עין יצחק חלק א קפז

ו) אכן הרא"ש הכריע דע"י חולי חשוב ביד"א ופסול וטעמו די"ל דס"ל כהנך רבנן דרוב חולי בא ע"י פשיעה ומעשה אדם וכהנך רבנן דירושלמי שבת הנ"ל וכמו שכתב הרמב"ם ה' דיעות ומירושלמי שבת הנ"ל מוכח כמש"כ הרמב"ם ה' דיעות ומבואר בדברי הפוסקים היינו היש"ש והקרבן נתנאל והפני משה ושארי אחרונים דאי נימא דע"י חולי פסול דה"ה אם נולד בו שחין פסול וע"כ צ"ע בנ"ד ואף לשיטת ר"ת דמכשיר בנכרת ביצה אחת ואף דנימא דה"ה בשלימין וכמש"כ היש"ש מ"מ הא מבואר בטור דדוקא בנכרתה שלימה אבל אם נפצעה ואח"כ ניטלה פסולה אף להר"ת ובפרט בנ"ד דהיא של ימין ומוכרחים אנו לפרש למאי דאמרו בירושלמי בשלימין היינו שהיתה שלימה וכמש"כ היש"ש והתוס' יבמות (דף ע"ה) א"כ בנפצעה ואח"כ ניטלה פסול וע"כ בנ"ד דעלתה בו רקבון ונמסה מקודם דנחתכה גרע טפי אף לשיטת הר"ת ואין לנו להקל רק לשיטת הרמב"ם דמכשיר ע"י חולי וידוע מה שכתב היש"ש ביבמות (דף ע"ה) דאף היכא דהגמר הוי בידי אדם מ"מ כיון שמתחילה שלט בו החולי דמחמת זה הוכרח לכורתו דה"ל כמו ביד"ש וכשר וכמש"כ לפרש עי"ז למה דאמרו בירושלמי מי שעלתה בו חטטין וכו' ופירש כן היש"ש שם לדברי הרמב"ם שכתב או שנולד בהם שחין והמסה אותן או שכרחן ה"ז כשר דהכוונה או שכרתן דאף בכרתן בידי אדם מ"מ כשר ואף דנימא דפליגי בזה תנאי בירושלמי שם אם מקרי כה"ג ביד"ש או בידי אדם מ"מ יש להקל כיון דאמרו שם בירושלמי כולה דרבנן הרי שעלה בו חטטין וכו' דמשמע דדוקא לרבנן אמרו כן אבל לר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן ב"ב מכשיר בזה. א"כ לשיטת הסוברים להקל ע"י חולי משום דס"ל כר' ישמעאל ששמע כן מפי חכמים בכרם ביבנה וכמש"כ הפוסקים ע"כ שפיר יש להקל בכה"ג אף בנכרת לבסוף ע"י אדם וכמש"כ היש"ש ורק בנפצע ביד"א ונכרתה אח"כ פסול משא"כ בנפצע ביד"ש וה"ה ע"י חולי לשיטת הסוברים דהוי כמו ביד"ש

ז) וע"כ בנ"ד שנתקלקל הביצה מתחילה ע"י חולי יש לנו להקל לשיטת הסוברים להכשיר ע"י חולי אף בכרתן אח"כ וכמש"כ היש"ש וכ"כ החתם סופר בסי' י"ז דאם נתמסמס הביצה חשוב כמו שאינו וע"כ אף בחתכן הרופא יש להקל להסוברים להכשיר ע"י חולי ע"ש וכעין זה אי' ביו"ד סי' מ"ח סעי' ה' דנתמסמס חשוב כניטל וכדאמרו בחולין (דף נ"ג) ועיין בבית מאיר מזה אכן להרא"ש וסייעתו דכתבו להחמיר ע"י חולי אין לנו להקל בנ"ד ועכ"ז יש לדון להיתירא לפי הכרעת הב"ח לדינא דע"י חולי הוי ביד"ש והובא בב"ש סי' ה' ס"ק י"ב וכן משמע דעת הב"ש שם וכ"כ היש"ש להקל ע"י חולי וכן מצאתי בהגהות תוס' י"ט שנדפסו בחמש שיטות להרשב"א סוף מסכת קידושין שכתב דלדינא יש להקל ע"י חולי וכן דעת הפר"ח ליו"ד סי' ל"ו וכן ראיתי בתשובת הגאון מהו חיים זצ"ל מוואלאזין שהכריע להקל דע"י חולי הוי כמו ביד"ש וכן פסק בתשובת משכנות יעקב סי' ג': ענף ב

ח) ועוד נלע"ד לדון יסוד להיתירא אף לשיטת הרא"ש. והוא כי ראיתי בלבוש אה"ע סי' ה' סעי' ב' שכתב בזה הלשון וכל זה אם נעשה בידי אדם או ע"י קוץ אבל בנולד כך ממעי אמו או ע"י רעמים וברד וכיוצא בה כגון שנולד בהם שחין והמסן או הסריחו ונימוקו ה"ז כשר לבא בקהל שכל אלו הוי ביד"ש ואם בא ע"י חולי שחלה בגופו ובטלו ממנו אברים אלו י"א דהוי כמו ביד"ש וכשר וי"א דהוי כמו ביד"א ופסול עכ"ל הלבוש והורה לנו רבינו הלבוש דרך אחרת בזה דאף לשיטת הרא"ש דפוסל ע"י חולי מ"מ זה אינו אלא בנולד החולי בגופו ואח"ז בטלו ממנו אברי הזרע ע"י חולי אבל בנימוקו או נימסו ע"י הולדת שחין באברי הזרע גם הרא"ש מודה דכשר וזהו שלא כשיטת האחרונים דלא חילקו בזה לשיטת הרא"ש הנ"ל אכן לכאורה דברי הלבוש תמוהים מאוד דהא עיקר הוכחת הרא"ש דפוסל ע"י חולי הוא מירושלמי ובירושלמי הא מיירי בנולדו בו חטטין ופוסל א"כ מוכח מהרא"ש דגם בנולדו בו חטטין על אברי הזרע פסול ושפיר סתמו האחרונים דלא חלקו בזה לשיטת הרא"ש הנ"ל א"כ דברי הלבוש תמוהין וגם גוף החילוק בין נעשה ע"י חולי גופו ובין אם נולד שחין על אברי הזרע ג"כ תמוה לכאורה

ט) אמנם לאחר העיון הנכון עם הלבוש לפי דבאמת יש לתמוה על הרא"ש דהוכיח מהירושלמי דע"י חולי פסול דהא באמת מוכח ומבואר בירושלמי דע"י חולי כשר כמש"כ הפני משה שם דהא דאמרו בירושלמי דע"י חטטין פסול קאי שם אליבא דרבנן. ור' ישמעאל פליג שם עלייהו ואיפסיקא הלכתא שם כר' ישמעאל א"כ הרי להדיא דאף ע"י חולי כשר ועוד יש להקשות על שיטת הרא"ש דפסול ע"י חולי וכתב התב"ש בסי' ל"ו ס"ק ע"ה לחד טעמא לפרש כוונתו לפי דבא ע"י פשיעת האדם כנ"ל דנלע"ד להקשות ע"ז מהא דאמרו דע"י ברד כ"ע מודו דכשר: ומשמע דאף בנלקה ע"י פשיעה ג"כ כשר וכמש"כ לעיל א"כ תקשה מ"ש חולי וכ"ז הכריח להלבוש לחלק כנ"ל והוא די"ל דכוונת הרא"ש דפוסל ע"י חולי הוא עפ"י סברת התב"ש שם שכתב עוד לבאר סברת הפוסלים ע"י חולי די"ל כיון דנסתרס ע"י חולי שבגופו ה"ל ע"י האדם שהרי ע"י גוף האדם באה לו עכ"ל התב"ש ויש להסביר זה ביתר ביאור דנחזי אנן אם נסתרסו אברי הזרע מחמת שנגע בהם איש אחד שיש לו חולי המדבק ומחמת זה נמוקו אברי הזרע דנראה דזה פסול משום דזה מקרי ע"י אדם דהא זה באה ע"י תפיסת יד האדם וגם גבי צמקה כתב התב"ש בסי' ל"ו בס"ק ע"ז דאף בנעשה ע"י גרמא בעלמא דשיסה בה כלב או שיסה בקנה שריפה המשמיע קול אף דלא הוי אלא גרמא בעלמא לנזקין מ"מ גבי צמקה טריפה דהא נעשה עכ"פ ע"י תפיסת האדם. א"כ ה"ה בחלה גופו וע"י החולי בגופו נתקלקל אברי הזרע הוי כמו דגוף האדם הזיק לו ודומה לאם בא אחר: או אותו האיש וקלקל בידים את אברי הזרע ובאמת עיקר החולי אשר בא עליו י"ל דהוי כמו ביד"ש רק אחר שהגיע לגופו החולי ומתוך זה הגיע הלקותא לאברי הזרע הוי כמו דנלקה ע"י אדם ופסול

י) וזהו כוונת הרא"ש שכתב דאם אירע לו חולי ונסתרס עי"ז פסול אבל בנולד באברי הזרע שחין ונימוסו גם הרא"ש מודה דכשר דהא עיקר הלקותא הגיע להם ע"י שמים והוי כמו דנתקלקלו ע"י רעמים וברד וה"ה ע"י שחין דהא ע"י הטבע בא עליו ביד"ש ואין לחלק בין פושע וכמו בברד דלא מחלקינן כנ"ל וכן יש לדון בברד דדוקא בנתקלקלו אברי הזרע ע"י הברד בזה כתבו דכשר אבל באם חלה גופו ע"י ברד או באונס אחר ומתוך זה הגיע אח"כ הלקותא לאברי הזרע ג"כ יש לדון דפסול לשיטת הרא"ש ולפ"ז אין אנו צריכין לחלק בין הגיע החולי ע"י פשיעתו או ע"י אונס כמו דסתם הרא"ש בזה. רק העיקר תלוי בין אם נתקלקלו אברי הזרע מתחילה ע"י שחין או דנתקלקלו ע"י חולי בגופו כנ"ל וי"ל דכן הוא כוונת המחבר בשו"ע במש"כ מתחילה או שחלה מחמת גופו ובטלו ממנו אברים אלו או שנולד בהם שחין והמסה אותן או כרתן ה"ז כשר לבא שכל אלו ביד"ש להרמב"ם. אבל לרש"י והרא"ש לא מקרי ביד"ש אלא ע"י רעמים וברד וממעי אמו אבל ע"י חולי חשוב ביד"א ופסול עכ"ל ולא סיים ע"י חולי או שחין דמשמע דעיקר פלוגתת הרא"ש אינו רק בנעשה ע"י חולי ולא בנלקה ע"י שחין דבזה מודה הרא"ש דכשר ולא הוצרך המחבר להזכירו משום דזה ידענא מן נעשה ע"י ברד דמודה הרא"ש דכשר דמה לי בנלקה ע"י ברד או ע"י טבע השחין אשר נולד עליהן ומורה לשון המחבר ג"כ כדברי הלבוש ולכן הרא"ש והטור לא הוזכרו לפסול בלקתה ע"י שחין אלא כתבו לפסול דנעשה ע"י חולי וכוונתם כמש"כ דנלק'