עין יצחק חלק א קצג

וכן בספק פ"ד וגם הא אמרו ביבמות (דף ע"ה) תנא נאמר לא יבא פ"ד ונאמר לא יבא ממזר מה להלן כו' אף כאן כו'. וכמו כן איבעי לן למיגמר גם לגבי זה ולא שייך בפ"ד למיגזר משום מעלת יוחסין כמו דגזרו בממזר והא דהקשה הנו"ב במ"ק סי' ו' מהירושלמי דיבמות פ' הערל דספיקן בוודאי אסור קאי גם על פסול דפ"ד כבר תרצתי זה בספרי שם די"ל דירושלמי אזיל לטעמי' בקידושין פ"ד דלית לי' הך דרשא דממזר ודאי ולא ממזר ספק אבל לשיטת הש"ס דילן דאמרינן ממזר ודאי ולא ממזר ספק ממילא ה"ה ספק פ"ד ג"כ כשר לגמרי והארכתי שם בספרי ע"ש: ענף ב

יט) וראיתי בדרוש וחדוש של רע"א זצ"ל בתשובותיו (דף ו') שכתב דבספיקא דדינא אינו בכלל זה דלהתורה ליכא ספיקא דדינא ומיני' לא מיירי קרא ע"ש שכתב כן גבי פלוגתת רשב"א עם התוס' ולענ"ד נראה להוכיח להיפך מהא דבכורות (דף נ"ח) דאמר רבא לדברי בן עזאי דמספקא לי' אם הלכה כר' מאיר או כר"ש נולדו לו חמשה באב וחמשה באלול וה' בתשרי פטורין מאי אמרת ליצרפו לגורן אחר עשירי וודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק פשיטא כו' אלמא דמספיקא דדינא נתמעט ג"כ מן עשירי וודאי ולא עשירי ספק וכמו דספיקא דדינא לבן עזאי אם הלכה כר' מאיר או כר"ש נתמעט מן עשירי וודאי ולא עשירי ספק ה"ה במה שנולד לנו ספק אם הלכה כהרמב"ם דפוסל בניטל הביצה ע"י אדם או הלכה כהתוס' והר"ת המכשירים דוודאי ממעטינן זה מהא דפ"ד וודאי ולא פ"ד ספק ונתבאר דלא כהגאון רע"א בזה וראיתי בחמדת שלמה ח' אה"ע סי' מ"ה שכתב בשם ישועות יעקב די"ל דלא הוצרכה לומר מעלה עשו ביוחסין בספק ממזר רק בשתוקי דאיכא רוב להתיר דאם אזיל לגבה אמרו כל דפריש מרובא פריש אבל בספק השקול י"ל עדיין דאסור כמו כל הספיקות מדרבנן עכ"ל. ולענ"ד נראה להוכיח להיפך מב"מ (דף ו') בקפץ א' מהמנויין לתוכן דפטור משום עשירי וודאי ולא עשירי ספק והא התם איכא אדרבה רוב המחייבו במעשר כמו דהקשו התוס' שם דנכבשינהו דניידי כו' וידוע בזה תי' השטה מקובצת לב"מ והובא בספרי ח' יו"ד סי' ט"ז ענף ד' דכל רובא נתמעט מן הא דלא עשירי ספק והארכתי שם בזה אלמא דאף דאיכא רוב לחייבו אפ"ה לא אמרו דיחוייב במעשר בהמה מדרבנן. וכן בהא דבכורות (דף נ"ח) הנ"ל ולא אמרו דיחוייב במעשר בהמה מדרבנן וכן פסק הרמב"ם ה' בכורות פ"ו ה' ט"ז דכל בהמה שהוא ספק אם הוא מעשר וכן בטלאים ונתערב בהם יתום או לקוח וכיוצא כולם פטורים משום עשירי ודאי ולא עשירי ספק וכמש"כ הלח"מ שם. ולא אמרינן לחייבו מדרבנן ככל ספיקא דאורייתא לחומרא והא גם במצות עשה אמרו דספיקא לחומרא ומעשר בהמה מנו זה למצות עשה כמו כל מצות עשה כמבואר ברמב"ם וספר החינוך ושארי תרי"ג מצות [ובאמת צ"ע קצת בדברי רש"י בכורות (ד' נ"ז ע"ב) ד"ה שלש גורנות כו' ואכמ"ל]

כ) וכן אם נתערב יתום ולקוח בטלאים ועבר ועישר ג"כ משמע דאין חל עליו קדושת מעשר כלל משום ספק עשירי ואין זה דומה להא דאמרו עשירי ואחד עשר מעורבין בבכורות (דף ס') וקידושין (ד' נ"א) דהתם הוי חיוב מעשר בוודאי ועיין בכורות (דף נ"ג) ותוס' ד"ה אלא כו' ויומא (דף ס"ו) ושבת (ד' נ"ד) בתוס' שם וקצרתי] אלמא דהיכא דהתורה גזרה למעט בפירוש להספק. לא גזרו עליו חז"ל כלל וכעין סברת הט"ז ביו"ד סי' קי"ז ואו"ח סי' תקפ"ח וכמש"כ הפני יהושע בקידושין (ד' ע"ג) דלכן אמרו שם להחמיר בספק ממזר משום מעלת יוחסין ולא משום ספק וכמו כל הספיקות דאסרו חז"ל לשיטת הרמב"ם משום דבמפורש בתורה להיתר לא אסרו חז"ל ע"כ בספק פ"ד דלא שייך בי' לומר מעלה עשו ביוחסין לא גזרו בי' חז"ל ודלא כהישועות יעקב והחמדת שלמה בזה ולפ"ז יש לנו יסוד גדול להקל בעז"ה בכל ספק פלוגתא בפסול דפצוע דכה. ואפשר לחלק קצת דשאני ספק ממזר דאין זה כתוב מפורש בתורה כ"כ וכמש"כ התוס' בקידושין (ד' ע"ג) ד"ה וחד למשרי שתוקי כו' דזהו משום דמקיש ממזר לקהל כו' א"כ י"ל דדוקא עשירי ספק דכתוב מפורש בתורה עשירי וודאי ולא עשירי ספק ע"כ לא החמירו בזה חז"ל משא"כ בממזר ספק דלא כתוב מפורש בתורה ועיין בפי' רש"י בקידושין שם ובפני יהושע וקצרתי אבל באמת אין סברא לחלק בזה וכדחזינן להפני יהושע בקידושין (דף ע"ג) דכתב דהא דלא ספק ממזר מקרי ג"כ כתוב מפורש בתורה ע"ש

