עין יצחק חלק א קעז

ו) ועוד נלע"ד דאף דנימא דנ"ד דומה להא דסי' ד' סעי' ט"ו דאם הכל מרננים אחריה יש לחוש לבניה שהם ממזרים אם ליכא רוב בעילות אחר הבעל. מ"מ יש לדון דאין לחוש בזה והוא דהא מצינו בגיטין (דף פ"ח ע"ב) דאם יצא הקול דזרק לה קידושי' ספק קרוב לה דבכה"ג לא חיישינן לקלא וכן מבואר בסי' מ"ו סעי' ג' דבקידושי ספק קרוב לו או אם יש להסתפק אם היה בקידושין ש"פ וכה"ג דבכה"ג לא חיישינן לקלא והטעם הוא כיון דע"פ דין תורה לא מהני קלא כלל ומה"ט קיי"ל בח"מ סי' ל"ד דאין אדם נפסל ע"פ קול זולת לעדות אשה וגם זהו רק מדרבנן כמבואר באה"ע בסי' מ"ב בח"מ ס"ק י"ד ובב"ש שם ומה"ט בקלא בתר נישואין לא חיישינן וכ"כ הרא"ש בגיטין פ"ט סי' י"א דמיחש לקלא חששא דרבנן ובשל סופרים הלך אחר המיקל ע"ש וכיון דעיקר מילתא הא דהחמירו בקלא אין זה רק חומרא מדרבנן ע"כ לא החמירו רק היכא דלדברי הקול הוי איסור וודאי אבל היכא דגם לדברי הקול אין זה איסור וודאי רק ספק איסור בזה לא תקנו לחוש להקול וכה"ג כתב הפני יהושע בגיטין (ד' פ"ט ע"א) בתוס' ד"ה בעולה אין חוששין לה כו' ועיין בב"ש סי' מ"ו ס"ק י"א וס"ק י"ב מזה

ז) וה"ה בנ"ד אף ביצא קול והכל מרננים אחרי' ג"כ אף אם נימא לסברת כת"ר דלא שייך בזה לומר רוב בעילות אחר הבעל מחמת דשהתה עשר שנים ולא ילדה וכמש"כ הצ"צ משום דהך רוב בעילות של הבעל סותר להך רובא דיש לנו מדלא ילדה עשר שנים שוב אינה יולדת והוי רובא הסותר להרוב השני וכדמצינו בכתובות (דף ט"ז) ובחולין (דף נ"ג) בהך דרוב אריות דורסין כו' דאדרבה רוב שוורים מתחככין כו' איכא למימר הכי כו' אוקי מילתא אחזקי' וה"ל ספק כו' עכ"ז הא ה"ל לכה"פ ספק השקול בנ"ד אם הוולד מהבעל משום דרוב בעילות אחר הבעל או שמא הוולד מן הפועל א"כ אף לפי דברי הקול ה"ל ספק בנ"ד. והא היכא דלא הוי איסור וודאי רק ספק איסור לא חיישינן בזה לקול אף מדרבנן ומוקמינן על הדין. ומן הדין הא אזלינן בתר חזקת היתר לבעלה וחזקת כשרות כנ"ל והא דאמרו באה"ע סי' ד' סעי' ט"ו בא"א שיצא עלי' קול והכל מרננים אין חוששין לבני' שרוב בעילות תולים בבעל באמת הוא דאף אם לא הי' לנו רובא לברר ג"כ אין חוששין לבני' משום דהא ה"ל רק ספק איסור ממזר דלא חיישינן לקול בכה"ג כנ"ל והא דנקטו שם הך טעמא זהו להורות לנו דאף אם זינתה בוודאי ג"כ בני' כשרים משום רוב בעילות כו' וכמש"כ הב"ש ס"ק כ"ב והח"מ ס"ק י"ד אבל בקול אף אם לא היה לנו רובא לברר על היתרא רק ה"ל ספק השקול ג"כ אין חוששין בכה"ג לקול אף בהיה עלי' קול של ניאוף וכנ"ל לכן אף לפי סברת הצ"צ ג"כ אין לנו להחמיר בנ"ד

ח) ובענין הזה יש להעיר בפסחים (ד' פ"ז ע"א) דאמרו שם א"ר יוחנן תחלה כו' אמר הקב"ה לך וקח לך אשה זנונים ותוליד לך בנים זנונים כו' שנאמר ויאמר ד' אל הושע קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כו' ופי' רש"י שתלד לך בנים זנונים ספק שלך ספק של אחרים וכו' א"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן כו' וקשה הא יש לומר דרוב בעילות של הבעל וה"ל שלו וע"ז י"ל דכיון דהיתה פרוצה ביותר דאז חוששין לבני' ע"פ דין ואכתי תקשה בהא דאיבעי' לרב עמרם בסוטה (דף כ"ז) היתה פרוצה ביותר מהו כו' כי תיבעי לך אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה מאי כיון דידע בה נטורי מנטר לה או דילמא כו' וקשה דה"ל למיפשט זה מהך דר' יוחנן דפסחים הנ"ל והא ר' יוחנן ס"ל בנדה (ד' ל"א ע"ב) דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילה ואפ"ה אמר דה"ל ספק שלו ספק של אחרים ומוכח דבפרוצה ביותר לא דיינינן להך רובא

