עין יצחק חלק א קפג

ג"כ יש לחוש דהא פי' רש"י שם דמיעוט פסולים קרובים ג"כ בכלל וע"ז אמרו בגמ' שם דמעלה עשו ביוחסין דמשמע דאף דאזלי אינהו גבה דלא נאסר רק מצד גזירת דילמא אזלא איהי גבייהו כמו דכתובות (דף ט"ו) משום מעלת יוחסין דגם משום מיעוט קרובים ג"כ יש לחוש מדרבנן דאל"כ למה כתב רש"י כלל להך מיעוט קרובים כיון דלא קאי להמסקנא דמעלה עשו ביוחסין אע"כ מוכח דגם להמסקנא שייך לגזור משום מיעוט קרובים אף דליכא רק מעלת יוחסין ואילו בכתובות דאמרו במשנה ה"ז בחזקת בעולה לנתין וממזר דמשמע דאין לחוש לקרובים כנ"ל וכך אמרו שם אם רוב אנשי משיאין לכהונה כנ"ל דמשמע דלא חשו לקרובים דהא קרובים משיאין ג"כ לכהונה א"כ לכאורה תקשה מהמשמעות המשנה הנ"ל על מש"כ רש"י בקידושין לחוש לקרובים

ז) והנלע"ד בזה דהא מבואר בקידושין (דף ס"ט) דעשרה יוחסין עלו מבבל כשעלו מהגולה ונאסר אז שתוקי וכדיליף שם בגמ' (ד' ע') מקראי דנחמי' ז' פסוק אלה העולים מתל מלח תל חרשא כו' זה שקורא אבא ואמו משתקתו א"כ חזינן דנמנו לאסור שתוקי מקודם דביטלו הכנה"ג להיצה"ר דקרובים דהא הך מילתא דביטלו להיצה"ר דקרובים דרשו זה בסנהדרין (דף ס"ד) על סמך הפסוק ויזעקו אל ה' דנחמי' ט' ע"כ הדין נותן דנאסר הולד לקהל משום דהוי דבר שבמנין אף דבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו כדקיי"ל כן לדינא וכיון דשתוקי נאסר מקודם ע"פ דרש דנחמי' ז' כנ"ל ע"כ אף דאח"ז בטל הטעם דהא ביטלו להיצה"ר דקרובים בעת בית שני כמו דדרשו כן על פסוק דנחמי' ט' כנ"ל עכ"ז כיון דנאסר שתוקי אף מחשש קרובים בעת שעלו מהגולה דהא אז לא ביטלו להיצה"ר ולא הי' אז מקום לחלק בזה ע"כ צריך מנין אחר להתירו ונשאר גם החשש פסול קרובים בהוולד משא"כ לפסול האשה לכהונה דיש לה חזקת כשרות בזה לא מצינו גזירת עזרא. כי אם אח"ז גזרו חז"ל לאסור אף האשה עצמה. וגזירה זו היה אחר שביטלו הכנה"ג ליצה"ר דקרובים ע"כ הדעת נותן דלא תקנו בעת גזירתם להוציא האשה מחזקת כשרות בשביל חשש דקרובים כיון דיש לדון להסברא דלא מגרי יצה"ר בהו דהיה כן אז בתחילת עיקר גזירתם על האשה עצמה. וכמו דמצינו דהקילו משום סברא זו גם גבי איסור יחוד דהוי מה"ת לכמה פוסקים משא"כ בפסול הוולד דנאסר מקודם הך דכנה"ג דביטלו להיצה"ר. והוי דבר שבמנין כו'. והתם בכתובות (דף י"ג) דאמרו ה"ז בחזקת בעולה לנתין וממזר ולא אמרו לחשש קרובים וכן אמרו שם (דף י"ד) אם רוב משיאין לכהונה כו' זהו משום דמיירי מתחילה לענין האשה עצמה ע"ש. ואף דבסיפא שם (ד' י"ג) אמרו היתה מעוברת דאמר ר' יהושע ה"ז בחזקת מעוברת לנתין וממזר אף דמיירי בהוולד ולא אמר לחשש קרובים ג"כ י"ל דכיון דברישא שם דמיירי לענין האשה עצמה לא אמר שם לחשש קרובים כנ"ל ע"כ אף לאח"ז שם דמיירי בהוולד ג"כ לא תני רק חשש ממזר לבד וכמו הלשון דתנו שם בהרישא וגם י"ל דהיכא דאומרת האשה ברי דלכשר נבעלתי דבזה אף לדברי ר' יהושע דמחמיר מ"מ אף לדידי' לא מצינו דהיה תקנת וגזירת עזרא בזה. ולא הי' בזה לדברי ר' יהושע רק גזירת חז"ל ולאחר הכנה"ג דביטלו להיצה"ר דקרובים ע"כ לא חשו מעולם לחשש קרובים בכה"ג ולא נאסרה האשה מעולם וכן הוולד באומרת ברי לי משום חשש קרובים וע"כ לא נקטו במשנה שם רק חשש דממזר ונתין משא"כ בהוולד היכא דאינה אומרת ברי לי דבזה נאסר מקודם שביטלו להיצה"ר. ע"כ נאסר אף האידנא משום חשש קרובים ג"כ וע"כ שפיר כתב רש"י בקידושין (דף ע"ג) גבי שתוקי דמשום מיעוט קרובים ג"כ חיישינן

ח) ולפ"ז יש להחמיר בנ"ד אף מחשש קרובים משום דהוי דבר שנאסר במנין כפי שפי' בכוונת רש"י אכן אחר העיון יש להקל בנ"ד אף לפי' רש"י הנ"ל והוא דבספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ו' כתבתי להוכיח דבמקום עיגון יש להקל אף דבר שבמנין היכא שנתבטל הטעם משום דהאשה מצווה על שבת יצרה ולא שייך לבטל מצוה רבה הלז משום דבר שבמנין היכא שבטל הטעם וכ"כ בספר ברית אברהם ח' אה"ע סי' מ"א והעיר מזה על דברי הח"מ סי' י"ז ס"ק י"א במש"כ שם לדון דבזה"ז דאין נוהגין ביבום שאני וב"ש שם ס"ק י"ד ע"ש והוכחתי כן שם בספרי מן התוס' גיטין (ד' י"ח ע"א) ד"ה הנהו קלא אית לי' כו' שהקשו בזה"ז למה כותבין זמן בגט הא האידנא לא שייך שמא יחפה ולא תי' דשאני זה דנאסר משום דבר שבמנין ע"ש בספרי א"כ לפ"ז יש לדון בשתוקי דהא נאסר בקהל ואף שתוקית לא ישא כדקיי"ל הלכה כר"א דאוסר ספיקו בספיקו כמבואר בקדושין (ד' ע"ה) ע"כ לא שייך לאסור בשתוקי משום דבר שבמנין היכא שבטל הטעם. ומצינו בירושלמי יבמות פ"ח ה' א' ובירושלמי שבת פ' י"ט סוף הלכה ב' דחד בר נש נעשה כרות שפכה ונתענה רב אדא בר אחווה עלי' שימות אלמא דהיכא דאינו ראוי לבוא בקהל יותר טוב לו שימות לכן לא שייך לאסור לקהל משום דבר במנין היכא שבטל הטעם משום דזה הוי ענין גדול כנ"ל ולכן אין לחוש בפסול קרובים האידנא לאסור בשתוקי כדמצינו לרב אסי דמיקל איסור יחוד באחותו האידנא שביטלו כנה"ג יצה"ר דקרובים כנ"ל

ט) והא שכתב רש"י בקידושין (ד' הנ"ל) בשתוקי דאף מיעוט קרובים ג"כ הוי שתוקי אינו ראי' משום דרש"י קאי שם על מתניתין דאלו הן שתוקי כל שמכיר וע"ז א' רבא ד"ת שתוקי כשר כו' ובמשנה הנ"ל שם ד' ס"ט תנן שתוקי וממזר ואסופי כו' כולן מותרין לבא זה בזה א"כ לפי שיטת המשנה הנ"ל לא הוי מקום עיגון בשתוקי דהא יכול לישא שתוקית. ע"כ שייך לאסור שתוקי משום דבר שבמנין משא"כ לדידן דקיי"ל כר"א דאוסר שתוקי בשתוקית א"כ הוי מקום עיגון דיאסר בקהל לכן לא שייך בי' דבר שבמנין כו' משא"כ איסור יחוד נאסר שפיר משום דבר שבמנין אף שבטל הטעם לכן פסקו בזה כשמואל דאוסר יחוד באחותו [ועיין ביבמות (ד' ע"ח) בתוס' ד"ה מצרי שני כו' שהקשו הא ישא שתוקית ותי' דשתוקית לא שכיחא א"נ דממזרת דלא אפשר אלא באיסור כו' ע"ש]. א"כ חזינן דהתוס' בקושייתם ובתי' הב' הנ"ל ס"ל דיכול לישא שתוקית וזהו מצוי ע"כ שפיר כתבתי בשיטת רש"י הנ"ל על המשנה דיכול לישא שתוקית ואין לומר דהא יכול השתוקי לישא גר וחרורי כדקיי"ל קהל גרים לא אקרי קהל. י"ל דזה אינו עצה לפמש"כ הב"ש סי' ד' ס"ק ל"ה דמכ"מ אסור להרבות ממזרים בישראל וכמש"כ התו' בב"ב (ד' י"ב) וגיטין (ד' מ"א) א"כ מוטל איסור על הגר שלא ישא שתוקית שלא ירבה ממזרים דהא יכול לישא כשירה ויש להאריך בזה עוד

י) והנה הנימוקי יוסף ביבמות ס"פ אלמנה לכה"ג כתב על מימרא דשמואל דא"ל לרב יהודה הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה ופי' הנמוק"י כגון פנוי' ואיכא מיעוט פסולים כגון אחי' ואבי' ושארי קרובי' כו' אלמא דדוקא באומרת ברי מכשרינן דהא ר"ג מיירי באומרת ברי לכשר נבעלתי אבל באינו אומרת ברי חשו אף למיעוט קרובים א"כ לכאורה מוכח מהנימוקי דלא כמש"כ אמנם לפמש"כ לעיל ניחא ואינו ראי' לסתור דברי. משום דהא עיקר ההיתר מה שיש לסמוך בנ"ד להקל הוא ע"פ שיטת רב אסי דא' בקידושין (ד' פ"א) מתייחד עם אחותו ודר עם אמו אבל לשיטת שמואל דס"ל שם אסור להתייחד אף עם אמו אלמא דשיטתו דאף דביטלו יצה"ר דקרובים מ"מ האיסור במקומו עומד ולא מפלגינן ביניהם לכן לשיטת שמואל יש לחוש באיסור שתוקי אף משום קרובים.