עין יצחק חלק א קצה

ביוה"כ משלם ואינו לוקה משום דרבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין דה"ה אף היכא דאיכא לאוי אחריני וה"ה בהך דסירוס יש לדון בזה הרבה והוא דבמק"א הארכתי בביאור דברי הרמב"ם ע"פ מה דאמרו בכתובות (דף ל"ב) דמספקא להש"ס אי ממונא חמיר או מלקות חמיר דאי נימא ממונא חמיר א"כ אין סברא לומר דהיכא דיש לאוי אחריני זולת לאו דחובל דיהי' נידון בהקל דאטו איתגורי איתגר כו' והארכתי בזה במק"א ועיין מזה בהפלאה לכתובות (דף ל"ב) בגמ' בד"ה ואי ממונא לקולא כו' ולדינא נלע"ד לדון בזה לפי מה דס"ל לר' יוחנן דבכל מקום מלקי לקי ממונא לא משלם וכן ס"ל לריש לקיש אלא דמשני הא מני ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם אבל לדינא ס"ל כרבנן דלוקה ואינו משלם ומוסיף עוד דאף בחייבי מלקות שוגגין ס"ל דפטור א"כ תקשה לדידהו דאי נימא ממונא לחומרא א"כ אטו אתגור אתגר דנידון בקל. וכקושיות התוס' בכתובות (דף ל"ב) ד"ה ואי ממונא קולא כו' שהקשו וא"ת אתגורי אתגר כו' וכן כתב המהרש"א בתוס' ד"ה הנ"ל שכן יש להקשות אליבא דריו"ח וע"ש ומה דתי' התוס' שם דשא"ה דחס רחמנא אממונא דנחבל זה אינו מספיק רק אי נימא בכל דוכתי ממונא משלם מלקא לא לקי כעולא אבל לריו"ח ור"ל דס"ל לוקה ואינו משלם תקשה כן אי נימא ממונא לחומרא דאטו אתגורי אתגרי וכמו שכתבו התוס' והמהרש"א רק אי נימא ממונא לקולא אתי שפיר מה דלוקה ואינו משלם משום דהא נידן בחמורה כמבואר בסנהדרין (דף פ"א) דפשיטא אלא איתגורי איתגר אבל אי נימא ממונא לחומרא תקשה אטו אתגורי איתגר וכמש"כ התוס' עוד בסנהדרין (דף פ"א) ד"ה איתגורי איתגר כו' ובכתובות (דף ל"ז ע"ב) בד"ה וחדא במיתה ומלקות כו' ואף דנימא דלריו"ח ור"ל גם לדידהו מספקא להו בזה גופא אי ממונא לקולא או ממונא לחומרא עכ"ז הא כתב ההפלאה שם לשי' הרמב"ם דס"ל להסתפק בזה גופא דמה"ט ס"ל משלם ואינו לוקה משום דמספיקא אינו לוקה רק משלם בחובל ביוה"כ כן מה"ט ה"ל לריו"ח ור"ל לומר כן בכל מלקות וממון וע"כ מוכח מזה דס"ל לריו"ח ור"ל דלדינא הוי ממונא לקולא רק חובל שאני דחס רחמנא אממונא דנחבל וכיון דלדינא פסקו כולם כריו"ח ור"ל ודלא כעולא א"כ תקשה מנלן להרמב"ם והשו"ע לומר בחובל ביוה"כ דמשלם ואינו לוקה הא יש למיפרך מה לחובל שכן הותר מכללו בב"ד וכקושיות הש"ס בכתובות שם ומנלן להרמב"ם והשו"ע לומר בחובל ביוה"כ. והא דשבועות (דף ל"ז) יש לחלק וקצרתי

כז) והנלע"ד בעיקר דברי הרמב"ם והשו"ע דכתבו דחובל ביו"ט ויוה"כ משלם כו' משום דכיון דרבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין לפי דחס רחמנא אממון דנחבל אף דממונא לקולא וכמש"כ התוס' שם. א"כ ה"ה אף היכא דאיכא עוד לאו אחר וכמו דמצינו בתוס' יבמות (דף ג') בד"ה לא תעשה כו' שכתבו דכיון דעשה דוחה ל"ת וילפינן מכלאים בציצית דדחי לאיסור א"כ ה"ה דדחי לתרי איסורי דעשה דחי לי' [ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' כ"ט מה שהעירותי שם מסוגיא דנזיר (דף מ"ח) דלר' ישמעאל מה לי לאו מה לי תרי לאוי ור"ע מחלק שם בזה ומה שהובא שם בשם ספר הכריתות ואכמ"ל] ומה דהקשה שם הגמ' בכתובות דמה לחובל בחבירו שכן הותר מכללו בב"ד. עכ"ז י"ל דהא גם בלאו דחובל ביו"ט ויוה"כ מצינו דהותרה מכללו בעבודת ציבור א"כ גם ללאו דיוה"כ מצינו דהותר מכללו במק"א וכש"כ ללאו דיו"ט דהותרה באוכל נפש וכש"כ לשי' רש"י ביצה (דף י"ב) דאמרינן מתוך שהותרה כו' אף שלא לצורך כלל] ואף דמצינו במנחות (דף כ"ה) גבי הא ונשא אהרן עון הקדשים דזהו עון טומאה שהותרה מכללו בציבור והקשו אימא עון שמאל שהותר מכללו ביוה"כ ואמרו דאמר קרא עון עון שהי' לו ודחיתיו לאפוקי יוה"כ דהכשירו בשמאל ופי' רש"י דהכשר מצותו בכך ואין בה שום עון ונשא אהרן עון הקדשים משמע שיש בו עון כו' עכ"ל רש"י א"כ לכאורה י"ל לפ"ז דה"ה הכא לא שייך לומר דג"כ יוה"כ מקרי הותר מכללו בעבודת ציבור מכללו בב"ד דאי נימא דהא דהותר חובל ביוה"כ לא מקרי הותר מכללו משום דשא"ה דמצותו בכך א"כ תקשה דאיך פרכי מה לחובל שהותר מכללו בב"ד דהא גם היכא דב"ד מלקין למי שמחוייב מלקות ג"כ זהו מצותו בכך דהא הב"ד מצווים במצות עשה להלקות למי שמחוייב מלקות כמבואר ברמב"ם ה' סנהדרין פ' ט"ז ה' א' דמצות עשה על ב"ד להלקות למי שמחוייב מלקות כשם שמצוה להמית לחייב מיתה כו' אלמא דאף דחובל דהותר בב"ד אין זה רשות אלא מצותו בכך ואפ"ה פרכי זה לפירכא דמה לחובל שהותר מכללו ומחלקינן בינו לשארי לאוין דלא משכחנא שום מצוה בהם דהותרו א"כ ה"ה לחובל דכיון דהותר בעבודת ציבור ביוה"כ ג"כ דינו כמו כל חובל בחבירו דמצינו דכיון דהותר מכללו הקילה התורה דמשלם ולא לוקה. דה"ה היכא דנתוסף לאו דיוה"כ ג"כ

כח) ואין לומר דשאני לאו חובל בחבירו דאף דהותר בב"ד ומצווים בזה עכ"ז הא אם לא יחטא האיש לא ילקוהו א"כ לא מקרי זה מצותו בכך דהא זהו בא ע"י פשיעת וחטא האיש דאם חטא במזיד אז מצוה על הב"ד להלקותו וע"כ אפשר דכה"ג לא מקרי מצותו בכך משא"כ חובל דהותר ביוה"כ בציבור מצותו בכך ולא בא ע"י שום חטא דגם זהו אינו דהא מצינו במנחות (דף ו') גבי מה דרצו למילף לטריפה דתהא מותרת לגבוה במה הצד מחלב ודם ומליקה שאסורין להדיוט ומותר לגבוה ודחו דמה להנך שכן מצותן בכך והא מצינו בחטאת העוף דבא ג"כ על הזדון כמבואר בשבועות (דף ל') דחייב על זדון השבועה קרבן עולה ויורד ובכריתות (דף י') וברמב"ם פ' י' ה' שגגות ואפ"ה אמרו מה למליקה דמצותו בכך אלמא דאף היכא דהוא בא ע"י חטא במזיד ואילו לא חטא לא הי' בא כלל החטאת העוף ואפ"ה מקרי זה מצותו בכך משום דעכשיו דחטא מצוה על הכהן למלוק ולהקריבו ולאכול לבשר חטאת העוף ואינו באפשרי להכהן לשנות כלל א"כ ה"ה במה דב"ד מלקין למי שמחויב מלקות בימים הקדמונים דאף דבא ע"י איזה חטא מ"מ עכשיו דחטא מצוה על הב"ד להלקותו במצות עשה ומקרי מצותו בכך כמו במליקת חטאת העוף דמקרי מצותו בכך. ועיין בתוס' מנחות (דף מ"ה) ד"ה הואיל ואשתרי מליקה כו']. ואפ"ה פרכי מה לחובל שהותר מכללו בב"ד משום דאף דזהו מצותו בכך אפ"ה נחשב זה לפירכא נגד שארי לאוין דלא מצינו בהם כלל דהותרו לאיזה מצוה דנימא מצותו בכך: ושם במנחות (דף ו') דאמרו דמליקה מקרי מצותו בכך ובסוף הסוגיא שם אמרו דמליקה דחטאת העוף לכהנים מקרי הותר מכללו אלא דאתו עלה דכהנים משולחן גבוה קא זכי וקצרתי. ועפ"ז הארכתי בחידושי לחולין (דף ק"כ) דאמרו נבלה נמי אשתראי מליקה דחטאת העוף לכהנים כו' ודקא קשיא לך כהנים כהנים משולחן גבוה קא זכי וקצרתי

כט) וכיון דמצינו דאף בחובל אמרו לפירכא מה לחובל שהותר מכללו בב"ד דחשבי זה לפירכא נגד שארי מילי אף דמקרי ג"כ מצותו בכך א"כ ה"ה חובל ביוה"כ מקרי ג"כ הותר מכללו אף דמצותו בכך והא דמנחות (דף כ"ה) דאמרו דאין לומר עון שמאל שהותר מכללו ביוה"כ משום דהכשר מצותו בכך שא"ה דזה לא מקרי עון שהי' בו ודחיתיו כמבואר שם בגמ' וברש"י דאמר קרא ונשא אהרן עון הקדשים דלא שייך בזה לומר עון הקדשים וגם הא התם גופא מבואר דרב אשי דהוי בתראה לא רצה לומר לסברת אביי דאמר להאי סברא דלאפוקי יוה"כ דהכשירו בכך אלא תירץ רב אשי שם דעון הקדשים ולא עון המקדישים כו' א"כ חזינן דרב אשי לא רצה לחלק בסברא דשאני היכא דהכשירו בכך וכוותי' קיי"ל דהוא בתראה א"כ בוודאי לא שייך לחלק בזה אליבי' דרב אשי וגם לאביי הא שא"ה דלא מקרי זה עון הקדשים כנ"ל אבל בשארי מילי וודאי פרכי מה