עין יצחק חלק א קפ

העיר אף שנבעלה בעיר ואינה טוענת ברי וכמש"כ הרמב"ם פ' י"ח ה' א"ב ואין הכרח שם דאם אינו ידוע מי הלך למי דתצא אלא סתם הרמב"ם בזה. וי"ל דמודה להטור דעכ"פ אם ניסת לכהן דלא תצא ואין לנו הכרח מהרמב"ם על דיעבד

י) ובפרט לשיטת הרמב"ם דפסק דפיתוי קטנה רצון וע"פ הוכחה של המ"מ מהך דכתובות (דף ט') דלא דיינינן ס"ס ספק שמא בקטנותה כו' וכמו שכתבו התוס' שם להוכיח מזה דס"ס משם א' לא מהני וע"כ כתבו בכמה פוסקים דהרמב"ם ס"ל לדון אף ס"ס משם אחד דמהני לכן בוודאי לפי שיטת הרמב"ם הדעת נוטה כדברי הרשב"א והריטב"א הנ"ל שכתבו לדון ס"ס הזה דספק אזלי לגבה וספק ב' שמא לכשר נבעלה ובפרט דכתבתי בספרי לפרש דס"ס זו עדיפא מן ס"ס משם א' וכ"ע מודו דיש לדון ס"ס זו וע"כ אין לנו הכרח מהרמב"ם דיחלוק על דיעבד ואפשר לומר דאם ניסת לכהן דגם הרמב"ם מודה דלא תצא אם יש שני רובי אף דאינו ידוע מי הלך למי

יא) והנה בנ"ד יש שני רובי המסייעים להכשיר את הוולד דידוע אשר דירת האשה יש שם רוב העיר הם נכרים וכן רוב עוברים ושבים האורחים שם הרוב נכרים ובמקום דאיכא תרי רובי אף דאינה טוענת ברי לשיטת הטור דתנשא לכתחילה לכהן ואף באינו ידוע מי הלך למי. ע"כ בנ"ד אף לשיטת הטור דפסק בסי' ד' דנאמן האב לומר אינו בנו. א"כ לשיטתו אין לדון הס"ס בנ"ד ואין לנו ההיתר של רע"א זצ"ל והחתם סופר הנ"ל עכ"ז יש לנו להתירו בקהל אף לשיטת הטור מטעם אחר לפי מה דנתבאר לעיל בשם הבית מאיר בסי' ד' דאף להטור מספקינן דנבעלה לא"י וכמש"כ רע"א בתשובה סי' ק"ו כנ"ל וכש"כ בנ"ד דיש מכתבי חיבה מהא"י אלי' וכמש"כ לעיל א"כ יש לנו יסוד היתר בנ"ד מטעם אחר אף זולת הספק ספיקא שכתב רע"א זצ"ל הנ"ל דנראה לי דלשיטת הטור דס"ל דאף באינו ידוע מי הלך למי דתנשא לכתחילה במקום דאיכא רוב העיר ורוב סיעה א"כ ה"ה בנ"ד יש שני רובי כנ"ל וכש"כ בנ"ד דנחשב כדיעבד וכמש"כ רש"י והר"נ לכתובות (דף י"ד) והמגיד משנה ה' ח"ב פ' י"ח ה' י"ג דהיכא דפוסלו מקהל נחשב כדיעבד ודין הוולד כדין האשה שנשאת והובא בתשובת הרמ"א סי' כ"ג ע"ש וכבר נתבאר דאין הכרח דהרמב"ם יחלוק ע"ז כיון דזה הוי כמו דיעבד דאין לנו להרבות במחלוקת וזהו היתר מורווח לדברי הכל: ענף ג

יב) ועוד יש לנו יסוד דהיתירא בנ"ד ונקדים לדברי הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ד' בפנוי' דילדה ולא נבדקה ממי נתעברה והולד נתגדל ובין כך מתה האם ושקיל וטרי מה דינו של הולד אם מותר לבוא בקהל כו' והעלה דדוקא היכא דיש לדון על האם עצמה אז יש לדון שמא אזלא איהי לגבייהו וה"ל קבוע וכמעמ"ד אבל היכא דמתה האם ואין דנין עכשיו רק על הוולד בזה אף דנימא דאזלא איהי גבייהו דמ"מ תינוק זה שנמצא בשוק ה"ל פירש וכל דפריש מרובא פריש וע"כ אם רוב מסייע להיתר סמכינן ע"ז להתירו בקהל והאריך בזה. והבית מאיר בסי' ד' הביא לדברי הנו"ב הללו והקשה עליו מדברי התוס' כתובות (דף ט"ו) ד"ה דילמא כו'. והשב שמעתתא שמעתא ד' פ' י"ז הביא לדברי הנו"ב והבית מאיר הללו ודחה לראיות הבית מאיר מן התוס' הנ"ל בטוב טעם והנה הקהלת יעקב להגאון מליסא בחידושיו לאה"ע סי' ו' סעי' י"ח הביא לדברי הנו"ב הללו והשיג עליו דכיון דבעת שנבעלה נולד אז הספק על האשה ועל העובר שבתוכה לספק קבוע דהעובר ירך אמו כ' ואפילו האשה גרושה מכבר כו' מ"מ יש עלי' להיות ספק אם היא אסורה לכהן גם משום זונה כו' עכ"ל. ובחמדת שלמה סי' א' הביא לדברי הנו"ב הללו והעיר דלפ"ז הולד מגרושה וחללה דאין לדון על האם כלל שלא יהי' הולד הנולד ממנה בכלל שתוקי כיון שאין דנין על האם כו'. אבל הקהלת יעקב מליסא כבר הרגיש בזה כנ"ל ולפ"ז בנ"ד דהאשה היא אשת איש ואין על האשה עצמה שום נפ"מ אם נבעלה לישראל או לנכרי ועיקר הספק הוא רק לגבי הולד אם נבעלה לישראל אז הוולד ממזר ואם נבעלה לא"י הוולד כשר ע"כ אין זה מקרי נולד הספק במקום קבוע דכיון דלהאשה עצמה אין שום הספק נוגע אליה כלל ואז בעת שנבעלה הוי הולד רק בשם עובר בעלמא וגם בשם עובר אינו אז בעת שנבעלה ורק כמיא בעלמא. ואף עובר ממש קודם מ' יום הוי מיא בעלמא כדאמרו ביבמות (דף ס"ט ע"ב) ובח"מ סי' ר"י בסמ"ע ס"ק וש"ך שם ס"ק ב' ומבואר ביו"ד סי' ק"י סעי' ג' ובש"ך ס"ק י"ח דלקחו קטן במקום הקביעות דינו כבשר הנמצא דאזלינן בתר רובא וכש"כ בנ"ד דגרע מקטן דהא עובר מקרי דשלב"ל ולכן בעת שנתגדל הוולד אז הוי נולד הספק אצלו אם מותר בקהל או לא והוי אז כפריש ואזלינן בוודאי בתר רובא וכמו בבשר הנמצא

יג) והא דיו"ד סי' ק"י סעי' ג' ברואה שהא"י לקחו ממקום הקביעות הוי כאילו לקחו משם בידו וכמבואר בתוס' ובפוסקים זהו משום דלמי שראהו לוקח ממקום הקביעות מקרי נולד הספק בקביעות אם מותר לו ליקח ממנו ולאכול או לא אבל בנ"ד לא שייך אז בעת שהעובר במעי אמו לדון אם מותר הוא לבא בקהל או לא דהא אף בקטן שלקח בשר ממקום הקביעות אין דינו כקבוע כש"כ בהעובר ובפרט דבעת הביאה אין עליו אף שם עובר כלל רק מיא בעלמא כנ"ל וגם לא שייך אז להסתפק אם מותר לבוא בקהל דלאו בר ביאה הוא כלל אז ולענין קידושין בלא ביאה לבד מה דקיי"ל קידש ולא בעל אינה לוקה כמש"כ הרמב"ם פ' ט"ו ה' א"ב זולת זה הא לא מהני קידושין בעובר ואף לדעת הרמב"ם אינו רק בהוכר העובר כמבואר באה"ע סי' מ"ם סעי' ח' ועוד דהא לא שייך בקידושי קטן ועובר רק ביש לה אב משא"כ היכא דאין האב לפנינו וע"כ פשוט דאין לדון כלל לידת הספק לאחרים על העובר ומכש"כ בעת שנבעלה כנ"ל וע"כ אין זה דומה כלל להך דתשעה חנויות כו' דמי שראהו לוקח ממקום הקביעות דמקרי נולד הספק במקום הקבוע וכמעמ"ד דשא"ה כנ"ל וכן אין לדמות נ"ד להך דפסחים (דף ט') ובתוס' ד"ה היינו תשעה חנויות כו' דתשע צבורין של מצה ואחד של חמץ דהיינו ט' חנויות ובלא ביטל הוי ספיקא דאורייתא למי שראהו שלקח מן הקבוע וכמבואר באו"ח סי' תל"ט ואף קודם הפסח הדין כן אף דאז לא שייך לידת הספק כיון דהי' אז זמן היתר ומשום חובת בדיקת חמץ דזה הוי רק מדרבנן אין שייך לומר ולדון משום זה דיהיה ספיקא דאורייתא דשא"ה דבערב פסח אינו רק מחוסר זמן וזמן ממילא אתי וכמש"כ המל"מ ה' אישות פ"ד ה' ז' וכיוצא בזה כתב הר"נ לנדרים (ד' צ'). משא"כ בנ"ד דמקרי דבר שלא בא לעולם כלל אז מקודם שהוכר העובר לדברי הכל וע"כ אין זה דומה להך צבורין חמץ ומצה קודם פסח דהא הצבורין הי' עכ"פ בעולם משא"כ בנ"ד דלא שייך לומר דכיון דנולד הספק במקום הקביעות אז בעת שנבעלה במקום הקבוע כו' דהא לא הי' אז בעולם כלל להוולד עצמו דישנו עכשיו וע"כ ברור ופשוט לענ"ד דכיון דלא היה מעולם לידת הספק על האם עצמו למי נבעלת דאין זה מקרי נולד הספק ולכן הוולד עצמו מקרי פירש ודיינינן ביה כל דפריש מרובא פריש ואם יש רוב המכשירו בקהל סמכינן ע"ז להיתירא וכמו שכתבתי גבי ט' צבורין מצה וא' חמץ