עין יצחק חלק א קצא

עכ"ז הא הרא"ש שם ביבמות מתחילה כתב בשיטת הרי"ף דס"ל דפליגי והלכה כרבנן דהוי רבים והש"ס דילן לא ס"ל דהלכה כר' ישמעאל כמו דא' בירושלמי א"כ שפיר כתב הרא"ש להוכיח לפי מש"כ הירושלמי דפליגי היכא דהוי ע"י חולי א"כ ממילא לפי ש"ס דילן דסתם בזה מוכח דהלכה כרבנן דהוי הרבים ופסול ע"י חולי אבל גם זה דוחק לפי הנראה בפסקי הרא"ש ובמק"א ביארתי בעז"ה על נכון כוונת הרא"ש הנ"ל בארוכה ואכמ"ל: טז

ט) ולולי דברי הראשונים בזה דהוכיחו מירושלמי דס"ל דע"י חולי הוי כמו ביד"א הי' נלענ"ד לומר דהירושלמי אזיל לשיטתי' והוא כי מבואר בב"מ (דף ק"ז) דרב ס"ל דרוב חלאים באים ע"י עין הרע ושמואל ס"ל ע"י רוח ור"ח ס"ל ע"י צינה ור"י ב"ח אמר זו צואה ר"א אמר זו מרה ופי' רש"י דרוח לאו היינו צינה ובירושלמי שבת פ' י"ד ה' ג' אי' דר"ח ושמואל אמרין צ"ט מתים בצינה וא' מהם ביד"ש וסותר הירושלמי בזה להש"ס דילן ונחזי אנן דלמ"ד רוב חולי בא ע"י רוח וודאי אין לומר בזה דזה בא ע"י פשיעת האדם דהא אין לך אדם שינצל מהרוח וביבמות (דף קכ"א) אמרו חיישינן שמא הרוח בלבלתו ולא אשכחו אלא בביתא דשישא וכן למ"ד ע"י עין הרע ג"כ לא מקרי ביד"א דהא כתב התו"ח שם בב"מ דכ"ז הוא דרך הטבע בהתנהגות העולם ע"ש אלא למ"ד רוב חולי בא ע"י צינה יש לדון דע"י חולי הוי כמו ביד"א כיון שבא ע"י פשיעתו וכמש"כ בספרי: וכמש"כ התב"ש דלכן פסלו ע"י חולי משום דבא ע"י פשיעתו כמו בכתובות וב"ב דהכל ביד"ש חוץ מצינים פחים אבל לכל הנך אמוראי ברור דחולי לא מקרי ביד"א דהכל ביד"ש חוץ כו' א"כ עין הרע ורוח וצואה ומרה כ"ז נכלל בכלל הכל ביד"ש. אלא למ"ד ע"י צינה יש לדון דהוי ע"י אדם וכמש"כ בתב"ש בסי' ל"ו ס"ק מ"ה כנ"ל וגם למ"ד ע"י צינה יש מקום לדון ולחלק דזה לא מקרי ע"י אדם וכמו ברעם וברד כיון דלא בא ע"י מעשה האדם רק ממילא וכמש"כ במק"א בארוכה לבאר זה החילוק היטב דלמ"ד ע"י צינה אין בי' מעשה האדם רק ממילא נלקה ע"י פשיעתו בלא מעשהו כלל וע"כ אין זה דומה לממזר וקצרתי כעת בזה

י) לכן לולי דברי הרא"ש יש לדון דכיון דאמרו בש"ס דילן לשיטת רוב אמוראי דחד ס"ל דרוב חולי בא ע"י עין הרע ולחד מ"ד ע"י רוח ולחד מ"ד ע"י צואה ומרה: ולדידהו ודאי מקרי כל חולי בשם ביד"ש ולא ביד"א דהא בתר רוב אזלינן בכל דוכתי [ובפרט לפי מה דנתבאר דיש מקום לדון דגם למ"ד ע"י צינה אין זה מקרי ביד"א ודלא כסברת התב"ש ובירושלמי שבת פ' י"ד ה' ג' איתא דרבנן ס"ל דרוב חולי בא ע"י פשיעה ופי' שם הקרבן עדה דבא ע"י ריבוי מאכלים ומשקה ומשגל ופליגי על הנך דס"ל שם ע"י עין הרע וצינה ושרב. ולהנך רבנן יש לדון דע"י חולי מיקרי ביד"א ופסול משום דבא ע"י מעשה אדם ודומה לממזר. ולפ"ז י"ל דהירושלמי דפוסל ביבמות בפ"ד ע"י חולי ומקרי ביד"א אזיל לטעמו דהביא בשבת להך רבנן הנ"ל וכיון דאמרו שם בלשון רבנן אמרי הוי המה הרבים ועיין בח"מ סי' כ"ה סעי' ב' ובש"ך ס"ק י"ט ועיין בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב גבי עיבור שנה דחד אמר לעבר מטעם זה כו' והובא בספרי ב"י ח' או"ח סי' ז' ע"ש ולכן פסקו בירושלמי יבמות דע"י חולי ג"כ חשוב ביד"א ופסול ובאמת כיון דלא הובא בש"ס דילן להנך רבנן שפיר י"ל דע"י חולי ג"כ כשר כיון דלרוב אמוראי בש"ס דילן סיבת רוב החולי הבאים הם שלא בפשיעת ומעשה האדם. כן הי' מקום לדון לולי דברי הראשונים ולולי דברי הרמב"ם ה' דיעות

יא) וידעתי מה דיש להעיר במש"כ דלרוב אמוראי בש"ס דילן כו' דהא אינן מסכימים מטעם א' וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' כ"ה ס"ק י"ט כעין זה ע"ש וביו"ד סי' רמ"ב אך הא כתבתי לעיל דיש לדון דגם למ"ד מפני צינה יש לומר דהוי כמו ביד"ש ודלא כסברת התב"ש ועוד דהא שיטת הרמ"א בח"מ שם דאף באין מסכימים מטעם א' ג"כ נחשבין לרוב ובתשובת שער אפרים סי' ס"ח העלה כהרמ"א והובא בחי' רע"א ליו"ד סי' רמ"ב וכן נראה מדברי הירושלמי בסנהדרין פ"א ה"ב שהבאתי לעיל ועיין בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ז' מזה ועוד דהא בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ד' ענף א' דספק פ"ד מותר בקהל ע"ש ומדאורייתא ודאי מותר אך מדרבנן יש מקום לומר דיהי' אסור [וקצרתי בזה כעת]. והא מבואר בש"ך ח"מ סי' כ"ה ס"ק י"ט וביו"ד סי' רמ"ב דדוקא בדאורייתא י"ל דלא נחשב לרובא אבל בדרבנן שפיר נחשב לרובא וגם יש לחלק דשאני מילי דאגדתא ומה דמבואר בירושלמי שבת פ' י"ד ה' ג' דרבנן ס"ל ע"י פשיעה ודאי דינם כמו רבים נגד האמוראי דנזכרו שם דהם חולקים ע"ז וכמש"כ לעיל ועוד דהא כיון דהנך אמוראי דשם אינן מטעם א' ע"כ ודאי דאזלינן בתר רבנן דבאו כולם מטעם א' דהרוב הבאים מטעם א' מכריעין לסתור להרוב דאינן באים מטעם א' דהא יש להו חשיבות ביותר עכ"פ וקצרתי בכ"ז: ענף ב

יב) אמנם שיטת הרא"ש דהכריע לדינא דע"י חולי חשוב ביד"א טעמו י"ל דס"ל כהנך רבנן דירושלמי דרוב חולי בא ע"י מעשה אדם וכהנך רבנן דירושלמי שבת הנ"ל וכמו שפסק הרמב"ם ה' דיעות ובספר הברית והבית מאיר בסי' ה' דכתב דלכן פסול ע"י חולי משום דבאים ע"י ריבוי מאכל ומשקה ומשגל ע"ש ומן ירושלמי שבת הנ"ל מוכח כמש"כ הרמב"ם ה' דיעות א"כ הוי דומיא דממזר לשיטת הרא"ש אבל הרמב"ם דפסק דע"י חולי כשר טעמו משום דהא לא הוי ע"י מעשיו ממש רק ע"י גרמא דילי' א"כ לא הוי דומיא דממזר וכן מוכח בסנהדרין (דף ע"ח) דאי' שם הכהו עשרה ב"א בזא"ז כו' אמר רבא הכל מודים בהורג הטריפה פטור בגוסס ביד"ש חייב לא נחלקו אלא בגוסס ביד"א ופי' רש"י והרמב"ם בגוסס ביד"א זה שקרוב למות מחמת המכות ובגוסס ביד"ש פי' הרמב"ם ה' רוצח דזהו שהי' חולי וגוסס ביד"ש הוי העיקר ע"י חולי ולא מצינו שם פי' אחר דיפליג עליהם אלמא דע"י חולי זהו מקרי ביד"ש ונכלל בלשון ביד"ש ודוחק לחלק דשם הוכרח לפרש כך וכאן יפרשו בלשון זה בפי' אחר ובאמת עיקר ראיות הרא"ש מירושלמי אף לולי שכתבתי כבר כתבו הפוסקים להשיג על ראי' זו

יג) אך בנ"ד אף לשיטת הרא"ש ורש"י יודו דזה מקרי ביד"ש דהא עיקר סברת הרא"ש בע"כ טעמו משום דבא ע"י פשיעתו ע"כ מקרי ביד"א. א"כ בנ"ד דנולד לו מעת לידתו חולי שקראפיל ועי"ז נעשה אח"ז נקב שקורין פיסטיל בביצה ימנית א"כ הא לא פשע כלל ודומה זה לאם נעשה פ"ד ע"י רעמים וברד דשי' רש"י והמחבר כולם דזה דומה לפ"ד מעיקרו וכשר ולא כהש"ג כנ"ל א"כ כיון דלא פשע כלל בזה כ"ע יודו דהוי כמו ביד"ש וכשר וכן ראיתי להבית מאיר דכתב דאם נעשה ע"י חולי שלא פשע בו כ"ע יודו דכשר א"כ בנ"ד כ"ז שלא חתכוהו לביצה שלו בוודאי כשר לכ"ע ובפרט דרוב פוסקים הכריעו להלכה דע"י חולי כשר וכמש"כ המחבר זה לדיעה ראשונה סתמא והב"ח והיש"ש הכריעו להקל בנעשה ע"י חולי וכן מצאתי בהגהות תוס' יו"ט אשר נדפסו בחמש שיטות לרשב"א אחר מסכת קידושין שכתב שם לדינא דכיון דהתוס' והרמב"ם כתבו להקל ע"י חולי הכי נקטינן וכן הכריע הפר"ח ליו"ד סי' ל"ו גבי צמקה הריאה דהעיקר כהרמב"ם דע"י חולי מקרי ביד"ש וכן הבאתי בספרי באר יצחק סי' ד' בשם החינוך דדעתו כן. בפרט דנתבאר דמן שיטת רש"י לא מוכח כנ"ל וכן מן הירושלמי אף לפי פי' הרא"ש בדברי הירושלמי ג"כ אינו ראי' כנ"ל ובפרט דלא נעשה ע"י פשיעה ע"כ כ"ז שלא חתכוהו וודאי כשר בנ"ד: