עין יצחק חלק א קפו

ביבמות (דף ע"ה) דלכן פ"ד ביד"ש כשר משום דקרינן פצוע ולא קרינן הפצוע וכמש"כ רש"י שם א"כ ממילא ע"י רעמים וברד דכיון דלא היה פצוע מעיקרו נפסל לבא בקהל דמקרי פצוע אבל להטעם דאמרו במתניתא שם דמה ממזר בידי אדם אף פ"ד בידי אדם. א"כ ע"י רעמים וברד דכיון דלא הי' ע"י אדם כשר לבא בקהל וראיתי בשם גירסת הב"ח דהי' לו גירסא אחריני שם אך מן רש"י שם משמע להדיא כגרסתינו

ב) וראיתי לגאון א' מגאוני דורנו קשישאי שהקשה מנלן להראשונים לומר דע"י רעמים וברד כשר וכדנקטינן כן לדינא ולענ"ד נראה להוכיח כן מן יבמות (דף פ') דאמר רב יוסף היינו דשמענא לאמי דאמר כל שממעי אמו לקוי ולא ידענא מאי היא ופי' רש"י בלישנא אחרינא ה"ג דלא ידענא אהיכא קאי אבל עכשיו ידענא דקאי על סריס חמה דמשנה עכ"ל ואי נימא דהך פ"ד ביד"ש כשר לא קאי רק על פ"ד ממעי אמו ולא ע"י רעמים וברד א"כ תקשה מנלן לרב יוסף דאמי שאמר כל שממעי אמו לקוי קאי על הך דינא דסריס חמה הא יש לומר אולי קאי אמי על הך דינא דמבואר בברייתא (דף ע"ה) דפ"ד ביד"ש כשר דאשמעינן אמי דרק אם הי' לקוי ממעי אמו זה מקרי ביד"ש וכשר אבל ע"י רעמים וברד כיון שאינו ממעי אמו פסול כיון דלא הוי הפצוע מעיקרו ומדלא נסתפק רב יוסף לאוקמי הך דאמר אמי כל שממעי אמו לקוי על הך דפ"ד מוכח דלכ"ע הוי ע"י רעמים וברד בכלל ביד"ש דכשר וכשיטת רש"י ורוב פוסקים ודלא כהש"ג ואף להטעם דאמר רבא כן מדלא קרינן הפצוע משום דס"ל דכמו דפ"ד מעיקרא כשר משום דהוי ביד"ש דלא שלטה בי' יד אדם דה"ה ע"י רעמים וברד כשר כיון דהוי ביד"ש ומזה הוכיח רש"י ורוב פוסקים דע"י רעמים וברד ג"כ כשר דילפינן זה מן פ"ד ממעי אמו: ולכן שפיר כתבו לדינא דע"י רעמים וברד כשר

