עין יצחק חלק א קסט

עשר שנים דדוקא התם דניסת לו בהיתר בזה ס"ל להרבה פוסקים דשייך בזה חדר"ג אבל באיילונית דהוי נישואין באיסור י"ל דלכו"ע לא שייך בזה חדר"ג דהא מן הדין לא הי' רשאי לישאנה והוי כמו נושא נשים באיסור אף מדרבנן דכ"ע ס"ל דכופין ע"ז כמבואר בסי' קנ"ד ס"כ ובב"ש שם ס"ק ל"ה ואף דנהגו שלא לכוף בזה כיון דלא נאסרה לו מחמת איסור בעצם מ"מ כיון דלכתחילה הי' עליו איסור שלא לישאנה ע"כ אף עכשיו אם רוצה לתקן האיסור מכאן ולהבא וודאי דאין מוחין בידו ואסור למחות לו אלא אדרבה מצוה לסייע לו במה דאפשר וגם שוגג צריך כפרה בפרט במילתא דאורייתא ועיין בנתיבות סי' רל"ד ואכמ"ל [ועיין בדרוש וחדוש של רע"א זצ"ל בתשובות בסופו בהתשובה אודות אשה שזינתה דכתב שם באמצע התשובה דמה"ט אם כפו הב"ד בזה"ז ליתן גט למי שלא קיים פו"ר לא מקרי מעושה שלא כדין כיון דע"פ דינא דגמ' כופין ע"ש ע"כ וודאי ברור ופשוט דבנישואי איילונית לכ"ע ליכא בזה חדר"ג לפי דאין סברא דחדר"ג ינעול הדלת בפני עושי מצוה ולתקן העבר ופשוט וא"צ להאריך בזה

יא) ולא שייך לומר בנ"ד דלא נאמין להבעל במה שאומר דהיא איילונית כדמצינו בסי' קע"ח דבזה"ז דאיכא חדר"ג אינו נאמן הבעל לומר דזינתה אשתו דז"א דהא ברגלים לדבר נאמנת אף האשה לומר טמאה אני לך כמבואר בסי' קט"ו וכש"כ בהבעל ובנ"ד הא יש לנו רגלים לדבר דהיא שהתה עשר שנים ולא ילדה וכעין דברי התוס' ביבמות (דף ס"ה) ד"ה שבינו לבינה כו' ובאה"ע סי' קנ"ד סעי' ו' ובב"ש ע"ש וגם הא זה הוי בגדר מילתא דעביד לגלויי ואחוי דקידושין (דף ס"ו) שלח ואחוי ובח"מ סי' ל' ש"ך ס"ק י"ג וגם הא יש להבעל כתוב מן הדאקטער דהמניעה אינו ממנו וע"כ אף האידנא נאמן הבעל בזה וכיון דלדבריו אסור לבא עלי' כמבואר בתוספתא דאסור לישא איילונית ובכלל הנ"ל א"כ גם בזה שייך שוויי' נפשי' חד"א וזהו מטעם נאמנות דאדם נאמן ע"ע: כמו שהעלה הקצה"ח סי' ל"ד ואכמ"ל ע"כ לדבריו מצווה הוא לישא אחרת כשאין אפשריות בידו לגרשה והוא בעמוד ועשה לקיים מצות פו"ר ע"כ בוודאי לדבריו והוא עומד בדבריו עדיין ואינו חוזר בו וודאי יש להתיר לו לישא אחרת ואדרבה מצווים אנחנו לעזור לו במה דאפשר כי הא דלא נהגו לכוף להפרישן כנ"ל היינו כעין הא דח"מ סי' י"ב סעי' א' דנוהגין עכשיו שלא למחות בעוברי עבירה כו': וכמבואר ביו"ד סי' של"ד בסופו וכן בזה מפני חשש קטטות ואימת המלכות שיכול להיות וכמש"כ הריב"ש והיש"ש והמעיל צדקה כנ"ל אבל אם הבעל עומד ומתחנן להתיר לו ולהפרישו מאיסורא וודאי דהחיוב על ב"ד לעזור לו ולכה"פ להתיר לו לישא אחרת ולא למחות בידו בזה ובזה אין לחלק בין א"י לח"ל לכ"ע ובזה אף החולקים בסי' א' מודים להתירו כנ"ל

יב) ואף דאומר שיש בה סי' א' מן סימני איילונית המבואר ביבמות (ד' פ') ובזה פליגי רבוותא דשיטת הרמב"ם דבעינן דוקא כל סי' איילונית וסריס שאני. אבל הרא"ש והטור והיש"ש ביבמות שם פסקו דאף בסי' א' הוי איילונית וכמו בסריס והובא פלוגתא זו באה"ע סי' קע"ב סעי' ד' מ"מ כיון דכבר נתבאר דאף בספק השקול אם להתיר לו לישא אחרת ג"כ סמכינן להקל וכמש"כ הד"מ והב"ש וכנ"ל בטוב טעם להסביר דבריהם לדינא ע"כ בנ"ד דלדבריו הוי בספק איילונית כי שמא הלכה דאף בסי' א' הוי איילונית ובפרט דרוב פוסקים ס"ל כן ואז מותר לו לישא אחרת ואדרבה מצווה ועומד לישא אחרת מחמת מצוה רבה דפו"ר ע"כ כיון דעיקר איסור חדר"ג הוי כמו ספק תקנה דלהקל כנ"ל לכן מותר לו לישא אחרת ובפרט דיש בזה לומר ולצרף לזה הספק עוד דשמא הלכה כהסוברין דבשהה עשר שנים מתירין לו לישא אחרת ואף דכתבתי לעיל דיש לצרף המיעוט דס"ל דבח"ל אין כופין להפלגא החולקים וס"ל דחר"ג נוהג אף במקום מצוה וה"ל רובא להחמיר וכמש"כ לעיל לפרש לדברי הנו"ב. עכ"ז הא לפ"ז גם בנ"ד איכא רובא של דבריהם מותר לו לישא אחרת ואדרבה מחויב ועומד בזה דהא לפי שיטת הסוברים דבחד מסי' איילונית הוי איילונית וודאי דמחויב לישא אחרת וניסת לו באיסור ועמוד והוצא קאי לגרשה ואם אין באפשריות לגרשה יתירו לו וישא אחרת כדי שיקיים פו"ר ומצרפינן מיעוטא דס"ל בשהה עשר שנים דמותר לישא אחרת דאף דנימא סמוך מיעוטא לפלגא כנ"ל אפ"ה ה"ל מיעוט דס"ל להתיר בשהה עשר שנים א"כ סמוך מיעוטא לפלגא דס"ל דמשום סי' איילונית יש להתיר לו וה"ל רובא דס"ל להתיר לו לישא אחרת ומחויב בזה למען קיום מצוה רבה דפו"ר ואף ספק איילונית מקרי ניסת באיסור דהא הי' אסור לו לישאנה מחמת חשש ביטול מצוה רבה דאורייתא ובפרט במקום ספק מצוה רבה דפו"ר דהוכחתי בספרי באר יצחק דמותר לו לעבור על איסור קל כדי שיקיים ספק מצוה רבה הנ"ל כנ"ל וע"כ אף לפמש"כ לעיל בכוונת הנו"ב דלכן לא נהגו להתיר לו לישא אחרת משום דאמרינן סמוך מיעוט לפלגא א"כ גם לפ"ז בנ"ד אדרבה מה"ט יש להתיר לו לישא אחרת דה"ל רובא להתירו לישא אשה אחרת כנ"ל ובפרט דרוב פוסקים ס"ל דבסי' א' הוי איילונית כנ"ל וע"כ נ"ד אף הנו"ב מודה דיש להתיר לו לישא אחרת וגם י"ל בקצרה דכיון דהוי ספק איילונית עכ"פ לפי דבריו דנאמן ע"ע כנ"ל א"כ אף דנימא לחוש להמיעוט ולחלק בין א"י לחו"ל עכ"ז הא הוי ספק מיעוט דהא בחשש איילונית אין לחלק בין א"י לחו"ל

יג) נחזור לענינינו דיש להתיר לו לישא אחרת וכמש"כ הרמ"א והב"ש והמעיל צדקה בשם כמה פוסקים וכמו שכתב הנו"ב במ"ת סי' ק"ב בשם תשובת ב"י בסי' י"ד שהתיר לישא אחרת בשהה עשר שנים והסכימו עמו המבי"ט ושארי גאוני זמנו. והוא שכתב הב"ש בסי' א' ס"ק ז' דבשהה עשר שנים יכול לגרשה בע"כ וכמש"כ עוד הב"ש כן בסוף סי' קנ"ד היינו באם לא ישיג לישא אחרת כ"ז שהראשונה אגודה בי' אבל אם יכול לישא אחרת וודאי דזה עדיף להתירו יותר מלהתיר לגרשה בע"כ וכמש"כ הנו"ב במ"ק סי' א' ובמ"ת סי' ק"ב דחדר"ג שלא לגרש בע"כ חמור יותר מן חדר"ג שלא לישא ב' נשים לפי שחרם ר"ג שלא לישא ב' נשים קבעו זמן עד סוף אלף חמישי ואילו שלא לגרש בע"כ לא מצינו שקבעו בו זמן ואדרבה ראיתי באיזה תשובה מפורש שלא קבעו בו זמן עכ"ל הנו"ב: ובאמת ראיתי בגט פשוט סי' קי"ט ס"ק כ"ב שכתב להסתפק דגם תקנת ר"ג שלא לגרש בע"כ אולי הוי ג"כ ע"ס אלף חמישי כמו בתקנה שלא ישא ב' נשים כו' וכן הב"ש בסי' קט"ו ס"ק זיין כתב בתקנה שלא יגרש בע"כ די"ל דכבר כלה זמן החרם הרי דאין זה דבר פשוט כ"כ דברי הנו"ב הנ"ל שכתב בפשיטות דלא קבעו זמן בחרם שלא לגרש בע"כ. ואפ"ה י"ל דחרם שלא לגרש בע"כ חמור יותר דהא חרם שלא לישא ב' נשים כתב המחבר והב"י בסי' א' בפשיטות דכלה הזמן עד סוף אלף חמישי ואילו לגרש בע"כ יש להסתפק דלמא לא כלה הזמן דהא הב"ש והג"פ מסתפקים בזה וע"כ יותר טוב לעבור על הספק מן לעבור על הוודאי כידוע וכ"כ הנו"ב במ"ק סימן פ"ד דחר"ג שלא לגרש בע"כ לא כלה הזמן: ענף ד

יד) ולענ"ד להוכיח דאף דשיטת המחבר והב"י בשם הרשב"א והמהרי"ק והד"מ בסי' א' דר"ג לא החרים רק עד סוף אלף החמישי שלא לישא ב' נשים. מ"מ ס"ל דתקנת ר"ג שלא לגרש בע"כ הוא עד עולם: וראי' לזה מהא דכתב הרמ"א בסי' קע"ח סעי' ט' דבזה"ז