עין יצחק חלק א קפט

הרי שעלה חטטין כו' דמשמע דדוקא לרבנן אמרו כן אבל לר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן ב"ב מכשיר בזה. א"כ להסוברים כר' ישמעאל משום ששמע מפי חכמים בכרם ביבנה כמש"כ הראשונים שם א"כ שפיר יש לפסוק להקל בזה כר' ישמעאל והדברים ארוכים ויש לנו לדון ספק ספיקא בזה להתירא ספק א' שמא הלכה כר"ת ובפרט דהב"ח כתב דהסומך על הר"ת וסייעתו אין למחות בידו ועכ"פ יש לנו לצרפו לספיקא דדינא ואת"ל כהחולקים על הר"ת ומפרשים דר' ישמעאל מיירי ביד"ש דווקא אכתי יש לדון לספק שמא היכא דהותחל ע"י חולי אף דאח"כ שלט בו ידי אדם מ"מ נקרא בידי שמים וכשר דהא עכ"פ יש לדון בזה לספיקא דדינא א"כ ה"ל ספק ספיקא להקל

ב) אך אכתי יש לפקפק בנ"ד ולומר דאף לשיטת הר"ת דהתיר בנכרת ביצה אחת מ"מ הא מבואר בטור דדווקא בנכרתה שלמה אבל נפצע ואח"כ ניטלה פסולה אף להר"ת ובפרט לפי מה דנתבאר בשם היש"ש דמפרש להירושלמי דבשלמין היינו שהיתה שלמה ולא של ימין א"כ בנ"ד דהיתה נפוחה וגדולה כמו ככר י"ל דמקרי כמו נפצעה דפסולה אף בנכרתה אח"ז ועכ"ז גם בזה יש לדון להקל לפי הכרעת הב"ח להלכה דע"י חולי הוי ביד"ש וכשר וכן כתב היש"ש להקל ע"י חולי: וכן מצאתי בהגהות תוס' יו"ט אשר נדפסו בחמש שיטות להרשב"א סוף מסכת קדושין שכתב דלדינא יש להקל ע"י חולי וכן דעת הפר"ח ליו"ד סי' ל"ו וכן משמע בדעת הב"ש סי' ה' ס"ק י"ב וכן ראיתי בתשובת הגאון מו"ה חיים זצ"ל מוואלאזין שהכריע להקל דע"י חולי הוי כמו ביד"ש וכן בתשובת משכנות יעקב סי' ג' ובפרט לפי מה שכתבתי בקונטרס אחד לבאר בארוכה עפ"י דברי הלבוש מילתא חדתא שלא העירו האחרונים דדווקא באם אירע לו החולי בגופו ועי"ז נתקלקל ביציו או הגיד בזה יש מקום להחמיר ולומר דזה הוי כמו בידי אדם אבל היכא דהקלקול בא מיד בהתחלה לאברי הזרע ע"י איזה חולי בכה"ג גם הרא"ש מודה דכשר דזה מקרי ביד"ש: והארכתי בעז"ה לבאר כ"ז בטוב טעם במק"א וקשה עלי מלאכת הכתיבה להעתיק כעת ע"כ בנ"ד שנתקלקלה הביצה ע"י חולי דהותחל בהביצה בכה"ג י"ל דגם הרא"ש מכשיר וע"כ שפיר מקרי בנ"ד ביד"ש ולכן אם נכרת הביצה אח"ז שפיר יש לנו להקל לשיטת הר"ת משום דדווקא בנפצע בידי אדם כיון שנפסל בזה כתבו דלא מהני מה שנכרת משום דאין פסול חוזר להכשירו משא"כ בכה"ג דמקרי כמו ביד"ש א"כ לא נפסל מעולם וע"כ שפיר יש לדון להספק ספיקא שכתבתי להתירא וכש"כ לפי מה שהעלה הגאון ר"ח זצ"ל מוואלאזין בשו"ת בשם בעה"ת דלשיטת הר"ת מקילינן אף בנפצע ביצה אחת וא"כ הרי הוא כשר מעיקרא

ג) וגם יש לצרף לספיקא בנ"ד מה שכתב הבית מאיר להסתפק דאם נחלה עד שמוכרח להנטל ביד"א כדי שלא יחלה יותר עד שמכח זה עומד ליקצץ וניטל ביד"א דיש לדמות זה למאי דקיי"ל כר"ש דכל העומד ליגזוז כגזוז דמי וחשוב בידי שמים וכשר והחתם סופר סי' י"ז כתב סברא דאם כבר נתמסמס הביצה ונתבטל ע"י חולי והי' כלא היה ועומד להתבטל ולהתמסמס מאליו והרופא מיהר לעשותו בהא לית דין ולית דין דשרי להסוברים דע"י חולי מקרי ביד"ש וכדברי יש"ש בפשיטות כו' וכן משמע בפשיטות מדברי כל הגדולים כו' אלא דהם חשו להסוברים דחולי חשוב ביד"א כו' עכ"ל החתם סופר א"כ לפי מה שכתבתי לעיל דהכרעת הפוסקים הנ"ל להקל ע"י חולי ע"כ שפיר יש לנו לסמוך על סברת החתם סופר הנ"ל להקל בנ"ד. וכעין זה אי' ביו"ד סי' מ"ח סעי' ה' דנתמסמס חשוב כניטל וכמבואר בחולין (דף נ"ב) וה"ה בנ"ד דנעשה כמו בשר מת ולא הרגיש שום כאב בעת שחתכו הביצה כמו שאמר לי בעצמו וע"כ בוודאי חשוב כמו נתמסמס דחשוב כבר כמו ניטל אף מקודם שחתכו הביצה והוי לי' שפיר כמו עובדא דהחתם סופר דיש לדון לסברתו הנ"ל ועוד דאף אם לא הוי כ"ז רק לספק אחד ג"כ יש לדון להתירו לדור עם אשתו עפ"י מה שכתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ד' ענף א' לדון דספק פצוע דכא מותר לבא בקהל ומה שהקשה הנו"ב במ"ק סי' ו' ע"ז מירושלמי פ' הערל כו' תרצתי את זה שם בעז"ה בטוב טעם ע"ש. ע"כ הוי זה היתר נכון בנ"ד ובפרט דנשואה לו האשה מכבר כמו בנ"ד וראיתי בדרוש וחידוש של הגאון רע"א זצ"ל בהשו"ת בסוף הספר שכתב להעיר דספיקא דדינא אינו בכלל הספק דאף דנימא דספק פ"ד מותר בקהל מ"מ י"ל דספק בדין שאני ע"ש ולענ"ד נראה להוכיח דלא כדבריו אלא היכא דמיעטה התורה להספק דה"ה גם ספיקא דדינא או ספיקא דפלוגתא נתמעט דהא איתא בבכורות (דף נ"ח) אמר רבא לדברי בן עזאי נולדו לו בחמשה באב וה' באלול וחמשה בתשרי כונסן לדיר להתעשר ונוטל כו' והשאר פטורין כו' עשירי וודאי אמר רחמנא ולא ספק הרי להדיא דכיון דמיעטה התורה לעשירי ספק דה"ה ספיקא דדינא לבן עזאי דמספקא לי' אם הלכה כר"מ או כר"ש נתמעט וה"ה במה דממעטינן לספק פצוע דכא דגם ספק בדין נתמעט ויש לי להאריך בזה אך מפני חולשתי וטרדתי קצרתי

ד) ולדינא בנ"ד נראה להתירו ולא להפרישו מאשתו וכפי שנתבאר ויש לנו לסמוך על דברי תשובת הגאון מרן מוה' חיים זצ"ל מוואלאזין שכתב להיתירא בעובדא כזה ונ"ד עדיף מדהתם דהא שם כתוב שנעשה כן לפי שנפל בדרך הליכתו לארץ ומחמת זה הוכה בביציו עד שהותחל להתנפח הביצה ימנית כו' ובנ"ד לא נעשה זה הסיבה מחמת ההכאה וכן ראיתי בספר ישועות יעקב ח' אה"ע סי' ה' ס"ק ג' שכתב ג"כ להקל בעובדא כזו דיש לסמוך על דעת המתירים בביצה א' ובצירוף דעת המהרש"ל דבדרך שהרופאים עושים כ"ע מודים ע"ש ובענין כזה מהראוי להקל ולא להחמיר ומצינו בירושלמי יבמות פ"ח ה' א' שאמרו רב אדא בר אחווא איתיליד לי' חד בר כי מסמס בי' מות כו' רבנן דקיסרין אמרין נעשה פצוע דכא ונתענה עליו שימות עכ"ל הרי מבואר דהיכא דאינו ראוי לבא בקהל טוב לו יותר שימות ועד היכן הדברים מגיעין וע"כ אין לנו לבקש חומרות בזה רק להדר ולהקל ויש לנו על מי לסמוך ולהיתירא: סימן יא

נשאלתי באחד שיש לו מיום לידתו חולי שקראפיל פעם באבר א' פעם בחבירו ועתה זה כשמנה שנים נולד לו נקב מפולש בביצה ימנית שקורין פיסטיל והנקב הולך וגדול בכל עת עד שגזרו הרופאים לחתוך הביצה הנ"ל ונשאלתי אם מותר לבא בקהל ד'

א) תשובה בעז"ה ומתחילה נבאר אם כ"ז שלא חתכו הביצה ימנית אם כשר בקהל וידוע פלוגתת ראשונים באה"ע סי' ה' סעי' י"א ע"י חולי אי חשיב ביד"ש או ביד"א ושיטת הרא"ש ביבמות דע"י חולי חשוב ביד"א והוכיח כן מדברי רש"י יבמות (דף ע"ה) ד"ה ביד"ש כשר שכתב ע"י רעמים וברד או לקוי ממעי אמו ומדלא כתב ע"י חולי מוכח דס"ל לרש"י דע"י חולי חשוב ביד"א: ענף א

ב) ולענ"ד י"ל דאין הכרע מפי' רש"י משום דעיקר הך מילתא י"ל דזה תלוי בהמבואר בסוגיא שם