עין יצחק חלק א יז

דאין זה מקרי דיו ע"ג דיו כיון דאינן מין דיו אחד: זה אינו דדוקא דיו ע"ג סיקרא דהוי מראה שחור על מראה אדומה אמרו כן אבל נ"ד זהו בכלל דיו ע"ג דיו וזה פשוט ולדינא העיקר כמו שכתבתי בתשובתי הראשונה לכת"ר: סימן ב ב"ה חודש טבת תרי"ט לפ"ק

נשאלתי מרבנים גדולים דחו"ל בדבר המקוה אשר נעשה תקנה במחנם דאינם רשאים אנשים לטבול בהמקוה רק נשים לבדן לפי דנשים שאננות דמחנם אינם רוצים לטבול משום דהמקוה אינו נקי אם טובלים שמה אנשים. וע"כ אינן מניחין לשום איש אף לטבילת גר. (דמותר במדינתם בחו"ל) לטבול בהמקוה וע"ז האריכו כת"ר בארוכה לבאר דמן הדין אינן יכולין לתקן כן ואף דמן דינא דשו"ע בטלוה לטבילת קרי אף לתפילה עכ"ז הא המחמיר בזה ה"ז משובח וכמש"כ הרמב"ם בתשובה סי' ק"מ דמימיו לא ביטל לטבילה זו וכ"כ הטור באו"ח סי' רמ"א דהמחמיר תבא ע"ב ובפרט האידנא דכמה אנשים קבלוהו עליהם לחובה ע"כ זה הוי כמו נדר להם ואינם רשאים לבטל זה ובפרט ברגלים ויוה"כ ומכש"כ בטבילת גר (במדינתם דיש להם רשיון ע"ז) דהוי מה"ת ע"כ אין ממש בהתקנה כ"ז הוא קוטב דברי מעכ"ת ובאמת בגוף הדין יפה כתבו כת"ר

א) ומה שכתבו להעיר בהא דיבמות (דף מ"ה) דא' ריב"ל גבי ההוא דהוי קרו לי' בר ארמאה דמי לא טבל לקירויו וקשה הא ריב"ל בעצמו ס"ל בברכות (דף כ"ב) דמה טיבן במ"ם סאה אפשר בט' קבין ואפשר בנתינה א"כ הא יכול להיות דלא הי' טובל בטבילה רק ע"י ט' קבין וע"כ מוכח דבאמת היו מחמירין ע"ע בטבילה וגם ברגלים ויוה"כ בעינן דוקא טבילה באמת לכאורה יפה העירו בזה: אך יש לדחות זה לפמש"כ רש"י ברכות שם ע"א ד"ה אפשר בנתינה כו' דאע"ג דלא מהני ט"ק אלא בחולה סתם ת"ח חולים הן כו'. א"כ י"ל דהך בר ארמאה דקרו לי' הי' איש בריא ונדחה ראי' זו ועכ"ז יש להוכיח כמש"כ כת"ר: מהא דמבואר בירושלמי קידושין פ"ג ה' י"ב בזה"ל גר שמל ולא טבל ה"ז כשר שאין גר שלא טבל לקריו וקשיא עלת לו טומאה קלה לטומאה חמורה אמר ר' יוסי בשם ר' בון כיון שזו וזו לשם קדושת ישראל עלת לו משום דטבילה לקריו ג"כ לקדושת ישראל הוא עכ"ל הירושלמי והנה בירושלמי ברכות פ"ג ה"ד איתא ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי לית ר' פשט עם ר' בון פירקיא בלילה א"ל אין. ופי' המפרש דר' יוסי למד עם רבו ר' בון פרקו אף קודם שטבלו משום דס"ל דבטלוה לטבילה זו ולפ"ז תקשה כיון דר' יוסי בשם ר' בון ס"ל בירושלמי ברכות דבטלוה לטבילה זו וכמה שיטות הראשונים דאם בטלוה לתורה א"כ ה"ה לתפלה ולפ"ז תקשה דאמאי א' ר' יוסי בשם ר' בון בירושלמי קדושין דאין גר שלא טבל לקריו והא ס"ל דבטלוה לטבילותא וע"כ מוכח דאף מאן דס"ל דבטלוהו לטבילותא עכ"ז הי' המנהג לכל דורו לטבול ולכה"פ בר"ה ויו"כ. וכמבואר ברא"ש סוף יומא פ"ח סי' כ"ד דנהגו העם לטהר א"ע מן קרי ביוה"כ וסמכו על המדרש והובא בטושו"ע או"ח סי' ר"ו ע"כ קאמר שפיר ר' יוסי ב"ר בון בפשיטות דאין גר שלא טבל לקריו וקורא ע"ז שזו לקדושת ישראל הוא (ובוודאי אין סברא לומר שמפרש ר' יוסי ב"ר בון שם טעמא דבר קפרא ולי' לא ס"ל דזהו דוחק דא"כ לא ה"ל לומר בפשיטות שזו וזו לשם קדושת ישראל כו'). ויש נהחריך בדברי הראיש דסוף יומא הנ"נ דהובא בשחגת ארי' סי' ס"ז דס"ל דגם בזה"ז חייב לטהר א"ע ברגל והש"א העלה שם דבזה"ז ליכא חיוב לטהר א"ע ברגל. ומן הבית שמואל לאה"ע סי' נ"ה ס"ק ט' משמע דלא ס"ל כהשאגת ארי' ואכמ"ל

ב) ומירושלמי קידושין הנ"ל יש להוכיח כדברי הט"ז ליו"ד סי' רס"ח ס"ק ח' שכתב דהא דסמכו בגר שטבל לקריו דאף דידענו דלא טבל מעולם לשם גר ג"כ כשר בקהל והביא שם שיטת הב"ח דכתב דמדטבל לקרי ש"מ שכבר טבל בפני ג' והט"ז דחה דבריו. ובאמת בהרמב"ם פ' י"ג ה' א"ב ה' ט' משמע כהב"ח: אכן מירושלמי הנ"ל משמע כהט"ז דהא מקשה הירושלמי בפשיטות איך עלת לו טומאה קלה לטומאה חמורה ולדברי הב"ח אין התחלה לקושיא זו דהא אף דטומאת קרי היא טומאה קלה עכ"ז הא הוכחה הוי מזה דטבל כבר: וכן מוכח ממה דמתרץ הירושלמי שזו וזו לקדושת ישראל: דל"ל זה הא אף אי לא הוי לקדושת ישראל עכ"ז הוי הוכחה דטבל כבר וע"כ מוכח מזה כשיטת הט"ז דאמרינן דטבילה זו עולה לשם טבילת גר משום דכיון שזו היא לשם קדושת ישראל ולכן אמרו בש"ס דילן ובירושלמי ברכות דכל המחמיר בהטבילה מאריכין לו שנותיו ע"כ עולה זו לשם טבילת גר וכעת ראיתי בחי' הרמב"ן ליבמות (דף מ"ה) שהביא לדברי הרמב"ם הנ"ל ותמה עליו ומשמע דכוונתו ג"כ דמן הירושלמי הזה מוכח דלא כהרמב"ם ע"ש והוי סייעתא מהרמב"ן להט"ז ומוכח ג"כ דאף האידנא דבטלוהו לטבילה מ"מ אם טובל קרינן ע"ז שזו היא לקדושת ישראל דהא חזינן מבואר בירושלמי דלכן עולה טבילת קרי לשם טבילת גר משום שזו וזו היא לקדושת ישראל: וחזינן ג"כ דהטושו"ע ליו"ד סי' רס"ח הביאו הך דינא דאם טבל הגר לקרי עולה לשם טבילת גר, אף דכבר פסקו הטושו"ע לאו"ח סי' פ"ח דהאידנא לא נהגו לטבול לקרי אלמא דאף האידנא דבטלוהו מכל מקום כל הזהיר בי' קרינן עליו שזו לקדושת ישראל דנתקדש עי"ז בקדושת ישראל

ג) ולכאורה יש להקשות על מה דקאמרי בש"ס דילן ביבמות וגם בירושלמי קידושין הנ"ל דטבילתו לקרי עולה לו לטבילת גר הא מבואר בב"י לאו"ח סי' פ"ח דטבילת בעלי קרי כשר אף במ"ם סאה בשאובין כמבואר במקואות רפ"ח ובברכות (דף כ"ג ע"ב) ואלו טבילת גר בעינן מקוה שאינן שאובין כמבואר ביבמות (דף מ"ז ע"ב) דבמקום שנדה טובלת שם גר טובל א"כ קשה אמאי עולה לו טבילת קרי לשם טבילת גר הא י"ל דלמא לא טבל רק בשאובין בשלמא לשי' הב"ח דמוכיחין מזה דטבל לקריו דמסתמא טבל כבר לשם גירות אתי שפיר זה. אבל לשיטת הט"ז וכמו שהוכחתי מירושלמי ומן חי' הרמב"ן ביבמות שם דהך טבילת בעלי קרי עולה לו לשם טבילת גר א"כ קשה דהא י"ל דלמא לא טבל רק בשאובין וקשה כנ"ל אכן לפי מה שכתבתי לעיל להקשות דאיך אמרו בפשיטות בירושלמי לקידושין פ"ג ה' י"ב דר' יוסי ב"ר בון אמר אין גר שלא טבל לקריו הא מצינו לר' יוסי ב"ר בון בעצמו דס"ל דבטלוה לטבילה זו וע"כ מוכר דעכ"ז דורו היה נוהגין להחמיר בטבילה זו וגם לכה"פ בר"ה ויוה"כ נוהגין להחמיר ולטבול וכמבואר במדרש ובשו"ע ולפ"ז מתורץ ג"כ מה שהקשיתי דהא לטבילת קריו סגי בשאובין די"ל דהא מבואר בירושלמי ברכות פ"ג ה"ד בסופו דכל המחמיר לטבול במים חיים לקריו מאריך ימים בטובים. ע"כ אף דמן הדין סגי בשאובין מ"מ היו נוהגין העם ובפרט ביוה"כ לטבול במים חיים ולא בשאובין ע"כ אמרו בפשיטות דמי לא טבל לקריו וא"ש הכל ואכמ"ל: