עין יצחק חלק א קעח

רק באומר שהוא בנו והוא ממזר או ב"ג אבל לומר שאינו בנו והוא ממזר אינו נאמן [והוא בשלטי גבורים לקידושין פ"ד על מתניתין בני זה ממזר כו' שם (ד' ע"ח) כו'] וסוף דבריו דע"פ ג' צדדי ההיתר משוי לן לספיקא דדינא וא"כ הוי ס"ס ספק כהנך רבוותא ואינו נאמן כלל דאינו בנו וספק שמא מנכרי כו' עכ"ל ר"ע איגר שם

ב) והנה בעיקר הך דינא אם נאמן האב אם אשתו מכחישתו כבר העיר בזה הש"ך ביו"ד סי' ש"ה סעי' י"ח ס"ק כ"ז וסיים דצ"ע לדינא בזה והשער המלך פ' ט"ו ה' איסורי ביאה ה' י"ז בד"ה ואם הכחישה הארוס כו' הביא לדברי הש"ך הללו וכתב לתמוה עליו דאשתמיט מיני' שיטת הפוסקים דהביא שם דס"ל דאף במכחישתו נאמן האב זולת התו' רי"ד בקדושין והעלה דבנידון שלו פטור מפדיון הבן דהא דעת הבה"ג ור"ת דדוקא באיכא הכרת בכור נאמן האב אבל בלאו הכי אינו נאמן וגם דעת ריא"ז בשה"ג דדוקא באומר בני זה וממזר הוא נאמן אבל באומר איני בני אינו נאמן וע"כ מצד כל הנך רבוותא יש להסתפק ומצי למימר קים לי כהנך רבוותא והממע"ה כן נ"ל להלכה כו' עכ"ל השער המלך הרי דאף דהמחבר בשו"ע סתם לדינא דבכל גווני נאמן האב עכ"ז מצד כל הנך צדדי הספק משווינן זה לספיקא דדינא עכ"פ ומזה סייעתא לדברי הגאון רע"א זצ"ל דמשוינן זה לספיקא דדינא ולצרפו לספק ספיקא ותמהני עליו שלא הביא לדברי הש"ך ביו"ד והשער המלך דיש לצרף זה לדון דין ס"ס וכן נראה לענ"ד לחזק שיטת הסוברים דאינו נאמן האב לומר דאינו בנו והוא דבירושלמי לקידושין פ"ד ה' ז' איתא תמן תנינן האומר בני זה נאמן כו' דלמא על דר' יהודה איתאמרת דר' יודה אומר נאמנין עלי' ר' אבוה בשם ר' יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו פירושו דדוקא בלתת לו אם חלק בכורה או שלא ינתן לבנו רק חלק פשוט בזה ס"ל לר' יהודה דנאמן כיון דמעיד על בנו אם הוא בכור או פשוט וה"ה במעיד על בנו שהוא ממזר שנולד מחייבי כריתות אבל באומר אינו בנו ואז לא יהי' לו שום זכות ירושה כלל זה מקרי לוקח ממנו ואינו נאמן כלל אף לר' יהודה ואמרו עוד בירושלמי שם אמר ר' חזקי' עוד היא מתניתא כי את הבכור בן השנואה יכיר הי' מוחזקין בו שהוא בנו ובשעת מיתה אמר אינו בנו איני נאמן כו' וזהו מסייע כשיטת השלטי גבורים דבאומר אינו בני אינו נאמן אף לר' יהודה ואח"ז אמרו שם בירושלמי עוד איתתניי תני על קדמייתא נאמן ר' חזקי' בשם ר' הונא הי' מחזיקין אותו שהוא משפחתו נאמן כו' ופירש הפני משה בד"ה ר' חזקי' דלכן נאמן לומר שלא שחררה ואין זה בנו משום דלא מפיק לי' מחזקתו לגמרי אלא שטעו וקסברי שהוא שחררה כו' וזה דוחק

ג) ע"כ נ"ל לפרש החילוק הוא דדוקא באומר שהוא בנו משפחתו בזה נאמן משום דאף דגם בכה"ג הוי אינו בנו דהא אינו מתייחס אחריו. עכ"ז כיון דבאמת הוא בנו אף דמצד הדין אינו בנו שהולד אזיל בתרה. ע"כ נאמן לומר שלא שחררה דהא עכ"פ אביו הוא אבל לומר אינו בנו כלל לא הימני' רחמנא אף לר' יהודה (ומיירי היכא דאם לא הי' מעיד אביו שלא שחררה הי' נחשב לבנו משום דמיירי ביש שטר שחרור יוצא מת"י השפחה אך דאומר דכתב ליתן ולא נתן לידה רק דבא לידה השטר שחרור שלא מדעתו דאז אם לא הי' אומר אינו בני הי' נחשב ע"פ דין לבנו דהא אינו נאמן לומר על השטר שחרור נפל ממני ומצאתה או אמנה ותנאי וכה"ג: אך מצד דס"ל לר' יהודה דהתורה האמינו לאב האומר אינו בני ע"כ נאמן גם בכה"ג לומר שלא שחררה ואילו ביש עדים המעידים דשחררה בזה וודאי אינו נאמן האב להכחיש לשני עדים וכמש"כ המשנה למלך ה' נחלות פ"ב ה' י"ד דלא מהימן האב להכחיש העדים ע"ש. ע"כ ההכרח לפרש דמיירי בכה"ג דאין לפנינו עדים המעידים דשחררה רק ע"י תפיסת השטר שחרור דיוצא ת"י השפחה דאף דאינו נאמן על השפחה עצמה לטעון דלא שחררה אבל על הוולד עצמו נאמן כדס"ל לר' יהודה דנאמן על בנו כו']. ועיין במראה הפנים לב"ב פ"ח ה' ז' במש"כ שם וחזינן דאף להתנא דתני על קדמייתא נאמן דזהו רק באומר שנולד לו משפחה אבל באומר אינו בנו כלל אינו נאמן לר' יהודה א"כ אין כאן שום פלוגתא כלל בירושלמי אליבא דר' יהודה וס"ל בפשיטות לירושלמי שם דגם לר' יהודה אינו נאמן לומר אינו בנו וכיון דאין לנו הוכחה ברורה מן הש"ס דילן דחולק בזה על הירושלמי ע"כ יש לנו לסמוך על הירושלמי דבאומר אינו בני אינו נאמן כלל אף לר' יהודה וע"כ אין להזניח שיטת השלטי גבורים והמכריע ולכל הפחות יש לצרף שיטה זו לדין ספק ספיקא

