עין יצחק חלק א קעא

משא"כ תקנה שלא לגרש בע"כ הא הוי בי' דררא דאיסורא דהוי סייג לתורה דהא אינו רשאי לגרש אשתו בלא מצא בה ערות דבר כמבואר בסי' קי"ט וכמש"כ הב"ש בסי' ע"ז ס"ק ו' ובסי' ע"ט ס"ק ד' והתקנה דהוי סייג לתורה חמור יותר מן תקנה שאינה סייג לתורה כמבואר ברמב"ם פ"ב ה' ממרים ה"ג ע"ש וכמבואר בתוס' יו"ט פ"ד סוטה משנה ג' ד"ה איילונית כו' דמה"ט נישואי איילונית חמור ביותר ממעוברת משום דהוי סייג לתורה והוי בכלל ושמרתם עשו משמרת למשמרת כו' ע"ש ומזה הטעם א"ש במה דס"ל להמחבר והב"י וד"מ דקבעו זמן לחדר"ג על שתי נשים ולא בלגרש בע"כ משום דידוע מש"כ הרמב"ם פ"ב ה' ממרים ה"ט והרמב"ן על התורה פ' ואתחנן ד' על לא תוסיפו כו' דמה דגזרו משום סייג לתורה לא הוי משום בל תוסיף דזהו בכלל משמרת למשמרת ע"כ בחדר"ג לגרש בע"כ דהוי סייג לתורה יכולים לגזור עד עולם משא"כ ב' נשים דלא הוי סייג לתורה כנ"ל יש בו חשש בל תוסיף ע"כ לא גזרו רק על זמן ואז אין בו משום בל תוסיף וקצרתי: ענף ה'

כא) נחזור לענינינו דוודאי הנכון עם הנו"ב ושארי אחרונים דס"ל דחדר"ג לא לגרש בע"כ חמור ביותר מן חדר"ג על ב' נשים. ע"כ יש לנו להדר בנ"ד להתירו לישא אחרת ולא נצטרך להדר להתירו לגרש בע"כ. שוב ראיתי בתשובת משכנות יעקב סי' א' שכתב ג"כ הטעם הסוברים דר"ג לא החרים עד עולם כעין הטעם שכתבתי. ובתשובת משכנות יעקב שם צווח ככרוכיא על מורה א' שהתיר למי ששהה עשר שנים לישא אחרת וכתב דהא הרש"ל כתב להחמיר אף במקום מצוה כו' וגם מה שנשענו להקל בזה על הסוברים שר"ג לא החרים עד עולם הוא הרש"ל וש"פ דס"ל דהחרים עד עולם והאריך בזה ע"ש אכן לפמש"כ דאף דהרש"ל וש"פ ס"ל דהחרים עד עולם עכ"ז הא שאר פוסקים בפרט דהמחבר והב"י והד"מ והב"ש והנו"ב ושארי אחרונים כתבו בפשיטות דלא החרים עד עולם. ע"כ לכל הפחות ספיקא דדינא הוי א"כ הא דבמקום מצוה פליגי בה רבוותא אם תיקן ר"ג או לא דזה דומה להא דספק ציר דגים אם יש שומן וספק נמלחו כנ"ל דכיון דהוי ס"ס לצאת מן חשש דאורייתא וספק א' להקל בדרבנן סמכינן להקל כמבואר ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס א"כ ה"ה בנ"ד כנ"ל בארוכה

כב) ובמש"כ המשכנות יעקב בשם הרש"ל להחמיר במקום מצוה כבר כתב הצמח צדק בסי' ס"ז דאף הרש"ל דמחמיר היינו בלגרש בע"כ החמיר: אבל לישא אחרת לא מצינו שהחמיר וה"ט דלגרש בע"כ אפי' כשהיא חלומה איכא למ"ד דמדינא אסורה כו' ע"ש וכה"ג כתב הנו"ב במ"ת סי' ק"ב באמצע התשובה בד"ה ויותר מזה תמוה מ"ש הר"י מינץ כו' באה"ד שם דאף להמהרש"ל בתשובה שהחמיר מאד ג"כ לא מצינו בדבריו איסור נישואי אחרת ולא מיירו שם להתיר לו אשה אחרת כו' ע"ש הרי דכתבו גדולי האחרונים הנ"ל דאין ראי' ממהרש"ל לאסור לישא אחרת אך אף להמשכנות יעקב שהחמיר בזה עכ"ז הא כתב בעצמו שם דעיקר איסורו הי' לפי שהתיר המורה בלא הסכם ק' רבנים. אבל ע"י מאה רבנים הסכים ג"כ להתיר וג"כ כתב שם בהא דהקשו הגדולים איך יגזור הצדיק לדבר מצוה הרי תשובתו בצידו דהא מבואר דנתנו רשות להתיר ע"י מאה רבנים אם יראו טעם מבורר להתיר ואין לך טעם מבורר מזה שהוא דבר מצוה והרשות נתונה להתיר ע"י קיבוץ חכמים ושליחותא דר"ג קא עבדי עכ"ל. ע"כ ע"י הסכם ק' רבנים גם המשכנות יעקב הסכים להתיר וע"כ בנ"ד אם יסכימו מאה רבנים ג"כ המשכנות יעקב מודה להתיר לו והמשכנות יעקב לא הזכיר כלל לחוש לקצת פוסקים דס"ל לחלק בזה בין חו"ל לא"י ע"ש

כג) ולכאורה יש לצדד היתר בנ"ד עוד ע"פ הכתב שגמר עם אשתו זה ב' שנים העברו שאם לא תלד רשות לו לישא אחרת וכפי שכתב הכנה"ג סי' א' בשם כמה פוסקים דס"ל דרשותה מהני וגם יש לדון בזה אי אפשי בתק"ח כמבואר אבל באמת ז"א דהא מבואר בח"מ וב"ש סי' א' ס"ק כ' דמשום חדר"ג לא מהני ריצוי שלה והא דמצינו בב"ש סי' קט"ו ס"ק ז' שכתב דאם תשבע האשה שאם תעשה עוד מחוייבת לקבל גט ממנו כו' נראה דהשבועה חל דהא חדר"ג הי' לטובתה שאל יגרש אותה בע"כ והיא יכולה למחול מכש"כ בזה"ז די"ל כבר כלה החרם עכ"ל הב"ש י"ל שאני התם דנשבעה האשה ע"ז אבל אם לא נשבעה אף דקיבלה ק"ס ע"ז לא מהני דהוי זה כקנין דברים ובנתנה לו רשות מחילה על עונה כבר כתב המל"מ פ"ו ה' אישות ה' י' דאם חזרה יכולה לחזור וגם באומרת איני ניזונית כו' ס"ל לכמה פוסקים דיכולה לחזור ושא"ה באיני ניזונית אף להסוברים דאינה יכולה לחזור כמש"כ הח"מ והב"ש בסי' ס"ט ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ב' וע"כ אף להסוברים דרשותה מהני היינו כ"ז שהאשה אינה חוזרת אבל אם חוזרת וודאי מהני חזרתה כ"ז דלא נשבעה ע"ז אך בשבועה שאני דהא מחוייבת לקיים שבועתה. ובנ"ד דלא הי' שבועה ע"כ אין לצרף זה להיתירא

כד) אך בלא זה כבר נתבאר דאף הנו"ב דמחמיר קצת בזה מ"מ מודה בנ"ד דלדבריו הוי נישואי איסור דאיילונית וכבר כתב התויו"ט בסוטה פ"ד משנה ג' דאיילונית חמירא ביותר ממעוברת ומניקת משום דאיילונית הוי גזירה סייג לתורה משא"כ מעוברת ומניקה כמו שהאריך שם התויו"ט. וכש"כ האידנא דאינו יכול לישא אחרת דוודאי חמירא איסור איילונית ואילו במעוברת ומניקת מצינו בסי' י"ג דמנדין אותו אם נשאה וגם בניסת בשוגג כ"ע ס"ל דמפרישין ויש מהם דס"ל דמגרש אף בשוגג כמבואר שם. כש"כ באיילונית דחמירא וודאי דמוטל חיוב להפרישן ע"י גט: כיון דהוי איסור עולמית וע"כ אף דהאידנא נהגו שלא לכוף כנ"ל מ"מ וודאי חיוב מוטל על הבעל להשתדל להנצל מן איסור זה וע"כ יש להתיר לו לישא אחרת ולדעתי מהראוי להשתדל שיבדקו נשים את האשה אם יש לה סי' איילונית כיון דנתבאר לצרף להיתירא בנ"ד מחמת סי' איילונית אף ע"י סי' א' וכיון דאיכא לברורי מבררינן הואיל ונפק מפומי' דהנו"ב לחוש לחלק בין א"י לחו"ל וכעין הא דנדה (דף מ"ח) דכל הנבדקות נבדקות ע"פ נשים ובאה"ע סי' קנ"ה סעי' ט"ו אך אם לא תתרצה האשה להניח לבודקה נאמן האיש בזה כנ"ל וגם הא הוי מילתא דעביד לגלויי בקל וכמו הא דקידושין (דף ס"ו) שלח ואחוי ובח"מ סי' ל' כנ"ל ע"כ דעתי מסכמת להתיר לו לישא אחרת וע"פ הסכם ק' רבנים כד"ת וע"פ רשיון מהממשלה דאז אין לחוש וכמש"כ המעיל צדקה כנ"ל

כה) ואח"ז בא הבעל ואמר לי שהיא בחשש שיש להאשה הא דמבואר באה"ע סי' כ"ג סעי' ה' דכשמשמש עמה היא זורה מבחוץ דמבואר שם דאסורה לו וזהו בוודאי מקרי מקום עבירה לכ"ע דבזה לא תיקן ר"ג מהני לכ"ע דבזה לא שייך לחלק בין א"י לחו"ל כנ"ל וכמש"כ ע"כ וודאי יש להתיר לו בנ"ד ובוודאי נאמן בזה ולא שייך בזה הא דמבואר בסי' קע"ח. דאחר תקנת ר"ג אינו נאמן שטמאה היא דהא במקום רגלים לדבר נאמנת לומר טמאה אני כמבואר בסי' קט"ו כש"כ בבעל דאינו רק מצד תקנת ר"ג: וכיון דשהה עמה עשר שנים ולא ילדה הוי רגלים לדבר. וכמש"כ התוס' ביבמות (דף ס"ה ע"א) ד"ה שבינו לבינה היא נאמנת כו' ובאה"ע סי' קנ"ד סעי' ו' וב"ש ס"ק י"ב ע"כ נאמן הבעל בזה א"כ לדבריו דמשווי אנפשי' חד"א דאסורה לו וודאי דמתירין לו ע"פ ק' רבנים וע"פ רשיון הממשלה כנ"ל ואח"כ נגמר בדעתי שנאמן ע"ז וא"צ לברורי בפרט דעיקר לדינא הוא דלא כהנו"ב בזה וע"כ יכולין להתיר לו