עין יצחק חלק א קפח

ע"י חולי שבגופו דנולד מתחילה ואח"ז הגיע הלקותא להאברים

יא) ולפ"ז מדוקדק היטב דברי הרא"ש במש"כ באם אירע לו חולי ונסתרס פסול וכן משמע בירושלמי דליקו שע"י חולי חשוב ביד"א עכ"ל הרא"ש כוונתו כמש"כ בארוכה דקאי אם אירע לו חולי ונסתרס עי"ז. משום דבאמת הירושלמי מיירי בנולד בו חטטין והמסן דלרבנן פסול ור' ישמעאל פליג עלייהו ומכשיר כמש"כ הפ"מ ואיפסק הלכתא שם כר' ישמעאל דמכשיר אך כוונת הרא"ש בהוכחתו מירושלמי הוא כמו שיבואר והוא דיש לדקדק על הרא"ש דכיון דמייתי ראי' מן הירושלמי דפוסל והירושלמי הא מיירי בנולדו בו חטטין א"כ אמאי לא הזכיר הרא"ש כלל הך דין דאם נולד בו חטטין. אלא כתב בלשון אם אירע לו חולי כנ"ל ולכן הדבר ברור לדעתי דגם הרא"ש ס"ל כדברי הפ"מ דלדינא מודה הירושלמי דנולדו בו חטטין כשר כיון דפסקו שם הלכה כר' ישמעאל אלא מדלא נקט הירושלמי שם לפרש להך ביד"ש דפליגי רבנן ור' ישמעאל אלא בנולדו לו חטטין: ואמאי לא אמרו בירושלמי דזה מיירי בנלקה ע"י חולי והיה נכלל בזה שחין וחולי והוי בזה רבותא יתירא לאשמעינן כח דהיתירא למאי דפסקו שם הלכה כר' ישמעאל כדמצינו בכולי ש"ס כח דהיתירא עדיף ובאמת בנעשה ע"י חולי שאירע לו בגופו הוי בזה רבותא יתירא להכשיר לפי החילוק שנתבאר: ומדלא נקטו בירושלמי בקצרה דמיירי בנעשה ע"י חולי וכמש"כ הרא"ש בקצרה דנעשה ע"י חולי מוכח מזה דגם הירושלמי ס"ל דאם נעשה ע"י חולי של גופו גם ר' ישמעאל דפליג על רבנן מודה וס"ל דפסול ורק בנעשה ע"י חטטין ס"ל לר' ישמעאל דכשר ולכן לא כתב הרא"ש דכן מבואר בירושלמי אלא כתב דמשמע בירושלמי משום דלהבנת המפרשים דהרא"ש לא נחת למה דפליג ר' ישמעאל על רבנן א"כ הא מבואר להדיא בירושלמי דס"ל לפסול אבל לפמש"כ דעיקר הוכחתו הוא מדלא נקטו בירושלמי בנעשה ע"י חולי אלא נקטו ע"י חטטין וע"ז שייך לשון דהכי משמע דאין זה אלא משמעות בעלמא א"כ שיטת הלבוש הנ"ל המה קילורין לעיינין לבאר דברי הרא"ש הנ"ל

יב) ולפ"ז מתורץ מה שהקשו בסתירת דברי רש"י שכתב (בדף כ') ולא מחמת חולי נסתרס. וכ"כ בסוגיא זו ע"א סריס חמה מחמת חולי כו' די"ל דהוכחת הרא"ש מדלא נקט רש"י ע"י חולי דזה הוי ביד"ש מוכח דס"ל לרש"י דאם אירע לו הלקותא באברי הזרע מחמת חולי שבגופו אשר אירע לו מתחילה מיפסיל אלא באם אירע להאברי הזרע החולי מיד בבת אחת בעת שאירע לו החולי בגופו מבעי להיות כשר וה"ה בלקה מחמת שחין ולא הוצרך רש"י להזכיר בנלקה מחמת שחין כשר משום דזהו ידענא מן ברד שכתב רש"י דאין לחלק ביניהם וכיון דאיכא גווני בחולי דיפסול לכן לא כתב רש"י זה דבזה הוי מבעי להאריך ולכן לא הזכירו רש"י כלל וכתב בקצרה ע"י ברד ורעמים וממעי אמו. א"כ רש"י לעיל (דף כ') (ובדף ע"ה ע"א) מיירי בהנך גווני דהחולי הגיע מיד להאברי הזרע ולא ע"י חולי גופו וכן מש"כ הרא"ש פ' הערל סי' ב' על הא דבמקומה מבשלה כו' דע"י חולי ולקוי בא כו' מיירי ג"כ בנחלה גופו וע"י החולי לקוי אברי הזרע

