטרי בסוגיא שם לאשכוחי היתירא אף לר' יהושע וזהו שכתבו דהכא משמע דקבעיא אליבא דכ"ע. דרוצה לאשכוחי היתר אליבא דכ"ע וע"ז הקשו דהא ר"י ס"ל דאינה נאמנת כלל אף במקום דליכא רובא הסותר וע"ז תירצו דשאני כאן דאף היא בכלל האיסור כו' דמה"ט ס"ל לר' יהושע כאן דנאמנת היכא דליכא רובא הסותר אך בדשמואל דלא שכיח ס"ל לר' יהושע דאינה נאמנת אף דהיא בכלל האיסור אלא משום באמבטי עיברה תלינן משום דס"ל להש"ס דזהו שכיח או די"ל דמצרפינן תרי מיעוטי היינו מיעוט דשמואל כו' ומיעוט דאמבטי והוי כפלגא ופלגא וכעין הך דקידושין (דף ע"ג) ע"ש וכמש"כ הר"נ בפ"ג דחולין בהסוגיא (דף ס"ג) לתרץ קושיות התוס' שם ע"פ סברא דמצרפינן תרי מיעוטי היינו מיעוט טריפות למיעוט טמאים ועיין ברכות (דף נ"ג) וקצרתי כן יש להסביר לדברי התוס' דחגיגה שלא יהיו מוקשים ומה שכתבו לחלק דשאני הכא דאף היא בכלל האיסור כו' והטורי אבן תמה ע"ז הנה בקצרה י"ל בכוונתם דקאי בשיטת הר' אלעזר דהובא בתוס' נדרים (דף צ' ע"ב) ואף דהתוס' שם הקשו עליו מהך דיבמות הנ"ל מ"מ יש ליישב זה ואכמ"ל בזה

ח) נחזור לענינינו דאף דנימא דמן הך דחגיגה אין להוכיח לדינא לפי מה דקיי"ל דלכתחילה לא סמכינן על ברי ואוקי אחזקה היכא דליכא רובא המסייעו. מ"מ לולי דברי התוס' דחגיגה הנ"ל אנו לעצמינו נוכל לומר ולחלק דהך דחגיגה וכן כיוצא בזה דזהו עדיפא משום דיש בזה מעלת אוקי אחזקת הגוף דבתולה דיש לה עדיין לפנינו כיון דלפי דברי' לא איתרע כלל הך אוקי אחזקה דלדברי' היא בתולה כעת ובאמת עפ"ז מתורץ קושיות התוס' דחגיגה שם דכיון דלדברי' היא בתולה עדיין ע"כ עדיפא זה מהך דכתובות (דף י"ג) היתה מעוברת מה טיבו כו' והתוס' שם לא נחתו לחלק כן ומ"מ יש לדון מסברא כן ובפרט דנבדקה ע"פ הרופא ואומר שהיא בתולה דאף דנימא דאין אנו בקיאין לבדיקת בתולה וכמש"כ החלקת מחוקק בסי' ס"ח כנ"ל מ"מ מידי ספיקא לא יצאנו וכמו כל מקום דאמרו אין אנו בקיאין בבדיקה וע"כ יש לצרף זה לעוד ספק ולדון דין ס"ס זולת מעלת תרי רובא דהי' בשכונתה רובא כשרים מן הדרים שם ורוב אורחים ובצירוף מעלת ברי שלה ויש לנו ס"ס ספק א' שמא לא נבעלה לשום בן אדם כלל רק מן הש"ז שהי' שוכב עלי' וכמש"כ כת"ר במכתבו מן הודעות הבתולה והחתן ע"ז ואת"ל דלא בא זה מן שכבת זרעו של החתן אכתי ספק שמא לכשר נבעלה ויש להאריך בכ"ז עוד אך אין אנו צריכין דהא בנ"ד יש לנו גם תרי רובא לסייע להיתירא דנבעלה לכשר כנ"ל א"כ יש לנו מעלת ברי ותרי רובא וספק ספיקא הכל ביחד דבכזה לא מצינו לשום פוסק דיחמיר בזה וע"כ יש לנו היתר מורווח בפשיטות בנ"ד בפרט דהחתן אינו חושדה כלל על זנות ויש לנו עוד מה לצדד לחזק ההיתר בנ"ד ע"פ מעלת שני חזקות דהובא באה"ע בבאר היטב סי' ו' בס"ק ל"א בשם משפטי שמואל דסמכינן גם על שני חזקות להיתירא ובנ"ד יש לנו חזקת הגוף דבתולה דיש לה עדיין כנ"ל וחזקת היתר לכהונה וכדאמרו בכתובות (דף י"ג) דאיהי אית לה חזקה דכשרות

ט) וגם יש לדון בנ"ד לסברת רש"י בכתובות (ד' ט' ע"ב) דביהודה לא מהימן דשמא בעל בימי אירוסין ושכח וכש"כ בנ"ד דהי' עמה במטה אחת זה כמה חדשים די"ל דלא מוקי אנפשי' וכמש"כ כת"ר סברא זו להסביר בטוב טעם דאף שהביא הב"ש בסי' קס"ז ס"ק ו' בשם המגיד דאם גירש ואח"כ שהה עמה אף לאחר ל' יום אמרינן מסתמא לא בעל אותה כיון דאיכא איסורא א"כ ה"ה בנ"ד הא יש להחתן חזקת כשרות דמבררת דלא עשה איסור ולבעול אותה אבל הב"ח בטור שם כתב להדיא דאף במקום איסורא אמרינן חזקה זאת וכן נראה מהתוס' כתובות (ד' ט' ע"ב) ד"ה מאי לאו כו' ועוד דבנ"ד לא שייך לדון כן לכ"ע כיון דאין להם חזקת כשרות דהא בלא"ה הי' ביאות שלא כדרכה באיסור נדה אצלם בודאי ועיקר הטעם דבמקום איסורא לא דיינינן כן זהו משום חזקת כשרות כו' והביא כת"ר דברי הפ"י לגיטין בסוגיא דיחדה כו' ודברי הרדב"ז שהובא במל"מ ה"ג פ"י דין י"ח ובאה"ע סי' קמ"ט בבאר היטב ס"ק א'. ובפתחי תשובה ס"ק ב' והאריך כת"ר בטוב טעם בכל זה. ובקצרה העיקר הוא לסמוך בהיתירא דיש לנו תרי רובא להיתירא ובצירוף הך דאמבטי ומעלת ברי שלה דיש לנו להתירה להנשא לחתנה הכהן וכמש"כ כת"ר בסברות נכונות להתירה

י) ונשובה לעיין ע"ד איסור מעוברת חבירו שיש בנ"ד. וגם בזה יש לנו להקל ולסמוך על הך סוגיא דחגיגה דבאמבטי עיברה ואין לנו לדחות סוגיא מפורשת ואף דהרמב"ם לא הביאו הך דחגיגה לדינא מ"מ הא כבר כתבתי לעיל בטעמם דס"ל דהך סוגיא דחגיגה ס"ל כר"ג דאף לכתחילה נאמנת וע"כ לדינא דקיי"ל דלא עבדינן עובדא