ד) וכן מצאתי ראיתי בים של שלמה לקידושין פ"ד דין ט"ו דהעלה לדינא דאין האב נאמן לומר שאינו בנו אף לר"י וכדמשמע לישנא דמתניתין בני זה ממזר הוא ולא קאמרי האומר על בנו שהוא ממזר כו' ויש לנו סיוע גדול מן שיטת היש"ש דפסק כן לדינא וע"כ לכה"פ יש לנו לדון ע"פ כל זה לדון ספק ספיקא וכמש"כ השער המלך ור"ע איגר אך לא הביאו דברי הירושלמי והיש"ש הנ"ל ודברי השלטי גבורים הנ"ל הובא בקצרה בב"ש סי' ד' ס"ק מ"ה שכתב ועיין בש"ג פ' יו"ד [ועיין בקצה"ח סי' רע"ז ס"ק ב']. וראיתי באבני מלואים סי' ד' ס"ק ך' שהביא ראי' להסוברים דנאמן לומר אינו בנו מהך דיבמות (דף מ"ז) מעשה בא' שאמר נתגיירתי ביני לב"ע כו' נאמן אתה לפסול עצמך כו' ופריך ומי א' ר"י הכי והתניא יכיר כו' והתם מיירי בבא על ישראלית וא"כ מאי קושיא הא הכא דאומר שאינו בנו כלל דהא הולד כמותה ע"כ שפיר ס"ל לר"י דאינו נאמן ומדלא משני כן מוכח דנאמן לומר אינו בנו עכ"ל האבני מלואים אכן לפי מה שכתבתי לעיל לפרש להירושלמי דקדושין דס"ל דאינו נאמן לומר אינו בנו כלל דמ"מ נאמן לומר דהוא בנו משפחתו שלא שחררה דכיון דהוא בנו רק מצד דאמרה תורה דבנו משפחה הולד כמותה ע"כ בכה"ג נאמן לר' יהודה. ע"כ מה"ט אתי שפיר בפשיטות הך דיבמות בש"ס דילן דאמרו דלר' יהודה יהי' נאמן לומר דבנו הוא מישראלית דבא עלי' מקודם שנתגייר כדין דבכה"ג כיון דהוא בנו רק מצד דאמרה תורה דא"י הבא על הישראלית הוולד מתייחס אחרי' ע"כ מה"ט יהי' נאמן לר' יהודה והקשו שפיר בש"ס ביבמות ומי אמר ר"י הכי כו' והוכרחו לתרץ דלדבריך נכרי אתה ואין עדות כו' ורבינא מתרץ בתירוץ אחר ונדחה ראיות האבני מלואים הזה

ה) והנה התוס' בכתובות (דף י"ד ע"א) בד"ה חדא דקא מודה כו' כתבו דהכא לא איירי לאוסרה עליו אלא להכשיר הוולד והשתא הוי ועוד כפשוטו דאפי' לא יודה ולאו דקאמר דלאו מיני' דבהא לא מכשר ר"ג כיון דהוי ברי וברי כדאמר בר"פ ב' אלא כגון דליתא קמן כו' והרא"ש שם בכתובות דין כ"ט כתב ג"כ כדברי התוס' וכתב עוד ע"ז דהא קיי"ל כר' יהודה דאם אמר על א' מבניו שהוא ממזר נאמן כו' ולפ"ז יש להעיר על התוס' דאמאי לא כתבו ג"כ להקשות כן אלא הקשו דהא בזה לא מכשר ר"ג כיון דהוי ברי וברי כו' ואין סברא לומר דרב יוסף הכא בכתובות לא ס"ל כר' יהודה דהא לדינא קי"ל כר' יהודה וכמבואר בסוגיות הש"ס וע"כ נ"ל להוכיח מן שיטת התוס' בכתובות הללו דס"ל ג"כ כשיטת הסוברים דבמכחישתו לא הימני' רחמנא או כהסוברים דבאומר אינו בנו כלל אינו נאמן או כשיטת בה"ג דרק ע"י הכרת בכור קיי"ל כר' יהודה ואף דהתוס' בב"ב (דף קכ"ז) ובקידושין (דף ע"ד) וביבמות (דף מ"ז) משמע להיפך. עכ"ז כאן בכתובות משמע מדברי התוס' הללו דס"ל דלאו בכל גווני נאמן האב וידוע מש"כ היש"ש בהקדמתו לב"ק דאין להקשות דברי התוס' אהדדי ע"ש. והוי מדברי התוס' הללו סייעתא לשיטת הסוברים דלאו בכל גווני מהימן האב ועיין בשלטי הגבורים סוף פ"ק דכתובות על ההוא ארוס וארוסתו כו' ובשער המלך פ' ט"ו ה' איסורי ביאה ה' י"ז ד"ה ואם הכחישה הארוס כו' דהקשה בסתירת