יג) ולפמש"כ מתורץ מה דהקשיתי בספרי באר יצחק סי' ד' על הסוברין לפסול ע"י חולי דהוי ביד"א מהא דסנהדרין (דף ע"ח) דאי' שם הכהו עשרה ב"א בזה אחר זה כו' א' רבא הכל מודים בהורג הטריפה שפטור: בגוסס ביד"ש חייב לא נחלקו אלא בגוסס ביד"א כו' ופי' רש"י והרמב"ם בגוסס ביד"א זה שקרוב למות מחמת המכות ובגוסס ביד"ש פי' הרמב"ם פ"ב ה' רוצח דזהו שהי' חולי וגוסס ביד"ש הוי עיקר ע"י חולי ולא מצינו שם פי' אחר דיפליג עליהם אלא דבידי חולי מקרי ביד"ש אכן לפמש"כ בביאור הלבוש ניחא די"ל דבאמת עיקר החולי אשר בא על האדם מקרי ביד"ש אלא במה שמגיע אח"ז הלקותא לאברי הזרע זהו מקרי ביד"א דע"י גוף האדם באה לו וכמו שכתב התבואות שור א"כ בנ"ד דנולד החולי בהביצה ועלתה בו רקבון ונמסה כו' דבזה גם הרא"ש מודה דכשר ואף דמן האחרונים לא נראה כן עכ"ז לפי מה שפירשתי בעז"ה דברי הרא"ש לשיטת הלבוש הנ"ל יש לנו יסוד גדול להקל בזה בעז"ה

יד) ולכאורה יש לדון עוד היתר בנ"ד ע"פ דעת הר"ת שהכשיר בנכרת רק ביצה א' ולסמוך על היש"ש דהעלה דאף בנכרת של ימין ג"כ יש להקל אכן באמת ליתא להיתירא דנא דהא היש"ש מפרש למאי דאמרו בירושלמי בשלימין דהיינו שהיתה שלימה אבל בנפצע מקודם אף דניטלה אח"כ פסול וכמש"כ התוס' והרא"ש והטור. ע"כ לא רציתי לדון להיתר זו דהא בנ"ד ג"כ נפסל מקודם בעת שנימסה הביצה ונולד בו הרקבון ע"כ העיקר לדון בנ"ד להיתירא רק ע"פ מש"כ מתחילה

טו) ועוד דאף דנימא דהוי ספק פ"ד הא ידוע מש"כ האחרונים דספק פ"ד מותר לבוא בקהל ומה דהקשה הנו"ב ע"ז במ"ק סי' ו' מהירושלמי הנה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ד' ענף א' כתבתי לתרץ קושית הנו"ב ע"ש וקשה עלי לאכפולי הדברים וראיתי בדרוש וחידוש של הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל בהשו"ת בסוף ספרו שכתב להעיר דבספק בדין אין להתיר בפ"ד ורק ספק במציאות ובמעשה בזה יש מקום להתיר בפ"ד ולא בספיקא דדינא ע"ש ולענ"ד נראה להוכיח דלא כדבריו מן בכורות (דף נ"ח) א' רבא לדברי בן עזאי נולדו לו חמשה באב וה' באלול וחמשה בתשרי כונסן לדיר להתעשר ונוטל כו' והשאר פטורין כו' עשירי ודאי אמר רחמנא ולא ספק וכו' הרי דלבן עזאי דמספקא לי' אם הלכה כר"מ או כר"ש דזהו בכלל עשירי ודאי ולא ספק. ה"ה בפ"ד דגם ספיקא דדינא נתמעט ודלא כדברי הגאון רע"א זצ"ל וקצרתי בכ"ז והנני מסכים לדעת כת"ר להיתירא דמותר לו לישא אשה ע"פ הטעמים שנתבארו בעז"ה: סימן י

נשאלתי ע"ד איש א' דמחמת חולי נפצעה לו ביצה הימנית ונעשה גדול כמו ככר וחתכו לו הרופאים את הביצה ונסתפקו אם מותר לו לדור עם אשתו או לא

א) תשובה בקצרה כי דעת הר"ת להכשיר אף בנכרת לו ביצה אחת אך הטור כתב דדוקא אם הנשארת הוא של ימין אבל היש"ש הוכיח דלשיטת הר"ת אין לחלק בין של ימין בין של שמאל דבכל גווני כשר בנכרת א' מהם וכן ראיתי בתשובת הגאון מוהר"ח זצ"ל מוואלאזין שכתב לסמוך על דעת הרש"ל הנ"ל והוכיח כן בשם בעה"ת דלר"ת אין לחלק ביניהם. אך יש בזה פלוגתא דרבוותא דלשיטת הרמב"ם והרא"ש דמחמיר בנכרת א' מהם בידי אדם ע"כ אין מקום להקל לשיטתו בנ"ד: עכ"ז יש לצרף עוד ספק בנ"ד לפי מש"כ היש"ש לפרש למה דאמרו בירושלמי מי שעלתה חטטין מי מחכך בה או מסיית וה"ה בידי אדם כמו שהוא בידי שמים. דאף דהגמר הוא ביד"א מ"מ כיון שמתחילה שלט ביה החולי עד שמחמת זה הוכרח לכורתו הו"ל כמו ביד"ש וכשר. ופירש כן לדברי הרמב"ם שכתב או שנולד בהן שחין והמסה אותו או שכרתו ה"ז כשר דהכוונה או שכרתו דאף אם כרתו בידי אדם מ"מ כשר ואף דנימא דפליגי בזה תנאי בירושלמי אם מקרי כה"ג ביד"ש או ביד"א מ"מ יש לפסוק להקל כיון דאמרו שם בירושלמי כולה דרבנן