עין יצחק חלק א קע

שיש חדר"ג שלא לגרש בע"כ אינו נאמן הבעל לומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד וזהו שיטת המהרי"ק וי"א דכופין לו ומשמש עמה בשם מרדכי פ' האומר כו' ועיין בתשובת נו"ב במ"ת סי' י"א דהגאון ר' טבלי ז"ל מליסא פלפל בדברי הרמ"א הנ"ל והעלה דבאומר שראה שזינתה כ"ע מודו דאינו נאמן והנו"ב חולק עליו והביא שם לדברי הרמ"א בתשובה. ובתשובת רע"א סי' פ"ח הביא בשם המרדכי פ' האומר והגהות מיימוני ודעת הרשב"א והרמב"ן דס"ל דאף באומר שראה שזינתה אינו נאמן לומר שטמאה היא בתר חדר"ג ע"ש ואי נימא דר"ג לא החרים שלא לגרש בע"כ רק עד סוף אלף חמישי א"כ קשה על שיטת הסוברים דאף באומר שראה שזינתה אינו נאמן הבעל בזה"ז הא הר"ן בסוף נדרים הקשה בהא דטמאה אני לך דאינה נאמנת והא שוויי' נפשי' חד"א ותירצו משום דמשועבדת לבעלה אי דאפקעינהו לקידושין

טו) ולפ"ז באומר הבעל שראה שזינתה תקשה אמאי אינו נאמן הא שוויי' נפשי' חד"א אכן אי נימא דחדר"ג הי' עד עולם ע"כ שייך בזה ג"כ לומר דמחמת חדר"ג הא משועבד הבעל לה וגם שייך בזה אפקעינהו רבנן לקידושין מחמת כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש משום דחרם הא עדיפא מדרבנן ודינו כמו הלמ"מ כנ"ל בשם הנו"ב אבל אי נימא דלא החרים רק עד סוף אלף החמישי ורק מצד מנהג בעלמא הוא שנהגו להחמיר ואין אתה רשאי להתיר בפניהם וכמו הא דנדרים (ד' ט"ו) ופסחים (ד' נ') א"כ תקשה דהא כיון דשוויי' הבעל נפשי' חד"א דאיך יכולים להקל ע"י מנהגא בעלמא שנהגו שלא לגרש בע"כ וזה קילא מדרבנן ולעקור להא דשוויי' נפשי' חד"א דהוי איסור מה"ת כידוע. ובוודאי אין סברא לומר דכיון דנהגו שלא לגרש בע"כ הוי כמו הא דאה"ע סי' א' סעי' ט' דבמקום שנהגו שלא לישא אשה על אשתו אינו רשאי לישא אחרת דהוי כאילו התנה: דשא"ה דהוי כחמר שאינו רשאי לעשות גמל וכמש"כ הנ"י והובא בח"מ שם משא"כ בתנאי שלא לגרש בע"כ וודאי דמקודם חדר"ג דאף בהתנה בעת הנישואין שלא יגרשה בע"כ לא מהני זה וקנין אינו חל על זה דהוי קנין דברים וגם קנין לגרש לא מהני כמבואר בסי' קל"ד וכש"כ קנין שלא לגרש דוודאי לא חל א"כ תקשה כנ"ל

טז) ובאמת אפשר לומר להסוברים דבאומר הבעל שראה שזינתה נאמן רק במאמין להעד בזה אינו נאמן הבעל י"ל אפשר דטעמם ג"כ משום מש"כ דכיון דכלה החדר"ג א"כ לא מקרי משועבד לה כ"כ וכן אפקעינהו לקידושין לא שייך בזה אלא באומר דמאמין להעד. דבזה י"ל כיון דז"א אלא מצד חיוב לצי"ש כמבואר בטור אה"ע סי' קט"ו ובב"י שם. או משום לזות שפתים כמבואר שם ע"כ הקילו בזה אבל באומר שראה שזינתה אשתו לא שייך כן ועיין בבית מאיר לסי' קט"ו שהביא דברי מהר"י הלוי שכתב דבמאמין להעד אין כופין להוציא ומש"כ שם הב"מ: ועיין עוד מזה בתשובת בגדי כהונה סי' ג' מזה ובתשובת ברית אברהם סי' פ"ו שהעלה דאף באומר שמאמין להעד ג"כ כופין בדיני אדם ובתשובת ח"ס שהביא להצ"צ דסי' ק"ד דס"ל דאסורה לו ע"פ דין גמור רק דיש חשש גט מעושה והובא הכל בפתחי תשובה סי' קט"ו ס"ק ל"ז ואכמ"ל

יז) אבל לפי שיטת כמה מהראשונים ובתוכן הרשב"א בתשובה כמובא הכל בתשובת רע"א זצ"ל סי' פ"ח כנ"ל דאף באומר שזינתה אינו נאמן הבעל לאחר חדר"ג והא המהרי"ק בתשובה סי' ק"א כתב בשם הרשב"א דר"ג לא תיקון שלא לישא ב' נשים רק עד סוף אלף חמישי א"כ קשה איך כתב הרשב"א בתשובה דבאומר שראה שזינתה אינו נאמן מצד חדר"ג ולדמות זה לטמאה אני לך דאינה נאמנת וע"כ מוכח מזה דדוקא בחדר"ג שלא לישא ב' נשים ס"ל להרשב"א דכלה זמן החרם משא"כ חדר"ג שלא לגרש בע"כ . החרים עד עולם ואפי' נימא דהרשב"א דהובא במהרי"ק סי' ק"ח הוא רשב"א אחר כמש"כ בחדושי הגהות לאה"ע סי' א ס"ק י"ב דהוא ר"ש בן אברהם ולא ר"ש בן אדרת ע"ש עכ"ז מוכח דס"ל להני ראשונים דר"ג החרים לחרם זה עד עולם וכש"כ להאחרונים דס"ל דאף באומר שמאמין להעד כופין להוציא וודאי דמוכח כן ממה שכתבו דבאומר דמאמין להעד אינו נאמן בזה"ז. דמוכח מזה דחרם שלא לגרש בע"כ הוא עד עולם ואילו בחדר"ג שלא לישא ב' נשים לא מצינו רק להרש"ל דס"ל דהוי עד עולם ולא לשארי פוסקים וכמש"כ המחבר והב"י והד"מ