ג) וע"י חולי הביאו בשו"ע שיטת הרמב"ם דמכשיר ע"י חולי ושיטת רש"י והרא"ש דפסול וכתב הרא"ש דהכי משמע בירושלמי דליקוי ע"י חולי חשוב בידי אדם. והנה בספרי באר יצחק סי' ד' כתבתי לפרש שיטת הסוברים דע"י חולי חשוב בידי אדם דטעמם עפ"י מש"כ הרמב"ם ה' דיעות ה' ט"ו כ' דרוב חלאים באים ע"י פשיעת האדם ברוב אכילה ותשמיש מה"ט מקרי ע"י חולי ביד"א וכדמצינו בכתובות (דף ל') דצינים ופחים בידי אדם נינהו: ובב"ב (דף קמ"ד) בחלה בפשיעה דהכל ביד"ש חוץ מצינים פחים וכו' וכן מצאתי כעת בתבואת שור סי' ל"ו ס"ק ע"ה שכתב כעין זה ולולי דברי הראשונים דכתבו להוכיח מן הירושלמי לדינא דע"י חולי הוי ביד"א הי' נ"ל דאין לזה הכרח לפי די"ל דהירושלמי אזיל לטעמי' והוא כי מבואר בב"מ (דף ק"ז) דרב ס"ל דרוב חלאים באים ע"י עין הרע ושמואל ס"ל ע"י רוח ופי' רש"י דיש לך אדם כי רוח פ' בשעה פ' קשה לו ור' חנינא ס"ל ע"י צינה וחד ס"ל ע"י צואה ופי' רש"י דרוח לאו היינו צינה דאמר ר"ח ובירושלמי שבת פ' י"ד ה' ג' אי' דר"ח ושמואל אמרין צ"ט מתין בצינה וא' מהם מת ביד"ש וסותר הירושלמי בזה לשיטת הש"ס דילן בשיטת שמואל והנה למאן דאמר דרוב חלאים באים ע"י רוח ודאי אין לומר בזה דזה בא ע"י פשיעת האדם דהא אין לך אדם שינצל מן הרוח וביבמות (דף קכ א) אמרו חיישינן שמא הרוח בלבלתו ולא אשכחו שם אלא בביתא דשישא. וכן למ"ד ע"י עין הרע ג"כ לא מקרי ביד"א דהא כתב שם התו"ח דכל זה הוא הטבע בהתנהגות העולם אלא למ"ד דרוב חולי בא ע"י צינה: יש לדון דע"י חולי הוי כמו ביד"א כיון דבא ע"י פשיעתו וכמש"כ בספרי באר יצחק והתבואות שור כנ"ל אבל לכל הנך אמוראי ברור דחולי לא מקרי ביד"א וכדאמרו בכתובות שם וב"ב שם דהכל ביד"ש חוץ מצינים פחים וע"י עין הרע ורוח וצינה כ"ז נכלל בהך דהכל ביד"ש חוץ מצינים פחים אלא למ"ד ע"י צינה יש לדון דמקרי ביד"א וכנ"ל

ד) שוב ראיתי לדון דאף למ"ד ע"י צינה יש לומר דלא מקרי ביד"א דהא חזינן דע"י ברד נקטו לדינא בפשיטות דכשר ומקרי ודאי ביד"ש כנ"ל והא אמרו סתמא ע"י ברד דמשמע אף בפושע והולך בשוק בעת שהיה יורד הברד ונלקה ע"י הברד דג"כ כשר דאל"כ ה"ל לפרש הרי דאף אם בא ע"י פשיעתו ג"כ מקרי ביד"ש כיון דעיקר החולי בא עליו ע"י הטבע דלפי דהולך בשוק ונלקה ממילא ע"י הברד א"כ ה"ה בפושע והולך בעת הקור או החום בחוץ דג"כ מקרי ביד"ש דמה לי אם נלקה ע"י ברד בפשיעותו או דנלקה ע"י הצינה והחום בפשיעתו וע"כ נלע"ד בשיטת הרא"ש דפוסל ע"י חולי דטעמו דס"ל כמש"כ הרמב"ם ה' דיעות פ"ד ה' ט"ו כ' וספר הברית ושארי ספרים דכתבו דרוב חלאים באים ע"י ריבוי מאכלות או ריבוי תשמיש ובזה הוי עיקר הליקוי ע"י מעשה אדם דמזיק א"ע ע"י מעשיו ודומה למש"כ התב"ש בסי' ל"ו גבי צמקה דאם נעשה ע"י תפיסת בן אדם דשיסה בה הכלב וכה"ג הוי כמו ביד"א וכיון דנעשה ע"י תפיסת ב"א א"כ דומה לממזר דמבואר בירושלמי יבמות בסוגיא זו דממזר הוי התחלה ביד"א וגמרו הוי ביד"ש ואזלינן בתר התחלתו. וה"ה בזה ניזל בתר התחלה דבא ע"י מעשה אדם בריבוי מאכלות ותשמיש וכה"ג: וכעין זה אמרו בסנהדרין (דף ע"ח) לחלק בין גוסס ביד"ש לגוסס ביד"א דביד"ש לא איתעביד בי' מעשה וביד"א איתעביד בי' מעשה א"כ ע"י צינה הא לא איתעביד בי' עיקר הלקותא ע"י מעשה אדם רק ממילא נלקה ע"י פשיעתו בלא מעשה אדם. לכן לולי דברי הרא"ש הנ"ל יש מקום לדון לדינא דכיון דאמרו בש"ס דילן בב"מ (דף ק"ז) דחד מ"ד ס"ל דרוב חולי בא ע"י עין הרע וחד ס"ל ע"י רוח וחד ס"ל ע"י צינה או צואה א"כ לכ"ע מיבעי לן לומר דע"י חולי לא חשיב ביד"א משום דהוי כמו ע"י ברד דאף היכא דבא ע"י פשיעתו ג"כ סתמו דמקרי ביד"ש כנ"ל וזה ברור דאזלינן בתר רובא ולא חיישינן למיעוט ועוד דאף דנימא דלמ"ד ע"י צינה דכיון דבא ע"י פשיעתו דמקרי כמו ביד"א עכ"ז הא לרוב אמוראי בב"מ שם ודאי דמקרי חולי כמו ביד"ש וכמש"כ לעיל וקצרתי

ה) ובירושלמי שבת פ' י"ד ה' ג' אי' דרבנן ס"ל דרוב חלאים באים ע"י פשיעה ופי' שם הקרבן עדה דבא ע"י ריבוי מאכלים ומשגל ופליגי על הנך דס"ל שם ע"י עין הרע וצינה ושרב ולכן אמרו שם אחרי דהנך אמוראי בלשון ורבנן אמרי בפשיעה ולהנך רבנן י"ל דע"י חולי מקרי ביד"א ופסול משום דבא ההתחלה ע"י מעשה אדם ודומה לממזר כנ"ל ולפ"ז יש לומר דהירושלמי ביבמות דפוסל פ"ד ע"י חולי אזיל לטעמי' דהביא להנך רבנן בשבת דהא כיון דאמרו שם בלשון רבנן אמרי הוי הם הרבים. דהא רב ושמואל ור"ח דשם הא פליגי כ"א על טעמו של חבירו ואין דנין בכה"ג בשם רבים כמבואר בח"מ סי' כ"ה וש"ך ס"ק י"ט ולכן אמרו בירושלמי יבמות דע"י חולי חשוב ביד"א ופסול ולדינא כיון דלא הובא להנך רבנן בב"מ בש"ס דילן יש לנו לומר לדינא דפ"ד ע"י חולי כשר משום דהנך דאמרו בב"מ בש"ס דילן בסיבת החולי ע"פ רוב דזה הוי כמו ברד דמקרי ביד"ש אף דבא ע"י פשיעתו מ"מ עיקר התחלת לקותא נעשה ביד"ש וכשר כן הי' נלע"ד לדון לולי דברי הראשונים ולולי דברי הרמב"ם בהלכות דיעות הנ"ל והרמב"ם עצמו דמכשיר ע"י חולי אף דס"ל בהלכות דיעות דרוב חלאים באים ע"י פשיעתו ברוב מאכל וכו' מ"מ ס"ל דזה אינו רק גרמא בעלמא ולא קרינן בזה מעשה ידי אדם ולא ס"ל כמש"כ לעיל ועיין בתבואת שור סי' ל"ו ס"ק ע"ה שכתב ג"כ בטעמו של הרמב"ם דס"ל דבעינן דומיא דממזר דע"י מעשה כו'. וכן ראיתי כעת בתשובת חמדת שלמה סי' מ"ה שהביא לדברי הרמב"ם ה' דיעות הנ"ל ע"ז ע"ש. וכן ראיתי כעת בבית מאיר סי' ה' ע"ש אך שקיצרו למאוד בזה: