עין יצחק חלק א טז

לעיין בעז"ה והעליתי דאין לנו להחמיר רק דיהיה מועיל להעביר קולמוס על האותיות דזוכר דהיה נפסקין ותיקנם בדיו שאינו מן הדיו שכותבין בו ס"ת ולתקנם עכשיו בהעברת קולמות בדיו כשר ובזה אין לנו לחוש אף אם יהיה זה גם בהשמות שאינם נמחקין משום דהא מבואר בגיטין (דף י"ט) דדוקא בדיו ע"ג סיקרא בשבת חייב שתיים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. אבל בדיו ע"ג דיו פטור ופי' רש"י שהרי הוא כבתחילה לא כתב ולא מחק לכן אין שום חשש מחיקת השם כלל במה שיעבירו הקולמוס עליהם בדיו כשר דהא עכ"פ הי כמו דיו ע"ג דיו כיון דאינו דיו ע"ג סיקרא סיומא דפיסקא הוא ע"פ כל האמור למעלה דאותן האותיות דאומר דזוכר דתיקנן בדיו שאינו בדיו שכותבין סת"מ דיעבירו הקולמוס עליהם בדיו כשר ומן הראוי להדר דיתקנם כן מקודם שיגיע פ' זכור ופרה ואז יהיה מותר לקרות בהס"ת אף לצאת חובת הקריאה בפ' זכור ופרה. ויעיינו היטב בכל הס"ת שמא יש עוד נפסקין אחרים ולתקנם כדין בדיו כשר ואז אין לנו לחוש כלל שמא היה עוד נפסקין שתיקנם בנתיים בהדיו שאינו כשר כפי הנהוג לכתוב סת"מ וכמש"כ בעז"ה ויש לי עוד להאריך בכ"ז ואין העת גורם להאריך יותר: ענף ד'

טז) כ"ז כתבתי להרה"ג השואל במכתבי הראשון ואח"ז כתבתי אליו מכתבי השני בקצרה וזהו מה שהעיר כת"ר על מש"כ לדון דאין לחוש שמא היה עוד נפסקין. ומה שאינם נמצאים כעת זהו לפי שבעת שתיקן הבחור את הס"ת תיקן אז עוד נפסקין שאינו זוכר כעת וע"ז כתבתי טעם א' דאין לנו לחוש לזה לפי שיש לנו חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא וע"ז הקשה כת"ר דהא כיון דהיה יותר מן שלשה נפסקין א"כ זה דומה להא דיו"ד סי' פ"ד סעיף ט' דאם נמצאו שלשה הכל אסור ולא מצרפינן זה לספיקא משום דכיון דנמצאו שלשה הוי כמו דהוחזק לנו שהיה יותר וכמו כן הוא ביו"ד סי' רע"ט סעי' ג' ס"ת שנמצאו בו ג' טעיות אסור לקרות בו כו' וכן הוא באו"ח סי' תס"ז במג"א ס"ק י"ב כו' עכ"ל כת"ר הנני לפרש ביותר את דבריי והוא כי בעיקר מילתא מה דאמרו דאם נמצא שלשה הוחזק לנו בוודאי שיש עוד דזה לא נאמר רק היכא דליכא חזקת היתר. אבל היכא דיש לנו חזקת היתר שנתבררה או חזקת הגוף שנתבררה בזה לא אמרו דכיון דנמצא ג' הוחזק לנו שיש עוד בוודאי וראיה לזה מן הא דקיי"ל דווסתות דרבנן אף דראתה שלשה פעמים בווסת קבוע עכ"ז לא אמרינן דעי"ז הוי כמו דהוחזק לנו על כל ימי הווסת דוודאי ראתה אלא אמרינן דמה"ת אין זה ספק כלל רק מדרבנן החמירו לשווי' לספיקא ולכן כשיש עוד ספק שמא טבלה מצרפינן זה לס"ס וכמבואר בנדה (דף טו) ובתוס' ד"ה אפילו הגיע זמן ווסתה כו' [ועיין בכללי חזקה מכת"י הגאון בעה"מ מג"ש ושו"ת פ"י הנדפס בס' בית אפרים להגאון ר' זלמן מרגליות זצ"ל בס"ק י"ב ע"ש]. וכן הוא ביו"ד סי' קפ"ד סעי' י"א. וע"כ הטעם הוא דכיון דאשה יש לה חזקת טהרה. ע"כ מוקמינן אותה בחזקת היתר לבעלה ולכן אמרו דווסתות דרבנן אף דראתה שלשה פעמים בווסת קבוע