יח) וכן יש להוכיח מן הראשונים הנ"ל דס"ל דאף באומר הבעל שזינתה אינו נאמן בזה"ז דמוכח מזה דאף בעבר וגירשה בע"כ בזה"ז אין הגט כלום ואינה מגורשת כמבואר בהתקנות שהובא בסוף תשובת מהר"ם מרוטינבורג ע"ש והובא בנו"ב מ"ת סי' קכ"ט בשם מהר"ם מינץ ע"ש. דאי נימא דבדיעבד היא מגורשת אף בעבר וגירשה בע"כ תקשה דאמאי באומר שראה שזינתה אינו נאמן לאחר חדר"ג: הא יש לו מיגו דבידו לגרשה עדיין וכעין מש"כ התוס' בכתובות (ד' ס"ג ע"ב) ד"ה אבל אמרה מאיס כו' דכתבו דתהא נאמנת לומר טמאה אני לך במיגו דמאיס עלי ע"ש. וכש"כ ע"י מיגו דבידו לגרשה ולעשות מעשה ואף במקום איסורא אמרינן מיגו דבידו כמבואר בקדושין (ד' ס"ד) דאמרו והרי בידו להשיאה לחלל וממזר דיהא נאמן האב במיגו דבידו אף דהוי ע"י איסור ועיין בהר"נ שם. וכעין מש"כ התוס' קידושין (ד' ס"ד ע"ב) ד"ה רבי סבר כו' דכיון דדיעבד מהני חשוב שפיר מיגו ע"ש וכן מוכח מן יבמות (ד' צ"ב ע"ב) דאף מה דבידו ע"י איסור מקרי שפיר בידו כמש"כ בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ט"ו ענף ה' מזה ע"ש והא דאמרו פ"פ מצאתי נאמן ולא אמרינן דהא משועבד לה כמו בהיא אומרת טמאה אני זהו משום דבידו לגרשה והא דכתובות (ד' ע') דכיון דמשועבד לה היכי מצי מדירה שאני התם ואכמ"ל. ע"כ בזה"ז דאין הגט כלום אף בדיעבד ע"כ אינו נאמן לאחר חדר"ג אבל אי נימא דהגט מהני דיעבד תקשה עדיין דהא בידו לגרשה בדיעבד ואינו משועבד לה ואמאי כתבו דאינו נאמן ומוכח מזה דס"ל דאף דיעבד אינה מגורשת בזה"ז בע"כ ויש לי להאריך ואכמ"ל ובמק"א העירותי בהא דבידו לגרשה מהא דגיטין (ד' י"ב) אי בעי זריק גיטא ערק ואזיל כו' ואכמ"ל

יט) וגם עפ"ז יש להוכיח דחדררג שלא לגרש בע"כ חמור יותר מן חדר"ג שלא לישא ב' נשים דהא בחדר"ג שלא לישא ב' נשים אם עבר ונשא אשה אחרת חלין הקידושין. כמש"כ המרדכי ריש פ"ג דקידושין ובמהרי"ק סי' פ"ד דאין כח בתקנתא להפקיע הקידושין ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' ה' מזה ואילו בחדר"ג שלא לגרש בע"כ אף דיעבד לא מהני. וע"כ מוכח דהחמירו בחרם זה יותר ואפשר לומר דשאני קידושין. דהא קידושין תופסין אף חייבי לאווין מה"ת כדאמרו בתמורה (ד' ה' ע"ב) דחילולין עושה ואינו עושה ממזרין. א"כ אין לנו להחמיר בחדר"ג יותר מן הכתובה בתורה אבל בחדר"ג שלא לגרש בע"כ הא מצינו בגירושין דאמרינן אי עביד לא מהני כמש"כ התוס' בתמורה (ד' ו') ד"ה והשתא דשנינן כו' דדוקא בנשבע שלא לגרש דבדה האיסור מלבו כו' ויש לעיין במש"כ התוס' בתמורה (ד' ה') ד"ה מיתיבי אונס שגירש כו' דאיתקש גירושין למיתה ועיין מזה בקצה"ח סי' ר"ח ובנו"ב מ"ת סי' קכ"ט וקצרתי

כ) ועוד דהא מבואר בסי' א' דתקנת ר"ג שלא לישא ב' נשים לא פשטה התקנה בכל הארצות ואילו בחדר"ג שלא לגרש בע"כ כתב הר"נ בתשובה סי' ל"ח דפשט איסורו בכל ישראל וכ"כ הרשד"ם בתשובה סי' ע"ח. ע"כ יש להחמיר בחדר"ג שלא לגרש בע"כ ביותר מן תקנה שלא לישא ב' נשים והטעם נראה דהחמירו בה יותר לפי שתקנה שלא לישא ב' נשים הוא משום קטטה תיקן ולא משום דררא דאיסורא וכמש"כ בהג"מ והובא בד"מ וב"ש סי' א' ס"ק כ"א