עין יצחק חלק א קצ

דרבא יליף דלכן ביד"ש כשר מדכתיב פצוע ולא הפצוע. ובמתניתא תנא נאמר לא יבא פ"ד ולא יבא ממזר מה ממזר ביד"א אף פ"ד ביד"א ולכאורה קשה בטעמ' דרבא דא"כ אמאי ע"י רעמים וברד כשר הא לא הוי פ"ד מעיקרו עכ"פ: וי"ל דהא דאמרו סתמא ביד"ש כשר דפשטות הלשון משמע דכולל גם ע"י רעמים וברד כפי' רש"י וש"פ דס"ל דאזלינן בתר טעמא כיון דחזינן דאם נולד כן ממעי אמו כשר אלמא דביד"ש גזרה התורה דכשר א"כ ה"ה מה"ט גם ע"י רעם וברד כשר כיון דהוי ביד"ש ובאמת מצאתי להש"ג בשם הריא"ז ביבמות ר"פ הערל דמפרש להא דאמרו פ"ד ביד"ש כשר דזהו לקוי ממעי אמו ולא היתה לו שעת הכושר כו': אבל אם לא נולד כך ממעי אמו אע"פ שלקה אחר מכן ביד"ש ה"ה פסול ולפי דבריו אף ע"י רעמים וברד פסול כיון דלא הוי פצוע מעיקרו וס"ל כהך ילפותא דדרש רבא: משום דלהך ילפותא דהברייתא דמה ממזר ביד"א כו' א"כ אף בכה"ג הא לא הוי ביד"א אבל רש"י לא ס"ל כן

ג) ונלע"ד להוכיח כשיטת רש"י דע"י רעמים וברד כשר אף להדרש של רבא דביבמות (דף פ' ע"א) אי' אמר רב יוסף היינו דשמענא לאמי דא' כל שממעי אמו לקוי ולא ידענא מאי היא ופי' רש"י דלא ידענא אהיכא קאי אבל עכשיו ידענא דסריס חמה מפרש ואזיל עכ"ל רש"י ואי רעמים וברד א"כ תקשה מנלן לרב יוסף דהא דאמר אמי כל שממעי אמו לקוי קאי על הך דינא דסריס חמה הא י"ל דלמא קאי על הך דינא דמבואר ביבמות (דף פ"ה) בברייתא שם דפ"ד ביד"ש כשר דזהו כל שממעי אמו לקוי אז הוי פ"ד ביד"ש וכשר אבל לא ע"י רעמים וברד וס"ל לאמי כהך ילפותא דס"ל רבא מדלא כתיב הפצוע אע"כ מוכח דאף לרבא ג"כ מתכשר ע"י רעמים וברד ומזה הוכיח רש"י דע"י רעמים וברד לכ"ע כשר משום דיליף זה מפ"ד ממעי אמו כן נ"ל בכ"ז

ד) ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ד' כתבתי לפרש שיטת הסוברים דע"י חולי הוי ביד"א דטעמם ע"פ מש"כ הרמב"ם ה' דיעות פ"ד ה' כ' דרוב חלאים באים ע"י פשיעת האדם בתשמיש וברוב אכילה וכ"כ שם ה' י"ט: א"כ מה"ט מקרי חולי בשם ביד"א וכדמצינו בכתובות (דף נ') דצינים ופחים בידי אדם נינהו וכן מצאתי כעת בתבואות שור סי' ל"ו ס"ק מ"ה שכתב כה"ג וכ"כ הבית מאיר סי' ה' סעי' י' ולפ"ז י"ל דס"ל דע"י חולי אינו דומה להפצוע מעיקרו דנולד ממעי אמו משום דיש לחלק דשאני פצוע ממעי אמו דאין בזה שום פשיעת אדם. משא"כ ע"י חולי כיון דבא ע"י פשיעתו א"כ אינו דומה להפצוע מעיקרו ומבעי להיות פסול אבל למאי דמסקינן שם דבמתניתא תנא נאמר לא יבא פ"ד ונאמר לא יבא ממזר מה ממזר ביד"א כו': לפ"ז י"ל דבעי דומיא דממזר דהוי ע"י מעשה אדם ממש ולא ע"י גרמא בלבד א"כ אף ע"י חולי כשר דאף דבא ע"י פשיעתו מ"מ הא אינו בא ע"י מעשהו ממש ולכן רש"י דפי' המימרא דאמר שמואל ביד"ש כשר הוכרח לפרש ע"י רעמים וברד וממעי אמו ולא פי' ע"י חולי משום דאי נימא דשמואל קאי ג"כ ע"י חולי א"כ לא אתי שפיר מה דפי' רבא ע"ז למילף זה מדלא כתיב הפצוע דהא ע"י חולי אינו דומה לפצוע ממעי אמו כנ"ל

