עין יצחק חלק א קצד

בביצים כו' והא התם בעי ג"כ מום בגלוי וע"כ מיירי בסירסו ממש. דאי בצינן אותו הא זה לא הוי מום בגלוי ועדיין תקשה קושיות המקנה ולקמן יבואר דזה אינו דחיי' כלל]. רק יש לומר דבאמת אינו קשה כלל קושיות המקנה הנ"ל משום דהא כתב רש"י בב"מ (דף צ"א) גבי קלב"מ דאי תפיס לא מפקינן וגם מבואר בהרא"ש סוף פ"א דב"ק גבי ר"ג וטבי עבדו דהעבד דהוי כמו תפוס בעצמו דהא גופו אצלו הוא וכ"כ הר"נ בפ"ק דקידושין גבי הא דעבד יוצא בראשי אברים דאע"ג דזהו קנסא ובעי ב"ד מומחין. עכ"ז הא אף בזה"ז קיי"ל דאי תפס לא מפקינן והעבד ה"ה תפוס בעצמו ולא יהבינן לו רשותא לאשתעבודי ומשמתינן לי' עד דכתב גיטא דחירותא עכ"ל והובא בב"י ליו"ד סי' רס"ז: א"כ מה"ט לא שייך גבי מסרס עבדו לדון קלב"מ דהא הוי תופסו בעצמו כנ"ל ולפ"ז י"ל דבאמת למכתב גיטא דחירותא אין אנו יכולין לכופו ומשום דלישא שפחה כו' ולישא ב"ח אינו יכול כו' לא שייך בזה דהא כיון דנסתרס אינו ראוי לישא אשה ועיין בתוס' גיטין (דף ל"ט) ד"ה אותו העבד אין לו תקנה כו' מש"כ בשם פי' רש"י ושי' התוס' שם ועיין במל"מ פ"ב ה' קרבן פסח ועיין בכורות (דף ל"ט) תוס' ד"ה כולן בגיד כו' דלאו בארצכם לא תעשו לכ"ע הוי אף בביצים ועיין בביאור הגר"א ז"ל לאה"ע סי' ה' ס"ק כ"ג וקצרתי אמנם לפמש"כ התומים בסי' כ"ח ס"ק ד' דהתוס' והרשב"א לא ס"ל להכלל של רש"י אלא ס"ל דאף בקלב"מ לא מהני תפיסה ע"ש ובקצה"ח ונתיבות שם וכ"כ המחנה אפרים ה' מלוה ולוה דיני רבית סי' ט"ו ע"ש א"כ לשיטתם דס"ל דלא מהני תפיסה בקלב"מ תקשה קושיות המקנה הנ"ל

כג) ואין לומר דהא קיי"ל חייבי מלקות שוגגין וה"ה בזה"ז דמשלם דז"א דהא עדיין תקשה לריש לקיש דס"ל בכתובות (ד' ל"ה) דחייבי מלקות שוגגין אינו משלם דאף דנימא דמיירי בלא התרו בי' ג"כ ה"ל להפטר מממון ואין לומר דלר"ל נימא דרבי דס"ל דיוצא לחירות ע"י סירוס דס"ל כר"מ דלוקה ומשלם דגם זה אינו דהא בכתובות (דף ל"ה) איתא דלריש לקיש דא' בפי' רבתה תורה חייבי מלקות כחייבי מיתות דמאן תנא דפליג עלי' דר' נחוניא אי ר"מ אי ר' יצחק ולא אמרו אי רבי דהא לפי שיטת ר"ל יהי' מוכח מן רבי דסירוס הנ"ל דס"ל כר"מ ג"כ דלוקה ומשלם וכן בהא דכתובות (ד' ל"ג) דא' ר"ל הא מני ר"מ דא' לוקה ומשלם כו' ומקשי אי הכי אף בתו נמי וכי תימא ר"מ לוקה ומשלם אית לי' מת ומשלם לית לי' והתניא כו' והוכרח לתרץ זה הא הוי מצי לאוקמי הא מני רבי הוא דס"ל לוקה ומשלם ובמת משלם לא מצינו דס"ל לרבי דמת ומשלם וע"כ מוכח דגם לר"ל אינו מוכח מן רבי דיסבור לוקה ומשלם וכמש"כ התוס' בכתובות (דף ל"ב) ד"ה דאין לוקה ומשלם כו' בסה"ד דאמאי לא מוקי לה כר"ע דלדידי' לא שמעינן לי' מת ומשלם אלא משמע דאין שום תנא סובר לוקה ומשלם אלא לר"מ לחודי' עכ"ל, התוס' כמו כן נוכיח מזה דגם רבי לא ס"ל לוקה ומשלם רק לר"מ כנ"ל א"כ תקשה קושיות המקנה הנ"ל דאמאי יוצא העבד לחירות בסירסו הא אינו לוקה ומשלם. ואף בחובל בחבירו דמשמע מהרמב"ם ושו"ע דאף בחובל ביו"ט משלם ואין לוקה העיר בזה המקנה שם ובכתובות (דף ל"ב) דזה גופא אינו ברור כ"כ ובמק"א הארכתי בזה לעצמי ואכמ"ל ותקשה קושיות המקנה הנ"ל אמנם לשי' הר"ת והתוס' דס"ל דניטלה ביצה א' מוליד אף בניטלה ביד"א. שפיר מתורץ בפשטות קושיות המקנה הנ"ל די"ל דהא דסירסו בביצים דיוצא לחירות לרבי מאיר בסירס לא' מביציו. והא דקאמרו סירסו בביצים מהו י"ל דקאי על א' מביציו. וכמו הא דאמרו שם דיוצא בראשי אצבעות ידים ורגלים וראשי אזנים וראשי דדים כו' דהכוונה על א' מראשי אצבעות וראשי אזנים וראשי דדים הנ"ל כמבואר ביו"ד סי' רס"ז סעי' כ"ז וכן אמרו שם בקידושין גבי מעוך וכתות כו' בביצים והא אף בביצה א' קיי"ל דהוי מום כמבואר בבכורות (דף מ'). וע"כ מוכח דלאו דוקא בביצים אלא ה"ה ביצה א' ונקטו כן בלשונם דעל ביצים דעלמא קאי. וניטל ביצה א' מוליד ע"כ אינו בלאו דבארצכם לא תעשו כיון דמוליד ולכן שפיר ס"ל לרבי דיוצא לחירות: ענף ד

כד) וי"ל דמזה הסוגיא הוכיח הר"ת והר"י בתוס' יבמות (דף ע"ה) דס"ל דניטל ביצה א' מוליד ואף דמהירושלמי יבמות מוכח דס"ל בניטל ביצה א' אינו מוליד: עכ"ז סמכו א"ע על סוגיות ש"ס דילן דס"ל דמוליד לפי מה דהוכחתי וע"כ אין בהך דסרסו בביצים איסור דמסרס ואף דמוליד ואינו בטל עי"ז מן תכלית בריאתו ג"כ יוצא לחירות וכדמצינו בקידושין (דף כ"ד) דבמומין בגלוי אע"ג דליכא ביטול מלאכתו ג"כ יוצא לחירות כמו בהך דדילדל בו עצם מזקינו וכיוצא דיוצא לחירות ולכן י"ל דהתוס' ביבמות דס"ל דניטל ביצה א' מוליד אזלי לטעמייהו דס"ל בכל קלב"מ לא מהני תפיסה וכמש"כ התומים בסי' כ"ח ס"ק ד' בכוונת התוס' בסנהדרין (דף ע"ב) ד"ה לא קבלינהו כו' א"כ לפ"ז מוכח מהך דקידושין הנ"ל דניטל ביצה א' מוליד והרמב"ם דפסק דניטל ביצה א' ביד"א אינו מוליד י"ל דאינו קשה עליו מהך דקידושין לפי די"ל דס"ל כשיטת רש"י בב"מ דבקלב"מ מהני תפיסה והעבד הא הוי תפוס בעצמו או די"ל דהרמב"ם אזיל לטעמי' דפסק בפ"ד ה' חובל דבחובל ביוה"כ אף במזיד ג"כ משלם ואינו לוקה והובא בח"מ סי' תכ"ד סעי' ב' משום דרבתה תורה לתשלומין וה"ה אף היכא דאיכא לאו אחר זולת לאו דחובל וע"כ מה"ט אף בחובל בעבדו ג"כ יוצא לחירות אף דאיכא עוד לאוי דסירוס אבל לשיטת החולק על הרמב"ם בזה וכמש"כ בספר תרומת הכרי בסי' תכ"ד וכמש"כ במק"א לדון הרבה בזה. ע"כ שפיר י"ל דהתוס' הוכיחו מהסוגיא דקידושין הזה דניטל ביצה א' ג"כ מוליד. והא דעבד יוצא בראשי אברים ומנה שם ראש הגוי' כמבואר בקידושין (דף כ"ה) וביו"ד סי' רס"ז סעי' כ"ז אינו קשה כקושיות המקנה הנ"ל דהא משכחת לי' אם נשתייר כחוט השערה דכשר כמבואר ביבמות (דף ע') ובאה"ע סי' ה' וכפי' רש"י שם שאין גיד אלא מעטרה ואילך וסירוס אינו אלא בגיד ובביצים כמבואר באה"ע סי' ה' סעי' י"א ע"ש

כה) שוב ראיתי לדחות למה שכתבתי לעיל ליישב קושיות המקנה בהך דיוצא לחירות ע"י סירוס ביצים דהא אינו לוקה ומשלם ותרצתי דהא העבד תפוס בעצמו ובקלב"מ ידוע שי' רש"י דמהני תפיסה וכעת ראיתי דזה אינו לפי מש"כ התוס' בכתובות (דף ל"ג) ד"ה לאו משום דלא מיחייב כו' דבקנס היכא דהוי קלב"מ לא מחייב לצאת ידי שמים ע"ש וכן הוא בירושלמי ספ"ג דכתובות דבקנס לא מחוייב לצי"ש במודה בקנס דאין קנסות אלא בב"ד ובעדים ע"ש א"כ לפ"ז גם לשי' רש"י הנ"ל הדין נותן דבמה דעבד יוצא לחירות ע"י ראשי אברים כמו בסירוס דכיון דהוי קלב"מ ע"כ הא בקנס אינו מחוייב לצי"ש ולכן לא מהני תפיסה: דהא דמהני תפיסה בקלב"מ זהו משום דמוטל עליו חיוב לצי"ש וכדפי' רש"י בב"מ שם גבי אתנן אסרה תורה כו' דזהו משום דמחוייב לצי"ש ודוקא בהא דעבד יוצא בראשי אברים בזה"ז אף דאין דנין האידנא דיני קנסות עכ"ז כיון דע"י ב"ד סמוכין הי' יוצא לחירות ע"כ גם בזה"ז מהני תפיסתו אבל במה דאף ע"י ב"ד סמוכין אינו יוצא לחירות משום דהוי קלב"מ ואינו מחוייב לצי"ש לא מהני תפיסתו אף לשי' רש"י. ועיין בשער המלך ה' עבדים פ' ה' ה' ז' ובהשמטות שם ויש להאריך בדבריו וקצרתי ולפ"ז תקשה קושיות המקנה על הא דעבד יוצא לחירות ע"י סירוס דביצים כו'

כו) ומש"כ המקנה שם להעיר בזה ע"פ דברי הרמב"ם ה' חובל והטושו"ע בח"מ סי' תכ"ד דחובל