יז) והא דאסרו לתבשיל שנמצא בו שלשה תולעים הא התם לא שייך חזקת היתר להתבשיל וכמש"כ התוס' ביבמות (דף פ"ב ע"א) ד"ה שתי קופות א' של חולין כו' דליכא למימר אוקי חולין אחזקייהו. דמה שנפל בקופה של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר כו' עכ"ל התוס' ועיין בכרו"פ ליו"ד סי' צ"ח ס"ק ג': ובשו"ת שיבת ציון סי' ל"ב והדברים ארוכין ואכ"מ: ולא הביאו לדברי התוס' יבמות הנ"ל וכן בס"ת שנמצא בה ג' טעות לא שייך התם לומר אוקי להס"ת על חזקתו דהא הוי ספק במעיקרא משא"כ הכא בנ"ד בחשש נפסקין דיש לו חזקת האות דמעיקרא וגם חזקה דהשתא דמבררת לנו דלא היה לנו תפיסת ידי אדם באמצעו דאם נימא דהיה עוד איזה נפסקין א"כ מוכרח לנו לומר דמה שלא נמצאים עכשיו עוד נפסקין זהו לפי שתלינן דהבחור בעת שהגי' את הס"ת תיקן עוד לאיזה נפסקין ע"ז מבררת לנו החזקה דמעיקרא והחזקה דהשתא דיש לנו כל אות ואות דלא יצא מחזקתו ובכה"ג אף דנמצאו שלשה נפסקין ויותר הא לא אמרינן בכה"ג דהוי כמו דהוחזק לנו בוודאי שהיה יותר וכמו בווסתות דאינו רק ספיקא מדרבנן מה"ט

יח) ואף דמצינו גבי ווסתות דהוי עכ"פ אסורה מדרבנן דהחמירו חז"ל בזה דלא יהי' מועיל בכה"ג החזקת היתר של האשה מדרבנן הא לא מצינו כן רק באיסור כרת ואף דקיי"ל מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת וכמו שכתב המל"מ פ"א ה' יו"ט ה' י"ז: עכ"ז הא כתב המל"מ שם בסופו דז"א אלא באיסור לאווין שחייבין מלקות ע"ש א"כ ממילא יש לחלק דשאני איסור עשה כמו בנ"ד. וכמש"כ התוס' במנחות (דף ס"ח ע"א) בד"ה והא כתיב עד הביאכם למצוה כו' משמע דאיכא עשה דאורייתא אלא דליכא לאו כו' אע"ג דאיכא איסורא דאוריי' אין סברא לגזור ולהחמיר כיון דליכא לאו עכ"ל התוס' הרי להדיא מבואר בתוס' דמחלקינן בגזירת חז"ל בין לאו לעשה. ולכן מנלן לנו להחמיר באיסור עשה להך גזירה דגזרו חז"ל גבי ווסתות דתהי' אסורה מדרבנן אף דזהו נגד חזקה וכיון דלא מצינו זה בפירוש אין לנו להחמיר מדעתינו כידוע ועוד דהא לא מצינו בהך גזירה דווסתות דרבנן דלא החמירו רק היכא דיש חזקה אחת אבל מנלן לחדש להך גזירה להיכא דיש שם שני חזקות כמו בנ"ד דיש לנו חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא דיש לנו על כל אות ואות: וכיון דיש לנו שני חזקות אין לנו להחמיר מדרבנן כ"ז דלא מצינו כן בפירוש די"ל דלא החמירו רק בווסתות דאין לנו רק חזקה אחת וכדמצינו בעירובין (דף ל"ו) דאמר רבא לחלק בין תרי חזקי לחדא חזקה ועיין בנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' מ"ג

יט) ועוד דאף דנימא דכמו דהחמירו מדרבנן גבי ווסתות לחוש אף דיש שם חזקת היתר דה"ה דנוהג חומרא זו אף בנ"ד דעכ"ז הא גם התם בווסתות אינו רק ספיקא ומצרפינן זה לספק טבלה כמבואר בנדה (דף ט"ו) וביו"ד סי' קפ"ד א"כ ה"ה בנ"ד יש לנו ס"ס ספק א' שמא לא הי' עוד נפסקין ואת"ל דהי' עוד נפסקין אכתי ספק שמא לא הי' הנפסקין באופן הפוסלין להס"ת. ואף דהוי ס"ס משם א' עכ"ז הא זה דומה לס"ס דספק על הדורס ואת"ל על שמא לא דרס דכתב החוות דעת בכללי הס"ס להש"ך ס"ק י' דהוי ס' בעיקר הריעותא וה"ה בנ"ד דהוי ספק אי על הריעותא בזה האות או לא ועוד דדוקא בדאוריי' בעינן ס"ס שלא יהי' משם א' אבל בדרבנן מהני ס"ס אף משם א' ועיין בפרמ"ג ליו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק ט"ו. ויש להאריך עוד וגם יש לכוין עיקר דברי בדברי הט"ז ליו"ד סי' נ"ז סוף ס"ק כ"ג שכתב שכל בהמה יש לה חזקה טובה בפ"ע כו'

כ) ומש"כ כת"ר להעיר על מש"כ דעד שיגיע פ' זכור אין זה מקרי ספק בדאורייתא וע"ז כתב כת"ר דהא מה"ת אין זמן קבוע לקיים מ"ע זו אין זה קשה כלל דהא כיון דאין עליו עכ"פ חיוב קריאת התורה לפ' זכור עד שבת זכור דתקנו רבנן כן א"כ אין זה ספק בדאורייתא וזה פשוט ומש"כ כת"ר דלכ"ע י"ל בנ"ד