ה) אבל לפי ילפותא דהברייתא הקישו לממזר י"ל דגם רש"י מודה דע"י חולי כשר כיון דלא הוי דומיא דממזר דהוי ע"י מעשה אדם. ובזה מתורץ מה דהקשו האחרונים ממש"כ רש"י ביבמות (דף כ') דע"י חולי כשר. משום דמסתמא הלכה כהברייתא נגד רבא וכמבואר בכמה דוכתי דאמרו דיכול להיות דהאמורא לא ידע מהברייתא וכמש"כ הרא"ש פ"ג דברכות סי' ל"ה. ולכן פסק הרמב"ם דע"י חולי כשר דהא המ"מ פ' ט"ז ה' איסורי ביאה לא הביא רק הדרש דהברייתא דיליף מממזר ולכן לא הביא המ"מ רק הדרש דמה ממזר כו' ולא להדרש של רבא כדי דיהא אתי שפיר מה דפסק הרמב"ם דע"י חולי כשר וכן הירושלמי לפי מה דפי' הפני משה דס"ל דע"י חולי כשר ודלא כמש"כ הרא"ש בכוונת הירושלמי י"ל דזהו משום דהירושלמי אזיל לטעמי' דלא הביא רק הדרש של הברייתא להקישו לממזר כמבואר בירושלמי ע"ש. ע"כ אין הכרע מרש"י דיסבור דע"י חולי פסול ואפשר לומר דלכן לא פי' רבא כהדרש של הברייתא משום די"ל דזה תלוי בהפלוגתא הידוע אי דנין אפשר משאי אפשר דאי נימא אין דנין אפשר משאי אפשר א"כ ליכא למילף מממזר דהא י"ל שאני ממזר דא"א אלא ביד"א ומצינו במכות (דף ה') דס"ל לרבא דלכן אין משלשין במכות משום דבעי כאשר זמם וליכא ולא ס"ל להדרש דדרש אביי שם להגז"ש דרשע רשע משום די"ל דס"ל כקושיות התוס' ביבמות (דף מ"ו) דהקשו ע"ז הא אין דנין אפשר משאי אפשר ועיין בכתובות (דף ל"ה) תוס' ד"ה רבא א' אתיא מכה מכה ובתוס' מנחות (דף פ"ב) ד"ה והשתא נמי כו' ובכורות (דף נ"ו) תוס' ד"ה ומה בנך אינו בלקוח כו' ונדה (דף ל"ו) והברייתא דיליף מהיקישא דממזר י"ל דס"ל כמ"ד דדנין אפשר משא"א

ו) וזה כמה שנים שהקשה ממני הרב הגאון הג' המנוח מו"ה יהודה ליב זצ"ל אב"ד דק' דענעבורג. בקונטרסו ששלח אלי אז והקשה על שיטת הסוברים להכשיר ע"י חולי מהא דיבמות (ד' ע"ט) דהקשו שם בגמ' אמאי ס"ל לר"ע דסריס אדם חולץ והא ס"ל לר"ע דחייבי לאווין כחייבי כריתות כו', וקשה הא יש לאוקמי בנעשה פ"ד ע"י חולי דכשר כו' עכ"ל ויש להמתיק דבריו לפי מה דמבואר בירושלמי יבמות דהובא בכל הפוסקים דהי' בו חטטין והרי הוא בידי אדם כמו שהוא ביד"ש עכ"ל א"כ אף ע"י חולי מקרי סריס אדם משום דנעשה ע"י פשיעת האדם וכשר לשי' הפוסקים כן ובפשטות י"ל בזה כיון דלדינא ס"ל דכשר א"כ חזינן דמקרי ביד"ש ולא מקרי סריס אדם ושפיר הקשו בש"ס התם כנ"ל ובדרך פלפול י"ל בזה לפי מה דילפי מברייתא דפ"ד ביד"ש כשר הוא מהיקישא דממזר א"כ לר"ע דס"ל אין דנין אפשר משאי אפשר כמבואר ביבמות (ד' מ"ו) ומנחות (ד' פ"ב) א"כ לר"ע אליבא, דהך ברייתא דלא ס"ל לילפותא דרבא דיליף מדלא כתיב הפצוע. לא ידעינן כלל דביד"ש כשר ולכן שפיר מקשה הגמ' שם אליבא דר"ע ולא מוקי בנעשה ע"י חולי דכשר דהא לר"ע שם אף ע"י שמים ליכא ילפותא להכשיר כ"ז דרך פלפול אבל העיקר כמש"כ בתחילה בדרך פשוט דז"א קשה

ז) ועיין בסוטה (ד' כ"ו) תוס' ד"ה אשת סריס כו' שכתבו דהך סריס אדם דתניא בברייתא והובא ביבמות (ד' כ' וד' ע"ט) מיירי בשתה כוס עקרין ומותר בקהל א"כ לפ"ז תקשה מאי הקשו הש"ס לר"ע הא י"ל דהך סריס אדם דמשנה מיירי בשתה כוס עקרין ומותר בקהל וגם זה הקשה הגאון נ"ע הנ"ל וע"כ מוכרח לומר דס"ל להתוס' דסתם סריס אדם הוי פ"ד וכרות שפכה דפסול בקהל וכמש"כ התוס' יו"ט שם פ' ד' משנה ד' אלא בברייתא שם כיון דתני כבר פ"ד וכ"ש א"כ ל"ל למתני אח"ז סריס אדם. לכן פי' התוס' דזה קאי על מי ששתה כוס עקרין אבל היכא דליכא יתורא וודאי קאי על מי דהוא פסול בקהל וכמש"כ התויו"ט בסוטה דסתם סריס אדם הוי באופן דפסול בקהל ועיין מזה בספרי באר יצחק סי' ד' ענף ב' בסופו ואכמ"ל נחזור לענינינו די"ל דמשיטת רש"י אינו ראי' לפסול ע"י חולי לדינא

ח) והרא"ש כתב שם דמירושלמי מוכח דחולי הוי ביד"א ובאמת יש לתמוה על הרא"ש בזה דהא מוכח בירושלמי דע"י חולי כשר וכמש"כ הפני משה שם דהא דאמרו בירושלמי דע"י חטטין פסול קאי שם אליבא דרבנן. אבל ר' ישמעאל פליג שם עלייהו ואיפסיקא הלכתא שם כר' ישמעאל א"כ הרי להדיא דשיטת הירושלמי דע"י חולי כשר. ואפשר דכוונת הרא"ש להוכיח מירושלמי דקרי לחולי בשם ביד"א ורבנן ס"ל דפסול ואף דירושלמי פסק הלכה כר"י.