ט) וראיתי בחכמת שלמה שם שהעיר בזה ותירץ דשאני בזקן דלא דיינינן להרוב בעילות אחר הבעל וזהו מילתא חדתא שלא העירו מזה בהפוסקים. ובחדושי אגדות של המהרש"א שם העיר מזה בקצרה וז"ל דהושע חשב דבניו הוא כדאמרינן רוב בעילות אחר הבעל וא"ל הקב"ה ובניך זנונים הם ואין אתה יודע אם שלך הן ר"ל שאין אתה יודע בודאי אם שלך הם דיש לחוש למיעוט בעילות מאחרים עכ"ל ולפי דברי המהרש"א בח"א אין מקום להוכיח להחילוק של הח"ש הזה ונ"ל להסביר ביותר לדברי המהרש"א בח"א והוא דהנה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז ענף ד' הבאתי לדברי השמ"ק לב"מ (דף ז') שכתב דהא דהולכין בתר הרוב אינו אלא ספק מגזה"כ דגזרה התורה דצד הספק דהרוב נוטה לו כן יקום ועכ"ז אינו אלא ספק כו' ע"ש שהארכתי בזה ולפ"ז שפיר אמרו כאן בפסחים דבניך זנונים ואין אתה יודע בוודאי אם שלך הם או של אחרים וכפי' רש"י ספק שלך ספק של אחרים משום דאף דהרוב מברר לנו לדינא דהם כשרים מ"מ שם ספק עליהם וע"כ אין מקום להוכחות החכמת שלמה לחלק דזקן שאני ולזה אפשר דנתכוין המהרש"א בח"א ואף דנימא דלא נתכוין לזה מ"מ י"ל כן מעצמינו ע"פ דברי השיטה מקובצת הזה וזולת זה יש לומר עוד דכיון דא"ל הקב"ה דבניו יהי' ילדי זנונים ופי' רש"י שיהיה ספק שלך ספק של אחרים א"כ מסתמא הי' באופן דלא הוי מצי הושע למינטרה דהרבה סיבות ושלוחין למקום ובודאי נתקיים דיבורו של השי"ת וע"כ אין מקום לקושיות הח"ש. והארכתי קצת בזה לברר דהנכון עם הפוסקים דאינם מחלקים בין זקן לאינו זקן וכהחילוק של הח"ש וכפי הנראה מן המהרש"א דלא נחת לחלק כסברת הח"ש וע"כ בנ"ד אף אם הי' זקן ג"כ שייך למידק הך רובא דרוב בעילות אחר הבעל

י) ומה דאמר הבעל בנ"ד דהאם הודית לו שהולד אינו ממנו. הא האשה אינה נאמנת על בנה לפוסלו רק האב אם אומר ברי לי הימני' רחמנא משום יכיר וגם י"ל דאמרה כן משום דעיני' נתנה באחר ע"כ לדעתי האשה אינה צריכה חליצה והולד כשר לבא בקהל: סימן ז

שאלה בזוג א' שנפל קטטה ומריבה ביניהם זה שנים רבות ונפרדו זה מזו והאשה דרה בפ"ע כמה שנים והבעל הי' דירתו במרחק מקום במדינה אחרת ואחר זמן רב נסעה האשה למקום מגורת הבעל ואחר עבור שנה ילדה האשה בן וטוענת האשה כי ילדתו מבעלה כי הי' עמה בביתה איזה פעמים לפי דברי' והבעל אומר כי הולד אינו ממנו כ"א מאיש אחר ולפי דבריו באומדן דעתו כי הוולד אינו מזרע יהודים ונשאלתי לחוות דעתי אם הולד כשר לבא בקהל או לא

א) תשובה מקור דין זה הוא בשו"ע אה"ע סי' ד' סעי' כ"ט דאב האומר על בנו שאינו בנו נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי כו' ובתשובת מרן הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל סי' קכ"ח בעובדא כזה העלה להיתירא ע"פ שלשה צדדי היתר א' דעת בה"ג דנאמן לומר אינו בני רק ע"י הכרת בכורה שאומר על הקטן שהוא בכורו וממילא הגדול ממזר והובא בב"ב בתוס' (דף קכ"ז) ד"ה כך נאמן לומר כו' וברא"ש שם וביבמות ד' מ"ז בתוס' ד"ה והלכתא כו' בשם ר"ת ובחידושי הרמב"ן לב"ב ד' קכ"ז ובהגהות מיימוני פ' ט"ו ה' איסורי ביאה והובא כאן בבית יוסף ב' דעת תוס' רי"ד דנאמן לומר אינו בני רק היכא דהיא אינה מכחישתו אבל במכחישתו אינו נאמן [והובא בהריטב"א לקידושין פ"ד ד' ע"ח ג' דעת הריא"ז הוא בש"ג ובמכריע סי' ס"ד דנאמן