עין יצחק חלק א קעו

א) והנני להשיבו בקצרה כי מש"כ כת"ר לדמות זה להך דהתוס' ביבמות (דף ל"ז) ד"ה וזו הואיל כו' אין זה דומה כלל דשאני בהא דרוב מתעברות ויולדות דכיון דשהו עם בעליהן כמה שנים ולא ילדו שפיר כתבו התוס' דלא שייך לדון להך רוב הנ"ל אבל בהך רוב דאמרו דרוב בעילות תולין בהבעל וודאי שייך אף באותן ששהו עם בעליהן ולא ילדו דהא מ"מ רוב בעילות הם של הבעל וזה פשוט: ואין לבנות יסוד על סברא קלה בלא ראי' ברורה ולדחות למה דאמרו בגמ' בכללא לומר ישא בת דומה ולא חילקו בזה בין שהתה זמן רב עם בעלה ולא ילדה או לא שהתה כו'. והצ"צ לא אמר זה רק במקום סידור תשובה על החטא אבל לדינא אין סברא לומר כלל ולחוש בנ"ד על הוולד שהוא בחשש ממזר. ובדברי הנו"ב במ"ק סי' ס"ט במה שכתב שם יש לדון הרבה וקצרתי ועיקר מילתא דידן בלא"ה נראה לי דזה דומה להא דסי' ו' סעי' ט"ז ביצא עלי' שם מזנה דאין חוששין לה וכמבואר בגיטין (דף פ"ט) והטעם הוא דפריצותא בעלמא הוא דחזי לה וכפי' רש"י שם פשיחקה בשוק או מיעך כו' והט"ז בסי' ד' ס"ק ז' כתב לפרש דשאני הא דסי' ד' סעי' ט"ו שיצא עלי' קול ורינון של ניאוף ע"כ אסורה האשה עצמה משא"כ בהך דסימן ו' סעי' ט"ז דיצא עלי' קול מחמת שראו ששחק עמה וכפי' רש"י בגיטין ע"כ אף האשה עצמה מותרת לכהן כו' עכ"ל הט"ז ולפ"ז ה"ה בנ"ד דראו העדים שהפועל שחק עמה ע"כ הוציאו עלי' קול שזינתה ולכן אף האשה עצמה אין עלי' חשש איסור זונה לכהן וכש"כ על הוולד דאין עליו חשש איסור ממזר כלל וכן אין שייך בנ"ד הא דסי' ד' סעי' ט"ו דהכל מרננים אחרי' דכתב הב"ש שם בס"ק כ"א דהכל מרננים אחרי' גרע טפי כו' וכ"כ הח"מ סי' ו' ס"ק י"ד דלפי הנראה ממכתב כת"ר נראה דבנ"ד לא היה כן. וע"כ אין שום מקום להחמיר גם על האשה עצמה וכש"כ על הוולד דאין לחוש עליו בחשש ממזר וזה פשוט

ב) ומש"כ כת"ר לדמות זה להא דסי' ד' סעי' י"ד דבראו דבר מכוער לא אמרינן אישתהי אין זה דומה כלל דשא"ה דהך דתולין באישתהי זהו נגד הרוב משום דלא שכיח זה ע"כ בראו דבר מכוער דיצאתה מחזקת כשרות ע"כ לא תלינן במידי דלא שכיח וכמש"כ הח"מ שם בס"ק י"א והב"ש בס"ק י"ח אבל בנ"ד דיש לנו רוב בעילות דתולין בהבעל אף בזינתה בוודאי א"כ כש"כ בראו בה דבר מכוער וזה פשוט מאד וזולת זה הא כתב בתשובת ר' עקיבא איגר זצ"ל סי' צ"ט דבשביל יחוד לא אבדה חזקת כשרותה. רק דכוונת הרמ"א בסי' ד' סעי' י"ד הנ"ל להכיעור דבסי' י"א ע"ש ומה"ט אין אוסרין על היחוד ולקמן בסי' י"א בב"ש ס"ק ד' כתב על מש"כ הח"מ שם ס"ק ג' להסתפק באם מצאו אותם מנשקים זא"ז ויודעים שלא היה אז טומאה דכתב הב"ש דזה לא מקרי כיעור ולא חיישינן שמא בא עלי' בפעם אחר א"כ ה"ה בנ"ד במה שאומרים העדים שראו אותן משחקין ביחד כיון שאז לא הי' טומאה ע"כ זה לא מקרי כיעור ומה שהעיד ע"א על היחוד בעת שהלכו לסליחות. הא ע"א לא מהימן על הכיעור כמבואר בסי' י"א סעי' א' ברמ"א ובב"ש ס"ק י"ד דאף דמהימן לי' כבי תרי מ"מ מותרת וכ"כ הב"ש בסי' קט"ו ס"ק כ"ה ע"ש א"כ לפ"ז בנ"ד דלא היה כיעור המבואר בסי' י"א ע"כ לא איתרע כלל חזקת כשרותיה ולכן אף דנימא בזה לסברת הצ"צ דכתב דבשהה עשר שנים ולא ילדה לא שייך בזה לתלות בתר רוב בעילות אחר הבעל כיון דאיתרעי הבעילות של הבעל. עכ"ז הא שייך בזה לדון חזקת כשרות כמש"כ התוס' בחולין (דף י"א) ד"ה כגון שהי' אביו ואמו חבושין כו'

ג) והא מצינו בכתובות (דף י"ג) בראוה מדברת כו' ומאי מדברת נבעלה וקיי"ל דלדברי המכשיר בה מכשיר אף בבתה משום דחזקת כשרות של האם מהני אף להבת כמש"כ התוס' בכתובות (דף כ"ו ע"ב) ד"ה אנן אחתינן כו'. והא דכתבו התוס' בכתובות (ד' י"ד ע"א) ד"ה אלמנת עיסה כו' דבת העיסה אין לה חזקת כשרות כבר פי' זה היטב בדרוש וחדוש של רע"א זצ"ל שם ע"ש אלמא אע"ג דנבעלה בוודאי ועשתה איסור עכ"ז דיינינן להכשירה ולהכשיר הוולד משום חזקת כשרות וכה"ג כתבו התוס' בגיטין (ד' י"ז ע"א) ד"ה משום בת אחותו כו' דכתבו ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרות שלא נבעלה כשהיא א"א. אף דגם אי נבעלה בעודה פנויה עשתה איסור עכ"ז דיינינן מחמת החזקת כשרות דלא עשתה איסור חמור א"כ כש"כ בנ"ד דאע"ג דשחקה עם הפועל אף דזהו מילתא דאיסורא מ"מ דיינינן חזקת כשרותה דלא נבעלה להפועל מעולם

ד) וזהו דומה קצת לכל נשים שבעולם שיולדים בנים לאחר עשרה שנים ששהו עם בעליהן ולא ילדו עד הנה דוודאי כשרים הבנים וח"ו להרהר אחריהם וע"כ אף דנימא לסברת הצ"צ דכיון דשהו עם בעליהן ולא ילדו זמן רב דלא שייך בזה רוב בעילות אחר הבעל עכ"ז מכשירין להוולדות משום חזקת כשרות ויותר מזה כתב בתשובת שיבת ציון סי' ע"ג דאף דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. עכ"ז כשרים הבנים משום דאיכא תרי חזקות היינו חזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה ע"ש. וכש"כ בנ"ד דלא שייך בזה לדון הרוב הסותר להכחיש לרוב בעילות אחר הבעל ובאמת האשה עצמה בנ"ד היתה מותרת לבעלה דאף לפי דברי הבעל אשר האשה עצמה הודית לו כי הוולד אינו ממנו עכ"ז הא קיי"ל דאשה האומרת טמאה אני לך אינה נאמנת אף בהודית דרך תשובה כמבואר בתשובת האחרונים: ודווקא בידוע שנתייחדה עם א' בזה כתב הב"ש בסי' קט"ו ס"ק כ"ג דנאמנת לומר טמאה אני אבל בע"א מעיד שנתייחדה לא מהני להאמינה ודוקא בע"א מעיד שזינתה מקרי רגלים לדבר להאמינה וגם בעיקר מילתא אי יחוד מקרי רגלים לדבר חלקו האחרונים על הב"ש בזה וע"כ וודאי שייך בנ"ד ג"כ הנך תרתי חזקות כמש"כ השיבת ציון להכשיר את האשה ואת הוולד

ה) ובאמת בלא"ה נראה לי ברור דאף בשהתה עשר שנים ולא ילדה שייך בזה הך רובא דרוב בעילות אחר הבעל ודוקא רוב מתעברות ויולדות לא שייך בשהה עשר שנים כו' וחייב לגרשה בשהה עשר שנים וכו' כדאמרו ביבמות (דף ס"ד) דשמא לא זכה להבנות ממנה: וזהו כעין מש"כ דבשהה עשר שנים איתרע לי' הך רוב נשים מתעברות ויולדות וה"ל ספיקא על להבא אם תוליד שוב או לא וכ"ז בלא ילדה אבל בילדה אף לאחר עשר שנים אז וודאי שייך הרוב בעילות אחר הבעל דמצוי אצלה ביותר. ואף בפרוצה ביותר שי' הרא"ש בב"ב פ' יש נוחלין סי' כ"א דאף בפרוצה ביותר שייך רוב בעילות אחר הבעל אף באומר האב לפסול את הוולד ולשיטת בה"ג והובא בב"ש סי' ד' ס"ק כ"ו והביא כן בשם רוב פוסקים ע"ש ואף דיש חולקים בזה היינו בפרוצה ביותר ויש עדים ע"ז אבל כ"ז דלא נתברר זה אף דנימא דזינתה לפרקים מ"מ וודאי שייך הך רוב בעילות אחר הבעל אף בשהתה עשר שנים ולא ילדה. והא ליכא שום רוב הסותרו לזה וגם הצ"צ כתב שם בסי' נ"ג בזה"ל דבשהתה עשר שנים גרע כח הרוב שתולין רוב בעילות אחר הבעל כו' היינו דגרע בזה אבל מ"מ רובא איכא ואפשר דהוי בזה כמו רוב שאינו גמור דכתבו התוס' בכתובות (דף ט') בסוגיא דפ"פ ואף זה מהני אם ליכא מה דסותרו לזה וגם כבר נתבאר דאף דנימא דליכא רוב בעילות אחר הבעל בנ"ד מ"מ כיון דהוי לכה"פ ספק השקול א"כ מהני בזה חזקת כשרות שלה וחזקת היתר לבעלה כמש"כ השיבת ציון כנ"ל וכבר נתבאר דמחמת הקול דהכל מרננים אחרי' דנ"ד אין לחוש כלל דזהו כמו הא דסי' ו' וגיטין (דף פ"ט) וה"ה בנ"ד דמחמת דראו בה ששחק עמה הפועל יצא הקול: