עין יצחק חלק א קעב

ע"י מאה רבנים ואחר שישיג היתר ע"פ רשיון הממשלה כד"ת כנ"ל: סימן ה

נשאלתי בא' שנשא אשה ותיכף אחר החתונה ראו שנשתגע האשה הנ"ל הרבה לעין כל בעלי החתונה ובעת החופה והקידושין לא הרגיש בה החתן כלל: אך בעת היחוד אמר החתן שלא בא עלי' כלל כי בעת היחוד עמה על שארי דברים השיבה לו כהוגן ושארי דברים דיברה בדרך שטות ולמחר אחר החופה והיחוד נסעו כ"א לביתו ונפרדו זה מזה וגם נתברר בגב"ע איך שקודם החופה אירע לה זה שהיא במרה שחורה והיתה עתים חלומה ועתים שוטה. אך הבעל וקרוביו לא ידעו מזה לפי שמשפחת הכלה ואבי' הסתירו את הדבר וגם יש גב"ע איך שבעת החתונה ראו בהאשה סי' העליון המבואר בנדה (דף מ"ח) במשנה שם דבא העליון כו' ונשאלתי אם יש להתיר להבעל לישא אשה אחרת אף בלא מאה רבנים וע"ז דן מעכת"ר להקל ע"פ ס"ס ספק שמא בעת החופה היתה אז שוטה ולא חלו הקידושין כלל ואת"ל דבעת החופה היתה אז בעת חלומה עכ"ז ספק הוא שמא הוא מן המומין דסתם בני אדם מקפידין עליהם דהא בקידשה וכנסה סתם ונמצאו בה מומין אינה מקודשת רק מספיקא כמבואר בכתובות (דף ע"ג ע"ב) ובאה"ע סי' ל"ט סעי' ה' א"כ הוי ס"ס מעליא להתיר לו שישא אשה אחרת: כה הוא קוטב דברי מעכת"ר: ענף א

א) תשובה בעז"ה באמת יפה כתב מעכת"ר דדוקא בס"ס יש מקום להתירו מן חרד"ג. כי אף דמבואר באה"ע סי' א' דחדר"ג לא הי' רק עד סוף אלף החמישי והב"ש בס"ק כ"א כתב דבמקום ספיקא יש להקל עכ"ז הא מבואר בתשובת מהרש"ל וביש"ש דר"ג החרים עד עולם וכן כתב בארוכה בתשובת משכנות יעקב וע"כ אם לא הי' רק ספק א' הי' הדין ספיקו להחמיר ואף שהנו"ב במ"ת סי' ח' העלה דאם נולד ספק בחדר"ג הדין הוא דספיקו להקל דלא עדיף מכל הלמ"מ דספיקו להקל עכ"ז הא בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' א' הוכחתי דאף בספק הלמ"מ ספיקו להחמיר ע"ש אבל לענ"ד יש לדון בזה הרבה דהא בנ"ד דהעידו העדים דהי' בה סימן העליון בעת החופה דאין זה אלא סי' נערות ולא סי' בגרות ואף בראו בה דדין גדולים אין זה סי' בגרות כמבואר בנדה (דף מ"ו) בתוס' ד"ה איזהו סימני' כו' דאיזהו סימני' דמתניתין שם אבוחל קאי וכן הוא שיטת הרמב"ם ודלא כפי' רש"י שם. והובא בחלקת מחוקק סי' ל"ז ס"ק ו' והנה הב"י לאה"ע סי' מ"ג הביא דברי הרא"ש בתשובה דכתב דאם נמצאו בו עכשיו סימנים מחזיקין אותו לגדול למפרע דהא קיי"ל כרב דה"ה בוגרת לפנינו: אבל הר"י דוראן והרשב"א חולקין ע"ז ולא מחזיקין לו בגדול למפרע ע"ש בב"י וטעמם דס"ל דאין להוכיח כן מן הא דקידושין דס"ל לרב ה"ה בוגרת לפנינו די"ל דשא"ה כמש"כ התוס' בקידושין (דף ע"ט ע"ב) ד"ה מי איכא למימר העמד הגוף על חזקתו כו' שהרי היום עשוי להשתנות כו' ור"י פי' דרגילות הן לבוא בבוקר ואין שייך חזקה דנערות עכ"ל וכבר האריך בזה הנו"ב במ"ק ח' ח"מ סי' ד' והביא שם דברי הרמב"ן והרשב"א והר"י דוראן דחולקים על הרא"ש והתוס' ב"ב (דף קנ"ו) ד"ה בודקין לקידושין כו' ודלא כהמחבר סי' ל"ה דהחליט לדברי הרא"ש הנ"ל וכן האריך בזה בתשובת רע"א זצ"ל סי' ז' ע"ש וכן האריך בזה בספר אגודות אזוב להגאון בעהמ"ח ספר מראות הצובאות בדרוש לבר מצוה והוכיח כן מהרא"ש לפסקיו לקידושין דחזר בו מן מש"כ הרא"ש בתשובה ע"ש וע"כ הוי זה ספיקא דדינא

ב) ובספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' א' ענף ו' בד"ה וביותר יש להוכיח דספק הלמ"מ ספיקו להחמיר הוכחתי מהא דנזיר (דף ל') דס"ל לרבי דאב מדיר בנו בנזיר עד שיביא ב' שערות ומסיק הש"ס דאי אייתי במיצעי מאי דלרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דילי' ויתיב דאבוה: ופי' רש"י שם דאי אייתי במיצעי ב' שטרות אחר שהדירו אביו קודם שבא לב"ד ולא ידעינן אי הני ב"ש הוי קודם שהדירו אביו או לא דימנה נזירות אביו מספיקא וגם נזירות שלו: וכ"כ התוס' שם דאמתני' ליכא למיפרך דוודאי בדקינן במלאות ימי נזרו כו' ואי נימא דספק הלמ"מ הוא להקל א"כ אמאי חייב למנות נזירות אביו מספק הא אף אם האב מדירו אינו אלא הלמ"מ כו' ומוכח מזה דספק הלמ"מ להחמיר ועוד מוכח מזה כשיטת הרמב"ן והרשב"א דס"ל אם שהו לבודקו זמן רב ונמצאו לו ב"ש לאח"ז דלא הוי בחזקת גדול למפרע. דלשיטת הרא"ש דמחזקינן לי' למפרע לגדול א"כ אמאי אי אייתי במיצעי ב' שטרות ולא ידעינן אי אייתי למפרע חייב למנות נזירות אביו הא יש חזקה המבררת לנו שהי' גדול למפרע מחמת חזקה דרבא ובע"כ מוכח דלא מחזקינן לי' בגדול למפרע ואף דיש חזקה דרבא עכ"ז מוכח דכיון דיש חזקת קטנות הסותרו לא מחזקינן לי' בגדול למפרע ע"ש בספרי הנ"ל ולפ"ז בנ"ד דאף דנמצאו לה סי' נערות בעת החופה עכ"ז כיון דהוי ספיקא דדינא אי מחזקינן לה בגדולה למפרע מעת שהגיעה לי"ב שנים או לא. א"כ עדיין יש להסתפק דלמא היתה אז עדיין ברשות האב בעת החופה ולא יצתה מרשותו ועד העת דנתבררה דיצתה מרשות האב מוקמינן לה בחזקת האב ואם קידשה אבי' מקודשת ועיין בב"ש סי' ל"ז ס"ק ה' שכתב בשם הרשב"ץ שהובא בב"י כו' והב"י בסי' מ"ג כתב דהרשב"א חולק ע"ז עכ"ל הב"ש

ג) והנה בזה הקונטרס בעת שהשבתי להרב הגאון השואל פלפלתי הרבה בענין היכא דנולד ספק אם יצתה הבת מרשות אבי' או לא דיש לדון בזה כעין חזקת מרא קמא שהי' להאב בזכות בתו מקודם לידת הספק וכמו שכתבתי מכבר בקונטרס א' לדון בעבד עברי דגופו קנוי לאדונו כמבואר בקידושין (דף ט"ז). ואם נולד ספק אם יצא הע"ע מרשות האדון או לא דמבעי לן לדון ולהעמידו בחזקת מ"ק של האדון וכמו כן במה דאמרו דמעשה ידי הבת לאבי' דנפקא לן מן כי ימכור בתו לאמה דמה אמה מע"י לרבה אף בת כן וכמבואר בכתובות (דף מ"ז). ע"כ גם בנולד ספק על בתו אם יצתה מרשות האב או לא דינה כמו אמה דמקרי האדון בשם מ"ק דאין להוציא מספק מן חזקת מרא קמא כמבואר כזה בכ"ד דמעמידין הספק בחזקת בעלים הראשונים ואף באמה העברי' אמרו דגופה קנוי לאדונה דאל"כ למה לה שטר לימא לה באפי תרי זיל וכמש"כ המקנה לדון בזה בקידושין (דף ט"ז) בד"ה זאת אומרת ע"ע גופו קנוי כו' והארכתי בזה הרבה

ד) והנה בקידושין (דף מ"ה ע"א) דמוכיח הש"ס שם דבקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' דחיישינן שמא נתרצה מהא דתני דמוכרה אלמנה לכה"ג האי אלמנה ה"ד אילימא דקידשה אבי' מי מצי מזבין לה כו' אלא לאו דקדיש איהי נפשה וקא קרי לה אלמנה וקשה דא"כ איך מצי למוכרה הא כיון דמספקינן בספק נתרצה האב: א"כ אמאי יכול האב למוכרה כיון דיש לחוש דשמא נתרצה האב או דשמא אמר לה צאי וקבלי קידושיך וכמש"כ הרשב"א שם ואז אין יכול למוכרה דהא אין מוכרה לשפחות אחר אישות ובאמת התוס' שם בד"ה אלא לאו דקידשה כו' העירו בזה וכמש"כ הפני יהושע שם דכוונתם דמה דחשו לשמא נתרצה האב דאין זה רק מדרבנן דהחמירו