עין יצחק חלק א קצו

להך שהותר מכללו אף דמקרי מצותו בכך וכן מצינו במנחות (דף ו') דאמר רב אחא לרב אשי טריפה שהותרה מכללה מאי היא אילימא מליקה דעולת העוף לגבוה בעל מום נמי כו'. הרי דאף דזה מקרי מצותו בכך כדאמרו שם מקודם ובפרט בעולה ואפ"ה קרי לי' דהותרה מכללה ועיין שם דגם לרב אשי אמרו כן מקודם שם ועיין בתוס' מנחות (דף כ"ה) ד"ה ואימא עון בעל מום שהותר מכללו בעופות כו' ולאביי ניחא כו' אבל לרב אשי קשיא וכו' וקצרתי

ל) ולפ"ז י"ל דמה"ט פסק הרמב"ם דחובל ביוה"כ משלם ואינו לוקה וכמו דחובל בחבירו אף דאיכא לאו דלא יוסיף משום דליכא למיפרך מה לחובל דהותר מכללו בב"ד. דהא גם לאו דיו"כ מקרי הותר מכללו בעבודת ציבור ואף דמצותו בכך הא גם חובל דהותר בב"ד מקרי מצותו בכך ומצינו בהו דהקילה התורה בחובל דמשלם ואינו לוקה וחס רחמנא אממונא דנחבל כמש"כ התוס' בכתובות (דף ל"ב) שם. אף דלא נדחה לאו זה רק היכא דמצותו בכך. א"כ ה"ה חובל ביו"כ ומה לי חד לאו או תרי לאווי כמש"כ לעיל כן י"ל בסברת הרמב"ם והשו"ע ולכן פסקו שפיר דחובל ביו"כ משלם ואינו לוקה ולפמש"כ אתי שפיר מה דאמרו בכתובות (דף ל"ב) שם דבהתרו בו לוקה ואינו משלם קנס ובושת ופגם דנערה ולשי' הרמב"ם תקשה אמאי לא נימא כיון דבפירוש ריבתה תורה לתשלומין בחובל בחבירו אף דאיכא שארי לאוי א"כ נימא כן בבושת ופגם דנערה וסבור הייתי לומר דהרמב"ם יהי' ס"ל דהאי בושת ופגם דנערה לאו דררא דחובל הוא וכמו שמצאתי בספר תרומת הכרי סוף ספרו סי' תכ"ד שכתב כן והעיר מן התוס' כתובות (דף ל"ב) פלוגתת הר"ת וריב"ש ור"י אבל לפמש"כ אתי שפיר בפשיטות: משום די"ל דדוקא לאו דחובל דהותר מכללו בב"ד מצינו כן: וה"ה לכל לאו דהותר מכללו באיזה מקום כנ"ל אבל לאוי דאחרים דלא מצינו בהו דהותרו מכללו גם הרמב"ם מודה דאף בחובל אמרינן לוקה ואינו משלם כדקיי"ל דלא כעולא

לא) ולכאורה יש מקום לדון לשיטת הרמב"ם דחובל בשבת חייב משום מפרק כמש"כ בהלכות שבת פ"ח ה"ז א"כ הא בשוחט לא שייך חיוב מפרק וכמש"כ הפני יהושע בכתובות (דף ז') וביצה (דף י"ב) לתמוה על הרמב"ם מהא דכתובות דאמרו מתוך שהותרה חבורה לצורך כו' א"כ אפשר דלשיטת הרמב"ם לא שייך לדון דחובל הותרה מכללו בעבודת ציבור ביוה"כ דהא שאני שוחט מן חובל אבל באמת זה אינו לפי מש"כ ההפלאה לכתובות (דף ז') שם דלא כהפני יהושע שם ונכונים דברי ההפלאה דהא כתב הרמב"ם שם דחובל בחבירו חייב מפני שעשה נחת רוח ליצרו וה"ל כמתקן אע"פ שא"צ לדם כו'. הרי דחובל באדם חייב אע"פ שא"צ לדם והא דכתב לעיל דחובל בבהמה אינו חייב אלא בצריך לדם זהו משום דאל"כ ה"ל מקלקל וכמו דהאריך שם ההפלאה בזה ועוד דהא דוקא בשחיטת חולין חיוב שוחט שלא משום מפרק דהא א"צ לדם אבל שחיטת קדשים דצריך לדמו לזרוק ודאי גם משום מפרק חייב וכמש"כ הפני יהושע בביצה. ע"כ שפיר כתבתי כן בשיטת הרמב"ם בחובל ביו"כ דמשלם כנ"ל

לב) ולפי מה דנתבאר בעז"ה דדוקא בחובל ביוה"כ דמצינו דהותרה במק"א כמש"כ בזה יש לנו למילף שפיר מכל חובל דאף דאיכא לאו דלא יוסיף דמ"מ ריבתה תורה לתשלומין ולא מחלקינן בין לאו א' לתרי לאוי אבל לאו דלא מצינו בי' דהותרה מכללו כמו בושת ופגם בנערה האסורה מן איזה לאו וכן בלאו דסירוס דלא הותרה מכללו כלל בזה לא מצינו למילף מן חובל בחבירו דיש למיפרך מה לחובל שהותרה מכללו וכקושיות הגמ' בכתובות (דף ל"ב) ולדידן דקיי"ל בכל מקום כר' יוחנן דלוקה ואינו משלם מוקמינן אדינא גם בזה כיון דאיכא למיפרך כן ולריש לקיש אף בחיובי מלקות שוגגין הדין דפטור לשלם בכזה וע"כ שפיר תשאר קושיות המקנה על הא דסירסו בביצים דהדין נותן דלא יהי' יוצא לחירות משום דהוי קלב"מ אף בשוגג אליבא דריש לקיש ובחידושי הארכתי עוד לדון בזה דאף דמצינו גבי חובל ביוה"כ דילפינן מן כל חובל דממונא משלם מלקא לא לקי די"ל דלא אמרו כן אלא בממונא דמגיע ממנו ע"פ דין ושייך בזה סברת התוס' בכתובות (דף ל"ב) דחס רחמנא אממונא דנחבל וכמש"כ ההפלאה לכתובות (דף ל"ב) בגמ' ד"ה ואי ממונא לקולא כו' דלאו דוקא בממון של נחבל דה"ה בכל ממון כו' [ובמק"א כתבתי דדוקא בנזקי הגוף י"ל כן והארכתי בזה וקצרתי אבל בקנס כיון דע"פ דין אין מגיע ממנו ע"כ לא שייך בזה לומר דחס רחמנא עליו

לג) וכיוצא בזה אמרו בב"ק (דף ט"ו) דלמ"ד פלגא נזקא קנסא לא שייך למתני הניזק והמזיק בתשלומין דהשתא דלאו דידי' שקיל בתשלומין איתי' בתמי' כו' וכן הוא בכתובות (דף מ"א) ואפשר לומר בזה לפי מה דכתבו התוס' בב"ק שם ד"ה לא נצרכה אלא לפחת נבילה דכיון דזכי' לי' רחמנא חצי נזק חשבינן לי' דאי' בתשלומין כו' וע"כ י"ל כאן ג"כ הך סברא דכיון דזיכתה לו התורה את הקנס כו' אבל זה אינו ברור בסברא וזולת זה י"ל דכמו דממונא מקנסא לא ילפינן כדאמרו בכתובות (דף מ"ו) ובקידושין (דף ג') וכיוצא בזה במכות (דף ד') וכמו כן אין למילף קנס מממון בפרט דיש לחלק בסברא דלא שייך בקנס לומר דחס רחמנא כו' ואף דמצינו בכתובות (דף ל"ב) דמשמע שם דאף גבי קנס יליף עולא מן חובל עכ"ז י"ל דז"א רק לשיטת עולא דס"ל למילף מן חובל לכולי מילי דבקלב"מ בממון ומלקות אבל לדידן דקיי"ל כריו"ח ור"ל דבכל התורה הדין הוא דלוקה ואינו משלם רק בחובל בלבד גזרה התורה דממון משלם מלקא לא לקי די"ל דזהו לפי דהוי ממון וחס רחמנא כו' ומנלן לחדש כן בקנס כיון דע"פ דין אין מגיע לו ומוקמינן אדינא דלוקה ואינו משלם בכל התורה כן י"ל בסברא ובמק"א הארכתי בזה הרבה

לד) ולפי כ"ז הדין נותן בסירסו לעבדו בביציו דלא יהי' יוצא לחירות לפי דשייך בזה קלב"מ כיון דלאו דסירוס לא הותר מכללו בשום מקום כלל וגם הא הוי קנסא כנ"ל ובודאי שייך איסור סירוס גם בעבד דלא גרע מבהמה דשייך בי' איסור סירוס רק בנקבות לא שייך זה וכמבואר באה"ע סי' ה' סעי' י"א והוא בת"כ והובא בביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק כ"ה ועיין בח"מ שם ס"ק ו' וב"ש ס"ק י"ד: ותקשה עדיין קושיות המקנה הנ"ל ולעיל הבאתי למה שכתב המקנה לתרץ די"ל דמיירי בהושיבו במים ובשלג עד שביטל ממנו איברי תשמיש דאינו לוקה כו' וכתבתי לעיל לדחות לתירוצו דהא בעינן דיהי' מום בגלוי וכעת ראיתי דשפיר כתב המקנה דהא מבואר בסוגיא דקידושין שם דאף דלא חיסרו אבר רק דביטלו ממלאכתו שהי' משתמש בו כמו הכהו על עינו וכהתה על שינו ונדדה דאף דלא חיסרו האבר רק דביטלו ממלאכתו שהי' משתמש בו דיוצא לחירות רק בעינן דהאבר יהי' בגלוי א"כ ה"ה בביטלו ממנו אברי תשמישו כיון דהך מ"ד ס"ל דביצים הוי בגלוי ובאבר הגלוי סגי בבטלו ממלאכתו וע"כ שפיר כתב המקנה לדינא להך מ"ד ועיין בכ"מ שם ויש להאריך בדברי הכ"מ

לה) אך תירוצו של המקנה על קושייתו בזה לא נהירא לי דהא אמרו שם עבד שסירסו בביצים מהו כו' וכן על הא דרבי אמר אף הסירוס אמרו סירוס דמאי אילימא סירוס דגיד היינו גוויי' אלא סירוס דביצים ולפי דברי המקנה דמיירי בציננו עד שביטל ממנו אברי תשמישו וכמש"כ הרמב"ם והשו"ע בסי' ה' סעי' י"ג א"כ מפני מה נקטו בגמ' סירוס בביצים הא גם גיד הוא בכלל אברי הזרע וכמבואר ברמב"ם ה' ביאת מקדש פ"ח ה' י"ב. א"כ מפני מה נקטו בביצים וגם הא כיון דגיד הוי מום בגלוי א"כ מפני מה איבעי' להו כלל בסירסו בביצים אי הוי מום בגלוי או