כא) ובירושלמי שבת פ' ר"א דמילה סוף הלכה ב' ויבמות פ"ח ה' א' איתא רב אדא בר אהבה אתיליד לי' חד בר נש מימסמס בה ומית אמר רבי אבין נעשה כרות שפכה ונתענה עליו שימות רבנן דקסרין אמרין נעשה פצוע דכה ונתענה עליו שימות ופי' הפני משה דלכן נתענה עליו לפי דאינו ראוי בקהל הרי דמצוה להתענות עליו שימות דכיון דנפסל בקהל דיותר טוב לו המות מהחיים ע"כ מצוה רבתא להשתדל להיתירא בענינים כאלו לבל יודחו מקהל ד' כי זהו ענין פקוח נפשות ואפשר להסביר בכוונה אחרת להך דירושלמי דהתענו עליו שימות והוא דמצינו ביבמות (ד' ע"ח ע"ב) דממזר דלא ידיע לא חיי והטעם דשמא ישא כשירה רק בידיע חיי וכן אי' בירושלמי יבמות פ' ח' ה' ג' דממזר שאינו מפורסם לא חיי ועיין באה"ע סי' ב' בב"ש ס"ק י"ח. א"כ אפשר דה"ה הכא גבי פ"ד וכרות שפכה ג"כ יש לחוש למכשול שמא ישא כשירה ויוכשלו בביאת איסור בכל ביאה וביאה לכל ימי חייהם. ואף דאינו דומה כ"כ לממזר דיתרבו חלילה ממזרים בישראל. מ"מ י"ל דחשו גם לזה שכתבתי ואף דרב אדא ור' אבין ורבנן דקסרין ידעו דהוא פ"ד וכרות שפכה עכ"ז חשו דשמא יושכח לאח"ז משום דיש לחלק דשאני ממזר דאית לי' קלא וכמבואר בכתובות (דף י"ד) ובשא"ד משא"כ פ"ד דלית לי' קלא כ"כ וע"כ חשו לתקלה דשמא יושכח וישא כשירה ויהי' בעילת איסור בכל יום ויום וע"כ התענה עליו שימות כדי להנצל מחשש תקלה ועדיין יש להקשות דהא פסול פ"ד וכ' הוי דבר הניכר א"כ הא איהו בעצמו יוודע לו זה הפסול ואיך ישא כשירה ובוודאי אין סברא לומר דיעבור בזדון ובשאט נפש על מה דפשוט דקיי"ל דספיקא דאוריי' לחומרא. וכן בהך דהוי כ"ש דיש להסתפק אם זהו ביד"א או ביד"ש א"כ ספיקו לחומרא וכשישאל ע"ז להחכם ממילא ינצל מחשש תקלה ויש לדחוק בזה אבל העיקר הוא דלפי מה שכתבתי דספק פ"ד וכ"ש כשר ע"כ שפיר יש לחוש דשמא אף כשיתוודע לו לכשיגדל וישכח מה שעשה לו המוהל לכ"ש ופ"ד בידי אדם ויהי' לו ספק דשמא נעשה פ"ד וכ"ש ביד"ש א"כ ממילא יהי' מותר בקהל א"כ יהי' עי"ז חשש תקלה כיון דבאמת נודע להם בעת המילה שנעשה אז פ"ד וכ"ש והוי ביד"א ע"כ התענו עליו שימות כדי להנצל מחשש תקלה. ולפ"ז יהי' מוכח מהירושלמי דספק פ"ד כשר וכמש"כ לעיל לפי ש"ס דילן. כן יש מקום לדון בכוונת הירושלמי אמנם העיקר פשטות כוונת הירושלמי הוא דלפי דיותר טוב לו המות מהחיים אם יובדל מקהל ד' ע"כ התענו עליו שימות וכמש"כ לעיל וע"כ מהראוי להשתדל בהיתירא בענינים כאלה

כב) ובקדושין (דף כ"ה) אמרו עבד שסרסו רבו בביצים מהו ופשטו מהא דתני בכולם עבד יוצא לחירות רבי אומר אף הסירוס כו' והקשה המקנה שם הא קיי"ל דאינו לוקה ומשלם והמסרס הא לוקה ותי' דלא מיירי בסירסו רק בצינן אותו ע"ש אבל זה לא נהירא לי דא"כ הא לא הוי זה מום בגלוי ובמה דעבד יוצא לחירות בעי דיהי' המומין בגלוי רק דבסירסו איבעי' לי' אי זהו כמום בגלוי או לא וקאמרי שם כתנאי ומעוך וכתות כו' כולן