עין יצחק חלק א קצח

ע"ש וכן כתב הרמ"א בסי' ה' סעי' ז' מ"מ מידי ספק לא יצאנו דשמא הלכה כשיטת התוס' ביבמות (ד' ע"ה) בד"ה שאין לו אלא ביצה א' כו' דאם ניטל השמאלית ונשארה הימנית שלמה בלא פגע דאף דהשמאלית היתה מקודם נפצעת ע"י אדם דכשר דכן נראה כוונת פשט דברי התוס'. וביותר נראה כן מן לשון פסקי התוס' שם שכתבו נכרת ביצה א' מוליד וכשר אם השניי' שלמה כו' ע"ש ומשמע דהעיקר הוי אם השניי' שלמה דאותה הנשארת תהי' שלמה אבל אותה שניטלה לא איכפת לן דאף דהיתה נפצעת וניטלה ג"כ כשר וכן נראה מן ההגהות מיימוני ה' א"ב פ' ט"ז דמביא שם לדברי התוס' וכתוב שם בזה"ל שניטלה האחת והאחרת שלמה כשר דמזה נראה להדיא דכוונת התוס' הוא דהעיקר הוא דאותה שנשארת תהי' שלמה אבל אותה שניטלה אף דלא היתה שלמה ג"כ כשר כיון דניטלה אח"כ ולשון הירושלמי דקאמרי ובלבד שלימין י"ל דקאי על ביצים דעלמא ובפרט היכא דהנשארת היא של ימין א"כ יש להסתפק דשמא כוונת הירושלמי הוא כפי' הר"י בתוס' שם ופי' השני ברא"ש שם דהך שלימין הם שתי תיבות של ימין א"כ לפ"ז אין הכרח לדון ולהחמיר להצריך דתהי' שלמה בעת שניטלה דעיקר החומרא הוא משום לשון הירושלמי דבלבד שלימין ע"ש

ד) וע"כ אף דמצינו דהחמירו בנפצעה וניטלה אח"כ מ"מ מידי ספק לא יצאנו כפי שנתבאר בשם התוס' והפסקי תוס' ולכן יש לנו ספק ספיקא ספק א' שמא הבריא בנתיים ועיקר החולי הוי ביד"ש ואף דניטלה אח"כ ביד"א מ"מ מקרי ביד"ש וכמבואר בהפוסקים. ואת"ל דלא הבריא בנתיים א"כ עיקר החולי הוי ביד"א מ"מ ספק שני שמא הלכה כהתוס' דאף דנפצעה דמ"מ בניטלה אח"כ חוזר להכשירו א"כ יש לנו ספק ספיקא מעליא וגם יש לדון בנ"ד ולאוקמי גברא על חזקת היתר ואף במקום ריעותא דעת הש"ך ביו"ד סי' נו"ן לאוקמי אחזקת היתר במקום הפ"מ וכש"כ במקום עיגון דהאיש בנ"ד וכבר הכרעתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ד' ענף ב' דספק פ"ד כשר לבא בקהל ואף בספק בדין אמרינן כן והבאתי ראי' לזה מבכורות ד' נ"ח גבי עשירי ודאי ולא עשירי ספק דמבואר שם דגם בספק בדינא אמרינן דלא עשירי ספק וראיתי בשער המלך ה' גרושין פ"ג ה"ד שכתב לחלק דהא דעשירי ודאי ולא עשירי ספק הוא רק בספק במעשה אבל לא בספיקא דדינא ע"ש וכן ראיתי בתשובת ר"ע איגר ד' ז' שכתב ג"כ לחלק גבי פ"ד דספק דדינא לא הוי בכלל ספק פ"ד ע"ש ותמהני דהרי להדיא מבואר בבכורות דגם בספק בדינא אמרינן עשירי ודאי ולא עשירי ספק כנ"ל והנה הב"ש בסי' קל"א סוף ס"ק ד' כתב דמש"ה האחים שחלקו פטורים ממעשר משום דעשירי ודאי ולא עשירי ספק וזהו משום דס"ל ג"כ דגם בספק בדינא אמרינן דלא עשירי ספק ועיין בתשובת ח"ס סי' מ"ה ובתשובת חוט השני ומשכנות יעקב סי' ג' ואין העת גורם לכתוב יותר. ודעתי מסכמת לדעת כת"ר להתיר להאיש לישא אשה כשרה וכפי הטעמים שכתבתי בקצרה וד' יצילנו משגיאות ויהי' בעזרינו כו' סימן יג

נשאלתי מרב גדול א' מחו"ל ע"ד בתולה שנתארסה בקישורי התנאים עם כהן וידוע שם כי הבתולה הרתה כבר שהודה אז אותו האיש שהגידה הבתולה עליו כי ממנו נתעברה ונסתפק כת"ר אם מותרת להנשא לכהן וביקש ממני להגיד חוות דעתי

א) והנני להשיבו כי מן הב"ש בסי' ו' ס"ק ל"א שכתב בזה"ל דכשידוע דזינתה עם כשר אלא דיש חשש שמא זינתה עם אחרים ואיכא חד רוב כשרים מותרת לכהן כו' עכ"ל הב"ש א"כ משמע מהב"ש דעכ"פ חד רובא בעינן בזה אכן הנו"ב במ"ת סי' כ"ח הביא בשם דבריו בהגליון שכתב דרק לענין בתה דלית לה חזקת כשרות כתב כן הב"ש אבל לעצמה מותרת אף היכא דליכא אף חד רובא ע"ש ולענ"ד נראה להוכיח כן דהיא מותרת לכהן היכא דהבועל מודה והוא דהא אמרו בכתובות (דף י"ג ע"א) ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פ' וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת ור"י אומר לא מפי' אנו חיין אלא ה"ז בחזקת בעולה לנתין עד שתביא ראי' לדברי': היתה מעוברת כו' ר"י אומר לא מפי' אנו חיין אלא ה"ז בחזקת מעוברת כו' עד שתביא ראי' לדברי'. והא לר"ג אין לנו לחוש כלל דהא לר"ג נאמנת אף ברוב פסולין משום דסמכינן על ברי שלה ובצירוף חזקת היתר שלה רק לכתחילה כ"ז דלא נישאת מחמרינן וכדאמרו בכתובות (דף י"ד) דאת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה וכמבואר באה"ע סי' ו' סעי' י"ז וסעי' י"ח והא ר' יהושע דמחמיר בזה אמר להדיא דכשתביא ראי' לדברי' דאומרת דאיש פ' כהן הוא דמותרת לכהן אף לכתחילה דאם תברר דאיש פ' הי' כשר דמותרת להנשא הרי דמבואר להדיא דאם ידוע דנבעלה לכשר דלא חיישינן שמא זינתה עם אחר דהא פשט לשון המשנה הוא דאם מביאה ראי' לדברי' דאומרת לפנינו דאיש פ' כשר הוא דעפ"ז מותרת לכהן אף לכתחילה ולא חיישינן שמא זינתה עם אחר וזולת זה הא כיון דע"פ דין לא חיישינן באיסור דרבנן שמא זינתה עם אחר וכמבואר בסי' ד' סעי' כ"ו וב"ש ס"ק מ' ובסי' קנ"ו ב"ש ס"ק ט"ו ע"ש וגם הא מצינו בסי' י"ג ב"ש ס"ק ו' דבאיסור מעוברת חבירו לא חיישינן שמא זינתה עם אחר ע"ש והא שם הדין הוא גבי איסור מעוברת חבירו דאם ניסת תצא ואפ"ה אם שניהם מודים לא חיישינן כש"כ בנ"ד דהדין הוא דבניסת לא תצא וודאי דמהימן הבועל ע"ז אף לכתחילה

ב) ובקצרה הוא דפשוט וברור דהך איסור הוא קיל דהא בדיעבד בכל גווני לא תצא ע"כ באיסור דרבנן הזה דהוא קיל וודאי יש לנו לסמוך על שיטת רוב הפוסקים דבדרבנן לא חיישינן שמא זינתה מאחר ובפרט דכן מוכח פשט המשנה כנאמר לעיל וע"כ היכא דלא דיימא מעלמא כמו בנ"ד לא חיישינן שמא זינתה מאחר ואחר כותבי כ"ז ראיתי בהפלאה לכתובות (דף י"ד) על תוס' ישינים ד"ה ההוא כו' שכתב כן בעז"ה וכן ראיתי להקהלת יעקב של הגאון מליסא זצ"ל לאה"ע סי' ו' סעי' י"ז שכ"כ להיתירא וגם כתב דיש בזה ג"כ ס"ס להיתירא ע"ש וכן יש לדון בזה בהא דכתובות (דף י"ד) דאמרו למאי ניחוש חדא דהא קא מודה כו' ועיין בתוס' שם ד"ה ההיא אנוס כו' וקצרתי מחמת רוב חלישותי וע"כ דעתי מסכמת כי מותרת היא להנשא לכהן כיון דאינה מופקרת ויש בזה שעת הדחק וכמש"כ כת"ר וע"כ מותרת להנשא אליו בנ"ד בלא חשש: סימן יד

ע"ד מה שדרש כת"ר ממני לחוות דעתי בנידון משודך כהן אשר משודכתו הבתולה היא מעוברת זה כששה חדשים והיא משודכת אליו זה כשתי שנים והוא דר בבית אבי המשודכת מעת קישורי התנאים ואוכל וישן שם בחדר א' עם המשודכת והיא אומרת אשר מעולם לא ידעה איש וגם עודנה היום היא בתולה רק מעוברת היא מאשר החתן הי' ישן עמה במטה אחת בכל לילה ועשה עמה כל מעשה חדודין כאיש את אשתו אבל לא בעל אותה מעולם כדרך כל הארץ רק תמיד יצא ממנו ש"ז בשכבו עליה גם הרופא אשר בדק אותה אמר ג"כ כי עודנה בתולה ונכונה היא לישבע שבועה חמורה אשר מעולם לא שכבה עם איש אחר זולת החתן הזה